השכונה הצעירה, גרסת הטמפלרים

רחוב בולהאלה. מתוך דף הפייסבוק תל אביב 1, האנציקלופדיה העירונית
רחוב בולהאלה. מתוך דף הפייסבוק תל אביב 1, האנציקלופדיה העירונית

הסיפור ההיסטורי הפחות מוכר על שכונת ולהאלה ביפו

מי לא שמע על המושבה הגרמנית ביפו? מעטים מאוד יודעים אודות קיומה של האחות הצעירה של המושבה הגרמנית, "שכונת ולהאלה", הנמצאת במרחק של פחות מקילומטר מזרחית מהמושבה המוכרת, לאורך רחוב אילת.

שמה של השכונה לקוח מהמיתולוגיה הנורדית-גרמנית. "ולהאלה" הוא היכלו של האל הנורדי אודין, ובו מושבם של הלוחמים שמתו בשדה הקרב מות גיבורים. הטמפלרים, תושבי המושבה הגרמנית, החלו לחפש קרקע לצורך בניית ביתם כיוון שבמושבה לא נותרו קרקעות למטרה זו. החל משנת 1886 החלו לרכוש קרקעות לא הרחק מהמושבה. הרכישות נמשכו כ-17 שנה ובמהלכן הלכה והתגבשה שכונה חדשה, שבשנת 1903 זכתה למעמד מוניציפלי. בשכונה התיישבו רבים מבני הדור השני של הטמפלרים.

עמוד השידרה הכלכלי של השכונה היה מפעל המתכת של האחים ואגנר. הוא נוסד בשנת 1890 ובשיאו העסיק כ-150 פועלים. זה היה המפעל הגדול ביותר בארץ ישראל בתחום המכניקה, יצור מנועים ומוצרי ברזל.

לשכונת ולהאלה היה מבנה צר וארוך והוא נתחם מצפון על ידי מסילת הברזל יפו ירושלים ומדרום על ידי רחוב דרך יפו אילת. בשכונה נבנו בתי מידות מוקפים חצרות, בתים מרשימים אשר שימשו כמודל לחיקוי בשכונות היהודיות שקמו אחר כך. בשכונה נוסדה האדריכלות המדויקת של בתי מידות, הכוללת מרצפות מצוירות וקשתות רכות. כיום ניתן עדיין למצוא כאלה בשכונות כמו נווה צדק ושבזי.

בשנת 1916 נחנכה בשכונה הקונסוליה הגרמנית, אשר עסקה בין השאר בנושאי אגודת הטמפלרים ושימשה גם כמקום מפגש חברתי לבני מושבות הטמפלרים. הקונסוליה נסגרה בתחילת שנות ה-40, כאשר מרבית הטמפלרים הוגלו מהארץ מתוקף היותם נתיני ארץ אויב.

זאב סמילנסקי, אביו של ס. יזהר, השווה את ולהאלה לשכונות היהודיות של יפו: "בעוברנו באותה שכונה קטנה של הגרמנים שנבנתה נגד נווה צדק, נתענג לראות בתים יפים בנויים בטעם טוב. לעומת זאת בבואנו למשכנות יעקב שביפו נצטער. מה רעים אוהליך יעקב ומה טובים משכנותיהם של בני גרמניה".

את החומרים לבניית בתי השכונה סיפקו המפעל של האחים ואגנר (בעיקר ברזל) והמפעל של וילנד שעסק בייצור מוצרי בטון טרומיים. מפעלו של וילנד הוא כיום חלק גדול מפרויקט "מתחם התחנה", אתר התיירות של עיריית תל אביב.

האטרקציה  המרכזית של שכונת ולהאלה הייתה ללא ספק "קפה לורנץ" שנפתח בשנת 1905 והפך ללהיט החל מיומו הראשון. בשנת 1909 החלו להקרין בבית הקפה סרטים ובשנת 1925 שכן בו לתקופה קצרה קולנוע "קסם".

מתחילת המנדט ועד קום המדינה שימש קפה לורנץ כמקום מפגש פופולרי של הטמפלרים, הבריטים והיהודים. מיקומו של הקפה בין תל אביב היהודית, יפו הערבית ובעלותו הגרמנית הביאה אותו למעמד של אזור נייטרלי. מיקומו של בית הקפה היווה נקודת ציון בתל אביב של ימי המנדט, ועסקים רבים פרסמו את כתובתם כ"על יד קפה לורנץ". כיום נקרא המקום "נוה שכטר", מרכז לתרבות יהודית עכשווית.

שמה הנכון של השכונה "ולהאלה" היה בשימוש בעיקר אצל הטמפלרים ואילו בלשון העם היה כינויה "שכונת ואגנר", על שם המפעל סביבו צמחה השכונה. כיום, הנוסע לאורך רחוב אילת לכיוון יפו יכול לזהות את מיקומה של השכונה באמצעות "מגדל נווה צדק" , בניין בן 44 קומות, התקוע כגוף זר בשכונה ההיסטורית.

אנקדוטה הקשורה לשכונה: בניין הקונסוליה הגרמנית בשכונה שימש בתקופה מסוימת כאגף המדידות של הבריטים. באגף זה עבד יהודי בשם משה פלדנקרייז, ממציא השיטה הנקראת על שמו.

היסטוריה קצרה

יעקב (ישקה) בן כנען

טורים אחרונים

דילוג לתוכן