על מלאכת הקליעה, מסורות עתיקות ונשים גליליות שמייצרות סלים ומעבירות את זה הלאה בסדנאות וקורסים

עונת הקיץ קרבה. לא רק בגדים מתחלפים, גם תיקים וסלים. אני אוהבת סלים, סלי קש קטנים  וגדולים, סלים מאירופה, אפריקה ואף סלים ארץ ישראלים. אני אוספת סלי קש, אני  היא הגברת עם הסלים, עוד מימי נעורי. אספתי סלים מרחבי העולם, שווקים בהם ביקרתי  בטיוליי בעולם חשפו אותי לתרבות הקליעה, להבנה כי סל הוא לא רק כלי הכלה, הוא חפץ תרבותי שמספר סיפור, פריט עיצובי אינסופי. וכך כל נסיעה הביאה עמה את הסל הנוסף לאוסף הקיים.

בשנים האחרונות טרנד הסלים חזר לאופנה בארץ. בעולם, אגב, הוא לרגע לא נעלם. סלים נקלעו והפכו להיות שימושיים בתחום העיצוב, סלים דקורטיביים, לתלייה, הצבה, סלים בכל הגדלים ואף סלים צבעוניים. סלים היו חלק בלתי נפרד מהווי השוק, ועד היום ניתן למצוא בשווקים שונים בעולם סלים מחומרים שונים, בדגש על חומרים טבעיים מהסביבה הקרובה.

סלי קש הם חלק מתרבות של מקומות רבים בעולם, מלאכת יד שהתפשטה בצורה נרחבת, בפרט קליעה פשוטה של סלי נצרים. סלים עתיקים ביותר נקלעו לפני עשרות אלפי שנים, עוד טרם עידן הממצאים הארכיאולוגים כדוגמת כדי חרס. אחר כך הגיעה המהפכה התעשייתית, וסלים החלו להופיע כאריזות ומשלוחים. החברה הוויקטוריאנית הפכה את הנצרים לרהיטים ולאחר מכן שימשו סלים להובלה של יוני דואר, אספקת מזון ועוד.

טכניקת הקליעה הועברה מדור לדור והתרחבה עם השנים. אפשר לראות סוגים שונים של קליעות וחומרים בהתייחס לסביבה  שנוצרו, כל סל והצורה הייחודית לו, כל סל ויד האדם שנגעה בו, עיצבה את צורתו, הביא את חומריותו למהות עיצובית. אמנות הקליעה משתלבת עם אמנויות אחרות כמו האריגה והקשירה, ובשלושתן נעשה שימוש ליצירת חפצים וכלי קיבול מחומרים קשיחים כמו סנסנים, נצרים וקש. כל תרבות פיתחה מסורת קליעה אופיינית, המושפעת מחומרי הגלם בסביבתה הטבעית.

בארץ ישנם קולעים וקולעות המשתמשים בחומרים כמו סנסנים (ענפי עץ התמר), חוטרי זית, עץ רימון, עלי בננה, נצרים, רפיה, עלי דקל ועוד. עולים שהגיעו לארץ ממקומות שונים בעולם הביאו עימם מסורות קליעה נוספים וחדשים כמו קליעה תימנית, צרפתית, אתיופית ועוד.

בגליל המערבי ישנן קולעות בשיטות מסורתיות ומגוונות, אשר מעבירות סדנאות לקהל הרחב ואף מוכרות את סליהן הקלועים. הנה כמה מהבולטות שבהן.

כרמלה משה מהיישוב עמקה קולעת ותיקה בשיטות מסורתיות, מארחת בביתה "הסוכה של כרמלה" קבוצות ויחידים לסדנאות קליעה, מספרת על המסורת התימנית של נשות היישוב ומשפחתה. 052-8669152.

רחלי אדטו-בומזון מהיישוב פלך קולעת סלים בסנסי תמרים, ענפי זית וחומרים רכים כמו חצב, כרישה, קרוקסמיה ועוד. מעבירה קורסים בקליעת סלים בסטודיו הקטן והצנוע שבביתה בקיבוץ פלך הטובל בירק וטבע. 052-3219655.

גלי קליעה בכליל. גלי גרה בכליל ומלמדת קליעת סלים ומחצלות, כובעים, אהילים ותיקים ממגוון צמחים מקומיים. היא פועלת בסטודיו הנמצא בתוך בוסתן קסום, מעבירה סדנאות קליעה מחומרים שמלקטת בטבע, סנסנים, מחטי אורן, עלי תמר ועוד. ניתן להזמין סדנאות לזוגות וקבוצות. 054-4679756.

מירי סגן-כהן מהיישוב מנוף במשגב קולעת סלים מסנסני תמרים, חוטרי זיתים, מחטי אורן, מלמדת קליעה בכנסים של מלאכות מדבר, מלאכות מסורתיות "שבע אבנים" בחוות רום בכמון ומקיימת אצלה בבית במנוף סדנאות קליעה. 050-5605832.

עופרה קורצברט מקיבוץ סער קולעת במחטי אורן, ענפי זית, חיטה, גזעולי בננה, נצרים, סנסני תמר וחרוזים ומעבירה סדנאות קליעה במחטי אורן. 050-2289646.

תחילתו של חודש ניסן, "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך" (דברים ט"ז א'). שלושה שמות לחודש, אשר במרכזו ניצב חג הפסח: חודש ניסן, חודש האביב וראש חודשים. השם ניסן נשתרש בשפה העברית עם שובם של גולי בבל לארץ, והוא נזכר פעמים במקרא (אסתר ג' ז'; נחמיה ב' א'). בצלצולו הוא מזכיר את השם ניצן, ואכן בחודש זה "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו". השם אביב מציין את עונת השנה בה מבשילה התבואה. שם זה גם מרמז על היותו הראשון למניין חודשי השנה: אביב – אב י"ב, כלומר, אב לשנים-עשר חודשי השנה. חודש ניסן נקבע ראש-חודשים, כי הוא חודש הגאולה, בו יצאו אבותינו ממצרים. אף כי האנושות נולדה בחודש תשרי, עולה ערך הגאולה על ערך היצירה. משום כך נבחר ניסן להיות הראשון לחודשי השנה, והחל בו מונים לפי התורה את שאר החודשים.

הכל כפי שאנו שמים לב בסימן של התחדשות: התחדשות בטבע, ניצנים; התחדשות בחקלאות, התבואה מבשילה; התחדשות של חודשי השנה, אב י"ב; התחדשות של גאולה, ראש-חודשים, שהרי סיפור יציאת מצרים והנדודים במדבר הוא סיפור מופלא של התחדשות וחופש.

בעוד שבועיים נסב אל שולחן הסדר. ההגדה של פסח נפתחת במצוות בדיקת החמץ, המקדימה את ליל הסדר. גם מצווה זו היא מצווה של התחדשות. מה שמבדיל בין חמץ למצה אלו השמרים. מפרשים המסבירים את החמץ והמצה באופן מטאפורי הבינו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באוויר, תוכן שאיננו אלא כלום. לעומת הלחם שאינו אלא 'מצה עם גאווה' אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי.

התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ מן הבית, שלא ייאכל יימצא או ייראה. אבל מהו פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא קשור לחג האביב והחירות? כיצד עבודת הפרך של ביעור פירורי לחם ישן קשורה להתחדשות ולחופש? חלק מהפרשנים מתייחסים ל'חמץ' באופן מטאפורי, סמל מוחשי לדברים שאותם עלינו לבער בחיינו בתחום הנפשי, המוסרי והחברתי. הניקיון החיצוני נעשה תמריץ לניקיון פנימי, להתבוננות בנפשנו פנימה ולביעור ה'חמץ' מתוך לבנו. לאחר סילוק הישן והמוחמץ, יש מקום להתחדשות של אביב וליציאה לדרך חדשה, משוחררת יותר.

השנה במיוחד כולנו מצפים לצאת לדרך חדשה, לשחרור של כל החטופות והחטופים, לסיומה המוצלח של המלחמה ומצב החירום בו אנו מצויים, הבראתה של החברה הישראלית והמשך הבנייה והיצירה כאן הארץ המופלאה שלנו. סיפור חג הפסח, שהוא סיפור הולדתו של עמנו, מלמד אותנו שהכל אפשרי. זה בידנו! אפשר לצאת מעבדות לחירות, אפשר וצריך לשנות, לעשות תיקון עולם.

אסיים בשירו של שאול טשרניחובסקי אני מאמין, בתפילה ואמונה בתיקון עולם.

קריאה נעימה.

אני מאמין / שאול טשרניחובסקי

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,

יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;

לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,

דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,

אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם

אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,

לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;

לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי

פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.

גילת אור מכליל פתחה את מתחם "כובע הנזיר" ומשלבת בו מסעדה טבעונית, חנות יד שנייה וסדנאות יוגה

תקופת האביב מבשרת לנו את תחילתו של מחזור חיים חדש. לאחר תרדמת החורף והמנוחה, מגיע זמן ההתעוררות לחיים. זהו הזמן שבו החיים יוצאים מהאדמה: הזרעים הבשילו ויוצאים בתקופה זו אל אוויר העולם, וכך גם האדם: רעיונות ומחשבות שהבשילו בתוכו בזמן החורף יוצאים אל אוויר העולם.

החיים מתחדשים ולכן גם על האדם להתחדש עם עצמו. מחזורי החיים מראים לנו שהטבע מחדש את עצמו ללא הרף: יום רודף לילה, עונות השנה מתחלפות בסדר קבוע, והחיים נמצאים בשינוי מתמיד, כאשר הם נעים לקראת החדש והלא ידוע. כך מתרחש גם באדם, כאשר הוא פועל להתחדשות שלו, נהנה מזרימת החיים לתוכו. הדבר בא לידי ביטוי בכוח חיות, רעיונות חדשים, יכולת עשייה ותחושת מימוש עצמי.

זו הסיבה שבגללה נסעתי לישוב כליל, להיפגש עם גילת אור, אישה בעלת רעיונות שיוצאים לפועל מחדש כל עונה. ואם באביב עסקנן, זהו זמן מצוין להכיר את "כובע הנזיר", מקום טבעוני לארוחות בוקר, הפועל בסתיו ובאביב לצד מיזמים נוספים שלה.

היישוב כְּלִיל הוא יישוב קהילתי בגליל המערבי, כ-10 ק"מ ממזרח לנהריה, בתחום המועצה האזורית מטה אשר. היישוב מוגדר כאקולוגי, הוא אינו מחובר לרשת החשמל הארצית ותושביו מייצרים חשמל בעצמם בשיטות שונות. רוב הפסולת עוברת מיחזור וכך גם המים. אופיו המיוחד של היישוב מושך אליו תיירות מקומית ולאורך השנים נפתחו בו חדרי אירוח רבים, מסעדות וחנויות לממכר עבודות יד ומוצרים חקלאיים אורגניים. מקור שם היישוב במבנה עתיק הנמצא בתחומו ומכונה חורבת (ח'ירבת) כליל.

גילת אור הגיעה לכליל מהיישוב שמשית, מכיוון שביקשה לחיות במקום קרוב לטבע. בשמשית היה לה סטודיו ליוגה והתעמלות נשים, ועם המעבר סגרה אותו. בכליל פתחה מסעדה טבעונית ביתית.

גילת מספרת שתמיד רצתה מסעדה, ובכליל זכתה להגשים את החלום. כך נבנה דק עץ גדול במרפסת ביתה, והיא מארחת שם אנשים לארוחות טבעוניות מעשי ידיה. היא גם מקיימת במקום סדנאות יוגה, אירוח קבוצות ולאחרונה פתחה גם חנות יד שנייה בשם "אמני", משאלה בערבית. בחנות ניתן למצוא בגדי יד שניה ווינטאג׳, פריטי שוק פשפשים מיוחדים, מפיות נייר, הדפסים ועוד. עם פתיחת החנות התהווה מתחם שמבוסס על ארבעת העקרונות של שמירה על סביבה: קיימות, שמירה על הטבע, וקשרי גומלין.

הרעיונות עלו תוך כדי שיטוט בין שווקים מקומיים לרחובות העתיקים. ההליכה הרגלית, התנועה הפיזית, המראות היפים, הטעמים, הרעיונות, כל אלו השפיעו על הבחירות שתעשה לימים.

"כל דבר מושפע ומנוהל ואף מתפתח מהיוגה", אומרת גילת. "גם כובע הנזיר, המסעדה והאירוח הביתי שלי, הוא סוג של מיצוי עצמי. אני מביאה כאן את אהבותיי לאירוח, בישול, טבעונות בריאה, צבעונית ותנועה".

בימי שישי, כשהאורחים מגיעים, הם עוברים סוג של מסע בעקבות המקום והאוכל המוגש בכלי וינטג' יפהפיים, החושים בשיאם. המנות מתחלפות לאיטן, יש זמן להתבונן בטבע סביב, לחוש, להרגיש.

***

כובע הנזיר יתחיל לפעול באמצע חודש מרץ ועד סוף יוני בתיאום מראש. אמני, חנות יד 2 פתוחה בתיאום מראש.

גילת אור, כליל, 052-3639375.

בשבוע הבא יגיע אלינו האביב באופן רשמי וממוסד. ה-21 בחודש מרץ, יום השוויון, המועד בו שעות האור של היממה שוות לשעות החשיכה, הוא המועד הרשמי בחצי הכדור הצפוני לתחילתו של האביב. ברוך הבא. ואכן ניתן להרגיש את האביב בכל פינה, הפריחה ממלאת את האוויר בחלקיקים הגורמים לחלקנו לאלרגיות שונות, ומלכלכים כל פינה אפשרית באבק הפריחה. החלק היפה הוא הססגוניות של מרבדי הפריחה בשדות, ואצלנו בולטים במיוחד פריחתו הסגולה ורודה של כליל החורש אל מול הכתמים הזהובים של הקידה השעירה. הציפורים החלו את הנדידה מארצות החום לקיץ הנעים בארצות הצפוניות, והטבע כולו מתעורר. החרקים עפים בטירוף ומפרים את הפרחים, העצים שעמדו בשלכת מלבלבים ופורחים. אביב, כבר אמרנו.

ראש חודש אדר ב', משנכנס אדר מרבים בשמחה. ואכן בעוד שבועיים נחוג את פורים. חג פורים חל בימים י”ד ו-ט”ו באדר, והוא זכר להצלתם של היהודים בימי אחשורוש מגזירות המן, ש"חשב על היהודים לאבדם והפיל פור – הגורל – להורגם ולאבדם". על שם הפור נקרא  החג פורים, ולתיאור הפרשה הזאת מוקדשת מגילת אסתר. י"ד באדר נקבע פורים של "פרזות" ואילו ט"ו באדר, שבו נחו "היהודים אשר בשושן"  מאויביהם,  נקבע פורים של שושן ושל "כרכים בארץ ישראל, המוקפים חומה מימי יהושע בן-נון".

רוב המקורות של דברי חז”ל על פורים מרוכזים בפרקים א'-ב' של מסכת מגילה שבמשנה, שבתוספתא ובשני התלמודים. מצוות פורים היא אחת משבע מצוות דרבנן. ואם נפרט אותה, נמצא בה עצמה שבע מצוות דרבנן, שכל אחת מהן יש לה תוקף הדין של דברי סופרים. ואלה הן המצוות: קריאת המגילה, משלוח מנות איש לרעהו, מתנות  לאביונים,  קריאת התורה, אמירת "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון, משתה ושמחה – סעודה, איסור הספד ותענית. בניגוד לחג החנוכה, המנציח מערכה שהתנהלה על קיומו הרוחני של עם ישראל וייחודה של תורת ישראל, במאבק בין המן לבין מרדכי ואסתר נתון היה על כף המאזניים עצם קיומו הפיזי של העם היהודי. לכן הונצח חג הפורים לא רק באמצעים רוחניים, אלא גם באמצעות ביטויים גשמיים, האומרים כאילו: הרינו קיימים, אוכלים, שותים, שמחים. מכאן ההוראה לסעודת פורים ולמשלוח מנות, שהם ביטויים גשמיים, וכן למתן מתנות לאביונים, אשר באות להוכיח כי חלק מעצם קיומנו הוא הדאגה לזולת. שמחת פורים היא גם מעין הפגנה כלפי יורשיו של המן, ממשיכי דרכו שבכל הדורות.

השנה האביב, חודש אדר ב' וחג פורים, מלווים ברגשות ותחושות כואבים ודאגה רבה. המלחמה עדיין כאן, 134 חטופות וחטופים לא איתנו, כאן בגבול הצפון יותר מ-100,000 מפונים, והעתיד לוטה בערפל. נתפלל ונעשה שהאור המתחיל לגבור על החושך החל מה-21.3, יום השוויון, בשילוב השמחה בה אנו מצווים בחג פורים, יחד עם האביב המלבלב יביאו לשינוי – להחזרת כל החטופות והחטופים, לסיום המלחמה והמשך בנייה ויצירה של העם החברה והמדינה האהובה והיקרה שלנו.

אסיים בשירו של נתן יונתן "טוב ללכת בדרכים" ובתפילה לחזרת כל החטופות והחטופים ולשלומם של חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון.

קריאה נעימה.

טוב ללכת בדרכים / נתן יונתן

הָעוֹלָם עָגֹל וּפָתוּחַ
עֲנָנִים בַּסָּךְ הוֹלְכִים
עִמָּהֶם בְּצַעַד בָּטוּחַ
טוֹב לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים.

עֲנָנִים שָׁטִים בָּרָקִיעַ
וְרָחָב כָּאוֹר שְׁבִילָם.
אִם נֵלֵךְ וַדַּאי שֶׁנַּגִּיעַ
עַד סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

בִּנְתִיבֵי הָרִים נַעְפִּילָה,
נַעֲבֹר שְׁבִילֵי עָפָר,
כָּל דְּרָכֵינוּ בֶּטַח יוֹבִילוּ
לְעוֹלָם אֶל זֶה הַכְּפָר.

אליסה כרמי נולדה לאב בריטי ואם תאילנדית, ובאופן טבעי התמקמה עם משפחתה בידפת, שם היא מייצרת נרות ריחניים, שמנים אתריים ומוצרי בישום נוספים

יסלחו לי מצקצקי הלשון, אני מאלו שאוהבות את יום האישה. מה רע בקצת תשומת לב? אם הוא מגיע בפוקוס הנכון, בתאורה ובזווית מחמיאים, אני לגמרי בפנים. ולפיכך, כששמעתי מחברה על אישה מיוחדת שמייצרת שמנים אתריים ריחניים ומיוחדים, כבר הייתי בכיוון הסטודיו שלה בידפת. מה יותר מתאים ליום הזה, מאישה שמפנקת נשים במוצרים נעימים וריחניים?

קוראים לה אליסה כרמי, כל חייה עסקה באומנות ועיצוב, והתמחתה בעיקר בעיצוב טקסטיל. מאז שהייתה ילדה אהבה נרות. במיוחד נרות ריחניים. בשנת 2018 החליטה ללמוד כיצד מכינים נרות ריחניים ומשם המשיכה לסבונים, מפיצי ריח ועוד מוצרים המבוססים כולם על צמחי הגליל. הסטודיו שלה אפוף בריחות נעימים של שמן זית כתית מעולה בכבישה קרה, ושל צמחי תבלין ומרפא שצומחים בגבעות הגליליות.

יש לה מראה אקזוטי והעברית שלה שזורה בהרבה אנגלית. הבנתי, גאונה שכמותי, שהיא לא צברית טיפוסית. "אני מיקס של אמא תאילנדית ואבא אנגלי", ענתה לשאלתי. "אני פה בגליל עם כל משפחתי, ילדיי ובן זוגי". לעסק שלה קוראים "במביקה", וההסבר פשוט. "זהו שם ילדותי", היא מחייכת, "ככה כינו אותי בתור ילדה שגדלה באירופה עם משפחה במזרח הרחוק. אני מיקס של מזרח ומערב והתמקמתי דווקא פה בגליל, ביישוב מקסים שמאפשר לי לייצור ולחיות קרוב לטבע".

יֹדְפַת הוא מושב שיתופי הנמצא בגוש משגב שבגליל התחתון, צפונית לאתר בו הייתה מצויה העיר הקדומה ידפת. בשנת 1958 נוסד גרעין היישוב, שחבריו כונו "שכטריסטים". השם ניתן להם בשל היותם מתלמידיו של ד"ר יוסף שכטר, המורה הרוחני מבית הספר הריאלי בחיפה, אשר הטיף לרוחניות יהודית הנוצרת על ידי עדה יוצרת. היישוב גדל והתפתח מאוד, לחלק מהקהילה ביישוב ישנה זיקה לשיטת החינוך האנתרופוסופית הדוגלת בין השאר בחיבור לטבע ולמלאכות מסורתיות.

גם תהליך הייצור אצל אליסה הוא בשיטה מסורתית, ביתית. היא התחילה ללמוד ולתרגל את התחביב במטבח שלה, ובהדרגה העיסוק גדל והתפתח לעסק. די מהר גם העסק התפתח, ממקום שמייצר נרות בלבד, לליין של מוצרים ובהם סבונים טבעיים ומוצרי בישום נוספים. בשלב מסוים הצטרפה לאליסה ביתה, שכיום משמשת כאחראית על כל מחלקת הסבונים. "עכשיו אנחנו שותפות בסטודיו החדש שלנו, שהוא בית מלאכה להכנת נרות, סבונים ומבשמים. אין שמחה ממני ש'במביקה סטודיו' הפך להיות עסק משפחתי נשי. כל העיצובים והאריזות גם הם מעוצבים ומודפסים בסטודיו, כך שלמעשה כל חלק בייצור המוצר קורה באותו מרחב".

חוש הריח האנושי נתפס לעתים כעניין לאנינים, וקצת פחות חשוב לאדם מחושים אחרים כמו ראייה, שמיעה, טעם ומישוש. אבל למעשה, יש לו חשיבות רבה. הנה כמה עובדות על חוש הריח:

• כ-80 אחוז מטעמו של האוכל נקבע על ידי חוש הריח.
• באף האנושי קיימים כ-6 מיליון קולטנים, המתחלקים לכ-400 טיפוסים שונים. משך החיים של רצפטור הוא כ-60 יום.
• חוש הריח משפיע לא מעט על החלטות שמקבלים בני אדם כמו בחירת מאכלים, ואף בחירת בני זוג.
• על פי מחקר של ד"ר לביא סקונדו וד"ר קובי סניץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, לכל אדם יש תפיסת ריח ייחודית, שניתן להבדילה מזו של אדם אחר.

"על טעם וריח אין להתווכח", אומרת הקלישאה הידועה, ומסתבר שהיא מוכחת מדעית. אז בפעם הבאה שאתם מריחים סבונים, שמנים אתריים או בשמים ומאתרים ריח שמוצא חן בעינכם, סימן שהוא מתאים לכם ולתפיסת הריח הייחודית לכם.

במבמיקה סטודיו, המעגל 13 ידפת, 04-9800202, 052-7252777, www.bambicastudio.com