רשת HOM'S יצאה במבצעי קיץ חמים של עד 60 אחוזי הנחה על מגוון גדול של מותגים, ותושבי האזור יכולים ליהנות מהמבצעים בסניף מעלות של הרשת. בנוסף מציעה הרשת עוד עשרות מוצרים לעיצוב, אבזור והלבשת הבית במחירים חסרי תקדים.

רשת החנויות לעיצוב הבית מציעה כלי בית, מכשירים, כלי מטבח, אביזרים שונים, רהיטים ועוד, ובהם גם מוצרים של מותגים מובילים – וכל זאת במחירים נוחים. "הקנייה  בסניפי HOM'S  הפזורים ברחבי הארץ, חווייתית ומזכירה מודלים שאנחנו מכירים בחו"ל", אומרים בעלי הרשת. "הקנייה גם מוכיחה שכדי ליהנות מבית מעוצב, עדכני ומאובזר במיטב המותגים, לא חייבים תקציבי ענק".

בחודש יולי 2022 יצאה הרשת במבצע גדול – עד 60% הנחה על קולקציות מוצרים מבית נעמן, ורדינון, הום סטייל, פוד אפיל, ערד, ארקוסטיל, אמגזית, סודה סטרים, דלתא ועוד.

בנוסף, נמכרים עשרות מוצרים במחירי מבצע. לדוגמה: מכונת קפה נספרסו ב-339 שקלים במקום 799, נינג'ה גריל ב-999 שקלים במקום 1,290, שלישיית מזוודות במגוון צבעים, כולל משקל וכרית ב-399 שקלים במקום 899 ועוד.

המבצעים בתוקף עד ה-31.7.2022 (ג' באב).

כיום לרשת סניפי  ענק בדי סיטי במישור אדומים, בצפת ובמעלות ומחלקת הומ'ס רחבה ומגוונת, בסניף  רשת המזון הגדולה בביתר, נטו חיסכון. כל סניף מתפרס על פני למעלה מ-3,000 מ"ר.

ניתן גם להיכנס לאתר האונליין: https://www.homs.co.il.

HOM'S סניף מעלות: החרושת 8 (במתחם נטו חיסכון).

תושב כפר ורדים, אבנר יונה, החל לשווק עלי מאכל ועשבי תיבול אותם הוא מגדל בחממה הידרופונית שהקים. הרעיון הוא קטיף ומשלוחים לבתי הצרכנים מידי יום חמישי.
אבנר יצא לאחרונה לגמלאות אחרי שנים ארוכות כמנהל מערכות מידע במכללת גליל מערבי, והחליט לנצל את הפנסיה לקריירה שנייה בתור יזם. כחובב חקלאות וגינון, הקים חממה הידרופונית גדולה על גבול כפר ורדים ינוח (מול משתלת כיכר הורדים) תחת המותג "עלי יונה". בחממה הוא מגדל חסות מסוגים שונים, צמחי תבלין ועוד. בני המשפחה, אשתו עירית ושלושת ילדיו הגדולים, כמו גם חברים מהסביבה, מצטרפים אליו במלאכת השתילה והקטיף. בין המוצרים: כוסברה, פטרוזיליה, רוקט, גרגר נחלים, חסה סלנובה, חסה לליק, באק צ'וי, קייל, בזיליקום, עירית, חרדל, חסה ליטל ג'ים, טימין, סלרי, רשד, מנגולד, סלק ושמיר. צעד קטן לאנושות, צעד משמעותי מאוד לסלט הביתי.
להזמנות והצטרפות לרשימת תפוצה: אבנר 052-3869515, עירית 052-8265068.

לאזרחים ותיקים יש זכויות צרכניות בסיסיות שונות מאשר לציבור הרגיל. כך למשל החל מחודש אוגוסט 2016 נכנס לתוקף תיקון 47 לחוק הגנת הצרכן בסעיף 14 ג'1. מדובר בהצעת חוק שהגיש ח"כ איציק שמולי, עליה היו חתומים גם למעלה מ-70 חברי כנסת נוספים. לאחר דיונים רבים בוועדת הכלכלה, בהשתתפות נציגת המועצה לצרכנות, עברה הצעת החוק בקריאה שניה ושלישית וכאמור נכנסה לתוקפה.

לפי ההצעה שאושרה, אזרחים ותיקים מגיל 65, עולים חדשים או אנשים עם מוגבלות, יהיו רשאים לבטל עסקאות רוכלות או מכר מרחוק עד ארבעה חודשים לאחר ביצוע העסקה (במקום 14 יום שנקבעו לכלל הצרכנים). עוד נקבע כי בעסקאות שנעשו באינטרנט תקופת הביטול תהיה 4 חודשים ובלבד שההתקשרות בעסקה כללה שיחה בין העוסק לצרכן, ובכלל זה שיחה באמצעות תקשורת אלקטרונית. החוק תקף לעסקאות שבוצעו באתרים ישראלים בלבד. כמו כן נקבע כי הודעת הביטול צריכה להישלח בכתב, וכי ביטול בכתב יכול להיעשות גם בפקס או בדואר אלקטרוני.

בסופו של דיון נקבע כי הצרכנים יוכלו לבטל את העסקה אף אם נעשה שימוש במוצר! במידה והעסק מסרב לבטל את העסקה, הצרכן רשאי להגיש תביעה בסך של עד 10,000 שקלים, בנוסף לסכום ההחזר.

ח"כ שמולי אמר לאחר אישור החוק: "אם יש משהו שמוציא אותי מדעתי זה ניצול ופגיעה בחסרי ישע, בפרט אזרחים וותיקים. נגמרו הימים של ניצול לרעה של חולשה או חוסר התמצאות של חלק מהאוכלוסיות. עשינו כאן דבר גדול".

אני מסכימה, אכן נעשה דבר גדול למען הצרכן הוותיק. רק שהרצוי והמצוי לא תמיד פועלים בכפיפה אחת. החוק קיים מאז 2016 (כבר 6 שנים), ובכל הרצאה שלי בפני אזרחים ותיקים, אני נדהמת לגלות שקהל שומעיי כלל לא מכיר את החוק המדובר. עובדה נוספת ומזהירה עוד פחות: בדוח שפורסם על ידי המועצה לצרכנות מיולי האחרון, הייתה עליה של כ-30% במקרי עושק של אזרחים ותיקים.

השרה לשוויון חברתי, מירב כהן, שמה לה למטרה לנסות ולמזער את מקרי העושק ובזמן הקצר בתפקידה היא מצליחה להניע דברים ולחולל שינויים. אלא שהדרך עוד ארוכה, הנוכלים נעשים מתוחכמים יותר, ויש צורך במודעות של הצרכן על מנת שלא ליפול ברשת.

בעבודתי עם בני הגיל השלישי אני פוגשת בסיטואציות הנובעות מחוסר ידע, קושי או חסם טכנולוגי שמקשה על קבלת מידע וביצוע פעולות, לעיתים בלבול, עייפות מהבירוקרטיה וניצול. ותחושת הניצול היא הקשה מכולן. היא מלווה בתחושות קשות של כעס, בושה, אשמה ועוד, עד שחלקנו יעדיפו לשמור את הבושה לעצמם ולא ישתפו אפילו לא את ילדיהם.

אין במה להתבייש. זה קורה בכל גיל. רובנו נופלים ברשתו של איש מכירות ממולח עם לשון חלקלקה שמצליח לשכנע אותנו לשים את כספנו על עסקה מפוקפקת כזו או אחרת. חשוב להכיר בעובדה שנוצלנו, לספר ולדווח על כל עסקה שנראית כמפוקפקת, או על נותן שירות שלא עומד בהבטחותיו. את התלונות אפשר להגיש ל"פניות הציבור" במשרד לשוויון חברתי או "המועצה הישראלית לצרכנות".

לצד מעשי הנוכלות הגדולים שזוכים לכותרות, מתקיימים באופן יומיומי ורציף מעשי מרמה קטנים נסתרים מעין, או סתם התנהלות עסקית לא הוגנת ומנצלת. לדוגמה, בבדיקה ביטוחית שערכתי עבור זוג פנסיונרים התגלה כי בני הזוג משלמים מחיר גבוה בכל חודש בגין ביטוחים שונים שכלל לא תואמים את צרכיהם האישיים, ונמכרו להם בעסקה טלפונית, וזאת בנוסף לכפלים ביטוחיים שקיימים אצלם. אצל ספקיות שירותים שונות גיליתי כי "השחילו" להם סטרימרים בעלות של מאות אחוזים מעל למחיר השוק, וספקית הטלפון גבתה מהם ביטוח עבור נייד שלא מצוי ברשותם כבר שנתיים. בנוסף הנחה עבור התוכנית שקיבלו הסתיימה לפני תשעה חודשים, והמחיר עלה בכ-30%.

מעקב אחר תשלומים קבועים מביא לחיסכון של אלפי שקלים בשנה. וזה נכון כמעט לכל בית בישראל, וביתר שאת בקרב בני הגיל השלישי. ההמלצה שלי היא לגלות ערנות ולעתים להיעזר ביועצים מקצועיים.

הכותבת היא הבעלים של חברת "שומרי הסב", העוסקת במתן פתרונות צרכניים וחיסכון לבני הגיל השלישי. www.grampskeepers.com, 050-5546269.

הייתי נסערת! לקחתי בד מתאים והתחלתי לעבוד. אני מציירת דמות מקסימה וליבי בוכה .
באלבום אין מילים שנכתבות על ידי מבקרים. אף אחד לא אומר "קדיש" לזכרו. תחושתי היא שדמותו נמחקה מעולמנו ללא זכר. כואב לי שהצילום הוא בשחור לבן. רציתי לדעת עליו יותר. מאיזה מוצא הוא? אני רוצה לצייר אותו בצבעים. התקשרתי אל מוטי המדריך, הזכרתי לו שאני המבקרת שביקשה ממנו לצלם לי את תמונתו של בוקעי, וכעת זקוקה לפרטים נוספים עליו.
מתברר ששמו יעקב בוקעי, יליד סוריה 1930. בשנת 1946 עלה לישראל לבדו, לחם במסגרת הפלמ"ח ולקראת סוף המלחמה גוייס למודיעין. הוא נשלח למשימה בירדן, נתפס ונכלא. למרות שבמשך שמונה חודשים עבר עינויים ותקיפה, הוא לא הודה בדבר. באוגוסט 1949 הוצא להורג בתלייה. לאחר הסכם השלום עם ירדן ביקשה המדינה להעלות את עצמותיו לקבורה בישראל, אך התברר כי מעל בית הקברות נסלל כביש רחב (לפרטים נוספים על יעקב בוקעי – ראו מסגרת).
הייתי המומה. ככה נגמרים חיים, ללא כל זכר? סיפרתי למוטי שאני ציירת וכעת עובדת על דיוקן שלו. כשאגמור לצייר ולכתוב כמה מילים לזכרו, אני מבקשת להציג זאת על יד האלבומים שעל הקיר. כאשר תסיימי, אמר, תתקשרי ותגיעי אלינו עם הציור, ונפגיש אותך עם המפקדים.
כעת יעקב בוקעי ואני מביטים האחד על השני. אני ממשיכה לצייר. מעולם לא חשתי סערה נפשית עם כל נגיעה של המכחול. נדמה לי שהוא מחייך כשאני מציירת את התום והעצב בעיניו. הציור אינו רק על הבד, אלא, גם בנפשי פנימה. אני מתחברת אליו ויש זרימה מוזרה בכל גופי. אינני מצליחה להכיל בנפשי שעלם חמודות זה בגיל 19 נתלה בארץ אויב. איך הלך לבדו אל עמוד התליה? מה עבר בראשו? אולי כוח עליון ליווה אותו בחיבוק והבטחה שישמרו עליו בשמים?
חשתי שכעת אוכל לנוח מעט. הצבתי את הציור לפני וישבתי על הכורסא להנות מן המראה. אבל שוד ושבר. אני קולטת שיש טעות גדולה. למה התחושה הזו? הרי ציירתי בהתאם לצילום! במה שגיתי? השינוי היחיד הוא צבע הפנים, במקום בשחור לבן, ציירתי בצבע העור. הדמות מדהימה. מי יאמין שיכולה להיות תחושה פנימית קשה ממבט על ציור? צילמתי את הדיוקן ופיתחתי לתמונה גדולה.

יעקב בוקעי ואני מביטים האחד על השני. מעולם לא חשתי סערה נפשית עם כל נגיעה של המכחול. נדמה לי שהוא מחייך כשאני מציירת את התום והעצב בעיניו. הציור אינו רק על הבד, אלא, גם בנפשי פנימה

משהו קורה. אינני יכולה לשמוח. הוא משדר לי… אני חייבת לנסות לברר מה היה צבע עיניו ושערותיו. בעזרת חברים הגעתי לגברת תל אביבית בת 90 שגדלה בדמשק, ומכירה את בוקעי מילדות. מתברר כי עיניו היו ירוקות ושערו אדמוני. שיניתי את גון פניו. נדמה לי שמילאתי בשמחה את דמותו. אני יודעת שזה נשמע הזוי. אבל שקטה נפשי.
התקשרתי ליחידת המל"מ, ולמרות סדר היום העמוס נקבעה פגישה בהקדם. לקחתי את הציור ואת מה שכתבתי, כדי להכניס לאלבום בארונית אשר בבית הכנסת. תמצית מהסיפור הצמדתי לפס עץ שיוצג מתחת לדיוקן. כעת, חשבתי, כל הפוקד בן משפחה, יפקוד תחילה את יעקב בוקעי.
הגעתי ליחידה. בפסיעה הראשונה אל לשכת המפקד, הרגשתי שהסוללה במכשיר השמיעה שבאוזני שבקה חיים. כעת אני חרשת. נבהלתי ופלטתי "לכל הרוחות". המפקד הביט בי במבט מוזר. סליחה, סליחה, מלמלתי והסברתי את מצבי. הוא חייך: זה בסדר, גם לי יש בעיות שמיעה. הקרח נשבר.
קראתי את הסיפור שכתבתי. המפקד, המזכירה ומפקד נוסף שהיה בחדר התרגשו. ביקשתי להציג את דיוקנו של יעקב בבית הכנסת ליד ארון האלבומים של הנופלים. לא, אמר המפקד. יש לי מקום הרבה יותר מתאים. באתר קיימת ספרייה גדולה מאוד שפוקדים אותה אנשים רבים. בין השאר יש בה פינת הנצחה לאלי כהן. שם מקומו של יעקב, לידו.
הייתי נסערת. אולי זה יעקב בוקעי שדאג שינציחו אותו? אותי שלח לצייר והקפיד שאמלא את משאלת ליבו ובגוונים הנכונים?

***

כמה הייתי רוצה ללטף את פניו ולספר לו שבזכותו אנחנו כאן בארץ הנהדרת הזו. כאשר אני מתרכזת בתווי פניו אני יודעת מה עלי לעשות. כאשר אפגוש את המפקד, אבקש שירשמו אותי כאדם הקרוב ליעקב בוקעי ויודיעו לי על יום הזיכרון לחללי המודיעין. אני לא אדם צעיר, אבל אעשה כל מאמץ להגיע ולעמוד ליד האנדרטה שלו. אספר לו שהוא אינו לבד אחרי מותו. כעת נדמה לי שאני רואה חיוך על פניו.
תפילתי שלא יישכח לעולם!