הבית המכושף

העושר האומנותי והצבעוניות העזה שניבטת מכל עבר כשנכנסים ל"בית המצויר" בשלומי, עומדים בניגוד מוחלט לחזות החיצונית של דירת עמידר הישנה בשכונה האפרורית

הסיפור

כשנפטרה הגברת עפייה (עופרה) זכריה בשנת 2002, כשהיא כבת 100 שנה, התגלה אוצר אומנותי מיוחד במינו. דירתה הקטנה, דירת עמידר שיגרתית אליה עברה בהיותה כבת 80, הפכה להיות 'בד הקנבס' שלה, עליו יצרה וביטאה את עולמה הפנימי הדימיוני. היא עשתה זאת באופן עז, שמשאיר את המתבונן חסר מילים ועם חוויה עוצמתית במיוחד.

הביקור בדירה הקטנה יוצר תחושה מאגית של אתר פולחן או כניסה לעולם אגדות ילדותי עם ממלכה של צורות וצבעים. המקדש האישי שהקימה עפייה עוטף את המבקר מכל עבר ולא נותן לעין מנוח. מכל פינה בבית, מהקירות, מהתקרות, מהדלתות ואפילו מצינור הביוב ניבטים שלל צבעים, צורות גיאומטריות צבעוניות שונות החוזרות על עצמן יוצרות אשליה כאילו הדירה כולה מכוסה ברקמה אחת גדולה. שמו הרשמי של האתר הוא "הבית המצויר", אבל לגמרי לא התפלאתי כששמעתי כי רבים קוראים לו "הבית המכושף".

סיפור חייה של עפייה לא שגרתי. היא נולדה בתחילת המאה ה-20 בעיר לאודר בדרום תימן. הוריה השיאו אותה בגיל 10 כדי שלא תיחטף לנישואים על ידי המוסלמים. על פי הסיפורים המשפחתיים, היה לה כישרון ציור מולד, וכבר בצעירותה  צבעה וציירה את ביתו של אחד מעשירי העיר, שאותו דמיינה כארמון המלך.
בשנת 1950 עלתה לישראל עם בעלה, שהיה צורף ועם ששת ילדיה. המשפחה שוכנה במעברת שלומי, וכעבור חודשים ספורים עברה לבית קבע באחד מהמבנים הנטושים של הכפר אל באסה. היה זה בית גדול מידות עם בוסתן סביבו. בשנת 1980 נאלצה המשפחה לעזוב את ביתה ולהעתיק מגוריה אל דירת עמידר קטנה, ברחוב נתן אלבז בעיירה, כשהיא כבר אלמנה החיה בגפה וקרובה לגיל 80.

מאז, כשהיא משוחררת מאיסוריו של בעלה לעסוק בציור, החלה לבטא את עצמה בציור על קירות הבית. כשנגמרו הקירות, עברה לדלתות ואחר כך לתקרות כשהיא מטפסת על מגדלים של שולחנות. פעם אחת אף נפלה, נפצעה ואושפזה למשך זמן רב. בהמשך ציירה ויצרה גם בובות צבעוניות בנות-דמותה, אותן קנתה בשוק בעכו. עד מותה השלימה את יצירת חייה. יצירה מרשימה, מרגשת ויוצאת דופן בעיקר לנוכח הניגוד מול השכונה האפרורית והשיגרתית שמקיפה את הארמון הצבעוני שיצרה לעצמה.

כשנפטרה בשנת 2002  עמדה יצירתה בסכנה משום שעמידר רצתה להעביר את הבית לדיירים חדשים. מועצת שלומי, ובמיוחד מנהל התיירות שלום דדון, שהבין את הייחוד שבאומנות שלה, נזעקו ושכרו את הבית מעמידר. הם מפעילים את המקום ומאפשרים ביקורים בתיאום. לאחרונה הסתיים במקום שיפוץ קל ושיקום חלק מהיצירות ששיני הזמן פגעו בהן. גם אם נחשפתם לצילומים ממהקום, אני מבטיח לכם חוויה מרגשת בסיור עצמו.

הסיור

זהו סיור המתאים לכל ימות השנה ויכול להשתלב היטב בטיול למקומות ואתרים סמוכים בצפון הגליל המערבי.

הביקור הוא בתשלום נמוך ואפשרי בכל ימי השבוע  אך לא בשבת. הבית נמצא ברחוב נתן אלבז 151 והביקור אורך כמחצית השעה. במקום סרטון קצר המספר על הגברת עפייה זכריה שאומנותה ניבטת מכל עבר ולא תשאיר איש אדיש לסיפורה.

הביקור בבית המצויר מחייב תיאום מראש עם שלום דדון בטלפון 052-2987922.

עוד באזור

הנה כמה אפשרויות מוצלחות בסמוך לשלומי, להשלמת טיול מהנה ומעשיר.

• חניתה תחתית – אתר חומה ומגדל. בעלייה לקיבוץ חניתה, מימין לדרך חניון קק"ל ובו אתר הנצחה למבצע העליה לקרקע של קיבוץ חניתה בשנת 1938. בקרבת מקום, ליד עין כובשים, מסלול טיול רגלי מעגלי (שביל ירוק) קצר (כ-2 ק"מ), מקסים ומומלץ.
• מוזיאון חומה ומגדל חניתה. במבנה אבן עתיק יושב מוזיאון קטן ומיוחד, עשיר במוצגים המספר את ההיסטוריה של ההתיישבות במקום ושל "חומה ומגדל". במקום רצפות פסיפס מרהיבות ואפילו עורו של הנמר האחרון. פתוח בכל ימי השבוע כולל בשבת.
• טיול מים קסום בעין חרדלית. קטע קצר של נחל כזיב אליו מושבים המים ויוצר טיול מושלם. ההגעה קלה מצומת מנות. מומלץ לא בסופי שבוע.
• פארק גורן ומצפור מונפורט. מספר מצפורים מרהיבים מעל קניון נחל כזיב עם תצפית למבצר המונפורט, שבילי הליכה ושפע פינות לפיקניק.
• מערת קשת. מהאתרים המרהיבים בארץ. מומלץ ללכת למערה דרך שביל אמיר מיטל ולחזור מהשביל המונגש.
• אתר ראש הנקרה. הנוף המרהיב, המערות הימיות הייחודיות, החי והצומח העשירים, הסיפור ההיסטורי המרתק, הרכבל והנגישות הקלה, הפכו את האתר לאחר המובילים בישראל. אם טרם ביקרתם, הגיע הזמן.
• שביל מצפור הנקרות. שביל הליכה קצר ומרהיב לרגלי הצוקים הלבנים של ראש הנקרה. מושלם לשעות השקיעה. ההתחלה מהכיכר בצפון דרך הפטרולים.