בגלריית אמני כפר ורדים נפתחה תערוכה חדשה "מן ההר אל הים", של שתי אמניות תושבות הכפר. השתיים הן ברברה אדלר, בוגרת בצלאל ואומנית רב תחומית, ולינדה נויסן, אומנית קווילט. הן גרות בשכנות ברחוב חצב, ושתיהן משלבות בעבודתן אהבה לגליל

ולאמנות. הן יוצרות לחוד וביחד ובעבודה משותפת, ומגיבות זו לעבודתה של זו. התערוכה תהיה פתוחה לקהל עד אמצע דצמבר. אוצרת אסתי כץ.

רחוב אשכר ליד כיכר 3 כפר ורדים; ימי חמישי בשעות 17:00-19:00, שישי ושבת 10:30-13:00, או בתיאום מראש barbaradler10@gmai.com.

פסטיבל דוקאביב גליל ה-14 יתקיים במעלות תרשיחא בתאריכים 2-5 בנובמבר.

במסגרת הפסטיבל יתקיימו עשרות הקרנות של סרטי תעודה יתקיימו מספר אירועים.

מבין 22 סרטי הפסטיבל בולטים מספספר תיעודים מוזיקליים ובהם:

דיוויד בואי: Moonage Daydream. מסע קולנועי חוויתי החוקר את פועלו, חזונו והמוזיקה של אחד האומנים החשובים ביותר בתרבות הפופולארית.

סזאריה אבורה. הקול האדיר של סזאריה אבורה הוא שהביא אותה מילדוּת ענייה במושבת עבדים לשעבר לאולמות הנוצצים בעולם. הסרט גדוש קטעים המוקרנים לראשונה, והוא מלווה את המורדות והעליות בחייה של הזמרת הנערצת, שמעולם לא הניחה לאיש לנהל את חייה.

Nothing Compares. קול הבדולח והעיניים המהפנטות שהפכו אותה לכוכבת, לא הועילו לשינייד אוקונור. כשהתעקשה לזעוק את מחאתה הפוליטית, היא תויגה כמעורערת ונדחקה לשוליים. קטעי ארכיון, מוזיקה וראיונות עם אוקונור מציירים דמות שונה, עמוקה, חריפה ומעניינת.

עוד סרטים בולטים:

חתול הפרא. כדי לשרוד בג'ונגל הפרואני האכזר, קיאנו, האוֹצֶלוֹט (נמרון) שנולד בשבי, חייב ללמוד להרוג. הארי, המתמודד עם טראומת השירות באפגניסטן, וסמנתה הזואולוגית מנסים לעורר בו מחדש את הפן הפראי.

1341  פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם. הסרט המדובר של הבמאי רן טל ("ילדי השמש", "גן עדן", "המוזיאון"), שבמשך שנה וחצי זכה לכניסה חופשית לארכיון הצילומים העצום של הצלם הוותיק.

העיר האחרת. סרט התבגרות אינטימי בו מתארת ליבי, סטודנטית לצילום, את ארבעת חבריה הטובים – קבוצת אמנים צעירים בעיר התחתית בחיפה. עם השנים, חוסר היציבות בחייהם מעלה שאלות על הצלחה, הרס עצמי ועל המחיר היקר של חלומות.

לוס אנג'לס דרום – מחזמר דוקומנטרי. בקריית מלאכי, העיר התאומה של לוס אנג'לס, החלומות נשכחו מאחור. יוסף, השען של העיר, הילד הגאון של הקריה, כבר בן 60. עכשיו, כשהבחירות המקומיות בפתח, יוסף מחליט לצאת למאבק על העיר ועל חייו.

אופנה: להתחיל מחדש. איימי פוני, הכוכבת העולה בשמי האופנה הלונדונית, נחושה להפוך את המותג היוקרתי Mother of Pearl שהופקד בידיה לבר קיימא ומתחשב בסביבה ובבני אדם. בעולם של אופנה מהירה, נצלנית והרסנית, המשימה שלה תובעת נחישות יוצאת דופן.

בעקבות הקרנת הסרט יתקיים אירוע: קיימות בסטייל, סדנת סטיילינג תרפי שתוביל אורנה רוטברט-ניצן, מאמנת ומנחה לסטיילינג תרפי.

בערב הפתיחה (היכל התרבות, הכניסה חופשית על בסיס מקום פנוי) יוקרנו ארבעה סרטים של יוצרים מקומיים, כולם נעשו במסגרת סדנת הקולנוע במרכז אמנויות ע"ש אפטר-ברר, בהנחיית יעל קיפר ורונן זרצקי. הסרטים הם חולם ועושה של שמוליק אילוז על מרכז הארגון שהקים; אלוהים נותן, לא נקבל? של רינה תימור המתחקה אחר החלטתם של הוריה להביא לעולם 16 ילדים; מכתבים מרחוק של סול אלמוג החוזר עם אמו באמצעות מכתבים אל ימיהם המשותפים בכלא בארגנטינה; ורסיסי מחזור 65' של שולה בוחבוט המנסה לאתר את בני ובנות כיתתה 58 שנים אחרי ששהתפזרו איש איש לדרכו.

חלק מסרטי הפסטיבל זמינים לצפייה גם אונליין. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים: www.docaviv.co.il.

היישוב ראמה הופך לאט לאט למרכז קולינרי משמעותי באזור, עם כמה מסעדות שלוקחות את הקולינריה המקומית צעד אחד או יותר כלפי מעלה. בתוך הסצינה הזו הלכנו לבקר את מסעדת מזאג' (מצב רוח בערבית) החביבה, שמתבססת על המטבח הדרוזי אבל עם תפיסה משודרגת.
המסעדה שוכנת במתחם משותף למוסכים, אבל אחרי שנכנסים נהנים מאולם מרווח (או מרפסת שיכולה לשמש כחדר vip) עם חלונות גדולים הפונים לנוף. את המסעדה הקים לפני ארבע שנים פאדי קיזל, שהמיר קריירה של עובד בנק בתחום המסעדנות. הוא למד במכללת רימונים, צירף אליו את רעייתו הקונדיטורית ז'נין, ומאז הם מבשלים יחד ומארחים את הסועדים בחיוך רחב.
בהתאם לחוקי הפורמט התמסרנו להמלצות המארחים, ונהננו מכל ביס. פתחנו במבחר סלטים. רובם ממש לא שגרתיים, כמו חומוס סלק, חומוס עדשים, סלט עדשים שחורות, סלט קינואה, סלטי חצילים מיוחדים ועוד. הסלטים טריים וטובים מאוד, וחומוס הסלקים הוא יציאה אמיתית. לצד הסלטים הוגשה מנה של עלי גפן ממולאים. היא הייתה יפהפיה, עם עיטור של גרגירי רימון ואגוזי קשיו, וטעמם הנהדר של הממולאים הצדיק לגמרי את ההשקעה העיצובית.
לעיקרית ראשונה קיבלנו שתי גרסאות של שישברק: הגרסה הרגילה עם יוגורט אמיתי ומילוי של בשר, והגרסה הטבעונית שבה הרוטב הוא יוגורט מאגוזי קשיו, והמילוי על בסיס חומוס. שתי המנות היו טעימות וחוסלו עד תום, יחד עם תבשיל הפריקי שהוגש לצדם וסחב אותם בדיוק כמו שצריך. את הגרסה הטבעונית ביקשנו במיוחד, מכיוון שלמסעדה תפריט טבעוני מושקע ועשיר, שמבטיח כי גם צמחונים וטבעונים יוכלו ליהנות מארוחה מגוונת וטעימה.
לעיקרית נוספת קיבלנו טג'ין ובו בשר טלה שעבר בישול ארוך וכלל מצע של אורז, מנה מצוינת שחוסלה גם היא עד הפירור האחרון. פאדי מסביר כי הוא לא מפחד מבישול ארוך, ומוכן להשקיע, "רק שייצא טעים כמו שמבשלים אצלנו לאירוע".
קינחנו בגרסה המקומית והיפהפיה לקינוח הלבנוני ליאלי בירות, וסימנו עוד נקודה קולינרית גלילית מוצלחת.
המחירים סבירים מאוד. מחירי העיקריות, למשל, נעים ברובם בין 65 ל-72 שקלים (עם קפיצות טבעיות למי שבוחר שיפודי כבש או סטייק אנטרקוט), ומה שמוגדר בתפריט כמנות ראשונות נמכר ב-55-60 שקלים, ובהחלט יכול לשמש כעיקרית לסועדים רגועים.
כמה היילייטס מהתפריט שלא טעמנו הפעם: חשווה – קדירת אורז עם צנוברים ושקדים; שליו שנצלה על האש ומוגש לצד פריקי; קבב קדאיף – קבב עגל בתיבול הבית בציפוי שערות קדאיף; קדירת אסאדו על מצע פריקי; תבשילי עלי בר עונתיים (עולש, חובזה או שומר) ועוד. מן הסתם נצטרך לשוב כדי לנסות שוב.

בווייז: מסעדת מזאג'. כפר ראמה, פתוח בימים שני עד שבת; 04-9919103.

* הכותב היה אורח המסעדה

"מדובר בעבודה מבורכת", מציינים בסיפוק חברי הנהלת עמותת "יד לתושב" הפועלת במעלות כבר 30 שנה. כולם מתנדבים בעמותה, עסוקים מאוד בחיי היום יום, אך מוצאים את הפנאי לתפעל את העמותה המסייעת לרבים וטובים במעלות ובסביבה.
במרוצת השנים התחלפו חברי ההנהלה, וכיום מכהנים בה ארבעה חברים: יו"ר ההנהלה משה מימון, מיקי חלפון יו"ר ועדת ביקורת, מישל אפללו חבר ועדת ביקורת, ובני שטרן הגיזבר.
כאמור העמותה הוקמה פורמלית לפני כ-30 שנה על ידי העירייה בתקופתו של ראש העיר שלמה בוחבוט, וסגן ראש העיר יעקב חזן ז"ל, שאף כיהן כיו"ר העמותה בתחילת דרכה. "זה התחיל מחנות שהייתה ברחוב מעלה חסון בעיר, בקרבת השוק. שם הייתה דירה שקראו לה 'מלבי' (מרכז לביגוד)", מספר מיימון, הותיק שבצוות. "לאחר זמן מה עברו לשני מבנים שקיבלו באיזור התעשייה, ובזמן הזה הוחלט על השם 'יד לתושב'".
במיקום החדש עסקו מתנדבי העמותה בעיקר בביגוד ובריהוט, אך גם בתרומות של מוצרי חשמל כמו מכונות כביסה, תנורים ומקררים. בנוסף יצרו קשר עם עמותה אחרת שסיפקה להם רהיטים, אך לאחר תקופה הופסקה קבלת הציוד. "היינו מאוד מעורבים עם הרווחה", ממשיך מיימון. "ראינו את המשפחות שצריכות עזרה והחלטנו להקים מיזם: סיפקנו להם מצרכים אותם הבאנו להם ישירות הביתה, שלא יצטרכו לעמוד בתור, ממקום של צניעות. קנינו מקררים, מקפיאים, מה שצריך בשביל לאחסן. היינו מחלקים מצרכי יסוד, ירקות, פירות, בשר ועוד. לצערי הלוגיסטיקה הייתה לא פשוטה והפעילות הזו נמשכה בערך שלוש שנים. התחליף היה לתת לרווחה תווי קנייה פעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח, דבר שמתקיים עד היום".
כיום ממוקמת העמותה בסוף רחוב הארזים, במבנה של העירייה, קרוב למרכז המוסיקה. את החלל הם אירגנו בסגנון חנות יד שניה, המסודרת לפי אזורים וגילאים, ומכילה את כל תרומות הציוד, הביגוד, הרהיטים וכדומה. במחירים שווים לכל נפש ניתן למצוא בגדים, נעליים, חליפות, מוצרי חשמל, רהיטים שונים, תיקים, תכשיטים, ציוד לתינוקות ועוד, כשכל ההכנסות מהוות תרומה לפעילות העמותה.
במתחם הענק ניתן למצוא משהו כמעט לכל גיל. את הפריטים השונים הם מקבלים מתושבים התורמים בעצמם לחנות או למיכלים ייעודיים הפזורים ברחבי העיר, יוזמה חדשה יחסית. "יש מודעות אדירה בעיר", מעידים חברי הצוות. "המיכלים מתמלאים בקצב טוב, וניכר שהתושבים תורמים". תרומות נוספות מגיעות מתושבים מחוץ לעיר. בחנות פועל צוות נוסף של מתנדבות הממיין ומסדר את הפריטים. את הבגדים שכבר במצב לא שמיש לא זורקים, אלא אורזים בשקיות ותורמים את הבד.
"אנחנו מאוד מעורבים בקהילה", מספר חלפון, "הצוות יודע להגיע גם אל מי שמתבייש לפנות. מגיעים אלינו מכל אזור הצפון ולא רק ממעלות. אנחנו מסייעים לאנשים מצפת, קריית שמונה, סאסא, מירון, מטולה ועוד".
במהלך החגים שחלפו זה עתה, חולקו כנהוג תווי הקנייה למשפחות וגם אוכל, ובנוסף סייעו גם במלגות לסטודנטים ובקניית מחשבים לתלמידי בית ספר (התלמידים קיבלו את המחשבים עם אביזרים נלווים + אינטרנט לשנה שגויסו כתרומות). נוסף על כך, לפני כמה חודשים בתקופת המלחמה באוקראינה הם תרמו למשפחות ציוד, בגדים ומחשבים.
ומה לגבי המשך הדרך? "היינו רוצים להיות יותר במדיה, ברשתות החברתיות", אומרים אנשי הצוות. "העמותה כבר מוכרת בעיר ומחוצה לה, ומופצת בעיקר מפה לאוזן. אך חשיפה ברשתות יכולה לסייע". בנוסף, שוקלים חברי הוועד ליזום פרויקט הצבת דפיברילטורים במקומות שונים בעיר.
העמותה הינה עצמאית ופועלת בשיתוף פעולה עם העירייה וגופי הרווחה בעיר. כחלק מפעילותם השוטפת, לצד תפעול החנות, הם מסייעים לתושבים בתשלומי חשמל, מימון טיפולים רפואיים, תרופות למחלות קשות, ובעבר אפילו במימון מצבות. "אנחנו בעצם מתווכים בין אלו שנותנים לבין אלו שזקוקים", אומר שטרן. "תמיד יש מי שיהנה מהציוד ומהבגדים. כל מי שיש לו בגדים, רהיטים, כלים או ציוד במצב טוב, מוזמן לתרום לנו".

—

המעוניינים לתרום או לפנות אל העמותה מוזמנים ליצור קשר במספר 04-9973168 (המספר בחנות). החנות ברחוב הארזים פתוחה בימים ראשון עד חמישי בשעות 8:30-12:30 ובימי רביעי גם בשעות 16:00-19:00. ניתן לפנות דרך הרווחה או ישירות לעמותה.

יום שישי האחרון לפנות ערב, בית טיפוסי ברחוב זויתן בכפר ורדים. בסלון רחב הידיים מתכנסים כ-80 איש, אולי קצת יותר. הם שותים יין, מנהלים שיחות קלות, נהנים מכיבוד קל ומהנוף. לאחר מכן הם מתיישבים על כסאות פלסטיק מול פסנתר כנף מרשים, מערכת הגברה ובמה מאולתרת. לבמה עולה שלישיית נגנים – פסנתרן, נגן חליל צד, ומתופף על קחון. השלושה פוצחים בנגינת ג'אז, וגם מי שאוזנו אינה מורגלת בז'אנר יכול לזהות את הרמה הגבוהה, ועוד יותר מכך את ההתמסרות של הקהל והאנרגיות הטובות שרוחשות בסלון.
הסלון שייך לדנה ודוד גרו, זוג מוזיקאים מהשורה הראשונה ותושבים חדשים יחסית בכפר. הייתה זו ההופעה השלישית במיזם שלהם, "פילהרמוניה בכפר". בקונצרט הקודם, שהתקיים בחודש ספטמבר, הופיע בסלון ביתם המנצח והנגן גיל שוחט, מהכוכבים הגדולים של המוזיקה הקלאסית. בקונצרט הקרוב, שיתקיים בתחילת נובמבר, יופיע הרכב של נגנים וזמרת מהאופרה הישראלית.