הטיול בנחלי שרך ובצת הוא אחד מטיולי החובה של הגליל המערבי. צל, מים, חורבה יפה ומערה בה חיים עטלפים (לא למאכל), בעל חיים מופלא ומועיל שסובל לאחרונה מיחסי ציבור נוראיים
הסיפור
"העובדה" שסיני פלוני אכל מרק עטלפים בשוק בוואהן והשבית את העולם, רק הוסיפה להילת הפחד והמיסתורין סביב העטלפים. הם מוצצי דם, מסתבכים בשערות, עוורים, מביאים מוות וקשורים לשטן. אלו רק חלק משלל המיתוסים והאמונות השגויות סביב היצורים המופלאים הללו. למעשה זוהי אחת מסדרות היונקים המרתקות והמיוחדות ביותר, שאף מביאות תועלת רבה לאדם.
למעלה מ-1,300 מיני עטלפים חיים בעולם, מספר עצום, ושני רק למכרסמים בממלכת היונקים. ואגב, רק שלושה מהם, החיים באמריקה, הינם "מלקקי דם". בארץ חיים 33 מיני עטלפים (כשליש מכל מיני היונקים בארץ!). אחד מהם הוא עטלף פירות וכל האחרים אוכלי חרקים יעילים. 25 מהם בסכנת הכחדה, אך אוכלוסייתם בשני העשורים האחרונים יציבה בגלל הרבה פעולות שמירת טבע, כולל פתיחת מוצבי צה"ל ישנים לשימושם.
העטלפים אינם "עכברים מעופפים". מבחינה גנטית הם קרובים יותר לסוסים מאשר לעכברים… כל העטלפים רואים היטב גם ביום אך הם מנווטים את מעופם באמצעות מערכת סונר משוכללת שמאפשרת להם להיות פעילים בחושך. הם משמיעים קול בתדר גבוה מגרונם ומאפם (מה שמאפשר להם להתעופף בחושך גם עם חרק בפיהם), וקולטים את ההדהוד. הדבר יוצר במוחם מפה מדויקת של סביבתם, כולל של טרפם שיכול להיות זעיר ביותר. זו הסיבה שבמשך 65 מיליון השנים בהם הם חיים פיתחו העטלפים כל מיני אפרכסות אוזן שונות ומשונות. המבנה המיוחד מסייע לקליטת הסונר, והמחיר הוא פנים מוזרות מאוד לעיניים אנושיות.
לרוב לעטלפים יש ולד אחד. יש מינים בו הוולד צמוד לאם גם במעוף, ויש מינים בהם נשמרים הפעוטות ב"גן ילדים". חלקם חיים למעלה מ-20 שנה ויש להם חיי חברה מפותחים. הם ישנים ונחים במהופך, תלויים מהתקרה תוך שימוש במנגנון לפיתה שאיננו מצריך כוח שרירים, ומשם הם מתחילים את מעופם. חלקם עפים ממש רחוק, ויש עטלפי פירות שיודעים לחזור לפרי בשל ממרחק עשרות קילומטרים. בחודשי החורף הם מקיימים תרדמת חורף, כשהם מורידים למינימום את חומם ופעילות גופם על מנת לשמר שומן ואנרגיה.
ומדוע אני מספר לכם את כל זה? משום שבטיולנו נעבור ליד מערת שרך, בה חיים עטלפים! וכאשר למדתי על העטלפים לקראת טיוליי, "התאהבתי" בסדרת בעלי החיים המדהימים האלו, ואני חש צורך לשקם מעט את כבודם הרמוס…
הטיול
אני ממליץ על טיול חד כיווני בין חורבת דנעילה וקיבוץ איילון לאורך כ-5 ק"מ. קל-בינוני ומתאים למשפחות. ניתן לעשותו בשני הכיוונים ואף מעגלי.
את טיולנו נתחיל בחניון חורבת דנעילה המתאים לפיקניקים. שווה לבקר גם בחורבה עצמה. מהחניון יוצא שביל טבעתי המסומן אדום שיקח עד כ-30 דקות. חורבת דנעילה היא יישוב כפרי מהתקופה הביזנטית בלב החורש. המקום נחקר ושוקם. יפה לראות את בית הבד וללכת "ברחובות" הכפר המשוקם. שלטי הסבר הפזורים במקום יבארו את מה שאתם רואים.
לאחר הסיור בחורבת דנעילה נצא לדרכנו לאורך השביל הכחול שיורד לעבר החורש. נראה בור מים ושרידים נוספים מהכפר ועד מהרה ניכנס אל ערוצו המקסים של נחל שרך, כשאנו מהלכים במנהרת צל של צמחיה עשירה.
לאחר כ-700 מ' נגיע לפתחה של מערת שרך – מערת נטיפים בגדה הצפון-מזרחית של הנחל. בכניסה למערה יש שלט ירוק של רשות הטבע והגנים. במערה שוכנים עטלפי חרקים וכפי שאתם כבר יודעים בחודשי החורף (1 בנובמבר עד 31 במרץ) הם נמצאים בתרדמה והכניסה אסורה, משום שכל הפרעה עלולה לגרום לתמותה. בחודשים האחרים אפשר ומומלץ להיכנס אל המערה, שבה אפשר להתקדם כמה עשרות מטרים עד שיוצאים מצלע ההר, כ-30 מ' מעל הפתח. חייבים פנסים. יש במערה סימונים מחזירי אור וגם ידיות ומדרגות, אך רצוי מאוד להיכנס עם מישהו שמכיר היטב או פשוט להיכנס קצת, להתרשם ולחזור.
מי שרוצה טיול מעגלי – שיחזור מכאן כלעומת שבא.
אחרי מערת שרך נמשיך במורד הנחל עד למפגש עם נחל בצת ולצומת שבילים כחול-שחור. נמשיך עם השביל הכחול לאורך נחל בצת. כ-500 מ' בהמשך נגיע לעינות כרכרה ואל החלק הרטוב של הנחל, המאפשר גם שכשוך בחלק מהבריכות.
מכאן הצמחיה עבותה ומרשימה. תראו שחלק מעצי הדולב הענקיים יבשו ונפלו כתוצאה משנים רבות של שאיבת יתר וייבוש הנחל. אך כיום משיבים חלק מהמים והנחל מתאושש. תבחינו גם בשפע אדיר של שיחי הרדוף האופיניים לנחל. נמשיך עם השביל הכחול לצד מתקן ששימש בעבר לתפיסת מי הנחל והזרמתם לבית המשאבות של קיבוץ אילון.
במפגש השבילים כחול-שחור נפנה בשחור ועד מהרה נגיע למבנה בטון ישן – בית המשאבות של קיבוץ אילון. מכאן ממתינה לנו עלייה "בריאה" בת כ-800 מטרים לאורך הכביש, לעבר שער עורפי של קיבוץ אילון ומעט אחריו נגיע לחניה מסודרת.
