מורדים קשוחים, פרחים חכמים

בשבועות אלה של תחילת הסתיו מגיעה פריחת החצבים על פסגת יודפת העתיקה לשיאה. אין זו סתם פריחה של כמה חצבים נאים בשדה, אלא פריחה של מאות אלפי חצבים(!). ואם כבר הגענו, נתחקה גם אחר סיפורם של המורדים, שחלקם הקדימו את סיפור מצדה. טיול לתל יודפת

סיפורה של יודפת העתיקה בעת המרד הגדול ברומאים הוא סיפור מרתק של גבורה והקרבה. אבל לפני שנספרו בקצרה, הרשו לי לתקן טעות נפוצה. המקום שרובנו מכירים כ"תל יודפת" איננו תל, משום שאיננו אתר עם שכבות של חורבן ובנייה. זהו מקום ישוב חד תקופתי, שמתחיל בימי החשמונאים (מאה ראשונה לפני הספירה) ומסתיים לא הרבה אחרי המרד הגדול. לכן אימרו מהיום "יודפת העתיקה" ולא תל יודפת.
כשנה חלפה מאז פרץ המרד הגדול של היהודים באייר שנת 66 לספירה, ועד שהגיעו הרומאים אל העיר יודפת. במהלך שנה זו הספיקו המורדים בראשות מפקד המרד בגליל, יוסף בן מתתיהו, לבצר את העיר בעיקר בחלקה הצפוני הפגיע יותר. ניתן לדמיין את ביטחונם העצמי הגואה והמורל הגבוה של תושבי העיר, שמרדו באימפריה הגדולה ובמשך שנה שלמה דבר לא קרה. אלא שבוקר קיצי אחד, בחודש אייר 67, התייצבו כשישים אלף חיילים רומאים משלושה ליגיונות, בפיקוד המצביא אספסיאנוס, והחלו לצור על העיר. המורדים הצליחו להגן על עצמם ואף להסב אבידות כבדות לצרים במשך 47 ימים ארוכים. אלא שלבסוף נפרצה החומה והחל טבח באוכלוסיית העיר. חלקם הקדימו את מצדה, והעדיפו התאבדות על שבי.
מפקד העיר, יוסף בן מתתיהו, החליט להיכנע, והיה להיסטוריון של אספסיאנוס. לימים הפך המצביא לקיסר רומי ויוסף בן מתתיהו הפך ליוספוס פלאביוס, שהשאיר בידינו ספרים עבי כרס שהפכו להיות המסמך ההיסטורי החשוב ביותר להכרת התקופה.
ביודפת העתיקה ניתן לראות את שרידי החומה, בורות מים רבים, מקוואות, שרידי מבנים ועוד. האתר הוסדר והונגש בחלקו בשנים האחרונות, כולל שילוט מצוין ועבודות הדמיה ממתכת, יצירת שוקי זרח, הנפח הנהדר ממושב יעד. יש שם שלושה שבילים באורכים ורמות קושי שונות (מחצי שעה ועד שעה וחצי), כך שהאתר מתאים לביקור של כל אחד.
אבל הגענו הנה בגלל החצבים, לא?
אז בתקופה זו של השנה מתמלא ההר הקרח של יודפת באינספור חצבים, שפורחים במפגן כוח מרשים החל מאמצע אוגוסט ועד אוקטובר. כמה חצבים אתם שואלים? כ-220 אלף! זהו המספר על פי מאמר של אבי שמידע ומוטי אביעם (שהיה תושב הכפר והארכיאולוג העיקרי שחפר את האתר). אם תגיעו לשם במהלך החגים, המפגן יהיה בשיאו.
החצב המצוי הוא צמח נפוץ ומוכר בארצנו וידוע כמבשר הסתיו. אך למרות שכיחותו יש להתייחס אליו בכבוד רב, כי הוא "צמח חכם" במיוחד, שהתאים את עצמו בצורה מקורית ביותר לתנאי ארצנו. החצב הוא בעל הבצל הגדול ביותר מבין הגיאופיפיטים הגדלים בישראל. הבצל מכיל שפע מזון המאפשר לחצב להוציא עלים ירוקים ובשרניים הדומים לחרב רחבה בתחילת החורף. בכך מקדים החצב את רוב הצמחים האחרים, ומנצל את חודשי החורף הראשונים לאגור עוד מזון בבצל. לקראת סוף החורף עליו מתיבשים ונאכלים על ידי בעלי חיים, והצמח נעלם מעיננו לכמה חודשים. רק לקראת סוף הקיץ, באוגוסט, כאשר השדה כולו יבש וצהוב, בוקעים לפתע עמודי התפרחת של החצבים בקצב מדהים, עד שהם מגיעים לגובהם הסופי, שיכול להגיע עד לשני מטר לערך.
על גבי העמודים בין 100 ל-250 פרחים קטנים ולבנים, שפורחים בדירוג מלמטה כלפי מעלה, בכל יום מספר פרחים. הפרחים נפתחים באמצע הלילה, ועד הבוקר הם מתמלאים בצוף ריחני המושך אליו המון סוגי חרקים שמאביקים אותו. לעת ערב הפרחים שפרחו מתיבשים ומסיימים את תפקידם. הרעיון לפרוח בשיא הקיץ ובסתיו, כשאין אף פרח אחר שיהווה תחרות על החרקים המאביקים, הוא "סטארטאפ צימחי" מרשים ביותר.
אם העלים כה בשרניים והבצל כה גדול ומלא חומרי מזון, איך זה שהחצב לא נאכל לתיאבון על ידי כל המכרסמים וחיות הבר? התשובה היא שהחצב רעיל ומסוכן לבעלי חיים, ולכן הם נמנעים מאכילתו.
אז עכשיו, אחרי שנתנו מספיק כבוד לחצב המצוי, נותר רק ליהנות מפריחתו ומהכמות הבלתי נתפסת של נציגיו כאן, בעודנו נהנים מהנוף שנשקף מהגבעה המרשימה של יודפת העתיקה.

איך מגיעים?

נוסעים למושב יודפת על הכביש להררית (7955) ופונים אל היישוב. מיד אחרי השער פונים שמאלה ומתפתלים עד לחניה שלרגלי הגן הלאומי יודפת העתיקה.

מה עוד באזור?

• פארק הקופים ביודפת. מומלץ מאוד לילדים.
• "בואכה יודפת" – מרכז חנויות ותיירות חדש עם בית קפה, חנויות יפות, מרכז מידע ונוף נהדר. בנוי בטוב טעם ומומלץ מאוד לביקור.
• חוות חלב עם הרוח – חווה אורגנית לגידול עיזים וייצור גבינות. ניתן גם לאכול שם בהזמנה מראש, וחנות הגבינות שלהם ממוקמת בבואכה יודפת.