החברה הישראלית משנה את פניה באופן רשמי. זה לא התחיל אתמול וגם לא שלשום, אבל תוצאות הבחירות האחרונות מטיחות בפני הציבור החילוני, הן הימני והן השמאלני, את המציאות ישר לתוך הפנים. הקטר החילוני הופך להיות מאחור, ודוחף את הקרונות החרדים והמתנחליים, שלאט לאט מתמלאים. כל עוד הרכבת נוסעת במישור היא תצליח לנוע פחות או יותר מכוח האינרציה. בעלייה הראשונה הרכבת לא תוכל לנוע קדימה. לקטר תיגמר האנרגיה, והקרונות שמלפנים יותר ויותר כבדים. הרכבת פשוט תיעצר, ואולי גם תידרדר לאחור.

שני מגזרים השתלטו על האליטה הפוליטית. אחד מהם לא תורם למדינה דבר, שלא לומר עושה נזק, וחזינו בכך במלוא העוצמה בימי הקורונה. המגזר השני לוקח מהמדינה הרבה יותר ממה שהוא נותן לה. שני המגזרים שותים למדינת ישראל את הכסף, את המוסר ואת הדם.

אז מה הלאה?

יש צורך לעבוד בשני ערוצים מקבילים.

ערוץ אחד הוא הגדלת הכוח התקשורתי של השמאל על ידי מימון ובניית ערוצי תקשורת חדשים. הגיע הזמן שכל המיליונרים החדשים מעולם ההייטק יתחילו להיכנס לעולם הפוליטיקה והתקשורת ולא ימשיכו להתכנס לתוך עצמם וליהנות מכל מה שיש לישראל להציע לעשירים (ויש לה הרבה).

לימין יש את שלדון אדלסון, משפחת קוך, אוונגליסטים למיניהם ועוד כמה תורמים ענקיים ושקטים שבחלקם גם מממנים את פורום קהלת ואת ארגוני המתנחלים השונים. ולשמאל, כמעט בעצם כלום. הגיע הזמן שהעשירים הליברליים ושוחרי הדמוקרטיה, ואני מקווה שעדיין יש כאלו בישראל, יתחילו להכניס את היד עמוק לכיס ויתרמו להקמת תשתית תקשורתית וחינוכית למחנה הדמוקרטי ליברלי בישראל. הכסף איננו המנוע, אבל הוא בהחלט הדלק.

במקביל, יש לבנות סיפור חדש לחברה הישראלית. הסיפור החילוני המנצח, הפסקת ההתבטלות וההכלה חסרת הגבולות כלפי המגזרים האחרים. שילוב כוחות של ימין ושמאל חילוני כנגד המתנחלים החרדלים והחרדים.

לא תהיה פה מלחמת אזרחים כי אין פה שני צדדים חמושים ואין באמת כוחות חמושים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית שילחמו נגד המדינה או נגד הצד הפוליטי השני. אבל כן יכול להיות מרי אזרחי. החילונים יפסיקו לשלם מיסים ויפסיקו להתגייס לצבא. מה יקרה אז? מי יחליף אותם? החמורים של משיח צריכים להפסיק להיות חמורים. אם הימין הישראלי לא יתעורר ולא יבין שהוא הוא הגורם להשתלטות הגורמים האנטי ישראלים-דמוקרטיים על המדינה הוא פשוט ייבלע בתוך הכוח האדיר של הדת היהודית.

במאה השנים הראשונות של הציונות העוצמה של העם היהודי הופנתה לבניית לאום גאה וחזק. בארבעים השנים האחרונות הספינה משנה כיוון וכדאי שנבין את זה. גם הימין וגם השמאל צריכים לאחד כוחות על בסיס דמוקרטי ליברלי עם פשרות שכל צד יוכל לחיות איתן.

החרדים והמתנחלים לא יקבלו לעולם פשרות. ברגע שיש להם את הכוח הפוליטי הם ישתמשו בו בכל העוצמה. מעצם היותם קנאים זו הדרך היחידה שהם מכירים. הדת האורתודוכסית השמרנית לא מקבלת פשרות כחלק מחוקי המשחק. המשחק של הדת הוא משחק סכום אפס: ניצחון מוחלט או מוות על קידוש השם. אין התקפלות, אין התגמשות, אין מתינות.

הדרך היחידה להחזיר את הרכבת הישראלית למסלול החיובי לעבר עתיד מתון, ליברלי, חפץ חיים ושוחר שלום, היא חקיקה חילונית של חוקה ברוב מיוחד של 80 חברי כנסת. בין השאר תכלול החוקה החדשה את הרכיבים הבאים:

• הפסקת תשלומי ביטוח לאומי מעל הילד הרביעי באופן מוחלט.
• הפסקת מימון תלמידי ישיבות מעבר לגיל 18.
• חיוב החרדים והערבים בשירות אזרחי.
• הגדלה וחיזוק של היחידות לאכיפת תשלומי מיסים בקרב האוכלוסיות החרדית והערבית.
• הפסקת מימון הזרמים החרדים והדתיים. כל תלמידי מדינת ישראל יזכו למימון שווה על בסיס לימודי הליבה.

הרכבת כבר מזמן יצאה מהתחנה. השאלה הנשאלת כרגע היא האם אכן יהיה סיפור חדש לחברה הישראלית, סיפור שיוכל לבנות את העתיד של העם היהודי והלאום הישראלי.

אני מנסה להבין את הצד השני, למצוא את ההנמקות האמיתיות לכך שהרפורמה של לוין, רוטמן, נתניהו (והיא לגמרי שלו, כן?) ושותפיהם באמת טובה למדינת ישראל. להפתעתי, אני מוצא נימוקים כאלה. אלא שהמדינה הזו, שהרפורמה טובה לה, איננה בשום אופן מדינה דמוקרטית וחופשית שאני מעוניין לחיות בה, ולראות את ילדיי מתבגרים בה ומקימים בה משפחה.

הנה כמה מסקנות שאני, האזרח הקטן כץ, הגעתי אליהן כשאני בוחן את המצב ולומד אותו כמיטב יכולתי הדלה:

• קברניטי הרפורמה מעוניינים בשלטון נטול בלמים ואיזונים. בעברית עממית: הם רוצים לעשות מה שבא להם, בלי שאף אחד יוכל לעצור אותם.
• המניעים שלהם פסולים, וכוללים תערובת של מילוט בכירים מאימת הדין, ורצון להשליט במדינה את תפיסתם הדתית והלאומנית באופן שלא ניתן יהיה לשנותו בעתיד.
• הדרך שלהם פסולה. באבחת סכין, בלי הידברות עם שום גורם שלא חושב בדיוק כמותם, בלי גופים מקצועיים שיבחנו את הרפורמה, בלי שום היסוס או נכונות לשמוע ביקורת. זוהי דרך דורסנית של מנהיגים אטומים, יהירים ומנותקים.
• הרפורמה עצמה, על כל אחד מחלקיה בפני עצמו ובוודאי כמקשה אחת, היא פסולה, מסוכנת, והופכת את ישראל למדינה לא דמוקרטית ולא חופשית בהמון מובנים. כן, יש מסקנות שצריך לומר פעמיים ויותר. אם הרפורמה תעבור, הדמוקרטיה הישראלית עברה מהעולם.
• הדעות, הרצונות והצרכים שלי ושל בני משפחתי לא מעניינים בכלל את ממשלת ישראל ותומכיה. דעותיי אחרות משלהם, ולכן אני מוגדר קטגורית כאויב. לא רק שלהם, כאויב העם. העובדה שאני ובני משפחתי משלמים מיסים, לחמנו במלחמות, איבדנו חברים וקרובים וגם חלקים מגופנו ונפשנו, לא הופכת אותנו בעיניי חברי הממשלה ומפלגות הקואליציה, לכאלה שיש להתחשב בצרכיהם ובדעותיהם אפילו טיפונת.
• כבר לא מדובר במחלוקת שניתן לחיות לצידה. במקרים רבים המחלוקת היא שנאה עמוקה. כבר אי אפשר להפטיר "זה רק ברשתות החברתיות". השנאה והתיעוב מתבטאים גם בדברים פומביים שנושאים ראש הממשלה, שריו ורבים מתומכיהם.
• אני מודה: גם אני מתחיל לחוש תיעוב לא מבוטל כלפי רבים מחברי הממשלה והקואליציה, וגם כלפי חלק מעושי דברם ותומכיהם. לזכותי אומר, התיעוב שלי איננו עיוור. הוא תמיד מנומק. ישנם רבים, אנשי ציבור וחברים, שחושבים לגמרי אחרת ממני ואני עדיין יכול לחוש אליהם אהבה גדולה.
• מדברים על קרע בעם, פגיעה באחדות ומלחמת אחים אפשרית. לצערי ולחרדתי זה נראה לי לגמרי ריאלי. האחריות איננה של שני הצדדים. היא מאה אחוז מוטלת על הצד ששולט כיום במדינה. הוא זה שחולל את הקרע והעמיק אותו במעשים ובהתבטאויות, והוא זה שבכוחו למתן את הקרע.
• אני לא בטוח לגבי החלק האחרון של המשפט הקודם. יתכן שהקרע כבר לא ניתן לאיחוי, שכבר לא ניתן לגשר על הפער ועברנו את נקודת האל חזור. אם זה המצב, המדרון שבפתחו אנחנו נמצאים הוא תלול וחלקלק.

בדרך כלל עצמת ההשפעה של ההפגנות טמונה בהיקף המסה שלהן.
בתוך המסה הזו, שלא פעם נואמים בה אנשים ידועים, הן פוליטיקאים והן אזרחים חפים מכל עסקנות פוליטית, שהחליטו לא לשתוק (ואי אפשר שלא להזכיר כאן בהערכה רבה את ד"ר שקמה שוורצמן-ברסלר, הפיזיקאית ממכון ויצמן מיוזמי מחאת הדגלים השחורים), בולטים לעתים דווקא אנשים אנונימיים, לעתים מבלי שהתכוונו לכך. ודווקא מהם יכולה לנבוע השפעה ולפחות השראה לא מבוטלת.
הלהט הניבט מעיניהם, משלטיהם ואפילו רק מדרך העמידה של המפגינה או המפגין מקנים השראה להמשך המאבק.
דוגמה שלא תישכח בקרב הבוגרים יותר שבינינו הינה עמידתו של אותו בחור סיני צעיר בכיכר טיינמן בבייג'ין ביוני 1989, למחרת הפגנת המחאה הענקית שהתרחשה שם (בסין כל דבר בעצם יהיה ענק). אותו מורד אלמוני התייצב לבדו מול טור של טנקים וחסם את דרכו. ולא רק זו, הוא גם עלה על הטנק הראשון ושוחח עם החייל שעמד בצריח. לאחר מכן נעלם כלעומת שבא. אותו מורד, שפעל באופן יוצא דופן, נותר עד היום אלמוני ולימים יכונה "איש הטנק" (למרבה הצער המחאה התקיימה אז כשהשלטון הסיני ממילא כבר היה לחלוטין בלתי דמוקרטי ובשל כך כנראה לא נשאה פרי).
מי יהיו אנשי הטנקים (זו כמובן מטאפורה בלבד) במחאה שלנו? האם יהיו כאלה בכלל? בכל מקרה תמיד יש מוחים ומוחות אנונימיים שבולטים בייחוד שלהם. חלק מהם ניסיתי לתפוס בעדשת המצלמה שלי.

בשיעורי האזרחות בבית הספר התיכון, למדנו שיש שלוש רשויות שלטוניות: הרשות השופטת – בית המשפט, הרשות המחוקקת – הכנסת או הפרלמנט, והרשות המבצעת – הממשלה. וכל רשות כזו היא עצמאית ואיננה תלויה ברשויות האחרות. רק כך, הסבירו, ירוסן כוח השלטון ויתקיים האיזון ההכרחי לקיום דמוקרטיה.
השיעור על שלוש הרשויות העצמאיות הדרושות בכל מדינה מתוקנת נחקק בזכרוני, כפי שנחקקו החוקים הגדולים האחרים: כדור הארץ הוא עגול, אף כי יש כל מיני הזויים שטוענים כי הוא שטוח. מוצאנו מהקוף, אף כי יש שמתנגדים לתיאוריה הדרוויניסטית שאין בה בורא עולם. גם ההתחממות הגלובלית מקובלת על רוב המדענים כמעשה ידי אדם, למרות שיש קבוצה קטנה שטוענים שההתחממות אינה תוצאה של מעשינו אלא היא מחזורית, וכך פועל הטבע. באשר לשלוש רשויות השלטון העצמאיות, אף אחד לא מערער על נחיצותן!
לכן ההפיכה השלטונית הברוטאלית שמתכננים חברי הכנסת לוין ורוטמן, בתמיכת הכנסת שיש בה רוב ימני ודתי, הכתה אותי בתדהמה. איך מפרים כך את אחד הכללים הבסיסיים של דמוקרטיה? איך קבוצה של אנשים מחליטה בדם קר לבטל את האיזונים והבלמים ההכרחיים, ולהפוך את בית המשפט לגוף שנשלט בידי פוליטיקאים? למה הם לא באים לאזרחים ומודים שהם שואפים להקים כאן דיקטטורה? הם אומרים שמה שהם עושים זה לשמור על הדמוקרטיה הישראלית! גם שואפים להקים דיקטטורה וגם משקרים במצח נחושה וקוראים לדיקטטורה – דמוקרטיה!
אני לא חסידה של בתי משפט ומקווה שלא אצטרך לתבוע או להיתבע. אבל מעולם לא עלה בדעתי שאפשר למחוק את נוכחות בתי המשפט בחיינו. ביטול בתי המשפט והכפפתם לפוליטיקאים שנכלוליותם אמנותם הוא מצב בלתי נתפס. בית המשפט הוא המגן היחיד של האזרח מפני מעשים שרירותיים של הממשלה ומפני חוקים שרירותיים של הכנסת.
בתי המשפט מגינים על כולנו, גם על אלה שלא למדו אזרחות. לכן כל אזרח חייב לצאת ולזעוק שהתוכנית של לוין ורוטמן מהוות הפיכה משטרית והשלטת דיקטטורה. כל דמוקרטיה בעולם וכל עם חופשי בארצו ידחו את ההפיכה הזו בשאט נפש.
ואיך מתקוממים? יוצאים להפגין! חברים, כתבתי רק כדי להאיץ בכם שתצאו מעמדת הנוחות שלכם, בביתכם או בכל מקום אחר ותזעקו חמס. מי שלא עושה זאת מאפשר לדיקטטורה להשתלט עלינו וחושף כל אזרח לעוולות אפשריות של הממשלה והכנסת. זכרו, אם תהיה דיקטטורה, בעת צרה בית המשפט לא יהיה שם בשבילכם. תהיו יתומים. השופטים יכריעו לטובת כל המרבה במחיר.
צאו להפגין!

צילום ראובן קופצ'ינסקי

גרסת הבמאי – מופעים בגעתון

גרסת הבמאי", יצירתו החדשה של רמי באר, הוצגה לראשונה בערב גאלה של להקת המחול הקיבוצית, שהתקיים בהרצליה. בשבועות הקרובים היא תוצג גם במשכנה של הלהקה בגעתון. למופע ב-30.3 הכרטיסים כבר אזלו, ומופע נוסף יתקיים ב-20 באפריל. בין לבין יתקיימו שני מופעים בסוזן דלל בתל אביב בתאריכים 3 ו-4 באפריל.

מופעי מחול נוספים בגעתון
MEאני. האמנית לאה בסודו-גרק במופע העוסק בחקירה פנימית של רעיון הגדרת הזהות העצמית. מתאים לכל הגילאים. שבת 1.4 בשעה 12:00.

האמא. רות סגליס ואירנה צאבל-אשל ביצירה מצחיקה, מרגשת ובעיקר ואוטנטית העוסקת בקוטביות בתופעת ה"אמהות". לא רק לנשים! באולם זכרי, מוצ"ש 25.3 בשעה 20:00.

פסטיבל דרך גוף
פסטיבל "דרך גוף" חוזר זו השנה השישית עם שלושה ימים של מחול ותנועה לכל המשפחה וכל הגילאים. הפסטיבל מתקיים בשיתוף להקת המחול הקיבוצית וכולל מופעי מחול, תיאטרון, מוזיקה, תנועה, קול וקצב, אלתור, תובנת גוף, ריקוד עולם, קול בתנועה, ביטוי ובמה, תנועה ויציבה, תנועה מודעת, אקרו ומגע, הופעות חיות, פעילויות לילדים ולכל המשפחה. חמישי 4.5 בשלומי, שישי, שבת 5-6 במאי בגעתון.

מידע וכרטיסים על מהופעים והפסטיבל באתר להקת המחול הקיבוצית.

פסלים, נמרים, מחזה תנ"כי וצילומי מלחמה
תערוכות חדשות בגליל המערבי

בגלריה טל נפתחה התערוכה ״לא פסל של חומר אחד״ של פנחס עשת (אוצרות דליה מאירי ועדי גרינפלד). בתערוכה מוצגות יצירות של פנחס עשת מאוסף דליה מאירי ומאוסף העיזבון של האמן, לצד יצירות של מאירי בהשפעתו.

בגלריה ע"ש אפטר ברר במעלות נפתחו שתי תערוכות חדשות: כפיפה פשיטה של הילה בן ארי, והלכתי לצוד נמר של אפרת אייל. בן ארי מציגה עבודת וידאו ארט שמקשרת בין התיאטרון היווני, מחזה תנ"כי שכתב קרוב משפחתה, והוויית קיבוץ עין חרוד. אפרת אייל מציגה ציורים ועבודות קרמיקה העוסקות בשאלות של חלל, תוכן ותורה, גודל, דימוןי מול מופשט ועוד.

בגלריית אמני כפר ורדים נפתחו במקביל התערוכות של אתי צ'כובר "מעשה אמנות או מעשה יום יום", ושל חנה ניר "יש סיבה למסיבה". הרחבה בעמ' 42-43.

בהיכל התרבות בעכו תיפתח ב-29.3 התערוכה "הקשב הצלמת!" של ספיר ברונזברג לוי. לוי שירתה כצלמת עיתון "במחנה" בין השנים 2012-2014 ובזמן מבצע "צוק איתן". בין השאר צילמה את התמונות האחרונות של סגן הדר גולדין, החייל החטוף ושל ההרוג הראשון במבצע סמ"ל איתן ברק ז"ל. בתערוכה תוצג הולוגרמה של הדר גולדין ואיתן ברק ז"ל, שנוצרה כשיתוף פעולה עם ההורים. עוד בתעכרוכה: צילומים של תרגילים צבאיים, מסעות כומתה בהם השתתפה הצלמת, תרגילי צניחה ועוד.

מסעדת בית הצייד בגוש חלב חוגגת חמש שנים, ולרגל ציון הדרך השיקה תפריט בשרים חדש וגם שלושה סוגים של "יין הבית". זו סיבה מספיק טובה להיענות להפצרותיה של היחצ"נית הנמרצת, ולנסוע מזרחה עם חברי הקרניבור שמבין בערב חיובי של אמצע שבוע.
לשנינו זהו איננו הביקור הראשון במסעדת הבשרים של באשיר סולימן. היינו כאן במסגרת המדור, וגם באופן פרטי, והחוויה הייתה טובה עד טובה מאוד. כעת, כך התרשמנו, עולה המסעדה שלב נוסף, מוסיפה פה, משייפת שם, מתחדשת ומשפרת. זה ניכר גם בדברים הקטנים, כמו צלחות שמוחלפות בלי שנבקש, מים שמתחדשים וטקסים קטנים וחביבים (שעל אחד מהם אולי עדיף לוותר, על כך בהמשך).
אנחנו מתיישבים לשולחן עם קערת הבוטנים שמחכה לנו, מפצחים במתינות ומתמסרים להמלצות של בשיר והצוות. "זה לא רק אתם", מבטיחים לנו, "רבים מהסועדים מזיזים את התפריט הצידה ופשוט מבקשים שנגיש". אנחנו פותחים ביינות של המסעדה, כשחברי מקליל עם הרוזה (חביב) ואני קופץ ישר לקברנה סוביניון, שהיה טעים מאוד. עוד בליין היינות יין לבן מזן וינה, שלא טעמנו הפעם.
לשולחן זורמים שני סלטים טובים (גרגיר ושנקליש, שניהם טריים, מאוזנים וטעימים וגבינת השנקליש כיפית במיוחד), ומיד אחריהם פתיחים בשריים: ברוסקט עם טרטר ופרמזן – כיף גדול, פיקניה מהמעשנה מלוה בקונפי צ'ימיצורי – אחת מפסגות הארוחה, נקניקיות צ'וריסטס ומרגז – מהטובות שטעמנו, ולחמעג'ון עם בשר בתיבול קבב – פשוט, נכון וטעים.
בין לבין אנחנו מגלגלים שיחה עם בשיר, איש עם שפם מעורר קנאה, עיניים טובות והמון תשוקה לבשר. הוא מסביר לנו על הזנים השונים של העגלות, על כך שיש עונתיות גם בבשר, ועל העדרים איתם הוא עובד. כל הבשר שלו, הוא מספר, מגיע מעדרים ספורים שגדלים באזור, והוא בוחר את העגלות לבשר בעצמו.
למנה העיקרית בחרנו נתח טי-בון ענק של עגלה מזן הולשטיין, כשאת זן הסימנטל נדגום באחד הביקורים הבאים (ויהיו כאלו). הבחירה נעשית אי שם באמצע העבודה על הפתיחים, כדי שיהיה מספיק זמן צלייה, כולל מנוחה קלילה לקראת האתגר. הנתח מוגש ברוב טקס, ולאחר מספר דקות המלצרית חותכת ממנו נתחים. הבשר, על כל חלקיו, פשוט מעולה. עסיסי, שומני במידה, ומלא טעמים.
החיתוך המוקדם קצת גרם לביסים האחרונים להתקרר. לא נורא, אבל באופן אישי אני מוכן למאמץ של חיתוך הבשר בעצמי לטובת עוד קצת חמימות בביסים. כך או כך, הנתח חוסל עד העצם, ולמרות שמדובר בנתח ענק (מעל קילו בוודאות) נראה לי שיכולנו להתגבר על עוד כמה מאות גרמים.
גם הקינוח היה טעים. לצד ליאלי בירות המסורתית, שהייתה טובה מאוד, הוגשה עוגת קונטסה, שממש לא מזכירה בטעמה את המכונית העממית מהסבנטיז (סליחה, כמי שגדל באותן שנים לא יכולתי להתאפק). בצק וקרם שחוגגים בהם חמאת בוטנים, קוקוס, שוקולד ותערובת פיסטוקים ומיני פיצוחים, הם סיום הולם לארוחה משביעה, טעימה וחווייתית.
המקום מעוצב כבית ציידים, הרבה עץ, את קליפות הבוטנים אפשר ומומלץ להשליך על הרצפה, ובקיץ אפשר לשבת גם במרפסת החיצונית. המחירים סבירים מאוד בטח ביחס לתמורה. סט פתיחים לזוג למשל יעלה 80 שקלים, ומנות עיקריות יעלו 260-350 שקלים לזוג, תלוי בנתח ובמשקל.
לא מצאנו מי יודע מה פתרונות לצמחוניים, אבל חובבי הבשר יחגגו פה.

מסעדת hunter house (בית הצייד), בכניסה לכפר גי'ש. פתוח 7 ימים בשבוע 12:00-23:00, טל' 04-8722708; 052-6621001.

—

* הכותב וחברו היו אורחי המסעדה

יום אחד משכה את עיני כתבה בעיתון על פרויקט אנרגיה סולארית שבוצע במועצה המקומית ג'לג'וליה שבשרון. מהכתבה עולה שאפשר לבצע פרויקט כזה במהירות, ללא הוצאה של שקל מתקציב המועצה. החברה המבצעת דואגת להשיג את המימון ואת האישורים הדרושים, והמערכת מניבה הכנסה לקופת המועצה מהיום הראשון לפעולתה.

נשמע טוב מכדי להיות אמיתי? ואם זה כל כך אטרקטיבי אז למה המועצה שלנו לא יוזמת פרויקט כזה בכפר?

הסתקרנתי והחלטתי לבדוק.

שתי הערכות אופטימיות

מתברר שפרויקטים כאלה מבוצעים בשנים האחרונות במקומות רבים בארץ, בערים, כפרים, מועצות מקומיות וקיבוצים, חלקם בסביבתנו הקרובה. כמה דוגמאות: ירושלים, חיפה, תל אביב, חולון, אופקים, עתלית, מעלות-תרשיחא, ינוח-ג'ת, ישובי מטה אשר ושלומי ועוד.

מצאתי שבשנים האחרונות מתקיימות כמה מגמות שמתכנסות ליצירת כדאיות למימוש הפרויקטים. הממשלה מצידה הסירה חסמים בירוקרטיים ומעודדת ביצוע פרויקטים כאלה כדי לעמוד ביעדים של מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות. במקביל הבשילו הטכנולוגיות, חלה עלייה גדולה ביעילות ייצור החשמל באמצעות פאנלים סולאריים ומחיר ההתקנה ירד מאד. ובנוסף לשני תנאים אלה התפתחו בארץ שיטות מימון והתקשרות שונות עם החברות המבצעות, אשר אינן מצריכות מימון הפרויקט מקופת המועצה או הלוואה בנקאית, מה שמקל מאד על התנעת פרויקט והשלמתו המהירה.

המשכתי לברר מה קרה בכפר בעניין זה ומצאתי שכבר ביוני 2011 ביצעה חברת "סאנדיי אנרג'י" סקר גגות ציבוריים, לבקשת מועצת כפר ורדים ואשכול גליל מערבי. הסקר העלה כי בכפר ורדים יש כ-10,000 מ"ר שטחים פנויים על גגות ציבוריים. הסקר לא כלל בתי כנסת, מועדון 50+, גני משחקים, מגרשי ספורט ומגרשי חנייה, שגם אותם ניתן לקרות לקבלת הצללה והתקנה של פאנלים סולאריים.

מאז נבחר ראש המועצה הנוכחי לתפקידו בסוף 2018, ביקשו ממנו חברי ועדת איכות הסביבה של המועצה, פעם אחר פעם, לקדם בדיקת היתכנות להתקנת פאנלים סולאריים על גגות מבני הציבור. עד כה אייל שמואלי דחה את הבדיקה בנימוק של סדרי עדיפויות.

באפריל 2021 ביקש מאיר גרינפלד (חבר ועדת איכות הסביבה) מחברת "אנרגיה ירוקה ייעוץ וניהול בע"מ" הערכה לכדאיות התקנת מערכות פאנלים סולאריים על שטח של 10,000 מ"ר בכפר ורדים. התשובה התקבלה מערן הוסמן, סמנכ"ל החברה, כדלקמן:

• עלות הפרויקט כ-4 מליון ש"ח (במימון בנקאי מלא).
• תפוקת החשמל השנתית תהיה כ-1.7 מליון קוט"ש.
• הכנסה שנתית לאחר הוצאות תחזוקה: כ-600 אלף שקלים.
• הכנסה כוללת במשך כ-25 שנה: 15 מיליון שקלים.
• החזר השקעה: לאחר כ-7 שנים.

החזון הכללי

אם התמונה כל כך ורודה ומזמינה, וישובים רבים בארץ ביצעו ומבצעים פרויקטים כאלה, אז למה לא מבוצע פרויקט כזה בכפר ורדים? לא ברור. למה לא לייצר כסף מאנרגיית השמש לטובת פיתוח הכפר? לא מובן. שהרי מן המפורסמות היא שמועצת כפר ורדים אינה משופעת בהכנסות קבועות, למעט ארנונה שמשלמים תושבי הכפר.

החלטתי להופיע בישיבת המועצה במסגרת "במה לתושב", ולהציע חזון של מימוש אנרגיה סולארית בכפר ורדים. הוזמנתי להופיע שם עוד בחודש נובמבר שעבר, אבל כל חודש דוחים אותי מסיבות שונות. לכן ההצעה מובאת כאן בפני הציבור.

בכפר יש כמה מרחבים אשר בהם ניתן לפתח ייצור חשמל סולארי. שלושה בשליטת המועצה ואחד פרטי של התושבים.

• הראשון כולל גגות מבני ציבור, מגרשי ספורט, מגרשי משחקים וחניונים.
• השני כולל מדרכות, כבישים ופארקים.
• השלישי הוא אזור התעשיה העתיד לקום.
• והמרחב הרביעי הוא בתי התושבים.

את כל המרחבים האלה ניתן וצריך לשלב ברשת אחת שתהיה לה יכולת אגירת חשמל מקומית, וכמובן קישור לרשת של חברת חשמל. הרשת תייצר ותאגור חשמל בשעות היום ותספק אותו לצרכנים בשעות החשיכה. יצירת רשת שכזו בעלת יכולת אגירת חשמל מקומית תאפשר גם התמודדות טובה עם מצבי חירום כמו אירועי מזג אויר קיצונייים ובזמן חירום בטחוני.

כל האמצעים והטכנולוגיות הדרושים למימוש החזון כבר נמצאים, משתפרים בהתמדה, ומחירם יורד בקצב גבוה:

• פאנלים סולאריים וממירים ממתח ישר למתח חלופי: יעילותם עולה והמחיר הולך ויורד.
• פאנלים אנכיים מותקנים על מבנים וגדרות.
• חלונות בעלי פאנלים מובנים בזכוכית מייצרים חשמל והצללה.
• קיימים פאנלים גמישים שיכולים להיות על משטחים שאינם שטוחים.
• קיימות טכנולוגיות יעילות לאגירת חשמל, החל מהרמה הביתית ועד לרמה תעשייתית, בעיקר באמצעות סוללות או מצברים, אך גם בטכנולוגיות אחרות כמו מיכלי לחץ אויר, אגירת חום בחול ועוד.

כל אלה, וכן טכנולוגיות ומוצרים חדשים שנמצאים בפיתוח, מחייבים את מימוש החזון בשלבים, מתוך תכנון כולל, שמירה על עקרונות של מודולריות והקפדה על אסתטיות במרחב הציבורי.

הפרויקט יבוצע בשיתוף פעולה בין המועצה לבין תושבי הכפר ויאפשר פעילות יצירתית של אמני הכפר ואולי אף הוזלת העלות של התקנת מערכות ביתיות.

ביצוע בשלושה שלבים

אני מציע לבצע את הפרויקט בשלושה שלבים עיקריים.

שלב ראשון

• יבוצע תכנון כולל אשר יגדיר את המטרות ויתווה את הדרך. בתכנון יושם דגש על מודולריות ויכולת ליישום שיפורים טכנולוגיים עתידיים, אסתטיקה ואיכות חיים.
• מימוש הפרויקט ימצה ראשית את פוטנציאל הגגות הקיימים וזמינים להתקנה מיידית בבתי הספר, גני הילדים ואולמות הספורט. כ-10,000 מ"ר עליהם מבוסס תחשיב פוטנציאל ההתקנות הראשוני.
• בית המועצה החדש יתוכנן עם דגש על עצמאות אנרגטית תוך שימוש אסתטי מירבי בפאנלים סולאריים (גגות, קירות אנכיים, חלונות, רחבת כניסה, מגרש חנייה וכו'). בכך יעביר המבנה מסר של מנהיגות, חדשנות והיתכנות טכנולוגית, יהיה סמל לדרכו של כפר ורדים, ומודל לחיקוי.
• יוקם אתר אשר ינגיש מידע לסיוע במימוש אנרגיה סולארית.
• תיושם תוכנית סיוע של המועצה לתושבי הכפר להתקנת מערכות ביתיות ע"י השגת תנאים משופרים מהחברות המתקינות. חשוב במיוחד לפנסיונרים המונים כ- 20% מתושבי הכפר.

שלב שני

• יותקנו פאנלים סולאריים על מגרשי ספורט, מגרשי משחקים וחניונים חסרי קירוי. לפאנלים תהיה פונקציונליות משולשת שכן הם יספקו אנרגיה סולארית, הצללה ועמדות טעינה לרכב חשמלי.

שלב שלישי

• יוקם מתקן אגירת אנרגיה מוניציפלי. המתקן יהיה מקושר לרשת המועצה המקומית, לבתי התושבים ולחברת חשמל.
• תוקם רשת תמיכה להספקת חשמל מקומית בלילה, בזמן תקלה ברשת הארצית ובזמן חירום. הרשת תקשר מתקני אגירה מקומיים, ביתיים, למתקן האגירה המוניציפלי ולמרכז שליטה ובקרה מוניציפלי.

לסיכום

המועצה יכולה להתחיל לממש את החזון באופן מיידי. כל מה שנדרש הוא הקצאת כ-100 אלף שקלים להעסקת יועץ מומחה ובחירת החברה המבצעת. את התוצאות וההכנסות אפשר יהיה להתחיל לראות לאחר כשנה.