נחל אביב, מהיפים והמיוחדים בנחלי הגליל, מציע עמודי סלע, מערות נאות ופריחת שקדיות
הסיפור
עם התבססות הדת הנוצרית והפיכתה ל"דת המדינה" בראשית התקופה הביזנטית במאה הרביעית לספירה, התחילה בארץ ישראל תנועת הנזירות. בשיאה, במאה החמישית, פעלו בארץ אלפי נזירים בעשרות מנזרים מסוגים שונים. הנזירים שאפו לחיות חיי מופת של צניעות ופרישות, ולחקות את חייהם של יוחנן המטביל וישוע הנוצרי. לכן הלכו בעיקר "אל המדבר" ורובם פעלו במדבר יהודה. שמות מוכרים כמו חריטון, סאבאס (ממנזר מרסאבא) ואחרים היו דמויות מופת, שלאורן נהו הנזירים. אך נזירים היו לא רק במדבר יהודה. מיעוט מהנזירים בארץ פעלו גם באזור עזה, בשפלה הדרומית (חבל לכיש) ואף בגליל.
כשנצעד בנחל אביב ונסתכל אל מערות חנייה ואביב במצוקי הנחל, נזהה שחלק מהחללים של המערות הטבעיות הורחבו, סותתו והותאמו למגורי אדם. אלו היו כוכי ההתבודדות של הנזירים הביזנטיים שחיו בנחל במאות החמישית עד השביעית. כל נזיר התבודד בפינתו, ורק בימי שבת וראשון התכנסו לארוחה ותפילה משותפת.
הטיול
טיולנו יתחיל ממערב לפיתול הדרך של כביש 899 בין יראון לאביבים. נעבור את הכביש במנהרה ונרד לאורכו של נחל אביב (כ- 3 ק"מ, סימון שבילים כחול) עד לחיבור עם נחל דישון. מכאן יש בפנינו שתי אפשרויות:
- האחת (הקצרה) פנייה ימינה (לדרום-מערב) וחזרה לאורך כ-2 ק"מ לכביש 899 (סה"כ המסלול כ-5 ק"מ).
- השניה (הארוכה) פניה שמאלה (מזרחה) וצעידה לאורך הדישון עד גשר עלמה (סה"כ המסלול כ-7 ק"מ).
בשני המקרים זהו לא מסלול מעגלי ורצוי להגיע עם שני רכבים להחנות אותם בתחילת ובסוף המסלול.
הירידה בנחל אביב
הנחל מתחיל בשטח לבנון, עובר בין קיבוץ יראון למושב אביבים וזורם מזרחה עד שמתחבר אל נחל דישון הגדול.
לאחר המעבר של הכביש נתחיל לרדת בחורשת אורנים דרך כמה מדרגות סלע. בהדרגה מעמיק הנחל ובגדותיו מתגלים מצוקים מרשימים ועמודי סלע (בהם סדרת עמודים המכונים "העלמות"), צנירים (מצוקים סלע קעורים שמזכירים צינור) ומערות. בשלב מסוים מטפס השביל לגדה הצפונית (השמאלית) ועולה בעליה תלולה וקצרה לעבר מערכת מערות אביב המרשימות. המערות במקורן הן מערות קארסטיות טבעיות, שכאמור משכו אליהן אנשים בתקופות קדומות אך בעיקר בתקופה הביזנטית. זה יהיה מקום מצוין למנוחה ולתצפית נפלאה על הנחל לכל אורכו. בגדה הנגדית ניתן לראות את פתחה של מערכת מערות נוספת – מערת חנייה. סביב המערות מבחינים בשלל שרידים מעשי אדם: טרסות, גתות ובורות מים.
ממערות אביב יורד השביל חזרה לערוץ הנחל, בדרך מפותלת ומעט תלולה. מעט לאחר שנגיע למטה ונתחבר מחדש לאפיק, נמשיך לאורכו ועד מהרה נגיע למפגש הנחלים אביב דישון, ולצומת שבילים כחול אדום.
לכל אורך נחל אביב ובעיקר בירידה הממערה ילוו אותנו שקדיות מרובות, ובעונה זו נוכל להתענג על פריחתן. בהמשך העונה ובמהלך האביב יופיע שפע גדול של פרחי העונה, ובהם רקפות, כלניות, עיריות, דודאים ועוד ועוד.
בצומת החיבור בין אביב לדישון מבנה בטון גדול ועזוב, ששימש כתחת שאיבה ולצידו עץ אלון יפה ושוקת המשמשת להשקיית עדרי הבקר. זהו המקום המושלם להפסקה ומנוחה. אם תהיו כאן אחרי גשם – יתכן שתראו את המראה הנהדר של נחל דישון הזורם.
זהו גם המקום להחליט אם ממשיכים בדרך הקצרה (ימינה, 2 ק"מ לכביש) או הארוכה (שמאלה, 4 ק"מ לכביש).
אם תבחרו בדרך הקצרה נותרו לכם כשני ק"מ לנקודת הסיום בעלייה מתונה מאד בדרך עפר נוחה (חסומה לתנועת כלי רכב).
המסלול הארוך – לאורך נחל דישון
הדישון, הגדול בנחלי הגליל העליון המזרחי, מגיע בקטע זה אותו נלך לאחד מהחלקים היפים ביותר שלו וברוב המסלול נצעד לצד מים זורמים.
מכאן אנו צועדים בשביל ג'יפים רחב (הנסיעה בקטע זה אסורה לשמחתנו) ובדרכנו נחצה את הנחל מספר פעמים. לאחר כקילומטר נגיע למעיין עין אביב, שמימיו נשאבו עד לשנת 2013 אך כיום מושבים לנחל בחלקם. מהמעין זורם הנחל במחצית השנייה של החורף ובאביב.
לאורך הדרך היפהפיה נוכל להבחין בשרידי שלוש טחנות קמח, ואחרי כברת דרך נגיע לפיצול דרך עפר המטפסת בגדה הצפונית ומובילה לבסוף אל עין דישון ומושב דישון. בקרבת צומת השבילים נמצאים אתרי פריחה של אירוס נצרתי באביב (מרץ) וחלמונית גדולה בסתיו (נובמבר).
בהמשך נגיע ל"שער סלע" המצוקי והיפהפה שבו שכבות גיאולוגיות נטויות שעומדות בצורה דרמטית. מעט לפני השער מספר בריכות טבעיות שמאפשרות רחצה לנועזים.
מכאן ממשיך השביל בין עצי החורש הטבעי, חולף על פני צינור מים ישן ולבסוף מגיע לגשר עלמה על כביש 886 שלצידו מגרש חנייה לשירות המטיילים.
זהו טיול נפלא, ברמת קושי בינונית פלוס, והוא מתאים גם למשפחות בהנחה שהילדים חובבי לכת. חובה להצטייד במים, כובע ומפה. את מפת המסלולים תוכלו למצוא באתר שלי.
