לא מדברים על זה

שיחה

שם כולל לצורת תקשורת בין בני אדם לצורך העברת מידע וחילופי רעיונות. ייחודה של השיחה על פני צורות התקשרות אחרות – המיידיות של העברת המידע. השיחה מתבצעת כיום באמצעות מכשירים טכנולוגיים שונים, תוך שימוש בכתב ובסמלים שונים.

היסטוריה (עריכת קוד מקור | עריכה)

ערך מורחב – דיבור

בעבר נהגו בני האדם לנהל שיחות תוך שימוש בקולות שהפיקו מגרונם. הם כינו פעולה זו בשם דיבור, ועל פי עדויות שונות (דרוש מקור) היו בגרונם שתי רקמות מיוחדות שכונו "מיתרי קול", שבינתיים התנוונו ונעלמו כליל. על פי אותן עדויות, יכלו בני האדם להפיק מגרונם צליל נפרד לכל אות, וצליל זה כונה הברה. את ההברות חיברו למילים, את המילים למשפטים ואת המשפטים לרעיון – כל זאת ללא שימוש במכשירים או כלי עזר.

חלק מהחוקרים סבורים שבאותן תקופות אף יכלו בני האדם לומר את אותה מילה או את אותו משפט באופנים שונים, לשלוט בעוצמת הקול שהפיקו מגרונם ואף בצליל, בהטעמתו ובמנגינתו. באמצעות השינויים הללו נתנו בני האדם לדבריהם משמעות שונה, הכניסו בהם רגשות, הדגישו דברים או המעיטו בערכם – הכל באמצעות אותם קולות שנהגו להשמיע, ללא שימוש במכשירים טכנולוגיים או אימוג'יז.

עד אמצע המאה ה-19 יכלו בני האדם לשוחח רק עם בני אדם אחרים שנמצאו בקרבתם. עם הופעתם של מכשירי הטלפון הקדומים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 יכלו בני אדם לשוחח זה עם זה גם כאשר השותפים לשיחה נמצאו במקומות מרוחקים זה מזה. יחד עם זאת, עדיין היה עליהם להשתמש בקולם על מנת לנהל שיחה. רק עם התפתחות רשת האינטרנט בסוף המאה ה-20 והופעת מכשירי הטלפון החכמים התאפשרה השיחה המודרנית, כפי שאנו מכירים אותה היום.

מיומנות הדיבור של בני האדם שרדה זמן רב יחסית למיומנויות אחרות שנעלמו במהלך האבולוציה, כגון ציד, הבערת אש, עיכול מזון לא מבושל ועוד. למעשה, עד העשורים הראשונים של המאה ה-21 עדיין חיו אנשים ששלטו במיומנות זו, וחלקם אפילו השתמש בדיבור בחיי היומיום שלהם.

(ערך בוויקיפדיה, בעתיד הלא ממש רחוק)

***

קראו לי רומנטיקן, האשימו אותי באנכרוניזם, נודו לי בראשכם כמי שנתקלים בתמהוני שלא מחובר למציאות. אני עדיין אוהב לשוחח עם אנשים באמצעות דיבור.

תזכורת, למי ששכח: זה קורה בין שני אנשים או יותר. אחד המשתתפים בשיחה מספר בקולו על חוויה שעבר, או מביע דעתו על ענייני דיומא. השאר מקשיבים לו. כאשר מסיים הראשון את דבריו, מישהו אחר מדבר. לרוב, יתייחס הדובר השני לדבריו של הראשון, יחזק אותם, יסתור אותם, או יוסיף להם נופך משלו באמצעות דוגמה נוספת שתתמוך באיזה רעיון או יספר את אותו סיפור מזווית קצת שונה.

יש אשר יפתח אחד ממשתתפי השיחה את פיו ויישא דבריו בעוד חברו מדבר, מבלי לחכות לסיום דבריו. לרוב תיחשב פעולה כזו כחוסר נימוס, אך במצבים מסוימים תיחשב לגיטימית ותתרום לשיחה מעניינת, קצבית ומלהיבה. ומכיוון ששיחה קצבית שכזו מתאפיינת לעתים באמירת דברים לאחר מחשבה קצרצרה בלבד, אם בכלל, אך נימה מפרידה בין שיחה ערה ומהנה, לבין קקפוניה מתסכלת. וזהו אולי סוד קסמה של צורת התקשורת הזו.

אלא שטעמן של השיחות סר והולך. מה לחברי לספר מחוויותיו מהטיול האחרון שלו, אחרי שהעלה ריבוא אלבומי תמונות לפייס, לווטסאפ ולאינסטוש? ואחרי הפוסט הנוקב שפירסם רק שלשום, היש טעם לדון איתו שוב על אותו נושא? והאם נושא אחר בכלל נראה רלוונטי?

אנחנו יודעים מהרשתות החברתיות על כל צעד ושעל של חברינו, מה עם הילדים, באיזה מסעדות אכלו, איך היה טיול הג'יפים ביער השחור ואיזה ליקר שתו בקאריביים. אז לצלצל ולשאול מה נשמע? זה לא רק מציק, זו אפילו חוצפה. אולי אני בדיוק מפריע?

***

בהתחלה היו הצ'אטים והדואר האלקטרוני. בהמשך באו המיסרונים והפייסבוק. וכבר כמה שנים טובות שאת רוב השיחות אנחנו מנהלים בווטסאפ. כבר נכתב על האתגרים שמעמידה בפנינו האפליקציה הפלאית הזו. להיות שנון, לענות מהר, להשתלט על כמויות של הודעות שמגיעות במקביל, איך לצאת מקבוצה מבלי שירגישו (ואז להתבאס שאתה לא יודע כלום) ועוד ועוד.

וכבר יש הלכות ווטסאפ ונימוסים חדשים. למשל, אם במקרה עברת ליד גבעתיים, אין זה מנומס לצלצל לחבריך שגרים שם ולשאול אם מתאים להם שתקפצו לקפה ספונטני. את זה עושים רק בווטסאפ, ואז יש לחברים כמה שניות להתלבט ולהחליט. ואם לא בא להם, ימציאו תירוץ טוב וישלחו אותך להמשך דרכך בלי כוס קפה. בשיחת טלפון מלאכת המצאת התירוץ היא כמעט בלתי אפשרית.

בווטסאפ שלי נקבעו אינספור פגישות, נולדו ילדים, התבשרתי על אירועים וחתונות ולהבדיל הגיעו בשורות קשות, ונדמה לי שאפילו על השלמת הליך גירושין התבשרתי באותה אפליקציה שכמעט מנהלת את חיינו.

זה בהחלט יעיל, והאימוג'יז בכל זאת מוסיפים אינטרפטציה כלשהי. אבל האמנם כך נגזר עלינו להביע רגשות? מה עם הקול האנושי? איך מעבירים אינטונציה? מה, יותר לא נזכה להבחין באותם ניואנסים קלילים בקולו של בן שיחנו שגורמים לנו להרגיש רצוים, מעניינים ואהובים? האם אחד ממאפייניו המובהקים ביותר של אדם – קולו, הולך ומאבד את הרלוונטיות שלו?

***

אין ספק, צריך לדבר על זה. קוראיי היקרים, אשמח אם תגיבו על הוול שלי, או תשלחו לי ווטסאפים בנידון.