ונפתח בידיעה ספורטיבית מדסק החוץ של המדור. משחקי הכדורסל של עירוני נהריה המתקיימים באיצטדיון עין שרה בעיר, נפתחים כמקובל בשירת "התקווה". עם הישמע צלילי "כוווול עוד בלבב…" פונים השחקנים וכל הנוכחים מזרחה, כך שפניהם לכיוון ירושלים. כלומר, למה שלדעתם זה כיוון מזרח וירושלים. מקור מאוד אמין של ורדה בדק וגילה, שכבר שנים שרים שם את ההמנון הלאומי כשהמבט מופנה לכיוון מערב דווקא, עם נטייה קלה צפונה. זה אומר שפחות או יותר הם מפנים את הגב לעיר הבירה.

הפילוג בכפר העמיק, הציבור נחלק לשניים, והפעם לא בגלל ביבי אלא בגלל נסראללה או הפלג הפלשתיני או השד יודע מי שזרק עלינו טילים בצהרים חג הפסח. המחנות הניצים בקרבנו הם אלו שנבהלו, שמעו את האזעקות מהיישובים השכנים ורצו לממ"דים, ומולם אלו שתפסו נקודת תצפית טובה וחזו ביירוטים של כיפת ברזל.

ורדה נגד פלגנות, אז היא הייתה עסוקה בשנ"צ.

לפני כחודש הייתה פתיחה חגיגית לשתי התערוכות שמוצגות בגלריית האמנים בכפר ורדים: התערוכה של אתי צ'כובר "מעשה אמנות או מעשה יום יום"; ושל חנה ניר "יש סיבה למסיבה". שליחי המדור מדווחים על מצב רוח טוב, אמנות יפהפיה וקצת קיטורים על המצב.

התערוכה מומלצת, ברור שמומלצת.

בחלק האמנותי הופיע אמנון כהן, תושב הכפר שמבצע שירים של יגאל בשן, ואף התפרסם כמעריץ ומבצע נאמן למקור. השליחים של המדור ממליצים כמובן גם על אמנון, וגם על ההצגה בכיכובו על חייו של הזמר המנוח. את ההצגה כתב וביים רמי בקל, אף הוא תושב כפר ורדים.

ואחרון מאותה פתיחה. בסמוך צריף הירוק הוצב דוכן עם ציורים של שני אמנים בעלי צרכים מיוחדים. השניים הם חלק מקבוצת רעים", הפועלת במסגרת החברה למתנ"סים ודואגת להם לפעילות חברתית והשתלבות בקהילה. הקבוצה של כפר ורדים נפגשת בבית ספר קשת, ועבודותיהם של היוצרים נמכרות בהזדמנויות שונות ובאירועים שונים המתקיימים בכפר. ורדה ממליצה: לרכוש.

מזג האויר:

ורדה: אולי תחליט כבר?

ולכבוד יום העצמאות, נסיים בלקט ציטוטים של האב המייסד, דוד בן גוריון. ואם קרואי המדור מזהים רפרנסים למה שקורה היום, תירגעו. זה ממש ברור, לא שאתם גאונים.

"היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים".

"אין איש יחיד קובע גורל מדינה ועם, אין אדם שאי אפשר בלעדיו".

"מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים".

"אף פעם לא התייאשנו שזו ארצנו".

"משקל הצדק עולה עם משקל הכוח המלווה אותו".

"נוער קרייריסטי, שעיניו לבצע, לחיים ריקים, לרווחים קלים, לקיום פרזיטי – נוער כזה יהווה הנשק הסודי של אויבינו".

"ההנמקה המוכשרת ביותר זקוקה לפעמים לנימוק ששמו עובדה".

"כל יהודי שאינו מאמין בניסים אינו ריאליסטי".

"לא הרבנים יקבעו (מיהו יהודי)".

עצמאות שמח, למרות הכל.

בסדנה לתחריט בכברי התקיימה השקת ספר אמן של האמנית ליהיא טלמור, בהשתתפות המשורר רוני סומק שהקריא משיריו. חלק נכבד מעבודות האמנית קשורות לאלביס פרסלי, גם אחד משיריו של סומק עוסק בו, ושני האמנים מאוחדים באהבתם למלך הרוקנרול. ממש לקראת פיזור האירוע, חשפה טלמור את הגרב שלה. ניחשתם נכון, היה עליה דיוקן של אלביס.

בפייסבוק עלה פוסט עם תמונה של סופר דבאח והלוגו עם הטעות הקלאסית של דוברי ערבית, כולל ביטוי גרפיקה. ורדה מודה, זה עדיין משעשע, אבל מבדיקה שעשתה השלט הנ"ל לא באזור שלנו ואולי בכלל סתם עבודת פוטושופ.

במהדורה הדיגיטלית של עיתון הארץ התפרסמה כתבה גדולה בשם "המדריך למטייל העצמאי: איפה אוכלים בגליל המערבי?". ורדה מצאה שם כמובן את המבורגריית הבית שלה, קציצה עגלגלה במעונה. שאר המסעדות והמקומות טיפונת רחוקים, ובכל זאת נציין את עזבה הוותיקה בראמה, מיכאל ביסטרו בלימן ושתי מסעדות חדשות ומסקרנות: ריסטרט בבוסתן הגליל, וטרטוריה מקומית בשומרה.

ישראל קטורזה, האיש והצחוקים, הגיע למלון אחוזת אסיינדה ביער כדי להופיע בפני אורחי המלון. חוץ מסטנאפ, הבנאדם היה צריך גם לאכול, וזו הזדמנות טובה לצילום משותף עם שף המלון, עלאא, ולתמונת יח"צ שעוברת בקלילות את הרף הנמוך של המדור.

ביום שישי הקרוב 24.3 בין השעות 10:00 ל-14:00 יחכו לכולנו תלמידי שכבת י"ב באמירים, כדי לשטוף לנו את הרכב מבחוץ ולעשות יסודי מבפנים. כלומר רק אם נגיע לחניון בית הספר, נבקש יפה וגם נשלם כמה שקלים. כל ההכנסות מיועדות להפקות סוף השנה. ורדה שוקלת להצטייד ברכב כדי לפרגן לחבר'ה.

הקרן לעזרה הדדית הפיקה דוח תמציתי לשנת 2022. ורדה עיינה במספרים, וקודם כל היא שמחה לספר שהכל בסדר, מי שעובד עושה מלאכתו בהתנדבות ושמדובר במיזם מאוד יפה וחשוב. רגע של כלכלה: במהלך שנת 2022 ניתנו הלוואות ל-5 משפחות בסכום כולל של 245,000 שקלים, וגם מענק בסך של 18,000 שקלים למימון מלונית לאשה שבעלה חלה בסרטן. הקרן מסייעת לחבריה בהלוואות נוחות במקרים של מצוקה כלכלית, אסון או בעיות בריאות במשפחה, וכדי להיות חבר בקרן צריך רק לשלם 25 שקלים בחודש. אפשר להצטרף באמצעות רותי גיזברית המועצה, או אצל אריה ברן ואורי אמיתי מהנהלת הקרן.

זוכרים שורדה התריעה על כך שפירות הנושרים מעצי הדר יכולים ללכלך מדרכות? אז באחד מטיולי הבוקר שלה היא נוכחה לדעת שהיא צודקת. ובעדה שלה, אין תחושה נעימה יותר מלהיות צודקת.

ובאותו טיול נתקלה ורדה באפשרות המקסימה להיות אקטיביסטים בלי להתרחק מהבית: לשים על הקירות שלטים ואת מגילת העצמאות.

רגע לפני פסח, אביב, חירות רפורמות וכל הג'אז הזה, ורדה בפנייה נרגשת: בחיאת, תרגיעו. חרון אף זה בהגדה, ושמור לריבונו. כל השאר, שזה כולנו, יכולים לכעוס קצת פחות. חג שמח.

רצה המקרה ולמחוזותינו הגיעו באותו יום חמישי באותה שעה תשע בערב שני מוזיקאים כוכבים. ברוזה נגד פורטיס ראש בראש. דיויד ברוזה חגג במעלות 40 שנה ל"אישה שאיתי", ורמי פורטיס נתן בראש באולם המופעים בכברי וחגג סתם מוזיקה טובה וראש טוב ואנרגיות מעולות. מקורות ממש טובים של ורדה מספרים על זוג שהגיע לכברי, סרק את הכרטיס בכניסה, התיישב בכיסאות שרכש וחיכה למופע. איכשהו משהו לא הסתדר להם, שאלו שאלות, קיבלו תשובות, וגילו שהם בהופעה הלא נכונה. היא עוד ניסתה לשכנע ש"גם פורטיס טוב", אבל הבחור היה אסרטיבי והשניים מיהרו להיכל התרבות במעלות.

פורטיס אגב, אמר שזו פעם ראשונה שלו בחבל ארץ זה, ושהוא שמח להופיע גם באזור נידח של הארץ. אם פוליטיקאי היה פולט את המשפט הנ"ל, זה היה בלתי נסלח. איכשהו אצל פורטיס זה על גבול החינני.

בעצם, עם מה שהפוליטיקאים עושים היום, מי בכלל היה שם לב לעוד התנשאות על הפריפריה.

הפוליטיקאים של היום אכן מייאשים, ואין לה לורדה אלא לבנות על דור העתיד. על כן שמחה לגלות את הייחוס המעולה של יו"ר צעירי מרצ. קוראים לה תֹם מוסק, היא בת 19 וחצי, והיא כיכבה לאחרונה בכתבה גדולה במוסף שישי של הארץ. אה, כן, היא גם הנכדה של יקיר המדור בן עמי מוסק מכפר ורדים.

המועצה והירוקים שתלו עצי הדר לאורך המדרכה ושביל האופניים שעולים מהמארג לכיוון קריית החינוך ומרכז הכפר. הרעיון הוא קצת נוי, ואפשרות להולכי הרגל להשיב את נפשם בפרי רענן בעודם מתנשפים בעלייה. ורדה חשבה שזה מקסים, עד שמבין דבר הסביר לה שהדרים אכן יכולים להיות נהדרים אבל דורשים טיפול מסור, ולקלמנטינות שלא קוטפים אותן יש נטייה לנשור. ואם העץ נטוע על מדרכה ולא בפרדס, הפרי שנשר קצת פחות מדשן והרבה יותר מלכלך. ורדה שונאת להיות עוכרת שמחות, אבל יש שליחות עיתונאית ומישהו מוכרח להניף שלטי אזהרה.

סתם, נו, היא לא באמת שונאת להיות עוכרת שמחות. היו ימים שעשתה מזה קריירה.

אבל היא יודעת גם להרים, והנה היא קוראת לתרום לילדה חמודה ממעלות לטובת הגשמת החלום המגניב, התרבותי והיקר להחריד שלה. הנה הסיפור, כפי שכותבת הילדה: "אני אמילי ואני בת 13 ממעלות-תרשיחא. אני מנגנת בנבל מגיל 8 במרכז המוסיקה ביישוב, ומופיעה בקונצרטים. המורה שלי והצוות סבורים שיש לי כישרון ייחודי וצופים לי עתיד כנגנית נבל. כדי שאוכל להתקדם עליי לקנות נבל פדלים המיועד למתקדמים". הנבל המקצועי, מסתבר, עולה 77,000 שקלים, והמשפחה יכולה לממן רק את חלקו. על כן יצאו בקמפיין למימון המונים. חפשו בגוגל "אמילי והנבל", תרמו כמה עשרות שקלים, ומתישהו, כשאמילי והנבל יחרכו את בימות העולם, תדעו שזה גם בזכותכם.

והמצב, אתם שואלים? גם ורדה מוטרדת, בטח מוטרדת. אז היא שולחת את הנכדים להפגין, ומקווה שאיכשהו העניינים יסתדרו.

שבת של שלום, וקורטוב של התחממות גלובלית אחרי גל הקור הפסיכי שעבר עלינו בשבועיים האחרונים.

מזל טוב לנתי שיינפלד, האיש והנדל"ן, שפתח משרד חדש ומדוגם במרכז ממן במעלות. לאירוע חנוכת המשרד, שכלל גם הדלקת נר של חנוכה, הגיעו הרבה חברים וחברות, שותפים לדרך, עובדים ואפילו קולגות.  אה, וגם שני ראשי הרשויות, של מעלות ושל כפר ורדים, שלהם נקדיש את האייטם הבא. אז הייתה הדלקת נרות, וסופגניות, וכיבודים, וגם מלא צילומים משותפים.

בקטע של הברכות הקדיש נתי עצמו את ברכתו לחנוכה. ראש המועצה של כפר ורדים אייל שמואלי הטעים שיש לאחל עכשיו גם שנה אזרחית טובה, וראש העיר של מעלות ארקדי פוממרנץ, הוסיף שגם נוביגוד שמח מתאים לימים אלה.

ומזל טוב גם לידיד המדור מדריך הטיולים, מספר הסיפורים, מורה הדרך והכותב אמנון גופר. אמנון חובק ספר חדש בשם "סיפור אהבה גלילי". זהו מדריך טיולים לגליל המערבי, שנכנס בקלילות לכל תא כפפות ברכב, וכולל תצפיות ייחודיות, ערים סמויות מהעין, כבישי נוף, כפרים ציוריים, יקבים, מחלבות ומאפיות, בתי בד, יצרני דבש ועוד הרבה המלצות קולינריות משולבות במסלולי טיול ייחודיים. הספר יצא בשיתוף עמותת התיירות זמן גליל מערבי, וניתן לרכוש אותו רק במכירה אישית, דרך החנות המקוונת של טעם הגליל: https://shop.westgalil.org.il או בטלפון: 072-3971231. מחיר הספר 87 שקלים במכירה מוקדמת (עד לתאריך 10.2.23) ו-109 שקלים לאחר מכן. וכן, כשורדה מחבבת ומעריכה, היא עושה פרומושן בכיף.

וחדשות קולינריה לקרניבורים 1. מסעדת בית הצייד (Hunter house) של השף באשיר סלימאן מכפר ג'יש (גוש חלב), משיקה תפריט בשרים פרימיום חדש, וגם יצרה לייבל פרטי של יין הבית. ורדה מזכירה שהבשרים במסעדה נצלים על אש גלויה באסכלה ומול עיני הסועדים על גריל עצים הולנדי מיוחד, בצורת קונוס מונח על גזעי עץ טבעי ומעליו פלטה בעובי 2 ס"מ.

חדשות קולינריה לקרניבורים 2. פביאן הולצקן, איש הבשרים והמעשנות שמככב בפיטמאסטר שבאלונים, מחדש את סדנאות העישון שלו. הסדנה הקרובה תתקיים במעלות ביום חמישי הבא 19.1, ואם תזדרזו אולי עוד יהיה לכם מקום. 053-4345199. כשורדה מחבבת וגו'.

ומזל טוב גם לרינת בלסון, הלא היא רינתה, שמונתה השבוע לרכזת יזמויות קהילתיות במרכז הקהילתי. ורדה מכירה את פועלה של רינתה עוד מימיה הארוכים במוזיאון תפן הזכור לטוב וגם כיזמית עצמאית, ובטוחה שהיא תהיה מצוינת. ורדה גם מאמינה שבניגוד אליה, רינתה מבינה מה אומר תפקיד רכזת יזמויות קהילתיות".

ומכיוון שתכף ט"ו בשבט, מה יותר מתאים מלסיים את המדור בכמה ציטוטים על עצים.

• "אילו ידעתי שאמות מחר הייתי שותל עץ היום" (סטפן גיררד).
• "תמיד יש מוזיקה בין העצים שבחצר, אבל הלבבות שלנו צריכים להיות שקטים כדי לשמוע אותה" (מיני אמוניר).
• "יש עץ שחלומו פרי ויש עץ שחלומו אש" (אריה לודוויג שטראוס).
• "עץ אגס אינו מניב תפוח" (פתגם בוסני).
• "העומד מתחת לעץ רחב ייהנה מהרבה צל" (פתגם קובני).
• "מי שנשאר תחת העץ, אוכל מפריו" (פתגם אלבני).

וורדה מוסיפה: טאץ' ווד", סופ"ש טוב לכולנו. 

האחות המיתולוגית של כללית מעלות, שולמית שרביט, פרשה לגמלאות. כמה מיתולוגית? כאחות במעלות היא משמשת כבר 40 שנה, מאז שעברה להתגורר בעיר, ובשלוש השנים האחרונות היא גם עובדת בעין יעקב. לפני כן עוד הספיקה להיות אחות גם בבית החולים אברבנל בבת ים. אז מה עכשיו? "קודם כל לטוס לבקר את הנכדים שלי בהוואי". ורדה מסכימה, נכדים לפני הכל.

ועוד ממעלות: המועדון החברתי 'אפשר' פתח שעריו ומאפשר פעילות חברתית ותרבותית לילדים עם צרכים מיוחדים, במסגרת מגוון חוגים ופעילויות. המועדון מופעל על ידי המחלקה לפיתוח חברתי באשכול רשויות גליל מערבי ועמותת אקים חיפה לילדים ונוער עם מוגבלות, והפעילות במעלות היא בשיתוף רשויות האשכול בהובלת עיריית מעלות תרשיחא. ילדים מכל הרשויות באשכול מוזמנים להשתתף בפעילות. כשצריך, גם ורדה יודעת לפרגן.

והיא ממשיכה לפרגן, כי האייטם הבא שנחת על שולחנה מספר על מופע קרוב של חבורת זמר משותפת ליהודים וערבים בשם "מרננים". את החבורה הקימו דויד צור, מנכ"ל מתנ"ס מעלה יוסף, יחד עם וואפה גמול, מנכ"לית מתנ"ס תרשיחא, בשיתוף עוד כמה גופים טובים. הרעיון של חבורת הזמר הוא, סורפרייז סורפרייז, לשיר ביחד, ומי שרוצה להתרשם מהרפרטואר יכול להגיע ביום חמישי 29.12 בשעה 20:00 למופע ההשקה, שיתקיים באולם המרכז הקהילתי במושב מעונה. הכניסה חופשית.

ונמשיך במוזיקה, וגם בפרגונים, ורדה לגמרי לא מבינה מה נפל עליה. עמיר לב הנהדר הופיע בבירה מלכה. איכשהו יצא שהוא הגיע להופעה עם הגיטרה הלא נכונה. אחרי ככה וככה שירים התייצב חבר שנסע אמרג'נסי לביתו של לב בכליל, והגיע עם הגיטרה הנכונה. מה שיפה, החבר הגיע בדיוק כשעמיר שר את השורה "רוב האנשים טובים". מ.ש.ל.

ונמשיך במוזיקה 2: "פילהרמוניה בכפר" של כפר ורדים ממשיכה לתת בראש ולהביא לצפון מוזיקאים מהשורה הראשונה. ברביעי זה (אם אתם קוראים באינטרנט – הערב! אם חיכיתם למהדורה המודפסת, זה כבר קרה, סורי) יש הופעה של הפסנתרן הכוכב ולדימיר פטשקה והסקסופוניסט הבינלאומי אלכסנדר בריל. השניים יופיעו בקונצרט ג'אז שיתקיים במרכז למוזיקה במעלות. ב-26 בדצמבר יתקיים בבית משפחת גרו בכפר ורדים קונצרט מוסבר לילדים.

כסאות מוזיקליים בשופרסל שלי במרכז המסחרי שושן בכפר של כפר ורדים: אסתר סיום, שניהלה את הסניף, מסיימת את תפקידה ועוברת לנהל את שופרסל דיל בצפת, עיר מגוריה. יחליף אותה ניבי כהן, שכבר ניהל בעבר את הסניף. ולמי ששאל, ורדה מבהירה: כן, סיום זה השם משפחה שלה, לא טעות הקלדה שקשורה לנושא של האייטם.

ומשהו מהדסק המשפטי סביבתי של ורדה. פקחים של רשות הטבע והגנים תפסו שני דייגים, שדגו עם אופנוע ים וציוד דיג בסמוך לאי נחליאלי, השייך לשמורת הטבע ראש הנקרה. על פי הדיווח תפסו השניים דגים מסוג "דוקרנית אדומה", שבשפת העם מכונים לוקוס. כל זה קרה בנובמבר 2019, ולאחרונה הסתיים משפטם של השניים. הם נדונו לקנסות מצטברים של 16,000 שקלים. מחיר די יקר בשביל תחביב, ואפילו בשביל לוקוס.

ולכבוד חג האור והקלוריות, כמה ציטוטים בנושא דיאטה.

• "לעתים נדירות חושב האדם ביתר רצינות על משהו מאשר חושב הוא על ארוחתו" (סמואל ג'ונסון).
• "אם עליתי במשקל אני מפסיק לאכול עד שאני יורד, ונגמר העניין" (שמעון פרס).
• "התחלתי דיאטה, הפסקתי לשתות ואכלתי ממש מעט. תוך שבועיים איבדתי 14 יום" (ג'ו לואיס).
• אתה לא יכול להתחיל דיאטה באמצע השבוע. זה פשוט מטופש" (צ'ארלס בארקלי).
• על כל אלף אנשים שהצליחו לרזות, תמצא רק אדם אחד שנשאר רזה; וגם הוא נספה בתאונת דרכים, בטרם הספיק להשמין בחזרה" (יוסף לפיד).
• "בתוך כל שמנה יש רזה שמנסה לצאת החוצה. אבל בדרך כלל אפשר להרגיע אותה עם כמה עוגיות" (אנונימי).

חג שמח ושבת שלום.

כשיהודית בוקובזה שמעה שאני מבקשת לראיין אותה למדור, אמרה לי: ״אבל אני לא אמן!״. כשהגעתי לביתה וראיתי את שכיות החמדה מעשה ידיה, הפסלים מקרמיקה והציורים, נדהמתי. מסתבר שיהודית היא אמנית אחת מני אמנים רבים בכפר ורדים שחלקם משתתפים בתערוכות, בחוגים ובמיזמים ואילו אחרים מסתתרים מעין הציבור אבל הם פעילים, יוצרים יצירות נפלאות אך לא מספרים לאף אחד.
יהודית סיפרה לי על התקופה לפני שהפכה לאמנית: ״נולדתי בסוף 1943, אולי ברוסיה, לא ברור. אמי כנראה הייתה במחנה עבודה ונישאה בוינה, כשהיינו במחנות העקורים. עלינו ארצה בשנת 1949. גרתי בבני ברק, כיפה סרוגה. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי ואחר כך בתיכון דתי פרטי, לבנות בלבד, ברמת גן. ההורים מעולם לא עזבו את בני ברק אבל אני עזבתי. בגיל 21, ברגע שסיימתי תיכון וסמינר, עזבתי את הבית. נשלחתי להיות מורה בנהריה, שם הכרתי את בעלי. שני הבנים נולדו בנהריה ואז יצאנו לשליחויות מטעם הסוכנות. היינו מורים וגם כתבנו תוכניות לימוד. חיינו בקנדה ארבע שנים, בניו יורק שלוש שנים ואז חזרנו ארצה. אחר כך נסענו שוב לאולבני בניו יורק. חזרנו לארץ בשנת 1991. בשנת 1998 עברנו לכפר ורדים".
שנתיים אחרי שהגיעה לכפר, חוותה אובדן נורא: בעלה נפטר באופן פתאומי. היא כבר הייתה בפנסיה ונותרה אובדת עצות, חיפשה מה לעשות עם עצמה. מותו של הבעל האהוב גרם לה להלם כזה שהפכה באחת לאמנית. עד אז לא היה לה כל קשר לאמנות. ״לטעמי לא הייתי מוכשרת מספיק בשביל לצייר. מעולם לא התנסיתי בציור או בכתיבה. דווקא בעלי היה מוכשר בכל מה שקשור לכתיבה ולציור".
אולי הגיעה לאמנות בלחץ האירועים, אבל איכות פסלי הקרמיקה והציורים מרמזת שהיה בתוכה נרטיב אמנותי עשיר. היא החלה לכתוב שירה, לעסוק בקרמיקה פיסולית ולצייר. אחרי עשר שנים של פיסול בחוג של נורית רוטשילד, נסגר הסטודיו לקרמיקה ויהודית המשיכה אצל אתי צ׳כובר, המורה לציור. היא מציירת שם עד עצם היום הזה אבל הפסיקה לעסוק בקרמיקה פיסולית.
״התחלתי להתעניין באמנות. זה נתן לי חומר למחשבה והפעיל רגשות. השתתפתי בסיורי האמנות שאתי ארגנה לתלמידיה. זה מאוד עזר לי בעבודות הקרמיקה, אבל התפתחתי גם בציור. ראיתי שהולך לי, זה ממלא אותי, זה נותן לי פתיחות והנאה. אני מתחילה ציור בבית ואז הולכת לאתי לקבל את האישור האחרון". היא מעדיפה לצייר דמויות. שני ציורים שלה, שתלויים בצריף הירוק, אופייניים ליכולותיה בציור פורטרטים אקספרסיביים, עזי הבעה.