חמישה חודשים. חמישה חודשים ואפילו קצת יותר שיש עדיין חטופים בעזה. לא להאמין כמה שזה בלתי נסבל, כואב בנשמה ומדיר שינהץ ולא להאמין כמה שהבאת החטופים הבייתה צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי ובראש מעייניו של כל חבר ממשלה, איש צבא, חבר כנסת וכל מי וכל מי שיש לו נגיעה גדולה כקטנה באפשרות לעשות זאת. אנחנו ממשיכים בשלנו, כי מה עוד אנחנו יודעים לעשות, רק תשמעו מורדה: עד שאחרון החטופים לא חוזר הבייתה, זה לא באמת זה.
ברחוב אשכר בסמוך למתחם האמנים נפתחו שני מיצבים אמנותיים. "זו ארצי" בהובלת דקלה גרציאני הכולל יצירות של אמני כפר ורדים עם פרשנות למושג ארץ ישראל; ומיצב "נגיעות מהלב" של תושיה סוחריאנו הכולל ציטוטים מרשתות חברתיות שעלו ברשת מאז ה-7 באוקטובר. ורדה ממליצה מכל הלב להתעכב עליהם, לקרוא את הדברים, ולזכור שאנחנו באמת בתקופה אחרת, שעדיין כואב, שעדיין לא ברור ועדיין המצב קשה.
בגינה הקהילתית התקיימה סדנת כרוב כבוש בהדרכת יפעת מעיין. מסתבר שכדי להגיע לכרוב כבוש כהלכתו, צריך לעבוד קצת, ואז גם לחכות שלושה שבועות. ורדה מפרגנת כהרגלה לעת זיקנה, וכשלעצמה יש לה שלוש תובנות. אחת: לקנות קונסרבים בסופר זה בכל זאת יותר מהר. שתיים: כרוב כבוש זה תמיד אחלה, כי לרוב זה מגיע עם פלאפל או אפילו יותר טוב – נקניקייה. שלוש: אם כבר לכבוש, אז שיהיה כרוב.
היו בחירות, סוערות במושגים של כפר ורדים, אפילו ורדה לא פספסה את זה. מה שכן, בדסק הפוליטי של ורדה כל הפרשנים מאוחדים בדעתם ששני המועמדים אכזבו מאוד בצד הקולינרי. אם פעם יכלו הבוחרים להתכבד בסנדביצ'ים מושקעים ועוגות ביתיות טריות, הפעם הסתפקו המועמדים בבקבוקוני מים, תה ונשנושים בשקיות אלומיניום. איפה הכרוב הכבוש כשצריך אותו?
לחובבי הטבע באזורנו, הנה דיווח שאמור להסעיר אתכם והוא מגיע מהמקום הכי לא צפוי בישראל – נחל הקישון. אז רשות נחל הקישון – יש רשות כזה, החבר'ה שם אפילו שולחים הודעות לעיתונות – מדווחת בשמחה שהצמח הנדיר נורית המים ממשיך לפרוח באגן הקישון: "בבריכת החורף הדרומית למרכזית המפרץ נצפו מרבדים מרשימים של הצמח הנדיר נורית המים. זו השנה השלישית בה נצפית פריחה של פרח זה".
ולקראת סיום, טיפ מורדה איך להבחין בין נפילות חס וחלילה לבין ירי של כוחותינו. אם יש אזעקה ברקע, כנראה שנשמע גם וגם. אם מתקבלת הודעה מהמועצה שקולות הנפץ הם מפעילות של צה"ל – זה כנראה ירי של צה"ל. תודו שהחכמתם.
שיהיו ימים שקטים, שיחזרו החטופים, וגם מי שבכל זאת בוחר לחגוג בפורים – שלא יהיה יותר מידי שמח ויזכור בכל רגע את אלו שהחופש שלהם נגזל בברטוליות של האויב, וההפקרה של הממשלה. בשורות טובות ומהר.
