בבוקר לח בשנת תקצ"ד

טיול מעגלי קצר וקל לחורבת ב"ק בהרי המירון, עם נופים וסיפורים עוצרי נשימה

הסיפור

"בבוקר לח בשנת תרל"ח" – כך נפתח שירם של יורם טהרלב ושלום חנוך "הבלדה על יואל משה סלומון", המוכר בביצועו הנפלא של אריק איינשטיין. השיר האהוב (במיוחד עליי, כצאצא למשפחת שטמפר…) מספר על הקמת פתח תקווה, "אם המושבות", בשנת 1878. לא רבים יודעים שמאבק ניטש עם ראש-פינה ("אם מושבות הגליל") על השאלה מי מהן עלתה על הקרקע קודם לכן. וממש בודדים יודעים כי היישוב היהודי החקלאי הראשון שהוקם בארץ בתקופה המודרנית היה בכלל ג'רמק. את היישוב הזה הקים ישראל ב"ק בשנת 1834(!), הוא נמצא במרומי הר מירון ומוכר כיום בשם חורבת ב"ק.

ישראל ב"ק (בעל-קורא) עלה לארץ ב-1831 מברדיצ'ב, התיישב בצפת והקים שם את בית הדפוס הראשון בארץ. באותה שנה כבש את הארץ מוחמד עלי המצרי מידי האימפריה העות'מנית, ומינה את בנו איברהים פאשא לשליט הארץ. השלטון החדש ביצע רפורמות שעיקרן גיוס חובה ותשלומי מיסים גבוהים יותר. קשרים טובים נרקמו בין השלטון המצרי לבין המיעוט היהודי והנוצרי.

כאשר פרץ ב-1834 "מרד הפלאחים", יהודי צפת נפגעו קשות ב"ביזה הגדולה": בתים נבזזו ונשרפו, נשים נאנסו ורבים הוכו קשות וברחו, כולל ישראל ב"ק שבית הדפוס שלו נחרב. בזכות הקשרים הטובים, נתן איברהים פאשא את אדמות הכפר הדרוזי הנטוש ג'רמק לישראל ב"ק. מ-1834 החל ב"ק לפתח את החווה החקלאית הזו, ובשנים 1835-36 ישב במקום בנו ניסן, שהחל לבנות שם בתים ולפתח שדות ומטעים.

ב-1837 פקד אסון נוסף את תושבי צפת – רעידת אדמה קשה, שבין היתר הרסה בשנית את בית הדפוס של ישראל ב"ק. האב הצטרף לבנו והמשיך בפיתוח המקום. ב-1839 ביקר שם משה מונטיפיורי, התפעל מההתישבות החקלאית היהודית המוצלחת והחליט לפתח עוד יישובים דוגמתה.

מעט לאחר מכן, בשנת 1840, הגיע סופה של ההתישבות בג'רמק. איברהים פאשא הובס ונס מהארץ, והאימפריה העות'מנית שבה ותפסה את השלטון. תושבי פקיעין הדרוזים הגיעו לג'רמק להשיב לידם את אדמותיהם, ומשפחת ב"ק נמלטה מהמקום פן יבולע להם. משפחת ב"ק עברה לירושלים. ישראל הקים מחדש את בית הדפוס שלו (שנעשה לאחד הזרזים החשובים לראשית הציונות) ובנו ניסן הפך להיות מפרנסי הקהילה.

הכפר ג'רמק, חורבת ב"ק, ניטש שוב ועומד בבדידותו עד ימינו. שרידים לא מועטים מתקופה זו פזורים עדיין בשטח. עצי אגוז המלך הם העדות הברורה ביותר לפרשת התישבות קצרה מועד וראשונית זו. חסר רק שיר יפה שיהפוך את הסיפור למוכר יותר.

 

הטיול

לחורבה מגיעים בטיול רגלי קצר (כ-2.5 ק"מ) וקל שמתחיל ומסתיים בחניון שביל הפסגה בראש הר מירון. מהחניון התחילו ללכת על כביש האספלט דרומה ועד מהרה פנו ימינה לדרך הג'יפים המסומנת בכחול. המשיכו בדרך כ-1.2 ק"מ מערבה לעבר רכס עפאים, עד שתגיעו למבנה אבן נאה. זהו בית היערן של קק"ל. הכניסה אליו אסורה, אבל הסיפור חזק. יוסוף ספאדי היה דרוזי מהכפר מג'דל שמס שפעל מטעם ישראל והקים בסוריה רשת ריגול שעסקה גם בהברחת יהודים ארצה. משנחשפה הרשת בתחילת שנות ה-50 הוא קיבל ממשרד הביטחון משרה של יערן, ועבר לגור כאן עם משפחתו. בשנת 1955 הגיע לבית באישון לילה עלי חרבוש, שנולד באחד מכפרי הגליל אך פעל בשירות הסורים, ורצח אותו לעיני אישתו ובנו הפעוט. אותו מרצח, אגב, נהרג זמן לא רב אחר כך בקרבת חרבת חממה על המירון ממארב של צה"ל.

מבית היערן חזרו על עקבותיכם במורד דרך הג'יפים, ופנו ימינה בשביל לעבר עץ אגוז המלך הבודד שמדרומכם. העץ מציין את תחילת חורבות הכפר ג'רמק. צעדו במורד כשאתם נהנים מהמראה עוצר הנשימה דרומה לעבר בית ג'ן, ואז פנו שמאלה בשביל המסומן כחול אל תוך השטח. עד מהרה תגלו שני מקורות מים. האחד מאגורת בק שהיא מערה מלאה מים. המערה נחצבה כמאגורה לאיחסון תבואות, אך התמלאה במים ומהווה מקום נפלא לשכשוך בקיץ החם. מעט בהמשך תגיעו לבאר רום, שהיא מקור המים העיקרי במקום. לרוב פתח הבאר מכוסה בלוח מתכת גדול. בקרבתה תראו גם אבן ריחיים נאה, ומסביב שרידים מהיישוב שננטש, כולל גורן גדולה בהמשך השביל.

המשיכו עם השביל הכחול בכיוון כללי צפון-מזרח עד שתתחברו לשביל ירוק (שהוא גם שביל ישראל). מעט בהמשך תראו אזור מוגבה ובו עץ אלון בודד. שבו בצל האלון ותראו לפניכם בריכת חורף גדולה שפיתחה רשות שמורות הטבע. ברוב עונות השנה יש מים בבריכה, ובחורף היא נראית כאגם של ממש. בריכות חורף הן בית גידול חשוב שהולך ונעלם מנופי ארצנו, וחשובות מאוד בשימור מינים יחודיים של דו חיים, חרקים וחסרי חוליות. זהו מקום מעולה לסנדוויץ' עם נוף, לקראת החזרה בשביל הג'יפים הכחול לחניון הפסגה.

אם הגעתם לכאן בזמן פריחת החלמוניות (בסתיו, בתקופת הגשמים הראשונים) אל תחמיצו אותן, וצעדו מעט בשביל הפסגה לאזור הפריחה. אפשר כמובן להשלים את השביל המעגלי (כ-3.5 ק"מ קלים) על נופיו עוצרי הנשימה.

 

דילוג לתוכן