האביב, ימי ספירת העומר, הימים שבין פסח לשבועות. אלו ימים מיוחדים ובעלי משמעות גדולה. רבי אהרון הלוי מברצלונה, שלו מיוחס חיבור "ספר החינוך", מביא הנמקה רעיונית לספירת העומר: חג הפסח מסמל את החירות המדינית של עם ישראל. חירות זו הייתה רק אמצעי למטרה אחרת, עליונה, אליה הגיעה העם שבעה שבועות לאחר שיצא ממצרים, בקבלו את התורה במעמד הר סיני: החירות הרוחנית. למטרה זו שאף ובהתגשמותה בחג השבועות היה משום ציון דרך כביר להתהוות ישראל כעם. לפני קבלת התורה בחג השבועות צריכים מקבליה להכשיר עצמם מבחינת "ניקיון" יחסיהם עם הזולת, שינוי אורח חייהם ומידותיהם.
יום מיוחד במינו בתוך ספירת העומר הוא ל"ג בעומר, אותו נציין בשבוע הבא. על פי המסורת ביום זה פסקה המגיפה שהפילה חללים רבים מבין תלמידי רבי עקיבא, בעת המרד ברומאים. על פי מסכת יבמות, נגזר דינם של תלמידי רבי עקיבא מפני "שלא נהגו כבוד איש ברעהו". כה החשיבה היהדות את כבוד האב, האם וכבוד החבר, עד שקבעה כי "דרך ארץ קדמה לתורה". היות ותלמידי רבי עקיבא הסתפקו רק בתורה ושכחו, כנראה, את דרך הארץ – נענשו. מותם, דווקא בימים שבין פסח לשבועות, מלמד אותנו שימים אלה אמורים להיות ימי הכנה נפשית למתן תורה ותיקון מערכת היחסים עם סביבתנו: "אם אין דרך ארץ – אין תורה", נאמר בפרקי אבות.
בעת החדשה, מאז תקומת עם ישראל בציון, נוספו לתווך שבין פסח לשבועות שלושה תאריכים משמעותיים וחשובים: ד' באייר, יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל; ה' באייר, יום הכרזת הקמתה של המדינה הוא יום העצמאות; ו-כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, שחרור העיר העתיקה, הר הבית והכותל המערבי במלחמת ששת הימים, הוא יום ירושלים. אני מוצא סמליות רבה במקבץ המועדים המופלא והמיוחד הזה. מועדים מן העבר הרחוק מתערבבים עם מועדים מהעבר הקרוב וההווה, שמחה ואושר מהולים בעצב וכאב, פיזיות ברוחניות, והכל יחד יוצר את המופלאות של תולדות עמנו ותקומתו המחודשת במדינת ישראל.
אסיים בשירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב", המחבר גם הוא לטעמי בין הימים ההם לזמן הזה ובין העולם הגשמי לזה הרוחני, ומתאים במיוחד ליום ירושלים הקרב ובא.
בריאות וקריאה נעימה.
ירושלים של זהב / נעמי שמר
אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.
ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב…
אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.
כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב
ירושלים של זהב…
חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב…
