לקט אתרים בגליל שיגרום לכם לדמיין שאתם אינדיאנה ג'ונס בלב הג'ונגל. מסע אל כפרים אבודים מתקופות שונות בהיסטוריה. טור פרידה בשני חלקים
בלב הגליל, בתוך החורש ירוק העד, חבויים להם עשרות (כן כן, עשרות!) כפרים נטושים שמצב השתמרותם, בחלק מהמקרים, מפתיע באיכותו. המטייל הסקרן שיגיע לאתרים אלו יוכל לגלות מבנים וקירות, רחובות, בורות ומאגרי מים, מתקנים חקלאים בהם בתי בד וגתות, כנסיות (בחלקן פסיפסים מרשימים), מערות קבורה, סרקופגים ועוד. וכל אלו נמצאים בר בשטח, במקרים רבים ללא שילוט או שביל, והם ידועים רק ליודעי ח"ן (ובקרוב גם לכם, קוראי עיתון א-לה כפר).
הכפרים שננטשו באחת
המחקר* מראה שצפיפות היישובים בגליל הלכה וגדלה לאורך התקופות ההיסטוריות ובמיוחד מהתקופה ההלניסטית לרומית. לשיאה הגיעה ההתיישבות בתקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה), אך מיד לאחד הכיבוש המוסלמי ובתוך תקופה קצרה "התרוקן" הגליל מתושביו והכפרים ננטשו באחת. חלקם, כדוגמת פסוטה ומעיליא, יתחדשו בהמשך, אך רובם יעזבו והחורש הים תיכוני הטבעי של הגליל ישגשג, "יכבוש" ויעלים אותם בקרבו.
מדוע בעצם נבנו כאן כפרים כה רבים ומדוע ניטשו באחת?
התקופה הרומית, שהחלה במחצית המאה הראשונה לפני הספירה ונמשכה עד המאה הרביעית, הביאה לארץ יציבות יחסית ותנופת פיתוח. הרומים הצטיינו ביכולותיהם ההנדסיות, ובים השאר פיתחו רשת דרכים עניפה בכל רחבי הארץ. אחת מהן הייתה הדרך הראשית באזורנו, שחיברה את אנטיוכיה שבדרום תורכיה (כיום אנטקיה) עם עכו (שנקראה אז פטולמאיס), שהיתה עיר הנמל הראשית באזור וממנה יכלו לייצא סחורות לאירופה. פיתוח הדרכים והתשתיות ביחד עם היציבות היחסית כחלק מהאימפריה הרומית הביאו לגידול באוכלוסיה ברחבי הארץ כולה.
עם תחילתה של התקופה הביזנטית התהליך הגיע לשיאו. מבחינות רבות התקופה הביזנטית היא המשך ישיר של התקופה הרומית. ההבדל הבולט ביניהן הוא שהאימפריה הרומית הפכה להיות נוצרית במהלך המאה ה-4 (תחילת התקופה הביזנטית) וחשיבותה של ארץ ישראל כ"ארץ הקודש" התגברה מאוד. גלים של צליינים החלו לפקוד את הארץ בעודם עולים לרגל אל "המקומות הקדושים". הממסד הדתי השקיע רבות בפיתוח הארץ ובמיוחד בבנית כנסיות ומנזרים (כמו הכנסייה עם רצפת הפסיפס המרהיבה בנהריה שמומנה כנראה ע"י הארכיבישוף של צור).
במקביל התגבר גם הביקוש למוצרי הארץ, ובראשם יין ושמן זית. זאת משום שהסוחרים יכלו להוסיף להם את המשפט "Made in the Holy land". כל אלו הביאו לשגשוג יוצא דופן בארץ. האוכלוסיה עלתה מפחות ממיליון נפש בתחילת התקופה לשני מיליון (ויש הטוענים שאף שלושה מיליון). זהו מספר גבוה מאוד לכל הדעות, במיוחד אם משווים לתחילת המאה ה-20, עת התגוררו בארץ רק כחצי מיליון נפש.
כל הגורמים הללו הביאו לכך שהגליל התמלא בכפרים, כפרירים, חוות חקלאיות ומתקנים חקלאיים שונים. החורש בורא והוחלף בגידולים חקלאיים שבראשם כרמי זיתים נרחבים וכרמי גפנים (בעיקר בקרקעות קירטוניות). במקומות רבים מוצאים ישובים קטנים ובהם מספר בתי בד (למשל בחורבת דנעילה או מער) שייצרו כמות שמן גדולה בהרבה מכמות הצריכה של אותם כפרונים. כלומר הכפרים ייצרו שמן רב וייצאו אותו לאירופה וכך שגשגו.
בשנת 638 כבש החליף המוסלמי עומר בן אל-ח'טאב את ארץ ישראל מידי האימפריה הביזנטית. בהעדר צי ערבי ובשל החשש מהתקפות של הביזנטים מהים התיכון, הרס החליף את נמלי החוף והקים מצודות משמר לאורכו. בכך גדע באחת את דרכי המסחר מארץ ישראל לאירופה וחיסל את הבסיס הכלכלי של חלק ניכר מהכפרים והיישובים שהתקיימו בארץ באותה עת. בכך הביא גם לנטישתם של הכפרים בגליל, ואנו רואים מהמחקר שצפיפות היישובים באזור יורדת בצורה דרסטית בבת אחת.
החורש הים תיכוני של הגליל חזר והשתלט על השטח ובתוך כך "בלע" את אותם כפרים שננטשו. במשך כ-1,300 שנה היה לחורש זמן לגדול מסביב למבנים ובתוכם, ולבלוע את בתי המגורים, המתקנים ובורות המים. אחרי 1948 שופרו עוד יותר התנאים של החורש, לאחר שהמרעה בשטח פחת בצורה ניכרת.
כל אלו מביאים אותנו כיום למצב בו ניתן להגיע לטייל אל תוך החורש ולגלות מחדש את אותם כפרים אבודים כאשר תחושת גילוי מרגשת אוחזת בנו כאילו אנו נמצאים בתוך אחד מסרטי שפילברג הנהדרים.
למצוא את הכפרים
בטור זה שלוש המלצות ראשונות, ובגיליון הבא, בטור הפרידה האמיתי, יופיעו המלצות לשישה אתרים נוספים. כל אלו הם רק חלק קטן מהכפרים האבודים, ובחרתי באלו שנוחים ומתאימים יותר לביקור. המועד הטוב ביותר הינו בחורף ובאביב, כאשר המקומות ירוקים ופורחים, אך ניתן להגיע בכל עונות השנה.
לתשומת לב: אלו אתרים שברובם אינם מוסדרים ומסומנים והטיולים אליהם מתאימים למטיילים מנוסים. חובה לטייל לשם תוך דגש על זהירות ובטיחות. נעליים גבוהות, מכנסיים ארוכים, מים, מפה, כובע ובמיוחד לשים לב טוב איפה צועדים. בשטח פזורים בורות ומכשולים שונים. טיילו בזהירות רבה!
חורבת עקודים: איפה? על מצוק מעל נחל כזיב, כקילומטר מערבית מפארק גורן. הגישה הנוחה מפארק גורן ברכב 4X4 או ברגל. ניתן להגיע גם מכיוון עבדון.
מה רואים? מאגר מים תת-קרקעי מרהיב של כ-25 מ', שרידי מבנים רבים וקמרונות הפזורים על כ-14 דונם.
חורבת גליל: איפה? בפארק גורן בין א.ת. גורן וגרנות הגליל. ניתן להגיע בדרך העפר מפארק גורן (חניון חרובים) בהליכה או בנסיעה מזרחה או מהחלק המזרחי של א.ת. גורן.
מה רואים? סמטאות ומבנים, בורות מים, משקוף מעוטר בצלב, שלושה בתי בד וסרקופג וכן מערות קבורה.
חורבת דור (Dur): איפה? כק"מ דרומית לאיקרית. דרך עפר נוחה מובילה מכביש 899 דרומה (בין הפניה לשומרה ושתולה) עד לרגלי הגבעה.
מה רואים? שישה סרקופגים מרשימים ביותר (שניים מהם כפולים), המוצבים על משטח סלע. בריכת אגירה גדולה ושפע של מבנים במצב השתמרות טוב הפזורים בכ-2.5 דונם.
מידע מלא על אתרים אלו ואחרים וכן מפה דינמית ניתן למצוא באתר https://Omri-travel.co.il.
בגיליון הבא, החלק השני של המאמר ובו המלצות של שישה כפרים אבודים נוספים וכמה מילות פרידה אחרי שש שנים בהן פרסמתי בעיתון את המלצותיי.
—
* את המידע בכתבה ליקטתי ממקורות שונים, אך בעיקר משיחות וקריאת מאמרים של הארכיאולוגים מוטי אביעם ונמרוד גטצוב. מידע מלא יותר הכולל הפניות למקורות המידע ומפת האתרים תוכלו למצוא באתר שלי במאמר הנושא את השם "ארץ הכפרים האבודים".
הכותב הוא מורה דרך ומומחה לטיולים בגליל www.omri-travel.co.il ,054-4957737 .
