ארמים, מוסלמים ויהודים. תאנים מיוחדות, וקולינריה מסורתית לצד מודרנית. וגם היסטוריה ונוף. הזמנה לסודות של הכפר גוש חלב (ג'יש)
הקשר היהודי
גוש חלב, המוזכר בכיבושי יהושע, היה כפר יהודי חשוב ועשיר עוד בימי החשמונאים, והגיע לשיאו בימי המשנה והתלמוד. בגמרא מספרים על שפע שמן הזית והעושר האגדי שלו בפרשנות לביטוי "וטובל בשמן רגליו".
שני בתי כנסת התגלו בכפר. אחד נמצא בנחל גוש חלב וממנו נותרו עמודים מרשימים, וכן כותרת שעליה מתנוסס תבליט של עיט וכתובת בעברית. מהשני, שהיה ממוקם בקרבת הכנסיה היוונית-קתולית שבמעלה הכפר, נותרו רק הסיפורים מהמאה ה-19.
הסיפור הידוע ביותר על יהודי הכפר הוא על יוחנן מגוש חלב, מי שחידש בה את החומה ועמד בראש המרד היהודי ברומאים בכפר. יוחנן הערים על מפקד הרומאים טיטוס והצליח להימלט עם לוחמיו לירושלים, שם הפך לאחד מראשי המרד.
הקהילה היהודית המשיכה להתקיים בכפר עוד שנים רבות, לפחות עד המאה ה-15. יהודים בודדים המשיכו לחיות בו כנראה עד המאה ה-19. מהכפר היהודי החשוב נותרו בשטח הכפר שרידים רבים ובהם "קברי-צדיקים" אותם ניתן לבקר כגון קבר התנאים שמעיה ואבטליון וציון קברם של הוריו של הרשב"י. בקרבת הכפר אפשר למצוא גם קבר המשויך ליואל הנביא. קבר מעניין נוסף ממוקם מול הכנסייה המרונית החדשה, והוא שייך לשניים. מצידו האחד של הקבר מופיעה כתובת זיכרון לרבי מאיר קצין ("בעל הנס") ואילו מצידו השני של רבי יצחק בעל האקדמות. יחליט איש איש בעצמו של מי הקבר הזה.
ארמים ומרונים
הקדוש מרון, נזיר ארמי שחי במאות ה-4-5, הוא זה שיצר את העדה המרונית. מוצאם האתני מהארמים והפיניקים והם היו קבוצת מיעוט נוצרית שחיה בהרי הלבנון בבדידות. המרונים סייעו לצלבנים, אך לאחר מכן ניתק הקשר בינם לבין האירופאים ורק במאה ה-16 התחזק שוב באמצעות כמרים שפעלו באזור מטעם האפיפיור. צרפת לקחה עליהם חסות במאה ה-17 וקשר זה התחזק מאוד בעת המנדט הצרפתי, כאשר הפכו לעדה מרכזית במדינה החדשה לבנון.
בישראל היו קיימים שני כפרים מרונים: גוש חלב והכפר בירעם. תושבי בירעם נעקרו מביתם במלחמת העצמאות, הגיעו ברובם לגוש חלב וחיים בו כיום. בכפר כ-1,400 מרונים (מתוך כ-3,100 תושבים סך הכל) ובארץ כולה יש עוד כ-8,500 מרונים, חלקם אנשי צד"ל.
מבחינה דתית, למרות שכיום הם כפופים לוותיקן, לעדה מנהגים ייחודיים שמקורם בכנסיות המזרחיות. בעיקר ראויה לציון העובדה ששפת התפילה שלהם היא ארמית! זוהי ארמית בניב שונה מהניב שנהוג היה אצל יהודי בבל, אך הדמיון רב. מילים רבות מאוד בהן משתמשים המרונים בתפילות מוכרות אף בעברית של ימינו. השפה כתובה באותיות ארמיות המזכירות מאוד ערבית. אפשר לראות כתב ארמי כזה בכנסיית "מר מרון" החדשה והמרשימה ברחוב הראשי של הכפר. את הארמית תמצאו בפסוקים בכיפת המבנה ובאיקונות, וכמובן גם בספרי התפילה.
כנסיית מר מרון נבנתה ביוזמת האב בשארה ונחנכה בשנת 1996. היא כוללת, בנוסף לאולם תפילה מרהיב, גם אולמות לצרכי הקהילה. ניתן לבקר בה בתיאום עם האב סאנדי, בימי ראשון.
בלב הסמטאות במערב הכפר יש כנסיה מרונית נוספת, כנסיית אלסיידה ע"ש מרים הבתולה. זוהי כנסייה קטנה ועתיקה שפעילה כיום רק לעיתים נדירות. היא חרבה ברעידת האדמה הגדולה של 1837 והרגה חלק גדול מהקהילה שהתפללה בה באותה עת, למעט הכומר ותינוק יחיד שניצלו.
בין המרונים החיים בכפר קיימת קבוצה מיוצאי בירעם, שהקימו את "העמותה הארמית" המחזקת את הזהות הארמית שלהם. הם פעלו והצליחו לקדם חקיקה המאפשרת להכניס בתעודת הזהות הישראלית את הלאום הארמי. חיזוק המורשת כולל לימוד השפה הארמית (חלקם שולטים בה בדיבור ובכתיבה), ובנוסף הם מקיימים קייטנות ואפילו מפעילים מכינה קדם-צבאית שבוגריה מתגייסים ברובם לצה"ל. הם מציינים את הקשר הטוב אל היהודים ומעונינים להתערות ככל הניתן במדינה. במקביל הם עוסקים בחיזוק הקשר אל הכפר הנטוש בירעם, ופועלים ברמה המשפטית והפוליטית במטרה לשוב לשם.
לא רק מרונים
בגוש חלב חיה גם קהילה קטנה של כ-350 נוצרים מהעדה היוונית קתולית. הם מתפללים בכנסיית פטרוס ופאולוס המרשימה, השוכנת בראש הכפר. ליד הכנסיה חלקת אדמה מוגבהת שמהווה נקודת תצפית מצוינת אל הסביבה כולה.
כ-45 אחוז מאנשי גוש חלב הם מוסלמים. חלקם ממשפחות שנמצאות בכפר מאות שנים וחלקם הגיעו אחרי 1948 מכפרים אחרים בגליל כגון עכברה, קתידא ועוד. בחלקו המערבי של הכפר נמצא מסגד עתיק מהמאה השביעית(!), ועל כן הוא אחד המסגדים הקדומים בארץ. המסגד חרב ונבנה מספר פעמים, אך יש בו כמה ספרי קוראן עתיקים בני מאות שנים שעדיין בשימוש. אימאם המסגד, ראשיד זידאן, שמח לקבל מבקרים ולספר על המסגד והקהילה המוסלמית בכפר.
קולינריה, תאנים ואירוח
בנוסף לשמן הזית האיכותי נודע הכפר גם בתאנים המיובשות שלו. התאנים מזן מקומי נהדר, מיובשות בשמש על גגות הבתים ונלחצות באמצעות מכשיר ייעודי לכדי "קוביות" של דבלים אורגניות ומתוקות. מעדן של ממש. מעטים עדיין משמרים מלאכה זאת, ומי שיתאמץ ימצא אותם בכפר.
שמעה של הקולינריה המקומית יצא למרחוק. מסעדות כגון אל-ליאלי (מסעדה מזרחית טובה), בלאדנא (אוכל ערבי גלילי אותנטי) ובית הצייד (מסעדת בשרים איכותית) מומלצות מאוד. לאחרונה נפתחו מספר חדרי אירוח אותנטיים כמו "בית רוח גלילית" של ג'ורג' סמאען ו"בית אום פארס" של כמיל מנסור.
בתקופה זו של השנה אפשר גם ליהנות מקטיף דובדבנים או מסתם דובדבנים טריים מגידולים מקומיים.
