בבוטקה של אגם מונפורט אין איש. החנייה חינם, מכוניות משפחתיות מטפטפות פנימה בנחת ונראה כי גם בשבת שמשית של תחילת ינואר, בסביבות 12 בצהרים, איש אינו חושש מתורים, פקקים, או אי סדר. אם לא מתעקש להחנות ממש על שפת האגם, יש חנייה בשפע. כגלילי ותיק למחצה (20 שנה, והספירה נמשכת) אני זוכר ימים הרבה הרבה יותר עמוסים.
הכניסה למתחם האגם עגמומית. כשמביטים שמאלה, אתר הבנייה הנצחי שאמור להיות מלון נופש ומרכז קונגרסים תופס את כל הפריים. מימין מגרשי חנייה ריקים ומבנה מוזנח עם כיתוב מתפורר "אחלקרח". מתחם הקמפינג מטופח אמנם, אך בשבתות הוא ריק לגמרי.
הקרטינג לא עובד היום. על דלת האולם של אחלקרח הודעה לקונית ועילגת משהו: "הקרח סגור". כאילו המחשבה על נוסח רהוט ומנומס יותר ועצם ההקלדה הייתה כרוכה במאמץ עילאי, שמישהו פשוט לא הצליח לעמוד בו.
שבת, מסעדת הדרל'ה הכשרה שפועלת במקום בהצלחה, גם היא סגורה. באדניות שלצד המדרגות שרידי גינון לא מטופח, וכל האווירה היא של מקום שעתידו מאחוריו.
כל זה ישתנה כמה דקות מאוחר יותר כשאגיע לחלקיו האחרים של האגם, כלומר לצדו המערבי. ובשיחה עם מנכ"ל חברת אגם מונפורט, אופיר עקיבא, הוא מפיח בי תקווה חדשה שאנחנו קרבים לשינוי המיוחל שבושש כבר כל כך הרבה שנים.
סחר עטאללה: "המקום מדהים. כשהילדים שלי מבלים כאן, הם ממש מאושרים". אביה סולימן מסכים, אבל רואה גם את הצד השני: "המקום באמת משגע, אבל צריך להיות יותר מתקדם. אני חושב שיש כאן הרבה פספוס"
"מקום מקסים", מתרשם נוּר גיו, האורח ממושב גבעת יערים, וחברו המקומי רז להב אברבנל מכליל משחרר חיוך לוקאל פטריוטי. כן, גם הם מסכימים שצריך לשפץ את האזור המוזנח, אבל למה להיות קטנוניים כשהילדים כל כך נהנים?
ואז מגיעים לאי
מבוהל מתחושת הבדידות אני נוטש בצעדים מהירים (יחסית, יחסית) את המבנה, וחוצה לאגם עצמו דרך הכניסה המרכזית. מלון הרפאים, שבנייתו נעצרה לפני מי יודע כמה שנים, נוכח במלוא כיעורו. שלד בניין חשוף, כרזות מתקלפות, מוקף גדר פח אפור וקודר. מסעדת גל, גם היא סגורה בשבת, מרמזת שבכל זאת יש פה חיים, וגם הרצים והצועדים הרבים שחולפים בסך על השביל שמקיף את האגם. אני פונה ימינה, צועד לאורך הגדר של מפלצת הבטון. משמאל האגם, ומעבר לו כבר אפשר להבחין באקשן העליז שבגדה המערבית.
כשאני חוזר ומפנה את מבטי ימינה, שוב אני מקבל תזכורת כואבת למה שיכול היה להיות פה. עשרות שלטים מתקלפים שמבשרים על מלון, קאנטרי קלאב, מרכז קונגרסים, טיילת, העשרה ביולוגית ואקולוגית וכמובן "חווית המגורים בארצ מעלות תרשיחא". מסתבר שהיה פעם ארט-דירקטור או קופירייטר שחשב שהמילה ארצ עם אות לא סופית, כותרות על פרויקטים שאולי פעם יבשילו וצילומים גנריים של ילדים מחויכים בלוק שוודי, ימשכו אוכלוסייה צעירה לעיר, בה גרים ביחסים טובים בני דתות שונות וארצות מוצא רבות.
השלטים המתקלפים מימין לשביל נמשכים עוד ועוד, אבל ככל שאני מצפין נעשה נחמד יותר. פה זוג מבוגרים שמשחק ששבש, כאן שני כלבים רטובים מסתובבים משוחררים, והנה זוג הורים עם ילדם הקטן וכלבם הגדול והמבונבן פוסעים בנחת בשביל. אלו הם ולדימיר ונטלי בושייב, תושבי מעלות. "אנחנו נהנים לטייל פה", אומר ולדימיר. "פיקניק לא רלוונטי בשבילנו, כי יש לנו בית עם קרקע. אבל המקום יפה. רק צריך לשפץ".
כשנגמרת הגדר של אתר הבנייה, מתחיל בעצם האגם עם אזור שנקרא "האי". למעשה מדובר בשטח משפת האגם הצפונית שהוקף בכמה תעלות. האי שופץ לפני כמה שנים, גשרוני עץ נאים מחברים את חלקיו, הגינון בו מטופח למדיי ועופות המים נהנים מהמזון הרב שמרעיפים עליהם המבקרים. מכאן ואילך, האגם ממלא את ייעודו ואפילו נעשה פוטוגני להפליא.
על אחת המדשאות באי אני פוגש את רז להב אברבנל מכליל עם שלושת ילדיו, וחברו נוּר גיו ממושב גבעת יערים, שהגיע להתארח עם שני ילדיו. שתי האימהות יצאו לסדנה כלשהי, והאבות המסורים לקחו את הילדים לשבת פסטורלית באגם. "מקום מקסים", מתרשם האורח מאזור ירושלים, וחברו המקומי משחרר חיוך לוקאל פטריוטי. כן, גם הם מסכימים שצריך לשפץ את האזור המוזנח, אבל למה להיות קטנוניים כשהילדים כל כך נהנים?
עשרות שלטים מתקלפים מבשרים על מלון, קאנטרי קלאב, טיילת וכמובן "חווית המגורים בארצ מעלות תרשיחא". מישהו חשב שהמילה ארצ עם אות לא סופית וצילומים גנריים של ילדים בלוק שוודי, ימשכו אוכלוסייה צעירה לעיר
נתחיל בנינג'ה, נעבור למלונות
את האגם מנהלת חברת אגם מונפורט בע"מ, חברה עירונית המוחזקת בבעלות שווה על ידי עיריית מעלות והמועצה האזורית מעלה יוסף. מנכ"ל החברה, אופיר עקיבא, מרים גבה כשאני מספר לו על הצד העצוב של האגם. "אנחנו בתקופה של המון התחדשות", הוא אומר. "יש קרטינג, יש מתחם טרמפולינות איי-ג'מפ, ואת משטח הקרח יחליף מתחם נינג'ה רציני ומרהיב ביופיו, ובקיץ פועל גם בריכת שחייה מחודשת".
ולמה הקמפינג ריק? "הקמפינג מהווה מרכז לתיירות חינוכית, ומשמש בעיקר מוסדות לימוד שונים. בשבתות הוא ריק, אבל אנחנו בפול בוקינג שנה קדימה".
גולת הכותרת של ההתחדשות היא יציאה למכרזים על שלוש מלוניות שיוקמו בצד המזרחי של האגם, בכל אחת 24 יחידות אירוח. החודש, מבטיח עקיבא, ייצאו המכרזים להקמתן, כשהתב"ע כבר מאושר. עוד הוא מספר כי יזם שכבר פעיל במעלות הגיש בקשה לבניית ריזורט בן 120 יחידות נופש. גם הצד המערבי, שתכף נגיע אליו, עוד צפוי לפיתוח נוסף, אומר עקיבא: "לאורך טיילת המפלים ייבנה קניון פתוח עם חנויות, מסעדות ומקומות בילוי". גם השיווק של אלו יתחיל עוד במהלך החודש, כך שהעתיד ורוד.
זה נשמע מבטיח, אני מודה, אבל מה עם מפלצת הבטון שתקועה שם? עקיבא מקווה שמחזיקי הנכס יסיימו את הבנייה, אבל מודה בחצי פה שקיימת בעיה אמיתית: "נעשים כל מיני מאמצים להסדיר את הבעיה".
הקורונה האיצה פיתוח ועשתה טוב להרבה אתרים של תיירות פנים, אני מזכיר. איפה עומד האגם בקטע הזה? הקורונה, משיב המנכ"ל עקיבא, השביתה לנו את האתר בתקופות מסוימות ובאחרות באמת נהננו כאן מהמון מבקרים.
מפלים ואקסטרים
האזור המושקע ביותר הוא החוף המערבי של האגם. מדשאות ענק, טיילת מפלים שהושלמה לפני כשנתיים, סככות צל, סירות פדלים משפחתיות דמויות ברבורים, מזנונים פשוטים עם גלידות וחטיפים ומתקן אקסטרים מרשים ומוצלח. גם מי שמיצה את השייט ואת מתקן האקסטרים (או סתם לא רוצה לשלם 70 שקלים לחצי שעה בסירה או לכרטיס בודד במתקן), יכול ליהנות מישיבה על המדשאות, הספסלים או הכיסאות, האכלת דגי הזהב שבאגם, ומתקני שעשועים איכותיים.
זהו גם האזור העמוס ביותר במבקרים, ובצדק. מקום נהדר לבילוי משפחתי לבני כל הגילאים, במיוחד למי שרוצה להרגיש בחיק הטבע, אבל עם ברזיות מים, צוות שמנקה (בצד הזה של האגם רמת התחזוקה עולה לאין ערוך על זו שבגדה הנגדית), מזנונים פשוטים אבל בכל זאת יש קרטיבים, חטיפים וקולה, ואפילו שירותים ציבוריים עם תור קטן ומצב ניקיון בינוני.
כמה מאות מבלים כאן, ועדיין המרחב האישי עצום. המדשאות מנוקדות במשפחה פה, זוג שם ללא שמץ של צפיפות. מצד אחד, מעולה למבלים. מצד שני קשה להשתחרר מהמחשבה הטורדנית על הפוטנציאל העצום שמחכה להתממש.
"אגם כזה יכול להיות פנינה תיירותית אמיתית", מסכים ניר שילה, איש תיירות ומדריך טיולים בארץ ובעולם. "דווקא בגלל שהוא מלאכותי ואין את העניין של פגיעה בערכי טבע, אפשר לבנות בתי קפה ומסעדות עם ישיבה על קו המים, אזורי ישיבה על החוף, ואפילו קצת ספורט ימי כמו קייקים. המיקום בלב הגליל המערבי, בקרבת עיר והמון אטרקציות נוספות, רק מוסיף לאטרקטיביות של המקום. כמי שראה הרבה אזורי תיירות בעולם, אני יכול לקבוע בבטחה שאגם מונפורט הוא פרויקט מוחמץ".
מנכ"ל האגם, אופיר עקיבא: "אנחנו בתקופה של התחדשות. החודש ייצאו מכרזים להקמת שלוש מלוניות בנות 24 חדרים כל אחת, ויזם מקומי הגיש בקשה לבניית ריזורט בן 120 יחידות נופש"
ניר שילה, מדריך טיולים בארץ ובעולם: "דווקא בגלל שהוא מלאכותי ואין פגיעה בערכי טבע, אפשר לבנות באגם בתי קפה ומסעדות עם ישיבה על קו המים. אגם מונפורט הוא פרויקט מוחמץ"
משגע עם פספוס
אני משלים את השביל שסובב את האגם ומגיע לאזור הדרומי, זה שמאחורי בריכת השחייה. גם כאן יש כמה מתקנים, צנועים יותר, אבל בעיקר זוהי ממלכת הפיקניקים. חלק מהמשפחות מסתפקות בכיבוד מוכן שהביאו מהבית, והמהדרין מדליקים מנגל קטן ועושים על האש. לזכותם ייאמר, בקטנה. אחת המשפחות שמפקנקות שם היא משפחת עטאללה מירכא. היום הגיעו לכאן שלושה דורות. הסבא והסבתא הגאים, סולימן ומייסון, פוקדים את המקום לעתים רחוקות. הבת סחר, לעומתם, מרבה לבלות באגם עם משפחתה: "המקום מדהים. נהדר בשביל הילדים. אפשר לטייל, לשחק, לעסוק בספורט, ובמיוחד לבלות באמת יחד כל המשפחה. כשהילדים שלי מבלים כאן, הם ממש מאושרים". סולימן מסכים איתה, אבל רואה גם את הצד השני: "המקום באמת משגע, אבל צריך להיות יותר מתקדם. אני חושב שיש כאן הרבה פספוס".
