סיור קצר במצודת נבי יושע וסביבתה חושף שני סיפורים: סיפור גבורתם של לוחמי הפלמ"ח וסיפורם של השיעים הגליליים
הסיפור
באפריל 1948 נערכו שלושה קרבות קשים, בסיומם כבשו לוחמי הפלמ"ח את משטרת נבי-יושע, ששלטה על הדרכים המובילות לצפון עמק החולה. בקרבות נפלו 28 לוחמים אשר גילו אומץ, נחישות, דבקות במטרה ובעיקר רעות – ערכים אותם קיבעו בדם והורישו לצה"ל.
כיבוש מצודת נבי יושע (ששמה הוסב למצודת כ"ח, ע"ש 28 החללים) היה בעל חשיבות רבה במערכה על הגליל, ואף הותיר לנו את השיר הידוע "דודו", את המצפור וקבר האחים המרשים שבמקום ואת הסמל של משמר הגבול שאימץ את דמות המשטרה לסמלו. לפני חמש שנים נחנך במקום מוזיאון מרשים ומרגש, "מוזיאון הרעות", שמספר את סיפור הקרבות, החללים וסיפור הפלמ"ח בצורה יוצאת מהכלל.
מדוע נקראה המשטרה נבי יושע? ומיהו אותו יושע (יהושע) ומה הקשר שלו למקום?
התשובה מובילה אותנו לשרידי קבר שיח' גדול ומרשים הנמצא מול המשטרה מדרום לכביש ולסיפורם של השיעים בגליל.
השיעה התפצלה מהאסלאם הסוני כבר בשנת 680, לאחר קרב בעיר כרבאלא בעירק, שבו נהרג חוסיין, בנו של עלי אבן אבו טאלב. האב היה הח'ליף הרביעי שהנהיג את המוסלמים לאחר מות מוחמד. הוא נרצח, ומי ששלט אחריו היה שליט מבית עומאייה, שהכריז על עצמו כח'ליף. הבן חוסיין יצא למלחמה, ולאחר תבוסתו ומותו בקרב פרשו תומכי השיעה ("הסיעה של עלי") ויסדו פלג שמהווה עד היום מיעוט באיסלאם (כ-15%). באיראן נמצאת הקהילה השיעית הגדולה ביותר, ושיעים נמצאים גם בעירק, אזרביג'אן, הודו ועוד.
בלבנון מתגוררים שיעים מעדת המַתוּאַלֶים, שחיו שם מאות שנים בקבוצות שבטיות קטנות תחת מנהיגותו של מנהיג מקומי (אמיר). לאחר המהפכה באיראן התערער המבנה החברתי וכיום הם מיוצגים על ידי שתי מפלגות: אמל ובעיקר החיזבאללה.
עד שנת 48' היו קיימים בצפון הגליל, לאורך הגבול בין המנדט הבריטי והצרפתי, שבעה כפרים של שיעים, בהם חיו כ-4,000 איש. כולם ננטשו במהלך מלחמת העצמאות ואוכלוסייתם עברה ללבנון. כיום אין שיעים בישראל, למעט כמה נשים הנשואות לערבים ישראלים.
הסיור
אני ממליץ לשלב ביקור במצודת כ"ח ומוזיאון הרעות עם ביקור במתחם קבר נבי-יושע.
איך מגיעים? יש לנסוע לצומת כ"ח. ולחנות בחניה המסודרת שליד מבנה המשטרה. במקום שירותים וברזייה.
מצודת כ"ח ומוזיאון הרעות
לצד בניין המשטרה בתוך גן מטופח, שוכן קבר אחים מרשים ובו טמונים 28 חללי הקרבות על תחנת המשטרה. במקום לוח הסבר ופינות ישיבה מהן ניבט נוף מרהיב אל עמק החולה. לצד המתחם נחנך בשנת 2014 מוזיאון קטן אך נפלא ומרגש – מוזיאון הרעות. המוזיאון הוקם ביוזמתו של יהודה דקל, חבר הכשרת הצופים מקיבוץ דפנה שממנה יצאו רוב הנופלים. המוזיאון מספר בצורה מתאימה לכל גיל את סיפורם של הפלמ"ח, של הכשרת דפנה ושל הקרבות המרים שנערכו במקום. המוזיאון פתוח בכל ימות השבוע.
מתחם קבר נבי-יושע
על מנת להגיע למתחם הקבר יש ללכת דרומה לאורך הסימון של שביל ישראל ולחצות (בזהירות רבה!) את הכביש. מתחם-הקבר כולל רחבה מרוצפת עם בור מים, שני חדרים מרכזיים עטורי כיפות גדולות וחדרים נוספים ששימשו כמדרסה וחדרי מגורים. חדר הקבר סגור, אך ניתן לראות שהוא מתוחזק ונקי יחסית. התחזוקה נעשית על ידי מוסלמים סונים מהגליל, שדואגים למקום מהיותו "מקום קדוש".
מי קבור כאן? השם מעיד על יושע, שהוא יהושע בן-נון, אך על פי המסורת היהודית יהושע בן-נון קבור בתחום נחלת שבט אפרים בצפון השומרון. נבי-יושע הוא גם נביא חשוב לאיסלאם, ויש הרואים בו את בן דמותו של עלי אבן אבו טאלב, הדמות החשובה ביותר לשיעים. השיעים המתואלים רואים באתר מקום קדוש, חשוב ומרכזי כבר מאות שנים. בעבר הוא היה מוקד העלייה לרגל, במיוחד בהילולה שנתית גדולה (זיארה). עלייה לרגל לקבר התקיימה גם בשנים בהן צה"ל שלט בדרום לבנון, עד שנת 2000.
מערת הפלמ"ח
מצפון למבנה (לכיוון מצודת כ"ח) יש מערה שבה נמצאו גופותיהם של שלושה חיילי פלמ"ח, ובהם פילון (פילון פרידמן), המפקד הנערץ. בקרב השני (נסניון הכיבוש הכושל השני) על משטרת נבי יושע נפלו 22 לוחמים. פילון פיקד על נסיגת המחלקה שלו, כאשר הוא עצמו החליט להישאר עם שני פצועים קשה שלא ניתן היה לפנותם, נאמן לעיקרון שלא מפקירים פצועים בשטח. כל השלושה נמצאו יירויים, ככל הנראה על ידו. במערה ניתן לראות נרות זיכרון משומשים המודלקים מידי שנה ביום הזכרון לקרבות נבי-יושע.
עוד באזור
- מהמצודה ניתן לרדת לטיול רגלי אתגרי מרהיב בנחל קדש.
- נסיעה קצרה תוכל להביא אתכם לקרן נפתלי – תצפית נוף מהיפות בגליל.
- אגמון החולה, בו ניתן לראות אלפי ציפורים נודדות.
- מסעדות ובתי קפה ניתן למצוא במתחם צומת כ"ח, צומת הגומא ובקרית שמונה.
