מטיילים בנסיעה

דרך הנוף ממירון לחצור הגלילית מאפשרת תצפיות מרהיבות ואתרים מושלמים לפיקניק

הקרן הקיימת לישראל פיתחה ברחבי הארץ עשרות "דרכי-נוף". לאורך הדרכים יערות, אזורים משוקמים, בוסתנים, מעיינות, אתרים הסטוריים, שבילי הליכה, תצפיות נוף והרבה חניונים ופינות חמד להפסקה נינוחה וחיבור לטבע.

אחת הדרכים האהובות עליי ביותר מתחילה בצומת מירון ומסתיימת בחצור הגלילית. אורכה הכולל כ-17 ק"מ והיא עוברת דרך שלושה גושי יערות: יער מירון באזור קדיתא, יער עין זיתים ויער ביריה במדרונות הר כנען. ביחד מהווים השלושה את היער הנטוע הגדול בצפון הארץ שגודלו כ-21 אלף דונם והוא ניטע החל משנות ה-40'. הדרך עשירה בנקודות ענין ולאורכה כ-30 חניונים, רבים מהם מונגשים.

ההמלצה שלי היא להיכנס לדרך הנוף בחלק המערבי, כ-350 מטר ממזרח לצומת מירון על כביש 89 לכיוון צפת ולנסוע לאורכה ככל שתרצו עד שתמצאו את החניון שיתאים לכם.

נקודות עניין

בואו נכיר חלק מנקודות הענין לאורך הדרך.

בית היערן. חניון אינטימי שממנו יוצא שביל הליכה לאורך כ-300 מטר המוביל למבנה אבן שבנו הבריטים עבור היערנים ושומרי היער שהיו אלו שהתחילו בנטיעתו. עיקר הנטיעות של יער ביריה כולו היו בשנות ה-50 אך הן נמשכות עד ימינו.

חניון עוצבת ראם. נופים נהדרים לעבר צפת והר כנען ייפתחו במורד הדרך ואז תגיעו לחניון קטן שבמרכזו טנק צנטוריון מרשים. המקום מהווה אנדרטה לנופלי חטיבה 37 שלחמה ברוב מלחמות ישראל ושכלה 166 מחייליה. מהחניון עולה גרם מדרגות לאנדרטה עצמה שבה קיר הנצחה לנופלים ופסל מתכת מרשים בצורת האות ש' שיצרה הפסלת דינה ניר אבן-טוב לזכר בעלה עודד.

איגרא רבא. לאחר שנפנה צפונה לעבר היישוב קדיתא ניתקל במבנה אבן קטן בו מציינים את מערת אידרא רבא ואת קברו של התנא רבי יוסי בר יעקב. על פי המסורות הצפתיות זה המקום בו התכנסו ולמדו רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו את סודות הקבלה. משמעות המילים "אידרא רבא" בארמית היא "המושב הגדול".

קדיתא וקבר רבי טרפון. אני ממליץ לסטות מעט מדרך הנוף ולהגיע על פי השילוט לקבר. היישוב קתידא, שוועדת השמות הממשלתית קבעה שיש לאייתו "כדיתה", הוא יישוב בלתי מוכר הנמצא על הר כותר לרגלי רמת דלתון הבזלתית. במקום התקיים יישוב עתיק שאותו מזכיר ר' חיים ויטל בכתביו (מהמאה ה-16) וממנו נותרו טרסות אבן מסורתיות מרשימות. עד 48' היה במקום כפר ערבי קטן שחלק מתושביו עזבו לעכברה ולגוש חלב. משנות השמונים החלו לחיות במקום כמה משפחות. נחמן פרקש, "אלוף הבריחות", חי שם במערה ואחריו הגיעה לשם תמר הר-זהב שקיבלה את ברכת הדרך מאריאל שרון בעודו שר השיכון. מאז התישבו במקום עוד אנשים, שמנהל מקרקעי ישראל רואה בהם פולשים. ב-1999 החליטה ממשלת ישראל להקים במקום כפר אקולוגי בן 150 יחידות, אך ההחלטה טרם מומשה.

לאחר שתעזבו את דרך הנוף ותעלו לעבר בתי היישוב, אפשר לפנות  שמאלה בדרך עפר צרה לקבר רבי טרפון. רבי טרפון, המוזכר בהגדה, היה תנא חשוב מתלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי ומהדור שחידש את היהדות לאחר חורבן הבית השני. מקום מושבו היה בלוד, הוא נחשב מתלמידי בית שמאי והיה בר פלוגתא של רבי עקיבא. משייכים לו את הפתגם " היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק". ציון קברו מרשים מאוד. הוא נמצא בצילה של אלה אטלנטית אדירה (2.6 מ' היקף הגזע), מאפשר תצפית נהדרת לכל המרחב.

חניון עין זיתים. לאחר שתצאו מחלקה הראשון של דרך הנוף ותגיעו לכביש 886, פנו שמאלה (צפונה) ועד מהרה תגיעו לאחד החניון הגדולים ביער. יש בו שפע שולחנות וכן מתקני משחקים. החנין מנציח את ניסיונות ההתיישבות היהודיים במקום החל משנת 1891 שלא צלחו.

עין גבר. מחניון עין זיתים יש לנסוע כמה מאות מטרים דרומה ולפנות מזרחה לעבר חלקה המרכזי של דרך הנוף. המעיין, שלצידו חניון יפהפה, כולל אמה חצופה ובריכת איגום שנבנו עוד בימי הבריטים.

עמק הבוטנה. בּוֹטְנָה הוא השם העברי של הפיסטוק, המעדן האהוב שרוב גידולו העולמי באירן.  כאן ביער ביריה שתלה הקק"ל בשנות ה-60 בוסתן ייחודי בו ניסו לגדל אלת הבוטנה, שהורכבה על אלה ארצישראלית, בניסיון להפוך את גידול הפיסטוק לענף חקלאי. יש במקום חניה, חניון ושביל הליכה, ובעונה גם פיסטוקים על העצים.

בית כנסת נבוריה. נבוריה היה יישוב יהודי ששכן במקום בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד.  במקום התגלו שרידים מרשימים של בית כנסת, מהקדומים שהתגלו בגליל.  שלטים מאירי עיניים מסבירים היטב את סיפורו של המקום ושל הממצאים החשובים שהתגלו בו. שביל קצר יוצא מרחבת החניה אל מערה שבה קבורים, על פי המסורת, האמוראי יעקב איש נבוריא והתנא אלעזר המודעי מחכמי יבנה.

עין נבוריה. כ-200 מ' לאחר בית הכנסת יש אתר נוסף, עין נבוריה. המעיין נובע מסדק בשכבת סלע הקירטון הלבן כל השנה. מימיו נאגרים בבריכה רדודה בה מתקיימת אוכלוסיית דו-חיים: סלמנדרות, טריטונים וצפרדעי הנחלים.

מצודת ביריה. לאחר שתמשיכו מזרחה ותעברו לצד מספר חניונים מומלצים ותצפיות מרהיבות תגיעו ליישוב הקהילתי עמוקה. דרך הנוף ממשיכה מכאן לחצור הגלילית אך אני ממליץ לסטות לאתר מרכזי ביער ביריה שאף נתן לו את שמו, מצודת בירה בהר נועזים. מצודת ביריה הוקמה בשנת 1945 כחלק מהמאבק בהגבלות ההתיישבות שקבעו הבריטים במסגרת תקנות "הספר הלבן". המקום עמד בשנת 1946 במרכזה של פרשייה חשובה שהפכה לסמל ומופת ונודעה בשם "העלייה לביריה". הפלמ"ח ותנועות הנוער ניהלו מאבק עיקש והצליחו להיאחז בנקודה, למרות שהבריטים ניסו לפנות אותם מספר פעמים. במבנה המצודה שוכן כיום מוזיאון קטן ומרשים על סיפור המעשה (בדקו שעות פתיחה ופרטים באתר קק"ל). לצידה של המצודה מצפור מרהיב, מהיפים בגליל, חניון רחב ידיים עם שולחנות פיקניק רבים ואפילו שירותים מסודרים.

עין מרגנית. לאחר שתחזרו ממצודת ביריה לעמוקה המשיכו לחלק השלישי של דרך הנוף המחברת את עמוקה עם חצור הגלילית. עד מהרה תגיעו לחניון עין מרגנית. חניון מקסים בצילם של עצי תאנה ענפים. המעיין עצמו חרב אך המקום יפה ובהחלט "שווה פיקניק".

שביל החלמוניות. הפרחים הצהובים של החלמונית פורחים בנובמבר דצמבר. החלמוניות של שביל הפסגה במירון ושל רכס בשנית בגולן מוכרות מאוד, אך גם כאן יש ריכוזים נאים של פרח יפהפה זה. יש במקום חניון קטן המשמש בסיס יציאה לטיול בשביל החלמוניות של יער ביריה.

פארק חצור: סופה של דרך הנוף בפארק חצור בו מצוי חניון נוסף. כ-100 מ' ממנו פונה דרך אל ציון קברו של חוני המעגל, הצדיק שתפילותיו לגשם תמיד נענו.