זה שיר פרידה ממסעדה שהייתה פתוחה כל יום במשך 82 שנה. "פינגוין" המיתולוגית, מהמסעדות הוותיקות והידועות בארץ, סגרה את שעריה בתחילת החודש. בכך הגיע לסוף דרכו מוסד משמעותי ואייקוני בחיי הגליל המערבי והעיר נהריה בפרט.
הבעלים הנוכחי, אילן אופנהיימר, קיבל את ההחלטה בעקבות מיזם נדל"ני המתוכנן במקום. התגובות, אולי כצפוי, רבות עוצמה. די לעמוד במשך דקות ספורות בלבד מחוץ למקום המסעדה ולהאזין למה שאומרים עוברי אורח לנוכח המסעדה המתפנה. "איפה ניפגש עכשיו?", תוהה אחד, וחברו מנסה להרגיע ש"אולי זה זמני". אחרים פשוט ניגשים אל דלתות הזכוכית, מקרבים את העין, מציצים, משתהים ומזכירים זה לזה מה מהווה מסעדת פינגוין עבורם.
אני פוגשת את אילן אופנהיימר בתוך חלל המסעדה ימים אחדים לפני הסגירה. שמסביבנו ארגונים, קיפולים, ומכונת קפה שעדיין עבדה.
– אתה יכול בכלל לתאר את התחושה?
"בואי נאמר שאני מרגיש כאילו ששמתי איזו חליפת מגן. והאמת היא שאני מוצא את עצמי מתרגש מאוד דווקא ממחוות קטנות. הגיע לכאן הבוקר עובד של חברת שתייה קלה. הוא ניגש אליי ואמר 'אילן, אתם המקום הכי כיף שהיה לי לעבוד איתו. אני עובד עם מליון מקומות, מספק סחורה להמון אנשים. אתם תמיד קיבלתם אותנו בחיוך, לא נתתם לנו לחכות, עזרתם לנו עם הבקבוקים'. אנחנו שנים איתם, והבחור ממש התרגש. כמובן שהתרגשתי ביחד איתו. לקבל מחמאה מאנשים כאלו זה משהו שבאמת מדגדג לי בלב. היום במיוחד, כשאנחנו נמצאים במדינה שאחד אוכל את השני, עם המון אלימות ושנאה".
-היו עוד מחוות כאלו?
"אנשים יקרים כתבו לי מילים שריגשו אותי. חבר כתב לי 'מצדיע לכולכם על המסע שעשיתם, זאת ארץ ישראל היפה והאמיתית: לראות איך אבא ארנסט היה דואג שהבריטים ישתו בירה עם הבנות בה בשעה שהורידו מעפילים בחוף נהריה בעלייה הבלתי לגאלית'. חבר אחר שהגיע לביקור בארץ כתב 'לסיומו של מסע ארוך ומוצלח צריך צעד אחד מושכל ונבון, ולמרות הכאב בליבך התחלת כעת מסע חדש. אני יודע שעמוק בפנים אתה עושה את הצעד הנכון במקום הנכון. הבאת כבוד רב לשושלת אופנהיימר הנהריינית לדורותיה'. זה ריגש אותי באמת. בנוסף יש את העובדים שלנו, 40 עובדים. אחותה של אשתי, שרון, שגם מנהלת, הציעה שנעשה להם טיול. הזמנו אוטובוס ועשינו להם טיול בצפון, עם המון פעילויות, כשלבסוף כולם הגיעו ל'אדלינה', המסעדה שלנו בקיבוץ כברי. שם הודיתי להם על העשייה הרבה וכמה שהיה לי טוב איתם. אחרי זה באו אליי כמה עובדים ואמרו לי 'אם הטיול הזה היה קורה לפני שנה, זה היה ברור, אתה צריך אותנו. אבל הגענו לסיומת, אתה לא רואה אותנו יותר. עשית פה משהו מיוחד, זה מעבר לטיול'. וזה בעצם סיכם את כל הרעיון שלנו, הביחד הזה".
-מה זאת אומרת ביחד?
"עבדו כאן ערבים, נוצרים, מוסלמים, יהודים, אתיופים ועוד. זה הדגל של המשפחה שלי, במיוחד של אשתי מיכל שבאה מקיבוץ. ערכים זה האלף-בית שלנו. ואני בטוח שגם לזה היה חלק בהצלחה, במודע או לא במודע. כולם היו עובדים פה מהיום הראשון".

אנשים בכו

אילן אופנהיימר, 75, נשוי למיכל ואב לחמישה, הוא בנו של ארנסט אופנהיימר ונכדו של הוגו אופנהיימר, השניים שהקימו את המסעדה בשנת 1940. התקופה היא שנותיה הראשונות של נהריה. היישוב בן החמש, שנוסד כיישוב המתבסס על משקים חקלאיים, משנה את פניו והופך ליישוב שמבוסס על תיירות. ומה שהתחיל כקיוסק שמכר גלידות קסטה, צמח וגדל למקום בעל שם.
כילד נהג אילן להגיע לפינגוין כל יום אחרי בית הספר לסייע בניקוי הגינה ובעבודות נוספות. "נולדתי וגדלתי בפינגוין", הוא אומר. בשנת 1972, לאחר שחזר מלימודי מסעדנות בגרמניה, קיבל על עצמו את ניהול המסעדה, ומאז ועד היום הוא עוסק בכך. בשנים האחרונות עבר הניהול אל בנו אמיר, 41, דור רביעי למייסדי המקום, שושלת נדירה ואולי יחידה בישראל. כאמור, בבעלות המשפחה גם מסעדת "אדלינה" בקיבוץ כברי, אותה פתחו לפני 19 שנה, והיא ממשיכה לפעול כרגיל תחת ניהולו של אמיר. במרוצת השנים יזם אילן וניהל עסקים רבים, בטיילת נהריה, בעיר ומחוצה לה. אך לב העשייה, הוא מעיד, תמיד היה פינגוין.
אביו של אילן, ארנסט, עלה מגרמניה במסגרת מה שמכונה העלייה החמישית. "הוא סבל וחטף מהמשטר הנאצי", מתאר אילן. "הרביצו לו, שלחו אותו לטאטא רחובות ועוד. כמו שאומרים, הוא קרא את הכתובת על הקיר והבין שהוא חייב לעזוב את גרמניה. הוא החליט לעלות לארץ ישראל, וב-1936 הוא מגיע לכאן. הוריו של אבי, הוגו וריחה, עלו ארצה רק כמה שנים לאחר מכן, מאחר שהוגו נלקח לברגן בלזן בתקופה שהמקום שימש כבית מעצר. הוא שוחרר משם רק בשנת 1938, וכשנה לאחר מכן, ב-,1939 עלו ההורים ארצה.
"אבי הגיע לנהריה והחל לעסוק בחקלאות. הוא יצא להכשרה במשק רפול בתל עדשים, אך אחרי ששתל גזרים הפוכים בדונם שלם, עם השורש למעלה, הבין שחקלאי הוא לא יהיה. סבי היה בעל כלבו בית קפה בגרמניה, וכשאבי היה נער הוא נהג לבלות שם הרבה. הוא הכיר את התחום מקרוב, והחליט ללכת בכיוון הזה. בשנת 1940 הוקמה 'פינגוין', על שם הוצאת ספרי הכיס האנגלית המצליחה, בתקווה להצליח באותה המידה".
מאז המקום ספג לא מעט היסטוריה: מראשית ימיה של מלחמת העולם השנייה והשלטון הבריטי, דרך מלחמות ישראל, קטיושות, שיטפונות, קורונה ועוד. וכאמור, אחד המיתוסים גורס כי לא היה יום אחד בו פינגוין הייתה סגורה. "זה עיקרון שהמשפחה התחילה", מאשר אופנהיימר. "הרבה דברים עברנו. בקורונה למשל היו לנו משלוחים".
-מאיפה ההתעקשות?
"כך קיבלתי את זה מהוריי, דבר שהמשיך גם בזמן שאמיר ניהל כאן. גם במלחמת העצמאות ההורים שלי לא סגרו. היו להם כל מיני סיבות. למשל, היו הרבה רווקים שלא היה להם איפה לבשל בבית. הם היו אוכלים פה ביום ביום, אז הם הרגישו אליהם מחויבות. בתקופות מתוחות מבחינה ביטחונית היו אומרים לי בצחוק 'נסראללה לא יהיה מבסוט מזה'. פינגוין היה הדבר היחידי כמעט שהיה פה בהתחלה, ועם השנים הפך למוסד. בתקופת המצור על נהריה היה העיתון 'על המשמר' תלוי פה על החזית ואנשים היו מתכנסים לקרוא ולהתעדכן בחדשות. מורים ומורות היו עושים פה את שיעורי הבית שלהם, ילדים נפגשו עם הוריהם, קבוצות שלמות סעדו פה בקבוע".

שתי תערוכות חדשות במעלות

בגלריה ע"ש אפטר-ברר במעלות ייפתחו ביום שישי הקרוב 13.1 שתי תערוכות חדשות: "צו 8" של מוטי גולן, ו"סטיית תקן" של אדוה קרני.
צו 8 כידוע הוא פקודת גיוס מידית של חיילי המילואים לצה"ל. אולם יצירותיו של האמן החברתי מוטי גולן קוראות לאזרחים להתגייס בעיקר לטובת עצמם. כותבת האוצרת מיטל קילמניק: "היצירות של גולן מייצרות תקשורת בין הפרט לכלל והבדים המצוירים משמשים מסמך ויזואלי של המציאות החברתית-ישראלית-גלובאלית. בהעזה, גולן פורש על מצעי הענק קונפליקטים והלכי מחשבה, מנתץ את מיתוס הגיבור הישראלי ומציג את היופי שבכיעור".
בתערוכה של אדוה קרני מוצגות עבודות המתארות נרטיב של התבגרות, חיפוש והתבוננות. מדברי האוצרת: "קרני תווה חוטים, ומחברת בעדינות בין מקטעי חיים ושלבים בהתבגרותו של האדם במציאות הישראלית. בתערוכה ארבע מקטעי יצירות המתארות התבגרות של חברה ושל הפרט בתוכה".

שנים רבות התלוננו תושבי כפר ורדים על מחירי הבתים "התקועים". כיצד יתכן, קבלו, שמחירי הנדל"ן בכל הארץ ואף בהרחבות של הקיבוצים בצפון האמירו וטיפסו מעלה מעלה, ואצלנו הם נותרים כמעט ללא שינוי.
ופתאום, החל מסוף הסגר הראשון, אי שם במאי 2020, זינקו מחירי הנכסים בכפר בצורה לא פרופורציונאלית. נכון, הייתה קפיצה בכל הארץ, אבל אצלנו זה ממש קיצוני. תוך פחות משנתיים קפצו המחירים בכפר ורדים ב-50 אחוז! אם הממוצע לבית עמד אז על 2 מיליון שקלים, היום הוא מגיע ל-3 מיליון ויותר.
אולי בזכות הקורונה, הצביעו רבים ברגליים, והגיעו ממרכז הארץ לממש את החלום של לגור בבבית פרטי, ביישוב קהילתי עם מערכת חינוך טובה. והם הגיעו למרות הנושא שמטריד את תושבי הכפר הוותיקים, ביטולן של הטבות המס.
אבל אז קרה משהו "נורא". מרגע שראש הממשלה בנט הכריז על פיזור הכנסת והוחלף בלפיד, החלו לדבר על יוקר המחיה ובעיקר על יוקר הנדל"ן בישראל. לכך התווספה העלאת הריבית על המשכנתאות, והחלה האטה משמעותית ברכישות הנדל"ן. הרוכשים הפוטנציאליים מעדיפים עכשיו להמתין.
וכך נולדה תופעה מעניינת של פער עצום בין המוכרים לקונים. אלו שהחליטו למכור, ראו את שכניהם מוכרים במחירים מעולים, ואולי בזכות זה החליטו לצאת לשיווק במחיר מאוד גבוה. אף אחד הרי לא רוצה להיות "פראייר"… ולכן, גם הם "יעשו אקזיט" על הבית, וחלקם אף קבעו מחיר הגבוה ב-200 אלף שקלים ממחיר השוק. "מקסימום יהיה משא ומתן ונוריד", אמרו מן הסתם לעצמם (טעות נפוצה של מוכרים, על כך במאמר אחר). הנוהג הזה יצר פער עצום של כ-500 אלף שקלים בין המחיר המבוקש לבין מה שמציעים כיום הרוכשים. וכאן הפקק תקוע. הרוכשים ממתינים, והמוכרים לא מבינים מדוע לא מגיעים קונים, וכשהם מגיעים לא מתפתח משא ומתן.
העניין הוא שרוב מוחלט של הרוכשים חייבים לרכוש בית. למה? כי הם מכרו בית ולכן הם גם יקנו אחד, אם רק ימצאו את הבית המתאים להם במחיר הנכון. מה הפיתרון? להבין שככל הנראה עליות המחירים שהיו עד כה נעצרו בפתאומיות, וצריך להתאים את מחיר הבית למציאות הקיימת. אפשר כמובן לחכות, אבל מי שצריך או מעוניין למכור את הבית בתקופה הנוכחית, צריך להתאים את המחיר לשוק של היום, ולא לזה של לפני שלושה חודשים.

—

הכותב הוא מתווך בכפר ורדים, זכיין ובעל 4 משרדי תיווך בכרמיאל, מעלות, עכו וצפת

ראש המועצה המקומית כפר ורדים, אייל שמואלי, הציג לאחרונה תוכנית על פיה יוקם מבנה לחנות יד 2 "סיפורי בדים" כחלק מההרחבה של מבנה מועדון הזהב. לטענת חברים בוועד המועדון ופעילים נוספים מקרב הגיל השלישי, התוכנית החדשה מנוגדת לתוכנית המקורית להרחבת המועדון, שאושרה בשנת 2020. כעשרה פעילים בולטים מוועד מועדון הזהב, מעמותת גיל הזהב ואחרים, חתומים על מכתב אל ראש המועצה אייל שמואלי, בו הם כותבים בין השאר כי התוכנית שהוצגה "אינה תואמת את הצרכים שהוגדרו על ידי צוות הבינוי משנת 2020 ומקטינה את גודל ההרחבה המקורי בצורה משמעותית". במועצה מביעים צער על כך ש"פורום מצומצם מאוד ממועדון 50 פלוס אינו רואה את חצי הכוס המלאה".

אנחנו 20 אחוז

בחודש נובמבר הוזמנה עליזה כץ לפגישה עם שמואלי ומספר אנשי מקצוע מהמועצה, ובה הוצגה לה לראשונה התוכנית לבנות את חנות יד 2 החדשה בצמוד למועדון הזהב המורחב. כץ הבהירה שהיא אמנם פעילה בולטת בוועד המועדון, אבל זה עניין של כל הוועד ולמעשה של כל בני הגיל השלישי בכפר. מספר שבועות לאחר מכן שלחו כץ ועוד תשעה פעילים את המכתב. תחת הכותרת "קריאה לבנייה מיידית של התוכנית המקורית להרחבת מועדון גיל הזהב משנת 2020", הם מעלים שורה של טענות.
התוכנית, כותבים עשרת הפעילים, "תופסת את עתודת הקרקע שהייתה אמורה לשמש להרחבה עתידית של מועדון הזהב… חברי הצוות סבורים שראוי שלאוכלוסייה המבוגרת בכפר יהיה מבנה מרווח ומכובד, שיענה על הצרכים. לחנות יד שנייה ייעוד אחר, שלא עולה בקנה אחד עם נתינת פתרון הולם לבני הגיל השלישי. אנו מבקשים להזכיר למקבלי ההחלטות במועצה שהאוכלוסיה המבוגרת מהווה היום כ-20% מאוכלוסיית הכפר".
בסיום מכתבם כותבים הפעילים: "אנו דורשים מהמועצה ומן העומד בראשה, שיבצעו את תוכנית ההרחבה המקורית משנת 2020, שכבר קיבלה את אישורו של ראש המועצה לפני כשנה. אנו דורשים שתיושם התוכנית המקורית להרחבת מועדון הזהב. אנו מבקשים שהתוכנית המקורית תוגש בהקדם לוועדת תכנון ובנייה במעונה, כפי שהובטח. אנו מצפים שתבוטל התוכנית שבמצגת ומקווים לשיתוף פעולה עם כל הנוגעים בדבר במועצה".
על המכתב חתומים עליזה כץ מוועד מועדון הזהב, אריה ברן יו"ר עמותת גיל הזהב כפר ורדים, ופעילי הציבור בן עמי מוסק, לידיה גרינפלד, יעקב זיו, יונה קלינגווסר, ירמי אגרט, נורית גלעד, איתמר ניב ועתליה מוסק.
בשיחה עם א-לה כפר מוסיפה עליזה כץ: "זה ממש לא רק העניין של ועד מועדון הזהב מול המועצה. זה עניינם של כל הועדים והגופים העוסקים בפעילויות לגיל השלישי. המבנה המורחב אמור לשמש את מועדון קפה בוקר, מועדון הלובי של מחלקת הרווחה, ואולי גם פעילויות של קפה צוותר המופעל על ידי המתנ"ס. בכוונתנו לצרף למאבק בתוכנית החדשה ועדים וגופים נוספים בכפר, ואני מאמינה שכולם יצטרפו. כל המבוגרים בכפר צריכים את המקום הזה. נכון, צריך למצוא פיתרון גם לחנות יד 2, אבל מצאו פיתרון קל ונוח, על חשבונם של בני הגיל השלישי".
לידיה גרינפלד, שהייתה חברה בצוות הגדרת צרכים של בני הגיל השלישי, מוסיפה: "המצגת שקיבלה עליזה והוצגה בפנינו איננה כוללת טקסט, חסרת חתימת אדריכל או שם של מגיש ההצעה. היא נראית כמו חלטורה. בנוסף, לתוכנית שבמצגת פגמים רבים שכל אחד יכול לראות. השטח המקורי של ההרחבה צומצם בכ-30 מ״ר; שלוש הכיתות המיועדות לפעילות חברי המועדון הוקטנו בניגוד למסמך הצרכים; מבנה יד שנייה, הצמוד למבנה המועדון, סותם את כל החלונות בצד המערבי, כולל אטימה לחלונות השירותים, המטבח וחדר הביטחון, וזה לא הכל. ראש המועצה מנצל את כוחו כדי לפגוע בציבור גדול, שפעיליו הם מתנדבים. צריך לשאול את שמואלי למה התמהמה במשך שנתיים ולא העביר את תוכנית ההרחבה המקורית לאישור ועדת התכנון והבנייה, למרות שהבטיח לעשות זאת עוד בשנת 2020 וחזר על הבטחתו מספר פעמים".

1.5 מיליון לטובת ההרחבה
ראש המועצה, אייל שמואלי, מסר בתגובה: "עם כניסת המועצה הנוכחית לפעילות החל שיח משותף עם כלל נציגי אוכלוסיית הגיל השלישי ובתוכם ועד מועדון 50 פלוס בנוגע לצרכי הגיל השלישי בכפר. בשיח זה הוצג הצורך בהרחבת המועדון. בתמיכת חבריי למועצה פעלנו לגיוס משאבים לביצוע ההרחבה, ואף הוסט סכום כסף מפרויקט מקביל. בישיבת המועצה הקרובה אביא לאישור כ-1.5 מיליון שקלים לטובת הרחבת המועדון ובניית חנות יד 2 בסמוך.
"במקביל בשנתיים האחרונות מהנדס המועצה ועובדי המחלקה פועלים לביצוע תכנון ואישורי בנייה לרבות הכשרת הקרקע מול מינהל מקרקעי ישראל. אנו סומכים על מהנדס הרשות בתכנון נכון וללא ליקויי תכנון.
"יחד עם זאת עלה צורך דחוף למציאת פיתרון אכלוס חנות יד 2, זאת עקב דרישה מוגזמת לעליית שכר הדירה במיקומה הנוכחי, עד כדי סיכון ממשי לפעילותה של החנות. וזו חנות שבעזרת מתנדבותיה הנפלאות תורמת מאות אלפי שקלים בשנה למיזמים קהילתיים בכפר, לרבות תרומות לפעיליות מועדון 50 פלוס. מכל האפשרויות שעמדו לרשותנו נמצא מיקום בסמיכות למבנה המועדון.
"חבריי למועצה ואני רואים בהבנה רבה את צרכי הגיל השלישי ומאמינים כי הרחבה זאת זמנית למספר שנים, עד הקמת מבנה מכיל לפעיליות רבות, שיהיה חלק מתכנית 2035 עליה אנו שוקדים וכוללת פרק שלם בנושא.
"נציין כי במהלך השנתיים האחרונות הוקם במרכז הקהילתי מועדון ה'לובי' בו מתקיימות פעיליות מגוונות לגיל השלישי במהלך השבוע .
"צר לי מאוד כי פורום מצומצם מאוד ממועדון 50 פלוס אינו רואה את חצי הכוס המלאה והכרת הטוב בהרחבת המועדון לאחר כ-30 שנה מהקמתו, ואני מודה לחברי המועצה ועובדיה על ההתגייסות והתמיכה בהרחבת המועדון".