אמצע מאי, סופו של האביב, ואפילו מזג האוויר מרגיש השנה שאלו ימים מיוחדים. כבר כתבתי בעבר שהימים בין פסח לשבועות הם בעלי משמעות מיוחדת. השנה, שנת השבעים למדינת ישראל, נוספו להם אירועים שאין לי ספק שהם בעלי משמעות רבה לעמנו ומדינתנו.
תחילת חודש סיון, תחילתו של הקיץ, חג השבועות בפתח. ארבעה שמות לחג, החל ב-ו' בסיון ונמשך יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ: חג השבועות; חג הביכורים; עצרת; חג מתן תורה. חג השבועות מסיים את מנין ימי ספירת העומר ואנו מאמינים כי הוא המועד בו ניתנה התורה במעמד הר סיני. החג מדגיש כי מאורע יציאת מצרים לא נועד אלא להיות הכנה למעמד הר סיני.
בחג נוהגים לקרוא בתורה את פרקים י"ט ו-כ' בספר שמות, המתארים את מעמד הר סיני. את עשרת הדברות נוהגים לקרוא בטעמי מקרא מיוחדים. ההפטרה לקוחה מספר יחזקאל פרק א', המתאר את מעשה ה"מרכבה".
לפני קריאת התורה נוהגים לקרוא את מגילת רות, ולכך נתנו טעמים רבים. אציין את חלקם: חג השבועות הוא יום הולדתו של דוד המלך וגם יום פטירתו. במגילת רות אנו למדים על שושלת בית ישי: רות נישאה לבועז מבית יהודה, מנישואין אלו נולד עובד אבי ישי אבי דוד. רות מייצגת באישיותה ובאורח חייה את הדמות האידאלית של גר הצדק. רות וערפה אחותה היו, לפי המסורת, בנותיו של עגלון מלך מואב. בדבקותה בנעמי חמותה, ברצונה העז להסתפח לעם היהודי, מבלי שידריך אותה לכך מניע חיצוני כלשהו או נגיעה אישית, לא היססה רות להשליך מאחורי גבה את הדר מלכות בית אביה, אף לא נרתעה מן הידיעה הברורה שבארץ יהודה שורר רעב כבד. בכך הפכה רות להיות סמל של גיור אמיתי, ומילותיה הפכו לביטוי הקלאסי של מתגייר אמיתי: "כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי, ואלוהיך אלוהי".
כל העם היהודי כולו הנו בבחינת גר צדק בחג מתן תורה. זהו עם שהתחנך על ברכי תרבות מצרים, עבר גלגולים שונים בארץ זרה, ועתה ניצב הוא למרגלות הר סיני לקבל עול תורה ומצוות ומכריז: "נעשה ונשמע!". קריאת מגילת רות הנה אפוא כפרט (רות), הנלמד על הכלל (עם ישראל).
מידי שנה בעת הבשלת התבואה, השעורה והחיטה, בדיוק 50 יום לאחר חג הפסח, אנו חוגגים ומודים על התבואה והתורה, על הקיום הפיסי שלנו המגיע מהשדה ועל הקיום הרוחני שלנו – התורה. זו הסיבה שהחג נקראה מתן תורה ולא קבלת תורה. נתינת התורה חלה במועד קבוע, ואילו קבלתה חורגת מכך, ומתמשכת על פני כל ימות השנה ולילותיה, על פני השנים כולן, לעד.
בעקבות הכרתה של ירושלים כבירת ישראל על ידי ארה"ב ויום ירושלים שחל השבוע, אסיים בשירו של יוסף שריג "אור וירושלים", ובברכת חג שמח ושלום וביטחון.
קריאה נעימה!
אור וירושלים / יוסף שריג
השקט שוב צונח כאן משמי הערב
כדאיית דיה מעל התהומות
ושמש אדומה נושקת להט חרב
את הפסגות, המגדלים והחומות.
ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור
ראיתי עיר עוטפת אור.
הנה זוחל הצל מבין גבעות האורן
קרב בסתר כאוהב אל השכונות.
ומול פניו קריצות, ריבוא עיני האור הן,
לפתע נפקחו עיניו כנפעמות.
ראיתי עיר עוטפת אור…
בדממת אשמורת אחרונה נושמת,
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחויר,
אך שחר כבר כיפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.
ראיתי עיר עוטפת אור…
