הסיפור הפחות מוכר של מבצר שוני והפסטיבל הפגאני מיומאס
לנוסעים בכביש 652 מבנימינה לזיכרון יעקב, על גבעה בצד שמאל, מתגלה בניין גדול מהתקופה העות'מאנית. האתר נקרא היום פארק ז'בוטינסקי – שוני, והבניין הוא חלק מקומפלקס המכיל מוזיאון לפיסול ישראלי, מוזיאון ארכיאולוגי ואת מוזיאון ארגון האצ"ל.
הסיפור של האתר מתגלה בשנת 1987, כאשר קק"ל החליטה לבצע במקום חפירה ארכיאולוגית שמטרתה להציל את המבנה הגדול מהתקופה העות'מאנית. למבנה היסטוריה מעניינת העוסקת בתקופה שמתחילה בסוף המאה ה-18 ומגיעה עד מלחמת השחרור. הממצאים של החפירה היו מרשימים ביותר. ראשית נחשף במקום תיאטרון מהתקופה הרומית ביזנטית שיכול היה להכיל 1,000-1,500 איש. השאלה הראשונה של החופרים הייתה מהו ההיגיון להקים תיאטרון במרחק חמישה ק"מ מקיסריה, שם קיים תיאטרון גדול?
ככל שהחפירה התקדמה, נחשפה שורה של מבנים, אשר שפכו אור על אופיו של המקום שפעל במשך כ-350 שנים, מתוכן 250 בתקופה הביזנטית, כאשר הנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה.
דרומית לתיאטרון התגלתה מערכת בריכות מים מדורגות סביב וילה מרשימה. ריצפת הבריכות עשויה פסיפסים צבעוניים מרהיבים ביופיים. נחשפה גם אמת מים שהובילה את מימי מעין עין צור לתיאטרון ולבריכות שסביבו. מול התיאטרון, ולמעשה כחלק ממנו, התגלתה בריכת מים בגודל 1,300 מ"ר. הבריכה יחד עם התיאטרון יצרו קומפלקס בעל צורה אליפטית.
בחלק המזרחי של האתר, שם עוברת אמת המים, התגלה מבנה מתומן גדול ומקורה אשר שימש כשוק, ולידו אכסנייה ומחסנים, קרדו, מזרקת מים ונמפאון (מקדש לפולחן הנימפות). הממצאים העידו באופן חד משמעי שהמקום שימש כאתר פולחני, בו נחוג פסטיבל המים או בשמו היווני-רומי "פסטיבל מיומאס".
המילה מיומאס היא הלניזציה של המילה השמית מים. מיומאס הוא פסטיבל פגאני סורי הנחגג מדי שנה בחודש מאי ונמשך ימים רבים. בארץ ישראל היו לפחות חמישה אתרים מסוג זה. למשל מיומאס עזה ומיומאס אשקלון. המשותף לכל האתרים הוא הימצאותם ליד מקורות מים כגון נחלים ומעיינות, כיוון שהמים נחשבו כבעלי סגולות מיוחדות. נשים שרצו להתעבר טבלו למשל במעיין עין צור, אשר סיפק מים לברכות האתר.
הפולחן הדתי בחגיגות מיומאס היה לכבוד שני אלים: דיוניסוס אל היין, והאקסטזה ואפרודיטה, אלת האהבה והפיריון. הפסטיבל התקיים בלילה לאור לפידים ומדורות, והוא כלל הצגות תיאטרון שעסקו בנושאי הפולחן והוצגו על ידי שחקנים מקצועיים מקיסריה הסמוכה. החלק השני של החגיגות כלל שעשועים בבריכות המים, שם המשתתפים משני המינים שחו עירומים. החגיגה כללה שתיית יין בכמויות, ובעקבותיה טשטוש חושים ואורגיות פרועות.
במהלך החגיגות נישאה על כתפי החוגגים ברחבי האתר רפליקה ענקית של איבר המין הזכרי, אשר ייצג את דיוניסוס. המילה פריצות מבטאת בצורה הנאמנה ביותר את אשר התרחש בפסטיבל מיואמס. הפסטיבל נחגג עד השליש האחרון של המאה השישית. קיסרי האימפריה הביזנטית וראשי הכנסייה הנוצרית ניהלו מאבקים מרים נגד קיומו, מכיוון ששעמד בניגוד גמור לעקרונות הנצרות.
המטיילים באתר שוני כיום יכולים לראות שפע של שרידי מבנים, שנותרו כמצבה דוממת לימי ההוללות מלפני כ-1,500 שנים.
