טוב, ורדה מבינה שהיא לגמרי פארש. כל מי שנחשב אפילו קצת בעולם התקשורת הוזמן לים המלח כדי לצלם את צילום העירום ההמוני התורן של האמן האמריקני ספנסר טוניק. ורדה נשארה בלי הזמנה ובלי היכולת להגיד "די, מה כבר הוא יכול לחדש, לא נוסעת כל כך רחוק בשביל כמה גופות עירומים ושני אייטמים במדור".

אז חפשו בגוגל, יש תמונות נחמדות, וגם ציטוט תלוש אבל חביב מהביקור הקודם שלו: חומוס יציל את העולם.

לעומת הפנינג העירום, לכנס "שמים את הגליל במרכז" ורדה דווקא הוזמנה, ואפילו מכירה אנשים שנסעו לעכו כדי להיות שם. אז שוב באו שרים כדי לספר כמה נפלא יהיה פה בעתיד (יש ידיעה בעמודי החדשות), אבל הם לפחות הגיעו ממש. מי שלא בא (פרט לורדה) זה שר החוץ וראש הממשלה החלופי יאיר לפיד. רק שהוא היה מספיק מתוחכם, הכין סרטון מבעוד מועד, ודיבר אל הקהל בוידאו. ככה יצא שראו אותו הרבה יותר גדול ממי שניצב באותו רגע על הדוכן, ראש עיריית עכו שמעון לנקרי.

בין השרים שממש הגיעו היה גם שר הבריאות ניצן הורוביץ, שבישר לכולם כי בסופי שבוע הוא מתגורר בהילה, ומכיר היטב את הגליל. ברוך הבא.

ומצד שני, קצת לפני הכנס, ביום שישי 15.10, ביקר אותו שר בריאות בבית החולים גליל בנהריה. תמיד טוב לשמוע שהשר הממונה מגיע לבית חולים פריפריאלי, אבל עכשיו, כשאנחנו יודעים שזה קפיצה בדרך לבית הסופ"ש שלו, אנחנו עדיין מתרגשים, רק קצת פחות.

עוד סלב הגיע לפטריות מרינה במושב חוסן. הפעם היה זה המאמי הלאומי (יותר מידי מאמי, אתם לא חושבים?), אסי עזר, עם בן הזוג אלברט. בתוקף סלביותם זכו בני הזוג לאירוח של רמו בן שושן, המייסד והמנכ"ל של מרינה פטריות הגליל. האירוח כלל סיור מקצועי וקטיף פטריות וביקור וטעימות ביקב הבוטיק שאטו רמו. אגב, ורדה דווקא הייתה פעם בביקור בפטריות, ובהזדמנות אחרת זכתה ללגום מהיין, ופעמיים היה לה טעים מאוד מאוד.

החברים של ורדה בעמותת גיל הזהב כפר ורדים ממשיכים לצרף חברים לעמותה. טפסי הצטרפות ניתן להשיג באתר העמותה, בדף הפייסבוק שלה, בחנות הצילום פוטו 60 במרכז המסחרי, בחנות בית וגן במרכז המסחרי וכן אצל חברי ההנהלה אריה ברן, טובה פריאל, חומי מגדל, אורי אמיתי, עליזה כץ, רינה חביב, דינה שחר וארנה מאיר. ואת הטפסים המלאים אפשר להחזיר לכל אחד מהם, להכניס ללא בול לתיבה האדומה מול הדואר, או למסור אישית לידיו של עודד מנהל סניף הדואר. אז להצטרף, בלי תירוצים, אה?

טוב, יש לנו קורונה בגלים שבאים ושוכחיםועכשיו מגיע גם החורף. אז קופות החולים מזכירות לכולנו שכדאי לחסן את עצמנו ובמיוחד את הילדים גם נגד שפעת. חוץ ממתנגדי החיסונים, כמובן.

מה שמוביל אותנו לציטוט הסוגר של המדור, הפעם של הפילוסוף הצרפתי מישל דה מונטן: "אנו חשים בפחותה שבמחלות יותר מאשר בבריאות שלמה ומושלמת".

שבת שלום וחורף רטוב ונעים.

אטליה שמי חוגג עשור

באטליה שמי בכברי תוצג תערוכה קבוצתית בשם "להסתכל רחוק ולנשום עמוק", המציינת עשור לאטליה. בתערוכה יוצגו עבודות של יעקב דורצ'ין, רוני חג'ג', אירית חמו, שחר יהלום, אוריאל מירון, הילה טוני נבוק, אורלי סבר, שי עיד אלוני, מחמוד קייס, ענת קינן, אפרת קליפשטיין, מרב קמל וחליל בלבין, ברק רביץ, משה רואס, ליאוני שיין ועומר שיזף. אוצרת: סמדר שינדלר. פתיחה: שבת 23 באוקטובר 2021 בשעה 12.00.

השם "להסתכל רחוק ולנשום עמוק"  לקוח מתוך ראיון עם שמי שהוקלט באמצע שנות ה-80'. במהלך עשר השנים הוצגו בסדנת הפיסול, בסדנת הציור ובגן הפסלים, המהווים ביחד את האטליה, כ-35 תערוכות. הקו אוצרותי המחבר בין התערוכות עיקרו בדיאלוג בין האמנות העכשווית המודרנית לבין יחיאל שמי והמורשת האמנותית שלו, מתוך שאיפה ליצור מעין מעבדה או אטליה בתוך אטליה. בתערוכה מוצגות בעיקר עבודות פיסול של אמניות ואמנים שהציגו באטליה במהלך עשר השנים.

נעילה: 26.2.22. שעות פתיחה: ימים ב-ה ושבת 11:00-15:00. לפרטים: shemi@kabri.biz, 04-9952709, 052-8840215.

***

תערוכה חדשה בגלריית אמני הכפר

ביום שישי הקרוב 22 באוקטובר בשעה 11:00 תיפתח תערוכה חדשה בגלריית אומני כפר ורדים בשם "התחדשות". 26 מאומני הכפר נותנים ביטוי למושג התחדשות, ביצירות ציור, צילום ופיסול. המוטו לתערוכה הוא שירה של נעמי שמר "אחרי החגים יתחדש הכל".

משתתפים: עפרה אביגד, ריה אושפיז, מיכל אשל, נחמה באר, יהודית בוקובזה, שוש ברודצקי, חנה בר- ניר ניב, משה ברק, סו גודמן, יהודית גיל, שרה גילסון, נעמי גנזר, רונית הוד, סוזי וייצמן, אילנה זגר, רות יוסף, אסתי כץ, רנה לוי, מעיינה לוין, נורית לשד, בן עמי מוסק, רפאלה פוקס צינר, דינה שחר, מרים שטרן, אריה שטרן ומרגיט שפטלוביץ. אוצרת: אסתי כץ.

***

בגלריה טל נמשכת הצגת התערוכה הקבוצתית "טבע שביר – טבע, סביבה, קיימות". לדברי האוצרת עדי גרינפלד, התערוכה זוכה להתעניינות רבה. פרטים על שעות פתיחה ותיאום ביקורי קבוצות באתר הגלריה www.talgallery.co.il.

פסטיבל דוקאביב גליל יתקיים בתחילת חודש נובמבר במעלות-תרשיחא זו הפעם ה-13. השנה, מלבד ההקרנות המסורתיות, ניתן יהיה לצפות בחלק מסרטי הפסטיבל גם אונליין באתר דוקאביב.

31 סרטים דוקומנטריים מהארץ ומהעולם יוקרנו במהלך ימי הפסטיבל, כולל שלוש הקרנות בכורה: חילוץ של ג'ימי צ'ין ואליזבת צ'אי וסרהלי (זוכי האוסקר על הסרט סולו חופשי) – על מבצע החילוץ המתוקשר של קבוצת הילדים שנלכדה במערה בתאילנד, סיפור שריתק את העולם כולו; להיות ז'אק קוסטו של הבמאית זוכת הפרסים ליז גרבוז – סיפורו של החוקר, הצלם, הצוללן והממציא יוצא הדופן; טרום בכורה לסרט המרהיב יער הארגמן – על 20 אלף נזירות שיוצאות מדי חורף למסע בערבות השלג של טיבט.

סרט נוסף הוא סרטם החדש של הבמאים יעל קיפר ורונן זרצקי דיוקן, שנעשה בשיתוף היוצרת כיפאיה עיאיטי, ציירת ואקטיביסטית מעכו. עיאיטי כבר חשפה באומץ את חייה כנפגעת אלימות בסרטה האישי שהוקרן בדוקאביב גליל ב-2018. בסרט החדש מפנים היוצרים את המבט אל נשים נוספות שנרצחו ונפגעו מאלימות ומשרטטים כתב אישום נוקב כלפי אוזלת ידן של החברה, המשטרה ומערכת המשפט.

עוד בתוכנית הישראלית שלושה סרטים שזכו להצלחה בדוקאביב האחרון: המלכה שושנה של קובי פרג' ומוריס בן מיור על שושנה דמארי; ענת גוב, על החיים ועל המוות של תמר טל ענתי; וכל העצים נושבים ברוח של תומר הימן שזכה בפרס הבימוי והצילום.

סרטים נוספים: אף מילה אמת של נועה אהרוני, על עלייתו ונפילתו של ד"ר רודי, הפסיכו־גורו הראשון בארץ והמכון הפסיכואנליטי מעורר המחלוקת שהקים; אשת חיל של אנה סומרשף המלווה את אסתי שושן במסעה לשינוי איסור היסטורי בחברה החרדית – עליו היא משלמת מחיר כבד; ויורש הקעקועים על הסודות האפלים שמתגלים בשושלת מפוארת של משפחת מקעקעים מהעיר העתיקה בירושלים.   

מהסרטים הדוקומנטריים הבינלאומיים הבולטים של השנה יוקרנו לברוח, אחד הסרטים המדוברים בשנה החולפת, סרט אנימציה על זיכרון וטראומה המביא את סיפורו של אמין, שנמלט כילד מאפגניסטן אל חיים חדשים; הילד היפה ביותר בעולם, דיוקן פואטי של הנער הביישן בן ה-15 שחייו השתנו ללא הכר לאחר שהתגלה ככוכב הסרט "מוות בוונציה" והתמודדותו עם השלכות הפרסום גם חמישים שנה אחר כך; ילדותו של עימאד, סיפור ההחלמה והשיקום המטלטל של ילד יזידי בן כמעט 5 אחרי שנתיים וחצי בשבי דאע"ש.

הפסטיבל ייפתח בהקרנת בכורה חגיגית של תוצרת מקומית – כנפיים, ארבעה סרטים של יוצרים מקומיים ממעלות-תרשיחא שנעשו במסגרת סדנת הקולנוע של דוקאביב גליל והמרכז לאמנויות ע"ש אפטר ברר, בתמיכת פרויקט הקולנוע הגלילי של קרן רבינוביץ' ובהנחיית היוצרים יעל קיפר ורונן זרצקי.

הסרט התזמורת עם הכלים השבורים של יובל המאירי ובו מנצח מבריק, שלושה מלחינים מחוננים ומאה נגנים בחזרות לקראת מופע משונה – סימפוניה לכלי נגינה שבורים – ינעל את הפסטיבל. 

גם השנה נמשך שיתוף הפעולה עם המרכז לאמנויות. במהלך ימי הפסטיבל הקהל מוזמן להגיע לתערוכה להיות טיפה, להיות מים / נוביה ימגוצ'י שתפתח ביום שישי, 5.11 בשעה 11:00. ימגוצ'י, אמן יפני המתגורר בישראל, מתבונן בערכה וייחודיותה של טיפת מים אחת וגלגוליה, כמו גם במעגל חייו של האדם. פסליו בתערוכה זו עוסקים ביחסי הגומלין ביניהם ובהכרה בחשיבות המים בשמירה על האיזון הטבעי במעגלי החיים שהאדם מהווה חלק מהם. בעקבות התערוכה יוקרן הסרט האיש שמצייר טיפות מים על סיפור חייו הדרמטי של הצייר הקוריאני המוערך קים צ'אנג-יול ומשמעותן של טיפות המים החוזרות בציוריו. אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י.

כמדי שנה יקיים הפסטיבל יום עיון מקצועי לסטודנטים לקולנוע, שיתמקד השנה בתחקיר הדוקומנטרי. יוקרן הסרט קופסה כחולה של מיכל ויץ, זוכה פרס התחקיר בפסטיבל דוקאביב האחרון, ותתקיים שיחה עם זוכות הפרס, התחקירניות מיכל ויץ, לילי יודינסקי ולי רוטברט, בהנחיית חגית בן יעקב.

יתקיימו גם ההקרנות המסורתיות לתלמידים ממעלות ותרשיחא, מהיסודי ועד התיכון. בין הסרטים שיוקרנו: גנגסטר שוקולד של ענאן ברכאת, על נרקומן לשעבר שהצליח להשתקם וכעת הוא משתמש בסיפורו כדי לעזור לאחרים; דם חם של ארתור אברמוב על נער ונערה שמתעקשים לחלום על אליפות העולם בקיקבוקסינג למרות התנגדות משפחותיהם; וכן שני סרטים קצרים על ילדים מהעולם שיוקרנו בהקרנת בכורה.

גליה בדור, מנכ"לית דוקאביב: "מטרתנו מיום הקמתו של הפסטיבל היא חיבור לקהלים רבים ככל האפשר, ועידוד דיאלוג ומעורבות חברתית. אני גאה שהפסטיבל ייפתח השנה בפרויקט קרוב לליבי, פרויקט 'כנפיים', עם ארבעה סרטים של יוצרים וגיבורים מקומיים".

ארקדי פומרנץ, ראש עיריית מעלות תרשיחא: "הפסטיבל מביא עימו רוח חדשה של יצירות איכותיות ברמה המקומית והבינלאומית. אני רואה חשיבות רבה במתן במה ליצירות מקומיות מקוריות, מעוררות השראה ומחשבה, המעשירות את השיח התרבותי".

—

דוקאביב גליל, 3-6 בנובמבר. רשימת סרטים מלאה, פרטים על יום העיון והסיור הקולינרי, רכישת כרטיסים וצפייה בחלק מהסרטים אונליין באתר הפסטיבל www.docaviv.co.il.

כמו דבורה עמלנית, שעוברת בשדה ובוחרת את הפרחים היפים בעיניה לאיסוף הצוף, כך עוברת נורית לשד בין אמנים ומורים שונים ומשלימה את ידיעותיה במלאכת הקרמיקה. בסוף היא חוזרת הביתה ומיישמת את הטכניקות, סוג החימר, הגלזורות, השריפות, הצורות הפיסוליות. כלים שימושיים? ״אף פעם לא עשיתי כלים שימושיים. כלים אני יכולה לקנות במשביר״, היא מחייכת.
ההורים של נורית היו חברי קיבוץ גבת. האב התנדב לבריגדה היהודית והאם עזבה ועברה לגור בהדר הכרמל. נורית נולדה בהדר הכרמל בחיפה בשנת 1943. השורשים שלה בארץ מגיעים עד שנת 1922, עת סבה עלה ארצה מלטביה ובנה צריף במו ידיו בשכונת חליסה בחיפה. אחר כך העלה את משפחתו הענפה, שבע בנות ובן, בזה אחר זה. הוא עבד ברכבת והאגדה מספרת שחיתן את בנותיו עם עובדי רכבת או עם נוסעים ברכבת שמצאו חן בעיניו. היה מזמין אותם לארוחה בצריפו וכך הכיר להם את בנותיו.
לנורית שלושה ילדים, שני בנים ובת. המשפחה גרה בנהריה תקופה ארוכה, וכאשר הילדים עזבו את הקן בחר הזוג לשד לקנות בית בכפר ורדים בשכונה הוותיקה. משנת 2000 היא ובעלה גרים בקומה העליונה של הבית ואל הסטודיו לקרמיקה יורדים דרך מדרגות חיצוניות.
״תמיד עסקתי בעבודות יד, רקמתי, סרגתי", היא מספרת. למדתי ציור אצל ורה ליאון בנהריה. קרמיקה למדתי בכל מיני סדנאות ואצל קרמיקאים שונים בכפר ורדים, כולל פיסול אצל מרים שטרן. מי שהכי הרשים אותי ולימד אותי רבות היה יהודה קורן".
קורן נחשב למומחה בטכנולוגיה של הקרמיקה וביכולתיו לפתח גלזורות, אנגובים ומרקמים ייחודיים. לשד השתתפה גם בחוג אצל הקרמיקאי הוותיק שמאי גיבש, מרצה בבית בנימיני, במרכז לקרמיקה עכשווית בתל אביב. ״אני גם לומדת מתוך הסתכלות, בין היתר גם מיוטיוב״, היא מוסיפה.
נורית מפסלת בחימר ושורפת בתנור חשמל. אבל בעיקר היא מתלהבת מתוצאות השריפה בתנור רקו: ״כל שריפה היא הפתעה, מאכזבת או נהדרת. התוצאה תמיד בלתי צפויה״. שריפת רקו היא שריפה מאוד דרמטית, שעיקרה חימום מהיר בתנור גז ואז העברת האובייקט הלוהט (1,000 מעלות!) לחבית עם חומרי בעירה שונים, עיתונים, נסורת, אצות ועוד. את החבית אוטמים, כך שהאובייקט ממשיך לשרוף ולהישרף ללא נוכחות חמצן. הבעירה ללא חמצן והעשן שנוצר מניבים אפקטים מרתקים.
נורית מודה שללא בעלה איתן, לא הייתה יכולה לשרוף את עבודותיה. שריפת הרקו דורשת כוח פיסי וגם תעוזה מסוימת: להוציא פסל חומר לוהט בעזרת המלקחיים המיוחדים, להכניס אותו לחבית שתוכנה מתלקח בלהבה גדולה, ולהלביש עליה את המכסה. מפחיד למדיי.
נורית מאוד אוהבת לפסל ציפורים. היא אוהבת את התנועה שלהן בעת המעוף ואת נסיקתן אל על. בזמן האחרון החלה גם לצייר על הפסלים. כאשר אני מתפעלת מעבודותיה ואומרת לה שהן ברמה גבוהה וחבל שאינה משקיעה בשיווק, היא עונה: ״אני לא עושה כל כך הרבה. אני יוצרת להנאתי. זה בשבילי, בשביל הנפש״. בפייסבוק היא מקבלת על עבודותיה משוב חיובי מאוד וזה מספק אותה לצד מכירת עבודות למביני דבר.
עבודותיה של נורית לשד מוצגות בצריף הירוק. לפרטים נוספים: 050-7398494.

מאות מתושבי הגליל השתתפו בשבוע בעבר חמישי 14.10) בכנס "הגליל במרכז" שהתקיים בעכו. בכנס השתתפו שר המשפטים גדעון סער, שרת הפנים איילת שקד, שר הבריאות ניצן הורוביץ, השר לביטחון פנים עמר בר לב, שרת התחבורה מירב מיכאלי, השר לפיתוח הנגב, הגליל והפריפריה עודד פורר, סגן שרת הכלכלה ח”כ יאיר גולן וחברי כנסת רבים תושבי הצפון: ח”כ אופיר סופר, ח”כ יעל רון בן משה, ח”כ מופיד מרעי, ח”כ טניה מזרסקי, ח”כ ענבר בזק, ח”כ פטין מולא ועוד. כן השתתפו ראשי מועצות רבים מכל אזור הגליל, מנהלי בתי חולים, אנשי עסקים ואחרים.
את הכנס הנחתה העיתונאית קרן מרציאנו, והוא הופק על-ידי "סל אירועים והפקות" (חמי סל).
את הכנס פתח שמעון לנקרי, ראש העיר המארחת המשמש גם כיו”ר אשכול גליל מערבי ויו”ר מועצת הגליל) כי שבענו מהבטחות ודיבורים, וכי הוא מקווה שהפעם יהיו גם מעשים. הוא ציין את הציגות הגבוהה בפרלמנט, 23 חברי כנסת מהגליל. לנקרי הזכיר כי מועצת הגליל הכינה מסמך מפורט, "עת גליל – הצעת מחליטים לפיתוח הגליל", שנכתב בעבודת מטה משותפת של כל אשכולות הגליל וראשי פורום רשויות המיעוטים, וביקש מהממשלה לאמץ את המסמך.
בהמשך הכנס הציגה פרופ’ אסנת עקירב, ראש המכון לחקר הגליל במכללת גליל מערבי, נתונים מדאיגים על פערים גדולים בבריאות, בתעסוקה, בשכר ובחינוך, כולם לרעת תושבי הצפון.
שר המשפטים גדעון סער (תושב עכו בסופי שבוע) הדגיש את הצורך בהחזרת המשילות והביטחון האישי וציין כי משרדו עוסק בהצעות חוק רבות הנוגעות להגברת האכיפה. הוא הבטיח כי הממשלה תקים אוניברסיטה בגליל, יתכן ותהיה גם עם מספר קמפוסים. לדבריו, על שרת החינוך לבחור היכן תהיה הנהלת האוניברסיטה: בתל-חי, באורט בראודה בכרמיאל או במכללת גליל מערבי בעכו.
שר הבריאות ניצן הורוביץ אמר כי המשרד שוקל הקמת בית חולים חדש בקריות, באזור קריית אתא. הוא ציין כי קיצור משמרות המתמחים יתחיל בבתי החולים בפריפריה: זיו בצפת, המרכז הרפואי לגליל בנהריה, פוריה בטבריה ובתי החולים בנצרת. הורוביץ סיפר כי הוא מתגורר חלק מהשבוע במצפה הילה ומכיר היטב את הגליל.
שרת התחבורה מירב מיכאלי, אמרה כי הממשלה תבטל את הקמת שדה התעופה ברמת דוד ויוקם צוות לבחינת חלופות. עוד הוסיפה, כי בשל מתן עדיפות לרכבת הקלה בין נצרת לחיפה, יתעכב פיתוח כביש 6 לכיוון צפון (אחיהוד, כברי ושלומי). היא התייחסה להשבתת הרכבות בסופי שבוע, בשל עבודת החישמול, והבטיחה אלטרנטיבות של אוטובוסים, ובנוסף הצהירה על הכפלת קווי האוטובוס בגליל.
עודד פורר, השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ושר החקלאות ופיתוח הכפר, אמר בכנס כי תכנית מגן הצפון תחזור לחיים וכבר מתוקצבת בסך 5 מיליארד שקלים בתקציב החדש.
אילן שוחט מנכ״ל המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, אמר כי תקציב המשרד יהיה הגבוה ביותר בתולדות המשרד.
עוד דיברו בכנס עמר בר לב, השר לביטחון פנים, שהתייחס לפשיעה ברחוב הערבי; ניצב שמעון לביא, מפקד מחוז צפון במשטרת ישראל; יאיר גולן, סגן שרת הכלכלה והתעשייה ואחרים.

בעקבות המגמה העולמית לעבור לאנרגיה ירוקה קמו בישראל בעשר השנים האחרונות חברות העוסקות בפריסת פנלים סולריים על גגות פרטיים וציבוריים. בתחילת הדרך היו הפנלים יקרים מאוד, אך בתוך כחמש שנים מחירם הגיע לשליש ממחירם ההתחלתי. המגזר העירוני הציבורי הזדרז לנצל את ההזדמנות ומועצות מקומיות ועיריות פרסו פנלים על בניינים ציבוריים, בין השאר עשו זאת ירושלים, תל אביב, צפת, נוף הגליל, מועצות אזוריות גליל עליון ועמק יזרעאל ועוד.
לא נפרט כאן את כל היתרונות שמעניקים פנלים סולריים לאיכות הסביבה. נזכיר כי הם מספקים חשמל נקי, שתלוי באנרגיית השמש, שאינה מזהמת, לא עולה כסף ובישראל זורחת רוב ימות השנה.
מלבד התועלת האנרגטית, פנלים סולריים מתחברים לקווי הולכה של חברת החשמל או של ספקי חשמל פרטיים, שקונים את החשמל המופק. התקבולים מספקים למועצות מקומיות ולעיריות הכנסה נאה. מדובר בהכנסות שוטפות מייצור חשמל ומכירתו לחברת חשמל על פי אסדרות רשות החשמל. תזרים ההכנסות השנתי הוא קבוע והוא מעשיר את קופת הרשות במשך עשרים עד עשרים וחמש שנים (אורך החיים של מערכת פנלים סולריים).
ביוני 2011, המועצה בשיתוף אשכול גליל מערבי, ביקשה מחברת סאנדיי אנרג'י סקר גגות ציבוריים, במטרה לאמוד את היקף הפנלים הסולריים שניתן להתקין על גגות בניינים ציבוריים בכפר ורדים. התוצאות הראו ששטח הגגות הציבוריים בכפר מגיע לכדי כ-10,000 מ"ר. הסקר לא כלל גגות של בתי כנסת וגגות של גני משחקים. בנוסף ניתן לפרוס גגות סולריים על מגרשי ספורט לא מקורים ועל מגרשי חנייה. למעשה, נכון להיום יש אפשרות לפרוס בכפר כ-12,000 מ"ר של פנלים סולאריים.
מעבר לבדיקת השטחים הפנויים על הגגות הציבוריים והמגרשים הלא מקורים, המועצה לא קידמה את פרויקט הקמת פנלים סולריים על בניינים ציבוריים.
במסגרת פעילותי בוועדת איכות סביבה, ולאחר התייעצות עם חברים בוועדה, ביקשתי הצעת מחיר לפרויקט התקנת פנלים סולריים על גגות ציבוריים מחברת אנרגיה ירוקה ייעוץ וניהול בע"מ. ההצעה המפורטת הוצגה לפני ועדת איכות סביבה ב-21 באפריל 2021. ההצעה מציינת שניתן לייצר כ-1,700,000 קוט"ש לשנה ממערכת פנלים סולריים. לפי התעריף המקובל היום, 0.42 שקלים לקוט"ש, יניב הפרוייקט לכפר הכנסה שנתית של
714,000 שקלים.
ההשקעה הנדרשת לפריסת פנלים סולריים היא כ-4 מליון שקלים. השקעה זו ממומנת במלואה באמצעות הלוואה בנקאית, החזר ההלוואה מתבצע במשך 15 שנה מתוך ההכנסות של הפרויקט, כך שהמועצה לא נדרשת להוציא ולו אגורה אחת. ולכן ההכנסה השנתית הינה כ-230 אלף שקלים ב-15 השנים הראשונות לפרויקט, ובעשר השנים הבאות כ-500 אלף שקלים בכל שנה. סך הכל כ-8.5 מיליון שקלים שפשוט מחכים על הגגות.
לפי החישובים, שיעור התשואה על ההשקעה (IRR) הינו כ-12%. לפי המקובל אצל אנשי עסקים, כל השקעה ששיעור התשואה בה גבוה מ-5% נחשבת למוצלחת.
בדיון שקיימה מליאת המועצה בתאריך 12 ביולי 2021 הוחלט לדחות את המלצת ועדת איכות סביבה להקמת צוות לביצוע הפרויקט. סוכם שהנושא עשוי להיבחן מחדש במסגרת הכנת תוכנית עבודה לשנת 2022. למה? ככה.
להערכתי, המסתמכת על שיחות עם חברי מועצה, הפרויקט עשוי להתממש, אם בכלל, רק לאחר הבחירות למועצה המקומית ב-2023.

תגובה

רוב הגגות לא מתאימים

בתגובה למאמר נמסר ממועצת כפר ורדים:
"המועצה הנוכחית פועלת בסיוע רשימת הירוקים ויו"ר ועדת איכו"ס קרן דרוקמן אדיב למתן פתרונות ירוקים ושילוב הירוק בכל היבט ציבורי, החל מהפסקת השימוש בריסוסים כנגד עשבייה, עובר דרך מודלים של חינוך ירוק ועד לפעילות שיגרתית כמו המשך נטיעת עצים במרחב הציבורי.
"המועצה משקיעה ופועלת גם בעולם החיסכון באנרגיה. לאחרונה, לאחר מאמץ של ראש המועצה, אושר לכפר ורדים סיוע של כ-400 אלף שקלים בהחלפת התאורה לתאורת לדים חוסכי אנרגיה. חברי המועצה כולם הצביעו בעד העמדת הלוואה ונותר לצאת למכרז בשבועות הקרובים.
"לגופו של עניין: כפי שכתב חבר המועצה לשעבר מאיר גרינפלד, נושא פנלים סולריים עלה לדיונים עוד בתקופת כהונתו ביוני 2011 ולא התקדם דבר. בפנייתו לראש המועצה ולוועדת איכו"ס הובהר והוסבר כי הגגות על מבני ציבור בכפר ורדים מיושנים, ועל כן יש צורך למפות את עלות ההתקנה מעבר לעלות הפנלים. יתרה מכך, רוב הגגות אינם מתאימים תכנונית לתוספת פנלים סולריים, ועל כן נדרשת עבודה מקיפה רק לבחינת הכדאיות הכלכלית האמיתית. בדיקה זו תיכנס לתוכנית העבודה של המועצה בשנים הקרובות. לבטח לא נאמרה המילה 'ככה'!".

—

הכותב הוא כלכלן ויועץ פיננסי

הפעם נעסוק באפיזודה מהתקופה הצלבנית, שעיקרה לחימה יוצאת דופן של מגיני מבצר "בלואר" (כוכב הירדן). במשך שנה וחצי אחרי נפילת הממלכה הצלבנית.
הזמן הוא חודש אוגוסט 1187, כחודש לאחר מפלת הצלבנים בקרני חיטין. הממלכה הצלבנית חדלה להתקיים כיחידה מדינית, ומה שנותר ממנה זה מספר "כיסים צלבניים", שניים מהם בגליל: מבצר צפת הטמפלרי ובלואר ההוספיטלרי . עוד נקודות היו ירושלים, בירת הממלכה, והעיר צור, שם התרכזו שרידי הלוחמים.
מבצר בלואר היה החזק בין מבצרי הממלכה וגם המבודד ביותר, עם חפיר עמוק ורחב וחומות מסוג "חלקלקה", שמטרתן להקשות על הצרים לטפס עליהן. מצד שני, למבצר לא היה כל סיכוי לקבל סיוע במידה וייקלע למצוקה. באוגוסט 1187 הטילו המוסלמים מצור על בלואר. מגיני המבצר היו אנשי המסדר ההוספיטלרי אשר בנו את המבצר והיו אחראים על הגבול המזרחי של הממלכה ומעברות הירדן.
בששת חודשי המצור הראשונים המבצר לא התקשה לעמוד בפני התוקפים בזכות חוזקו הרב וצורתו, אשר הגנו היטב על הלוחמים הנצורים. בדצמבר של אותה שנה ביצעו מגיני המבצר גיחה וחדרו אל מחנה הצרים שהיה ממוקם במרחק שבעה ק"מ מערבית ממבצר צלבני אחר אשר נכבש על ידי המוסלמים ארבע שנים קודם לכן, ושמו "עפרבלה" (כיום הכפר טייבה אשר תושביו אנשי חמולת זועבי). המחנה המוסלמי סבל אבידות כבדות ומפקדו נהרג. בגיחות נוספות שביצעו ההוספיטלרים הם השמידו שתי שיירות מוסלמיות ובאחת מהן לקחו שלל רב, נשק, ציוד ואוכל.
צאלח א-דין, שהיה המפקד העליון של הצבא המוסלמי, פיקד אישית על שורה של מתקפות נגד המדינה הצלבנית. במהלך המצור על בלואר הוא עצמו עסק בניסיונות לכבוש את מבצר צור. הניסיונות לא צלחו גם שם, והוא היה מאוד מתוסכל מהמצב. צאלח א-דין החליף את מפקד הכוח הצר על בלבואר, אך ללא הועיל. חלפה חצי שנה נוספת, והמוסלמים ספגו עוד אבידות קשות במהלך ניסיונותיהם לכבוש את המבצר.
צאלח א-דין חזר לבלבואר עם כוחות נוספים שכללו יחידות חפרים, וחשוב מכך, הפעם הוא הביא גם ציוד מצור כבד, מכונות ואבני ירי. מכאן והלאה הוא פיקד אישית על הכוחות הצרים, שמספרם גדל באופן משמעותי. שני החורפים (1187/8 ו-1188/9) במהלכם נמשך המצור היו קשים גם לצרים וגם למגינים. ברמת יששכר, בה שוכן המבצר ירדו גשמי זעף ונשבו רוחות חזקות מאוד. האדמה הבוצית הקשתה על התנהלות הצבא המוסלמי.
המוסלמים ניסו להרוס את חומות המבצר באמצעות מכונות הירי, אולם ללא הצלחה. לא עזרו גם הניסיונות לנצל את יתרונם המספרי על ידי עריכת התקופות חוזרות ונשנות במשך כל שעות היממה.
הוחלט לשנות את הטקטיקה ולנסות להפעיל את החפרים, במטרה להגיע על ידי חפירת מנהרה תחת יסודות המבצר. הפעם הנסיון הצליח. החפרים חפרו מנהרה שעברה מתחת לחפיר והגיעה למגדל הדרום מזרחי של המבצר. את החלל שנוצר מילאו החפרים בעצים והבעירו אותם. האש מוטטה את המנהרה ואת הביצור שמעליה. אירוע זה התרחש ב-5 בינואר 1189, לאחר לוחמה בלתי פוסקת שנמשכה שנה וחצי. מגיני המבצר הבינו שאין עוד בכוחם לעמוד זמן רב נגד פעולות החפרים, שתכננו להגיע לחומות הפנימיות של המבצר (בלבואר היה בנוי בשיטת "מבצר בתוך מבצר").
ההוספטלרים פתחו במשא ומתן עם צאלח א-דין, והוא הסכים לאפשר להם לעזוב את המבצר רק עם חפציהם האישיים, ומעבר בטוח כדי להגיע לצור הנצורה. האיש היה ג'נטלמן ועמד בהבטחתו, כפי שעשה מספר פעמים במהלך הלחימה שלו מול המדינה הצלבנית.
על לחימת הגבורה של לוחמי בלואר נכתב רבות במקורות המוסלמיים של התקופה. הידיעות על המצור הממושך הגיעו לכל קצות הסולטנות האיובית. הן עוררו התפעלות והמוסלמים אף היו משוכנעים שכוח עליון שומר על לוחמי המבצר.
הארכיטקטורה של בלואר היוותה מודל לבוני המבצרים באירופה המערבית במהלך ימי הביניים.

אם הכותרת על "אורגיה" נראית פרובוקטיבית, מה תגידו על "בולבול משפריץ כמו שאף פעם לא ראיתם?".
אפשר להרגיע. מדובר בציפור בולבול הטובלת בצלחת מים ומשפריצה לכל עבר (בע'!). וגם "האורגיה" היא בסך הכל תיאור פואטי של ג'קי סויקיס ללהקת ציפורים המבלות אצלו בצימר ברחוב דולב 25 בכפר ורדים.
ה"צימר" של ציפי וג'קי סויקיס הוא למעשה שתי צלחות מים גדולות ונאות הנטועות במרכז הדשא בחצר ביתם, לא הרחק מהחלון הגדול במשרדי חברת אס.אי.או סימפל (Seo simple) לקידום אתרים ששבעלותו של סויקיס. "אני חובב צילום שנים רבות", הוא מספר. "בעיקר של נופים, ועם שיגעון מיוחד לציפורים. על מנת להשיג צילומי צפרות טובים, הייתי צריך לעיתים לשכב במארב בבוץ, בקור, לעיתים בקוצים. לבלות שעות רבות במסתור, ולהמתין לרגע המיוחל. לפני מספר שנים החלטתי שנמאס לי ואמרתי 'תשמעו ציפורים נחמדות. אם אתן רוצות להצטלם אתן באות אלי. אני כבר לא רודף אחריכן'. הן קלטו את המסר והחלו להתמסר למצלמה שבחצר".

הצלחת המוצלחת
בתחילת הדרך, כשהמשפחה עוד התגוררה בשכירות ברחוב נעמן בכפר ורדים, הזמינו את הציפורים באמצעות צלחת מים גדולה ותחנת האכלה של בוטנים וזרעי חמניות. לצופיות נתנו גם מי סוכר. לדברי סויקיס, מהר מאוד למד שהאכלת בעלי חיים היא לא לעניין, משום שהם עלולים לפתח תלות. לכן התמקד בשיפור צלחת המים המשמשת את הציפורים לשתייה וכן לרחצה לשם הוצאת טפילים שונים מהנוצות. לדבריו נדהם מכמה פשוט היה "להזמין" כל כך הרבה מיני ציפורים ממש עד פתח הבית והמשרד, באמצעות צלחת מים טריים בלבד.
כאשר רכשו את הבית ברחוב דולב, לפני כחמש שנים, עוד התמקצעו בגודל צלחות המים, בגובהן ובעיקר בשמירה על ניקיון המים: "בצלחת אחת התחיל להיות לציפורים צפוף, ולכן הצבנו שתיים. מצאנו גם שיש ציפורים המעדיפות צלחת גבוהה ואחרות נמוכה. המים חייבים להיות זכים ויש מערכת ממוחשבת של הזרמת מים ושטיפה כל שלוש שעות. זה גם מונע התרבות של יתושים. רכשנו גם צלחות יפות מאבן ובניתי סמוך להן גם 'ענפים' מיוחדים. שתלנו בגינה מיני צמחים שציפורים אוהבות לאכול או פרחים צופניים. בקיץ היתה לנו פריחה משגעת של חוטמית זיפנית והבאנו קליקרפה שמושכת ציפורים.
"למען האמת התאהבנו בבית הזה בגלל החצר. יש גפן ותאנה. קטלב משונן עם פירות ענקיים, זית, שסק ואבוקדו האס שמניב בצורה יוצאת דופן על פני עונה מאוד ארוכה. כמו שהזמנתי את הציפורים לגינה, כך גם ביקשתי מהעץ, שהיה לא משהו, להתחזק ולשגשג. אני מלטף אותו והוא מחזיר אהבה עם פירות שהם ממש פלא. בגינה עוד עצי פרי אחרים שאנחנו שתלנו, ויש הסכם עם הציפורים: חצי להן, חצי לנו".
-יפה ומעורר השראה. אבל למה צימר ומדוע הפרובוקציה של האורגיות והבולבולים?
"במקביל לתחילת ההתעסקות עם צילומי הציפורים אצלי בבית, פנה אלי מישהו שביקש מהחברה שלי לקדם אתר שלו של צילומי זוגות בצימרים במצלמה נסתרת. הוא רצה שכל מי שיחפש בגוגל 'אורגיה בצימר' יגיע לאתר שלו. אמרתי לו שהוא אידיוט והוא צעק עלי שלא אשפוט אותו והתחלנו לריב עד שהודעתי לו שאקדם את המושג שביקש, אבל באופן שיגיעו קודם כל לאתר שאני אקים. כך בנינו את 'צימר בגליל' / 'גו גליל' שמחזיק את כל פעילות הצפרות שלי, כולל לשונית 'סרטים אסורים'. הסרטים כמובן רק של ציפורים. אני מקבל כמעט כל יום טלפון מכל מיני אנשים שגם רוצים להזמין אצלי מקום בצימר. אגב, במהלך השנים הכשרנו אלפי מקדמי אתרים שגדלו על הסיפור הזה".

לחנך עורב
זה לא מקרי שציפי וג'קי סויקיס, הצליחו לקדם את אתר הציפורים התמים שלהם בצורה כל כך טובה. לשניים רקורד וניסיון רב שנים בתחומי הטכנולוגיה והאינטרנט. אס.אי.או סימפל בע”מ פועלת משנת 2008. ציפי מנהלת (עבדה בעבר בקומברס ואינטל) וג'קי (במקביל מנהל תחום הכשרת מדיה דיגיטלית בג'ון ברייס) ועוד מספר עובדים אחרים מקדמים אתרים ובמקביל עוסקים בהדרכות ושיווק באינטרנט.
המשרד נמצא בחלק התחתון של הבית, צמוד ל"צימר" הציפורים. מצלמת זום גדולה מכוונת לצלחות המים ומצלמה נוספת (מעגל סגור) מקרינה כל הזמן את ההתרחשות בחצר מול עמדת העבודה של ג'קי. כאשר יש פעילות מעניינת במיוחד, הוא פוסע שלושה צעדים, וכשהם מספיק מהירים וזהירים הוא לוכד בעדשה את החוחיות המדהימות, משפחת החורפנים, השחרורים, הפרושים, השכווי, החכלילית, החטפית, העורבני ואפילו הנץ שבא לבקר, וזו רשימה חלקית מאוד.
לדבריו, בתחילת הדרך היו מגיעים למקום עורבים ("חיה יותר חכמה מחצי מהאנשים") כשבמקורם נבלות, חתיכות לחם או אגוזים והיו מטנפים את המים. בעקשנות רבה היה מבריח את אלו עם האוכל במקורם ומאפשר גישה רק לעורבים שבאו לשתות, עד שהם למדו את הפרינציפ ויותר לא מגיעים לאכול ולטנף את צלחות המים. "אפילו ראיתי פעם אחת עורב מתקרב עם אוכל, ועורב אחר מגרש אותו".
לא רק ציפורים מגיעות לצימר, גם שועלים וגיריות. למזלנו הרב חזירי בר טרם נצפו, וג'קי מקווה שחומת האבן והגדר לא יאפשרו זאת. גם שפני סלע אינם תופעה נפוצה בשלב א' ואחרי שהצליח "לחנך" את העורבים, הוא מרגיש שכמעט והגיע אל המנוחה והנחלה. עכשיו רק נותר לוודא שהחתולה המקומית לא מפריעה לבעלי הכנף הבאים ליהנות מהמים הזכים ולדגמן למצלמה.

משחק אותה

ג'קי סויקיס (57) גדל בקיבוץ מפלסים שבעוטף עזה. בצעירותו היה חקלאי ועד היום הוא אוהב את עבודת הגן ואת "ריח הזבל ניחוח חציר". שירת בצבא בהדרכות בחיל האוויר ושם גם פגש את ציפי (מקרית אתא במקור). את הקיבוץ עזב בגיל 24 ("בהתחלה אסיפת הקיבוץ לא אפשרה לי לצאת לעתודה האקדמאית. אחרי הצבא ניסו להכריח אותי לעבור מהטכניון לאוניברסיטת בבאר שבע. אמרתי להם שלום וביי").
למרות שלמד הנדסת מכונות, מעולם לא עסק בתחום. כבר כסטודנטים בטכניון, פיתחו הסויקיסים מערכת לתכנון ארונות מטבח שהיתה ראשונה מסוגה ושמשה שנים רבות את מטבחי טופז ורגבה. לכפר ורדים הגיעו לפני כ-25 שנה וגידלו כאן את שלושת ילדיהם: שחר (29, נשוי וגר ברמת גן), יוטיובר העוסק בעריכת וידאו; נוי (26, מתגוררת בחיפה), למדה עיצוב אופנה בבצלאל; וטל (21, גר בחיפה), השתחרר משירותו בחיל מודיעין ועובד בחברה המשפחתית.
בני המשפחה מרבים לטייל בארץ ובעולם ("עד גיל 35 לא יצאתי מהארץ. אבל מאז טיילתי המון"), וג'קי התמחה בצילומי נופים אותם הוא מעלה לאתר "פוטו ארט" (PHOTO ART) למכירת צילומים, שלו ושל אחרים, און ליין. הוא לא משתתף בתחרויות צילום וממעט להציג, אבל גאה בתערוכת יחיד שלו שהוצגה בשנה האחרונה בבניני האומה בירושלים. הוא מעיד על עצמו כעיוור צבעים, ולמרות זאת הצילומים שלו מרהיבים ביופיים: בקומפוזיציות, בצבעוניות ובלכידת "הרגע".
לדבריו, לאחרונה גם "יצא מהארון" כ"גיי-מר", (gamer) והוא מקדיש מספר שעות ביום למשחקי מחשב. הוא אף הקים ערוץ יוטיוב בנושא ומנהל קהילות גיימרים: "המשחקים מפתחים את הזיכרון, מהירות וחדות המחשבה וכן את זריזות הידיים".

אמצע אוקטובר, תחילתו של חודש חשוון, שיאו של הסתיו. החצבים והחבצלות מסיימים פריחתם, החלמוניות החלו בשלהן, הציפורים נודדות לארצות החום, החורף מתדפק על דלתנו. אחרי החגים שמח!
בשבוע שעבר התחלנו לקרוא בתורה מבראשית, המשכנו לפרשת נח עם סיפורי בריאת העולם ותחילת האנושות. נראה שהאדם שנברא ביום השישי וצאצאיו אינם מפספסים שום בור, ונופלים לכל מלכודת בתחילת דרכם ומשלמים על כך בסבל רב וביוקר. ניתן להבין את הפרשות הראשונות ואת חמשת חומשי התורה כולם באופן שונה: אדם וחווה שנבראו בצלם אלוהים הם יצורים מיוחדים במינם, מובלים על ידי סקרנות, ומקדשים את החופש ואת חופש הבחירה. לכן הם עוזבים את גן עדן; מסיבה זו הם בוחרים את עץ הדעת ולא את עץ החיים; לכן הם בונים מגדל שראשו נוגע בשמיים וכן הלאה. מאותן סיבות ממש בפרשת לך לך, אותה קראנו לפני שבוע, עוזב אברם את ארצו-מולדתו ואת בית אביו, יוצא לחופשי ומחפש עולמות חדשים.
חמשת חומשי התורה מכוונים אותנו כיצד להשתמש בסקרנות בתבונה וכיצד לנהוג נכון בחופש ובחופש הבחירה ולא להשתכר מהם. בדרך אנו לומדים שהסקרנות והשאיפה לחופש גובים מאתנו מחירים לא פשוטים, גורמים לנו לא פעם לעזוב את המוכר, הנוח, המשתלם ללכת אל הלא נודע, לחקור, להעז, לחלום, להיכשל ולברוא מחדש. להבנתי התורה מכוונת אותנו לשאוף לחופש, אפילו לקדש אותו, להיות סקרנים, לשאול, להטיל ספק, לא לקבל דברים כמובן מאליו, להתמודד עם מי ועם מה שאיננו יודעים. במילים אחרות: להכיר בארעיות עולמנו ובארעיות מה שאנו יודעים אודותיו. ומפני שעולמנו ארעי ודעתנו אותו ארעית, הוא עודנו עולם מסתורי, מרתק ומעניין, עולם של תיקון הדעת ואפשרות בריאה מחדש.
גם לוח השנה היהודי מכוון אותנו. אחרי שחגגנו יום הולדת לבריאתו של העולם בראש השנה, אחרי שערכנו חשבון נפש וביקשנו סליחה ומחילה בעשרת ימי תשובה וביום כיפור, אחרי ששמחנו בחג הסוכות והוספנו שמחה בשמחת תורה, עכשיו לפנינו אחד עשר חודשים לעשייה, לתיקון, למחקר, ללימוד, לשאלה ואפילו לבריאה מחדש. ספר הספרים, ההיסטוריה האנושית, ההיסטוריה של עמנו מלמדים אותנו שהמשמעות האמתית אינה בעולם החומרי. התקופה האחרונה, "מציאות הקורונה" כפי שאני מכנה אותה, מציבה לפנינו אתגרים רבים ומשמעותיים. השילוב של מציאות הקורונה עם המציאות החברתית פוליטית במדינה עלולה להביא אותנו לאבדון, או לחלופין לפתוח בפנינו צוהר של תיקון ותקווה.
אסיים בברכת מועדים לשיגרה, בתפילה לבריאות, אושר והצלחה ובשירו של אריק איינשטיין אני ואתה, בתקווה ואמונה לשנות לטובה את העולם.
קריאה נעימה.

אני ואתה / אריק איינשטיין

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.