מאיר, האיש האהוב והיקר שלי, לקה בדום לב לפני כעשרה חודשים. זה קרה בשבת בבוקר, במהלך צעידה משותפת.

בתושייה של רגע התחלתי לעשות לו עיסוי לב ובמקביל התקשרתי למד"א. אנשים שעברו במקום הצטרפו לסייע. רק אחרי דקות ארוכות שהרגישו כמו נצח הגיעו אנשי מד"א.

ידוע כי רק שלושה אחוז שורדים דום לב. למזלנו מאיר שרד.

מאותו היום חיינו נעצרו. התחלנו במסע ארוך לשיקום של מאיר. ימים ולילות ביחד, הילדים שלנו ואני, ניצבנו לצד מאיר בטיפול נמרץ ואחר כך במחלקות השיקום. היינו שם כדי לחבק, לחזק, לגעת, לטפל ולסייע בכל מה שרק נדרש.

למרות תחזיות פסימיות של הרופאים וכנגד כל הסיכויים, מאיר שלנו משתקם ומתקדם צעד אחר צעד. בכל יום אנחנו רואים שיפור קטן ומשמעותי במצבו. הכול קורה בשינויים קטנים, המצטברים יחד להתקדמות משמעותית.

ההתקדמות של מאיר היא בזכות תעצומות הנפש והרצון העז שלו לחזור לעצמו, בזכות האהבה הגדולה, האופטימיות והעשייה היומיומית שלנו, וכמובן הליך שיקום אינטנסיבי ומקצועי שמרביתו איננו ממומן על ידי המדינה או קופת החולים.

השקענו עד היום עשרות אלפי שקלים בטיפול ובשיקום של מאיר. הפעלנו כמובן את הביטוחים השונים שיש לנו. כל זאת, כאשר במקביל הפכתי להיות המפרנסת היחידה של המשפחה. לאחר 10 חודשים של השקעה כספית עצומה מצד המשפחה והחברים הקרובים, הגענו למצב שאנו זקוקים לעזרה על מנת להמשיך ולשקם את מאיר.

יצאנו בקמפיין למימון המונים. זו הייתה החלטה קשה אך בלתי נמנעת. עלות השיקום והטיפולים שמאיר זקוק להם נאמדים בכ-20,000 ₪ לחודש. הליך אינטנסיבי, יומיומי שיימשך זמן רב.

תמיד היינו מאלו שנותנים. היום אנחנו מבקשים עזרה, עזרה להחזיר את מאיר שלנו להיות מאיר.

עם חזרתו של מאיר הביתה נחשפנו לקהילה המיוחדת והמרגשת בכפר. מחלקת הרווחה בכפר, ענת גנץ ואילנה אלמוג, באו לביקור כדי ללמוד מקרוב את צרכינו ולסייע לנו בנושאים הרבים הדורשים טיפול. הקשר עמן רצוף, פתוח ומחבק. עם חזרתו של מאיר הביתה בנינו תכנית שיקום מקצועית ואינטנסיבית. מתנדבים מהכפר התגייסו לסייע לנו לעמוד בה ובמשימות השיקום. זו הזדמנות להודות לדבורה וילק, אחראית המתנדבים, שמיהרה להפנות אלינו אנשים טובים, וכמובן למתנדבים שבאים אלינו מדי שבוע בהתמדה ובמסירות. תודה מיוחדת למירי כספי, לנחום אביגד, לאילן כץ, לדורית מזרחי ולגבי מצר שמצטרף בימים אלה. תודה מיוחדת לעופר חלה, שכן וחבר, שנרתם מיד לסייע לנו רבות.

ברגע שנאלצנו לצאת לגיוס המונים, כדרך לגיוס המשאבים הנדרשים למימון השיקום היקר, פניתי לאייל שמואלי, ראש המועצה ולתושייה, לעזרה והכוונה הכיצד נוכל לקבל עזרה. בעידודם של השניים קם עבורנו צוות נפלא של מתנדבים לניהול קמפיין הגיוס בכפר. ענת גנץ כמרכזת הצוות ולצידה הרב שלמה גולדפארב, קובי דרכי, נעם בירן, דינה להב וביחד איתם אני והמשפחה שלנו. הצוות התארגן במהירות, חילק משימות וההתרמה יצאה לדרך.

כל תרומה מתקבלת באהבה רבה ומנוהלת במסגרת מסודרת ומבוקרת. כל התרומות שנאספות יופנו לתכנית השיקום הארוכה של מאיר.

המון תודה מראש לקהילה המופלאה שאנו חיים בה, בתקווה לחזרתו של מאיר שלנו ליכולת לתת.

רוחל'ה והילדים, המשפחה והחברים של מאיר

ניתן לתרום באמצעות עמותת גיוס מהלב, שהוקמה במטרה לסייע בגיוס המונים בתחומים של פונדקאות, הורות ומחלות קשות. העמותה פועלת בכל רחבי הארץ ומלווה את הזוגות, היחידים והמשפחה.

לדף ההתרמה הישירה למעם שיקומו של מאיר מורן אנא סרקו את הקוד, או חפשו בגוגל: גיוס מהלב, מאיר חוזר להיות מאיר.

משרד הבינוי והשיכון הציג בסוף חודש יולי תוכנית אב חדשה לגליל המערבי. התוכנית הוצגה בוועידה שהתקיימה באולם מליאת המועצה של עיריית מעלות תרשיחא, והיא מתייחסת לערים, יישובים כפריים וחקלאיים וכן למרחב הימי. התוכנית משלבת תעסוקה, כלכלה, תשתיות, תחבורה, סביבה ותיירות, מתוך כוונה למשוך השקעות אזוריות שיתמכו בפיתוח למגורים.

בין השאר התוכנית כוללת מרכז ספורט, מחקר וחינוך ימי, רשת של שבילי אופניים ופארקים שיחברו בין כ–30 יישובים ונחלים שבשטחם, מתקני ספורט משותפים ומתקן אזורי לטיפול בפסולת, גוף לתחבורה ציבורית מטרופולינית, מרחבי עבודה אזוריים, מרכזי כנסים ומתחמי תעסוקה ואפליקציית תיירות אזורית.

נקודות מרכזיות בתוכנית

• פיתוח מיזם תיירותי מבוסס על שיתופי פעולה אזוריים.
• תמריצים ומענקים ממשלתיים לתחום המד־טק ותוכניות להכשרת עובדים מהאזור.
• עידוד ותמיכה בחקלאות מסורתית לצד פיתוח שיתופי פעולה טכנולוגיים.
• ייצור אנרגיות מתחדשות.
• מערך תחבורה אזורי יעיל שיחבר יישובים, אזורי מגורים, אזורי צעסוקה ותיירות.
• הקמת מתקן אזורי לטיפול בפסולת.
• המשך טיפול למניעת סיכוני שיטפונות (במיוחד בנהריה וסביבתה).
• פרויקטים של התחדשות עירונית מבוססת נחלים, פארקים ושבילים.
• שידרוג מעגנות, פיתוח תיירות ים והקמת מרכז לחינוך וספורט ימי לתלמידי האזור.

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי העבודה על התכנית ארכה כשנה וחצי, כשבראש הוועדה עמדה האדריכלית הראשית של המשרד, ורד סולומון ממן בשיתוף יו"ר לשכת תכנון צפון אורי אילן. לתהליך היו שותפים אשכול גליל מערבי וראשי הרשויות המקומיות בגליל המערבי.

סולומון ממן: " תכנית אזורית מהווה הזדמנות לקדם נושאים ותחומים שלא יכולים לקבל פיתרון ברמה המקומית ולא ברמה המחוזית. היא חוצה את גבולות היישובים והערים, ולכן יכולה לגשר ולפתור את הממשקים. מדובר בתפיסה חדשה שרואה את טובת האזור במטרה לחזק ולהגדיל את הנכסים הקיימים המיוחדים מחד ולהציע פתרונות לצרכים לאתגרים ולשאיפות המקומיות. בגליל מערבי בולטת במיוחד עבודת צוות התכנון עם בעלי העניין הרבים ובמיוחד עם כל ראשי הרשויות".

במשרד הבינוי והשיכון מעריכים כי תוך חמש שנים ניתן יהיה לראות כבר ניצני עבודה בשטח. התוכנית מקיפה את כל השטח מגבל הצפון עד קצת דרומה לכביש 85 בדרום, גבולה המזרחי הוא באזור סאסא, ובמערב היא משתרעת כאמור כמה קילומטרים לתוך הים.

הכפיל של יגאל בשן

אמנון כהן, זמר, מעריץ את הזמר מילדות וגם נשמע בדיוק כמוהו. לאחרונה התמסר למוזיקה, ובשבועות הקרובים ניתן להגיע לשלוש הופעות שלו

אמנון כהן נולד בחיפה וחלם עוד בילדותו שיהיה זמר. הזמר האהוב עליו היה יגאל בשן. "בכסף הכיס שלי קניתי את כל התקליטים שלו", הוא מספר ומבהיר: "אלו היו כמובן תקליטי וינייל".

אמנון עבר את השלבים המתבקשים של צעיר השואף להיכנס לתחום המוסיקה: שירה בלהקה צבאית, שם אמרו לו שהקול שלו דומה לקול של יגאל בשן, פיתוח קול, לימוד גיטרה, הצטרפות ללהקת נגנים בחיפה שלא החזיקה מעמד יותר משנה. לבסוף, נכנע ללחצי ההיגיון ולאבא שלו והלך ללמוד הנדסת מכונות. הוא נכנס לעבוד בישקר והוא מתמיד בכך עד עצם היום הזה.

כל אותן שנים פיעמה בו הערגה לשירה, והייתה תקופה שבה שר כסולן בלהקת זמר בנהריה. לדעתו, זמר צריך להבין את המלים של השיר, להבין את הטקסט, להתחבר לרגש בשיר ולשיר בהתאם. "אלו הדברים החשובים ביותר לזמר", הוא מצהיר. הוא המשיך להיות גרופי של יגאל בשן, הגיע לכל ההופעות שלו, לפעמים אף נקרא לבמה ושר יחד אתו. בסביבתו של יגאל בשן הכירו את אמנון כהן ואף קראו לו "הכפיל של יגאל". בשנת 2014 דידי הררי הזמין אותו לתוכניתו הטלוויזיונית "מת להיות". התוכנית שבה מככב אמנון זמינה ביוטיוב (גולשים? הקליקו. במהדורה המודפסת? חפשו ביוטיוב: אמנון כהן "מת להיות" יגאל בשן).

כהן בן 64, הוא אלמן מזה יותר מחמש שנים, אב לשלושה ילדים גדולים, תושב ותיק בכפר. בתו, מעיין כהן, מתכוררת אף היא בכפר. לפני כשנה האהבה למוסיקה השתלטה עליו. הוא התחבר מחדש לאמן שבו, והחל ללכת בדרך שלא מימש כל השנים: ״מצאתי את עצמי מקליט באולפן שירים בזה אחרי זה, זה אחרי זה…״. מדי ערב הוא פורש לאולפן שבביתו, פינת היצירה שלו שמול הוואדי הקסום. הוא מפעיל את הפלייבק שהזמין לעוד שיר מיוחד שבחר מהשירים של יגאל בשן ושוקע בעולם שכולו רגש.

בזמן האחרון מוקדש רוב זמנו הפנוי לפרויקט חדש ויקר ללבו, מחזמר מולטי מדיה שחיבר רמי בקל, תושב הכפר שגם משחק בו. רמי מגלם את יגאל בשן המנוח. המחזמר כולל קטעי וידאו שיוקרנו על מסך ענק וייתן הזדמנות לאמנון לשיר 12 שירים אהובים ומוכרים של יגאל בשן, בליווי פלייבק.

ב-19 באוגוסט בשעה 20:00 תיערך ״מסיבת קיץ מטורפת״ במול הים, כפר הנופש ראש הנקרה. רביעיית גברים בשחור תקפיץ את הקהל בשירי שנות הששים והשבעים, תנגן מוסיקה ישראלית משובחת, ותקנח במסיבת ריקודים בכל המקצבים. רביעיית גברים בשחור כוללת את אמנון כהן, משה קופלק, משה רוזנברג, ודן קוחן.

ב-9 בספטמבר, במארג, יתקיים ערב שיוקדש כולו לקהילה עם זמרי הכפר בהופעה חד פעמית, בהובלת גיתאי ידלין.

ב-30 בספטמבר בשעה 20:00 יופיע אמנון שוב במארג, הפעם יחד עם הצמד דויד ועידן בערב מחווה ליוצרים עוזי חיטמן ויגאל בשן בשם "אל תגעו באהבה". רכישת כרטיסים במרכז הקהילתי בכפר.

הסיפור ההיסטורי הפחות מוכר על שכונת ולהאלה ביפו

מי לא שמע על המושבה הגרמנית ביפו? מעטים מאוד יודעים אודות קיומה של האחות הצעירה של המושבה הגרמנית, "שכונת ולהאלה", הנמצאת במרחק של פחות מקילומטר מזרחית מהמושבה המוכרת, לאורך רחוב אילת.

שמה של השכונה לקוח מהמיתולוגיה הנורדית-גרמנית. "ולהאלה" הוא היכלו של האל הנורדי אודין, ובו מושבם של הלוחמים שמתו בשדה הקרב מות גיבורים. הטמפלרים, תושבי המושבה הגרמנית, החלו לחפש קרקע לצורך בניית ביתם כיוון שבמושבה לא נותרו קרקעות למטרה זו. החל משנת 1886 החלו לרכוש קרקעות לא הרחק מהמושבה. הרכישות נמשכו כ-17 שנה ובמהלכן הלכה והתגבשה שכונה חדשה, שבשנת 1903 זכתה למעמד מוניציפלי. בשכונה התיישבו רבים מבני הדור השני של הטמפלרים.

עמוד השידרה הכלכלי של השכונה היה מפעל המתכת של האחים ואגנר. הוא נוסד בשנת 1890 ובשיאו העסיק כ-150 פועלים. זה היה המפעל הגדול ביותר בארץ ישראל בתחום המכניקה, יצור מנועים ומוצרי ברזל.

לשכונת ולהאלה היה מבנה צר וארוך והוא נתחם מצפון על ידי מסילת הברזל יפו ירושלים ומדרום על ידי רחוב דרך יפו אילת. בשכונה נבנו בתי מידות מוקפים חצרות, בתים מרשימים אשר שימשו כמודל לחיקוי בשכונות היהודיות שקמו אחר כך. בשכונה נוסדה האדריכלות המדויקת של בתי מידות, הכוללת מרצפות מצוירות וקשתות רכות. כיום ניתן עדיין למצוא כאלה בשכונות כמו נווה צדק ושבזי.

בשנת 1916 נחנכה בשכונה הקונסוליה הגרמנית, אשר עסקה בין השאר בנושאי אגודת הטמפלרים ושימשה גם כמקום מפגש חברתי לבני מושבות הטמפלרים. הקונסוליה נסגרה בתחילת שנות ה-40, כאשר מרבית הטמפלרים הוגלו מהארץ מתוקף היותם נתיני ארץ אויב.

זאב סמילנסקי, אביו של ס. יזהר, השווה את ולהאלה לשכונות היהודיות של יפו: "בעוברנו באותה שכונה קטנה של הגרמנים שנבנתה נגד נווה צדק, נתענג לראות בתים יפים בנויים בטעם טוב. לעומת זאת בבואנו למשכנות יעקב שביפו נצטער. מה רעים אוהליך יעקב ומה טובים משכנותיהם של בני גרמניה".

את החומרים לבניית בתי השכונה סיפקו המפעל של האחים ואגנר (בעיקר ברזל) והמפעל של וילנד שעסק בייצור מוצרי בטון טרומיים. מפעלו של וילנד הוא כיום חלק גדול מפרויקט "מתחם התחנה", אתר התיירות של עיריית תל אביב.

האטרקציה  המרכזית של שכונת ולהאלה הייתה ללא ספק "קפה לורנץ" שנפתח בשנת 1905 והפך ללהיט החל מיומו הראשון. בשנת 1909 החלו להקרין בבית הקפה סרטים ובשנת 1925 שכן בו לתקופה קצרה קולנוע "קסם".

מתחילת המנדט ועד קום המדינה שימש קפה לורנץ כמקום מפגש פופולרי של הטמפלרים, הבריטים והיהודים. מיקומו של הקפה בין תל אביב היהודית, יפו הערבית ובעלותו הגרמנית הביאה אותו למעמד של אזור נייטרלי. מיקומו של בית הקפה היווה נקודת ציון בתל אביב של ימי המנדט, ועסקים רבים פרסמו את כתובתם כ"על יד קפה לורנץ". כיום נקרא המקום "נוה שכטר", מרכז לתרבות יהודית עכשווית.

שמה הנכון של השכונה "ולהאלה" היה בשימוש בעיקר אצל הטמפלרים ואילו בלשון העם היה כינויה "שכונת ואגנר", על שם המפעל סביבו צמחה השכונה. כיום, הנוסע לאורך רחוב אילת לכיוון יפו יכול לזהות את מיקומה של השכונה באמצעות "מגדל נווה צדק" , בניין בן 44 קומות, התקוע כגוף זר בשכונה ההיסטורית.

אנקדוטה הקשורה לשכונה: בניין הקונסוליה הגרמנית בשכונה שימש בתקופה מסוימת כאגף המדידות של הבריטים. באגף זה עבד יהודי בשם משה פלדנקרייז, ממציא השיטה הנקראת על שמו.

במהלך חודש יולי, במשך ארבעה ימים, התקיים בבית משפחת דרכי בכפר ורדים "אירוע מכונן" המתקיים פעמיים בשנה: נופשון לבעלי צרכים מיוחדים בבני 21 עד 34.

בנופשון השתתפו 15 מבוגרים שעבורם התקיימה הפעילות. כל אחד מהם הגיע עם חונך צמוד, ואל החונכים הצטרפו מתנדבים מכפר ורדים בגילאים שונים, כשאת כל המבצע מנהלים בני משפחת דרכי – קובי, מירי ווששת ילדיהם בגילים 7 עד 20.

בית המשפחה הפך להיות אכסניה שבה גרים, אוכלים, מתרחצים, ישנים ופועלים כ-50 איש המשתלבים בארגון וסיוע. המטרה המרכזית היא לאפשר למשפחות החניכים קצת אוויר לנשימה, זמן לעצמם ולילדים האחרים שבבית, וכמובן זמן איכות וכיף לחניכים המשתתפים בנופשון.

מדובר בחוויה מכוננת עבור כל השותפים. לדבריו של שובהאל דרכי, בן ה-17: "אני רואה אנשים אחרים שונים ממני, אני עוזר להם ולומד מהם, בעיקר על מידת השמחה. כיף לשבת לדבר איתם ולצחוק יחד , והם שמחים באמת למרות כל הקשיים. אני מוותר אמנם על הפרטיות שלי למשך כמה ימים, אבל עבורנו זה הפנינג משפחתי, ימי כיף ממש".

הקלידן שריגש

כתושבים ותיקים בכפר ורדים, נחשפנו להרבה מיזמים קהילתיים, ובחלקם אף נטלנו חלק פעיל. ההתרגשות שחווינו במיזם הזה היא באמת מיוחדת במינה, אולי בגלל ההתלבהבות, ההירתמות וההנאה של כל מי שהשתתף בו: בני המשפחה, הקייטנים בעלי המוגבלויות, המדריכים שלהם, ועשרות תושבי הסביבה שבאו לתרום בהתנדבות מכל הלב.

אחד המשתתפים שריגש אותנו במיוחד הוא גיא ממן, הקלידן מלהקת "שלווה". הוא העביר צמרמורת אצל כל מי שנכח במפגש. גיא הוא נגן וזמר עיוור, שסיפר על ילדותו הקשה, על האירועים והחרמות שעבר, ועל כאב שחווה לאור מגבלותיו. הוא סיפר כיצד למרות השונות והמוגבלות שלו הצליח להתגבר ולפתח קריירה.

הוא דיבר על התחושות הנפלאות שחווה בהופעתו באירוויזיון ובהופעה בפני נשיא ארצות הברית. המסר שהעביר היה: "חייבים לקבל את השונה, להבין אותו, לחבר אותו ולתמוך. אנחנו שונים מאחרים, אולם אנחנו בני אדם עם רגשות והבנה. המטרה שלי במפגש היא לחזק אתכם, לחבק אתכם, ולהדגיש בפניכם לא לפחד, להתמודד מול כל העומדים בפניכם ולהראות להם, כפי שאני מראה לכם, שלמוגבלויות אין משמעות. הרגשות שלנו כבני אדם זה המפתח להצלחה והכרה בנו כשווים בין שווים".

הקהל לא נותר אדיש. "חשתי עוצמות אדירות, ולכולנו היו דמעות בעיניים", סיפר אחד המתנדבים. "גיא הצליח להביא אותי להזדהות חזקה ועמוקה, ונתן לכולנו כוח ונכונות להמשיך ולהתמודד עם כל הסובב אותנו ביום יום. כל אחד עם הקשיים שלו".

בנם הקטן של קובי ומירי דרכי, מבשר שלום, בן 7 אמר: "כיף לי שהם באים. אנחנו עושים כיף ביחד ונהנים. עזרתי להכין את האוכל, עזרתי לאחד החניכים, דיברתי אתו, ונהננו ביחד".

ההתחלה

הרעיון נולד עוד במקום מגוריהם הקודם של בני הזוג. מירי יצאה להליכה לילית ופגשה אמא שמנסה בקושי רב לטייל עם שני ילדיה. הסתבר ששני הילדים מאובחנים כבעלי פיגור בינוני-גבוה. מירי חזרה לביתה נסערת ואמרה לקובי שחייבים לסייע להורי הילדים.

יום למחרת, הם דפקו על דלת ביתם ושאלו אם אפשר לעזור. להפתעתם נענו מיד בשמחה. במשך שנה וחצי לקחו בני הזוג דרכי את שני הילדים לפעילות בימי שישי, בשיתוף כל המשפחה שלהם. הורי הילדים קיבלו אפשרות "לנשום" פעם בשבוע, להקדיש מעט יותר זמן לשתי הבנות הקטנות ולהיכנס לשבת קצת יותר בנחת.

"הם מאוד הודו לנו ואמרו שזה משמעותי עבורם, כמו חמצן לנשימה", מספרים מירי וקובי. "מאוחר יותר שמחנו לגלות שאם המשפחה אפילו הצליחה לחזור ולחשוב גם על עצמה וחזרה למעגל העבודה אחרי שנים".

כשהמשפחה עברה לכפר ורדים, ביקשה בתם הבכורה ראשית, לקראת חגיגת בת המצווה, להמשיך בהתנדבות דומה. הם פנו למחלקה לשירותים חברתיים שבכפר ואלו הציעו להם לסייע לשני ילדים, אחים על הרצף האוטיסטי, אותם אירחו בביתם בשבתות.

עם סטיגמה בעקבות מוגבלות קשה להתמודד. והסטיגמה הזו, אומר קובי דרכי גורמת לנו כחברה לייצר את האומללות. "זה שלאדם יש ילד עם צרכים מיוחדים זה לא אומר שחייו צריכים להסתיים עכשיו", הוא קובע.

משפחת דרכי לקחו את הכוחות שיש במשפחתם בדגש על יכולתם לשלב את כל ששת ילדיהם, כדי לעטוף אחרים עם צרכים מיוחדים. קובי: "כמחנך פגשתי ברתיעה מאד חזקה בקרב תלמידים להיפגש עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. אנחנו מנסים לבוא בגישה מאד הרמונית: זה עוד ילד, עוד אדם, ואין מקום להירתע. יש לי חבר, אבא לילדה עם צרכים מיוחדים שנפטרה. כשישב שבעה אמר לי שהדבר הכי קשה לו, היה שאנשים נרתעו מלגשת אליו ולהציע עזרה. להשגיח קצת על הילדה, שהוא ואשתו יוכלו לצאת לסתם הליכה, למסעדה, קצת לנשום.

"אנו, כחברה, צריכים לתת לזה שם ולא להתכחש. יש לך ילד עם צרכים מיוחדים? אתה זקוק לעזרה, וזהו. בואו נתקדם ונראה איך עושים את זה יחד".

עשרות נסחפו

הפרויקט של משפחת דרכי הוא חלק אינטגרלי מפעילותיה של עמותת "קו לחיים". זוהי תנועה חברתית שנוסדה בשנת 1989 במטרה לתת מענה לאנשים הסובלים מנכויות מורכבות ותסמונות קשות, חלקן נדירות. עמוד התווך של התנועה נשען על מאות בני נוער ומבוגרים המתנדבים בארגון ומשתלבים במערך הסיוע למען החולים והנכים בישראל.

ה"נופשון" שנערך אצל משפחת דרכי פעמיים בשנה משיג כמובן את המטרות עליהן דיבר קובי. הנאה למשתתפים, קצת רווחה להורים. אבל הוא מצליח להשיג הרבה יותר מזה, ואותנו כאמור ריגש ברמות אחרות, עד כדי דמעות בעיניים.

הנופשון וכל מה שסביבו מאפשרים הכרות וקבלה של האחר באופן כל כך טבעי ואנושי. זו אולי הסיבה שרבים כל כך – עשרות תושבים מכפר ורדים והסביבה, נרתמו לפעילות. ואולי נכון יותר לומר נסחפו לפעילות. כל מתנדב או מתנדבת שלקחו חלק בפעילות, בין אם להעביר תוכן או סדנא, לסייע בהכנות אוכל או בשינוע, הרגישו חיבור למשהו אמיתי. האווירה הזו התבטאה במבטים, חיוכים, בדיבורים ובאינספור חיבוקים. הפעילות התנהלה באווירת שיתוף ובצחוק, כשבמרכז חמישה עשר קייטנים שמשדרים שמחה שלמה ואמיתית.

קובי ומירי: "החלום שלנו הוא להגיע לעוד אנשים כאן בקהילה המקסימה שלנו בכפר. הרבה אנשים לא שמעו על הפרויקט ויש כאן הון אנושי מדהים שיכול לתרום למענו. מעבר לעובדה שמתקיים נופשון משמעותי עבור משפחות החניכים וניתן להעשיר אותו בפעילויות אם אנשים נוספים יצטרפו, יש כאן הזדמנות ליצור חיבורים וקשרים בתוך הקהילה שלנו בכפר ולמנף אותה למקום גבוה יותר של עשיית טוב".

קוראים המעוניינים להשתתף בנפשון הבא מוזמנים ליצור קשר ישיר עם מירי וקובי או לעקוב בפייסבוק אחרי הפרסומים. קובי דרכי 054-4810233.

לצפייה בסרטון על הקייטנה הקליקו או חפשו ביוטיוב נופשון קו לחיים 19.7-22.7.2021.

חודש אוגוסט, שיאו של הקיץ, השנה חם במיוחד. השבוע קיבלנו בברכה את חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. חודש אלול נבחר למטרה זו לא רק בשל היותו קרוב ל"ימים הנוראים", עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, אלא גם בהיותו בעל סגולות מיוחדות בכל הקשור לסליחה על חטא ולמחילת עוונות.

כידוע, משה רבנו שיבר את לוחות הברית, שניתנו לו בהר סיני, כאשר ירד מן ההר וחזה בבני ישראל סוגדים לעגל הזהב. מאורע זה התרחש על פי המסורת היהודית בשבעה עשר בתמוז. בראש חודש אלול נצטווה משה לעלות בשנית ההרה כדי לקבל את לוחות הברית השניים, לאחר שאלוהים נתרצה להפצרותיו למחול לעם ישראל על חטא כבד זה. גם שהות זו על הר סיני, שהחלה בראש חודש אלול, ארכה ארבעים יום. היא הסתיימה אפוא בעשרה בתשרי, הוא יום הכיפורים, וביום זה "ויאמר ה' סלחתי כדבריך". כך הונצחו בהיסטוריה היהודית ארבעים יום אלה כימי הרחמים והסליחות ועת הרצון מלפני ה' לקבלת תפילות ישראל ולמחילה על עוונותיהם.

שלוש דרכים מונים מקורותינו, יש בהן להעביר את רוע הגזירה: תשובה, תפילה וצדקה. שלוש אלו נרמזו בראשי התיבות של חודש אלול: תשובה – "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך". תפילה – "אני לדודי ודודי לי" . צדקה – "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". גם ברמזים אלו משתקף חודש אלול כחודש בו נפתחים שערי שמיים לרחמים ולסליחות.

השנה, "שנת הקורונה", חשיבות מיוחדת לחודש אלול. כולנו מחפשים את הדרך החכמה להתמודד מול המגפה המתמשכת. בהקשר זה התגלגל לידי סיפור יפה של פאולו קואלו, המציב נקודת מבט מעניינת על הלימודים והשאיפה לחכמה:

"מספרים על נזיר בודהיסטי בשם שואן שנהג להטיף לתלמידיו כמה חשוב ללמוד פילוסופיה עתיקה, כדי להכיר ולדעת מה הגו אבותיה. אחד התלמידים, שהיה שקדן ובעל כוח רצון מיוחד, רשם באדיקות את כל דבריו של שואן, ואת שארית היום העביר בהרהורים אודות ההוגים הקדומים. לאחר שנה של לימודים קדחתניים חלה התלמיד, אך למרות מחלתו המשיך לפקוד את ספסל הלימודים. 'אמנם חולה אני,' אמר התלמיד לשואן, 'אך לא אוכל לנוח כי רודף אני אחר החוכמה, וזמני יקר מכדי שאוכל לכלותו לשווא'. לשמע הדברים הללו הרצינו פניו של שואן והוא שאל את התלמיד: 'ומניין לך כי החוכמה נמצאת לפניך? אולי היא פוסעת אחריך, מנסה להשיגך ואתה אינך מאפשר לה? להרפות, תלמידי היקר, זו גם חוכמה'." (מתוך ספרו של פאולו קואלו 'קצרצרים' בהוצאת ידיעות אחרונות).

אסיים בשירה של לאה גולדברג סליחות, ובתפילה שנשכיל למצוא את הדרכים הנכונות להתמודד מול האתגרים הנכונים לנו.

קריאה נעימה.

סליחות / לאה גולדברג

בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ
וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי
בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים
בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

וְלָמַדְתִּי שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן
וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף
וְרֵיחַ יַלְדוּת רֵיחַ דֶּבֶק וָאֹרֶן
הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף שֶׁל הַגּוּף.

אִם הָיוּ עִנּוּיִים הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ
מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶק שֶׁלְּךָ
תְנֵנִי לָלֶכֶת הוֹ תְנֵנִי לָלֶכֶת
לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה
תְנֵנִי לָלֶכֶת הוֹ תְנֵנִי לָלֶכֶת
לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה.