כמו דבורה עמלנית, שעוברת בשדה ובוחרת את הפרחים היפים בעיניה לאיסוף הצוף, כך עוברת נורית לשד בין אמנים ומורים שונים ומשלימה את ידיעותיה במלאכת הקרמיקה. בסוף היא חוזרת הביתה ומיישמת את הטכניקות, סוג החימר, הגלזורות, השריפות, הצורות הפיסוליות. כלים שימושיים? ״אף פעם לא עשיתי כלים שימושיים. כלים אני יכולה לקנות במשביר״, היא מחייכת.
ההורים של נורית היו חברי קיבוץ גבת. האב התנדב לבריגדה היהודית והאם עזבה ועברה לגור בהדר הכרמל. נורית נולדה בהדר הכרמל בחיפה בשנת 1943. השורשים שלה בארץ מגיעים עד שנת 1922, עת סבה עלה ארצה מלטביה ובנה צריף במו ידיו בשכונת חליסה בחיפה. אחר כך העלה את משפחתו הענפה, שבע בנות ובן, בזה אחר זה. הוא עבד ברכבת והאגדה מספרת שחיתן את בנותיו עם עובדי רכבת או עם נוסעים ברכבת שמצאו חן בעיניו. היה מזמין אותם לארוחה בצריפו וכך הכיר להם את בנותיו.
לנורית שלושה ילדים, שני בנים ובת. המשפחה גרה בנהריה תקופה ארוכה, וכאשר הילדים עזבו את הקן בחר הזוג לשד לקנות בית בכפר ורדים בשכונה הוותיקה. משנת 2000 היא ובעלה גרים בקומה העליונה של הבית ואל הסטודיו לקרמיקה יורדים דרך מדרגות חיצוניות.
״תמיד עסקתי בעבודות יד, רקמתי, סרגתי", היא מספרת. למדתי ציור אצל ורה ליאון בנהריה. קרמיקה למדתי בכל מיני סדנאות ואצל קרמיקאים שונים בכפר ורדים, כולל פיסול אצל מרים שטרן. מי שהכי הרשים אותי ולימד אותי רבות היה יהודה קורן".
קורן נחשב למומחה בטכנולוגיה של הקרמיקה וביכולתיו לפתח גלזורות, אנגובים ומרקמים ייחודיים. לשד השתתפה גם בחוג אצל הקרמיקאי הוותיק שמאי גיבש, מרצה בבית בנימיני, במרכז לקרמיקה עכשווית בתל אביב. ״אני גם לומדת מתוך הסתכלות, בין היתר גם מיוטיוב״, היא מוסיפה.
נורית מפסלת בחימר ושורפת בתנור חשמל. אבל בעיקר היא מתלהבת מתוצאות השריפה בתנור רקו: ״כל שריפה היא הפתעה, מאכזבת או נהדרת. התוצאה תמיד בלתי צפויה״. שריפת רקו היא שריפה מאוד דרמטית, שעיקרה חימום מהיר בתנור גז ואז העברת האובייקט הלוהט (1,000 מעלות!) לחבית עם חומרי בעירה שונים, עיתונים, נסורת, אצות ועוד. את החבית אוטמים, כך שהאובייקט ממשיך לשרוף ולהישרף ללא נוכחות חמצן. הבעירה ללא חמצן והעשן שנוצר מניבים אפקטים מרתקים.
נורית מודה שללא בעלה איתן, לא הייתה יכולה לשרוף את עבודותיה. שריפת הרקו דורשת כוח פיסי וגם תעוזה מסוימת: להוציא פסל חומר לוהט בעזרת המלקחיים המיוחדים, להכניס אותו לחבית שתוכנה מתלקח בלהבה גדולה, ולהלביש עליה את המכסה. מפחיד למדיי.
נורית מאוד אוהבת לפסל ציפורים. היא אוהבת את התנועה שלהן בעת המעוף ואת נסיקתן אל על. בזמן האחרון החלה גם לצייר על הפסלים. כאשר אני מתפעלת מעבודותיה ואומרת לה שהן ברמה גבוהה וחבל שאינה משקיעה בשיווק, היא עונה: ״אני לא עושה כל כך הרבה. אני יוצרת להנאתי. זה בשבילי, בשביל הנפש״. בפייסבוק היא מקבלת על עבודותיה משוב חיובי מאוד וזה מספק אותה לצד מכירת עבודות למביני דבר.
עבודותיה של נורית לשד מוצגות בצריף הירוק. לפרטים נוספים: 050-7398494.
העבודות של נורית לשד
