אייל כץ

רגע לפני החגים, הרהורים קיומיים על כנות, תרבות, מודעות עצמית, חולשות, פאדיחות ועוד עניינים שבין אדם לחברו – שמע, גבר, יש לך ריח נוראי מהפה.

או: הישראלי ואמנות ההתעללות ברוכב הקטנוע גרוטאה שהחזירה את נשמתה למוסך, מחירי הדלק המאמירים הגיל הכרונולוגי שמטפס בקצב רצחני אף יותר החזירו אותי לרכב דו

בעקבות גילויו של חלקיק היגס, הרהורים על המדע בעידן הריאליטי, מגמות מנוגדות בחברה ועל אלוהים נו, אז מה היה המאורע בציבורי שהכי ריגש אותנו בשבועות

האלימות מצחיקה, מגניבה, מלמדת ומחנכת. היא הנרטיב, השיגרה, הדבר המובן מאליו. רגע, האם היא בכלל לגיטימית? הצחקתם את מסך הטלוויזיה שלכם נהג תמים למראה עוצר

נפל בחלקי לסקר את אחד המשחקים הראשונים של קבוצת ותיקי מכבי תל אביב, כשרק התחלה להתארגן לפני כ-13 שנים. ההופעה השבוע במצפה הילה שלחה אותי

שבוע לפני יום הזיכרון וחודשיים לפני יום השנה ה-30 למלחמת לבנון, כמה הרהורים בעקבות החוויה האישית 30 שנה, לך תזכור. יפה הביטוי של הגשש, אבל

על המפגשים עם אלוהים, אמונה והטלת ספק * המוצא הלא ברור ונישואי תערובת * עגלי זהב לעומת מן ושליו * ההבדל בין מעשים לדיבורים והסיכויים

צלילה לרבדים עמוקים ביצירתו של דני סנדרסון "היא התיישבה ליד פסנתר"* מומלץ לקריאה לאחר צפייה ב-youtube, רצוי בגרסת פסטיבל הפסנתר 2010 היא התיישבה ליד פסנתר

11 שאלות ו-11 תשובות על יוזמה מוזרה במקצת לרגל היובל האישי שלי מה פתאום ספר? האם זהו הרצון הבסיסי של כל מי שעוסק ביצירה לעוד

שני סיפורים קצרים עם מוסר השכל משותף ג'ק היה בחור טוב. אבל ממש טוב. עשה מה שאומרים לו, הגיע בזמן לעבודה ולא פספס אפילו יום,

כבר חודשיים וחצי שאני סובל. משהו כבד שהרמתי, והדיסק הסורר שלי הרים ראש. כאבים בלתי נסבלים, הקרנות לרגל ולישבן, תפקוד חלקי כמעט בכל תחום וכמה

כמה מהעקרונות שמנחים אותי בעריכת א-לה כפר וקצת מאחורי הכללים של העיתון, כולל חשיפה: מי זו ורדה? אני עורך קצת יותר מ-100 גיליונות של א-לה

איך הפך הבכי למקדם המכירות מספר אחת? איש זקן וחביב מבשל מאכל כלשהו, והשופטת בתוכנית הריאליטי פותחת שיברים ומייצרת קילוח שוצף של דמעות. הסצינה הזו

ראש המועצה ועורך העיתון יצאו לסיבוב בכפר ותוך כדי ניהלו דיאלוג על עניינים ברומו של כפר. בתפריט: תאנים ורימונים, אפקט החממה, מורכבות החיים בגליל, געגועים

לפעמים זו משימה ממש לא פשוטה להזכיר לכולם איפה מרכז העולם אלו חודשים עמוסים מאוד לסחבק. העולם כמרקחה, צריך לדאוג לאינטרסים ולא תמיד זה קל

גם לאובססיה שלנו לגבולות ברורים צריך שיהיה גבול יואב גלנט חרג מגבולות החלקה שלו. ההתנהלות שלו בפרשה חצתה את הגבול שבין עבירה מינהלית לאתית ולכן

פה ושם נראה לי שלא היינו מפסידים הרבה אם היו מסלקים מחיינו כמה תופעות, במיוחד טלוויזיוניות, ש-כן, משחיתות את נפש הנוער אי שם בשנות ה-60

על סט של השקפות, שטיפת כלים, התנגדות לארנונה ובדיחה פרסית לסיום אם אתה אמן שמאלן ברור שתצטרף לחבריך שהחליטו להחרים את היכל התרבות באריאל. אם

איך עברנו מ"הלו, זה רדיו?" המתוחכם ל"אח שלו" ו"יאללה אםם ביי" הטרנדיים. מה קרה לתרומת התרבות העממית לעברית, וכמה ביטויים למתקדמים שאפשר לאמץ  גם היום

טלית מהבר-מצווה, כיפה מהמלון וחולצה עם דיוקן של צ'ה גווארה. כל הטעויות שעושה חילוני שמגיע בחגים לבית כנסת, וכמה עצות איך להימנע מהן מזהים אותו

למה לא לסמוך על הזיכרון, למה נכשלו אירועי הקיץ ולמה בכל זאת הקיץ עדיף ארנסט המינגווי 10 שניות. מאיר אריאל 2 שניות. אוטואמנציפציה 5 דקות.

המחשבה המפחידה שאנחנו קורבנות של מפלצת גלובלית רעבתנית מלווה בפוביות מישנה יומיומיות: המכונית מתוכננת כך שתתקלקל ביום שהאחריות מסתיימת; הפלאפון הופך למיושן חצי שנה לפני

נסעתי לרעננה לשמוע כמה נפלא בגליל, וחזרתי לתרשיחא לגלות כמה קשה פה כמו רבים וטובים, גם אני אוהב חיזוקים חיוביים. היטב ידוע לי שאני שנון,

כבר חודשיים שאני מחכה לרגע בו אוכל לבשר קבל עם: הכרס שלי מתחילה להיעלם. וכמו שאמרה סבתי עליה השלום: נו, שוין, אז הוא מחכה. הכרס

קופסת קסמים, קפה אקולוגי, כוסות עטופות בגובלן וליפסטיק במצב כמעט חדש. חוויות משוק ההחלפות בקיבוץ כברי כבר הרבה זמן שאנחנו מתכננים ללכת לשוק ההחלפות. נהלל,

על הסיפוק וההנאה הכרוכים במלאכות הבית הקונסטרוקטיביות אין סיפוק גדול יותר מלהתהלך בביתך ולהתגאות במעשי ידיך להתפאר. השידה שבנית, המדפים שתלית, המחיצה שהגית, תאורת הסלון

אסון הכרמל חשף מחדל מחפיר של ממשלות ישראל בכל הנוגע למערך הכיבוי. התקשורת והציבור ממהרים לחפש אשמים, וגם מוצאים. במקביל, ממהרים עיתונאים זריזים לחפש את

אתה לא רוצה אותי יותר.מאיפה את מביאה לי את זה עכשיו?אני פשוט מרגישה.באמת, נימוק משכנע. איך אני אמור להתמודד איתו?רגע, זה לא נכון?מה את בדיוק

הפגיעה בפרנסתו של עמיחי מרינובסקי היא מעשה מכוער הנוגד את האידיאולוגיה בשמה הוא נעשה זה נראה כמו צעד לגיטימי מתוחכם: בואו נחרים מסעדה וקונדיטוריות שמעסיקות

איך איבדנו את היכולת לנהל דיאלוג ומה זה עושה לנו הדיאלוג מת. גם הוויכוח נופח את נשמתו. נשארו רק העימות והצעקות. חוץ מהם, אין שום