בשבוע הבא יגיע אלינו האביב באופן רשמי וממוסד. ה-21 בחודש מרץ, יום השוויון, המועד בו שעות האור של היממה שוות לשעות החשיכה, הוא המועד הרשמי בחצי הכדור הצפוני לתחילתו של האביב. ברוך הבא. ואכן ניתן להרגיש את האביב בכל פינה, הפריחה ממלאת את האוויר בחלקיקים הגורמים לחלקנו לאלרגיות שונות, ומלכלכים כל פינה אפשרית באבק הפריחה. החלק היפה הוא הססגוניות של מרבדי הפריחה בשדות, ואצלנו בולטים במיוחד פריחתו הסגולה ורודה של כליל החורש אל מול הכתמים הזהובים של הקידה השעירה. הציפורים החלו את הנדידה מארצות החום לקיץ הנעים בארצות הצפוניות, והטבע כולו מתעורר. החרקים עפים בטירוף ומפרים את הפרחים, העצים שעמדו בשלכת מלבלבים ופורחים. אביב, כבר אמרנו.
ראש חודש אדר ב', משנכנס אדר מרבים בשמחה. ואכן בעוד שבועיים נחוג את פורים. חג פורים חל בימים י”ד ו-ט”ו באדר, והוא זכר להצלתם של היהודים בימי אחשורוש מגזירות המן, ש"חשב על היהודים לאבדם והפיל פור – הגורל – להורגם ולאבדם". על שם הפור נקרא החג פורים, ולתיאור הפרשה הזאת מוקדשת מגילת אסתר. י"ד באדר נקבע פורים של "פרזות" ואילו ט"ו באדר, שבו נחו "היהודים אשר בשושן" מאויביהם, נקבע פורים של שושן ושל "כרכים בארץ ישראל, המוקפים חומה מימי יהושע בן-נון".
רוב המקורות של דברי חז”ל על פורים מרוכזים בפרקים א'-ב' של מסכת מגילה שבמשנה, שבתוספתא ובשני התלמודים. מצוות פורים היא אחת משבע מצוות דרבנן. ואם נפרט אותה, נמצא בה עצמה שבע מצוות דרבנן, שכל אחת מהן יש לה תוקף הדין של דברי סופרים. ואלה הן המצוות: קריאת המגילה, משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים, קריאת התורה, אמירת "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון, משתה ושמחה – סעודה, איסור הספד ותענית. בניגוד לחג החנוכה, המנציח מערכה שהתנהלה על קיומו הרוחני של עם ישראל וייחודה של תורת ישראל, במאבק בין המן לבין מרדכי ואסתר נתון היה על כף המאזניים עצם קיומו הפיזי של העם היהודי. לכן הונצח חג הפורים לא רק באמצעים רוחניים, אלא גם באמצעות ביטויים גשמיים, האומרים כאילו: הרינו קיימים, אוכלים, שותים, שמחים. מכאן ההוראה לסעודת פורים ולמשלוח מנות, שהם ביטויים גשמיים, וכן למתן מתנות לאביונים, אשר באות להוכיח כי חלק מעצם קיומנו הוא הדאגה לזולת. שמחת פורים היא גם מעין הפגנה כלפי יורשיו של המן, ממשיכי דרכו שבכל הדורות.
השנה האביב, חודש אדר ב' וחג פורים, מלווים ברגשות ותחושות כואבים ודאגה רבה. המלחמה עדיין כאן, 134 חטופות וחטופים לא איתנו, כאן בגבול הצפון יותר מ-100,000 מפונים, והעתיד לוטה בערפל. נתפלל ונעשה שהאור המתחיל לגבור על החושך החל מה-21.3, יום השוויון, בשילוב השמחה בה אנו מצווים בחג פורים, יחד עם האביב המלבלב יביאו לשינוי – להחזרת כל החטופות והחטופים, לסיום המלחמה והמשך בנייה ויצירה של העם החברה והמדינה האהובה והיקרה שלנו.
אסיים בשירו של נתן יונתן "טוב ללכת בדרכים" ובתפילה לחזרת כל החטופות והחטופים ולשלומם של חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון.
קריאה נעימה.
טוב ללכת בדרכים / נתן יונתן
הָעוֹלָם עָגֹל וּפָתוּחַ
עֲנָנִים בַּסָּךְ הוֹלְכִים
עִמָּהֶם בְּצַעַד בָּטוּחַ
טוֹב לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים.
עֲנָנִים שָׁטִים בָּרָקִיעַ
וְרָחָב כָּאוֹר שְׁבִילָם.
אִם נֵלֵךְ וַדַּאי שֶׁנַּגִּיעַ
עַד סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.
בִּנְתִיבֵי הָרִים נַעְפִּילָה,
נַעֲבֹר שְׁבִילֵי עָפָר,
כָּל דְּרָכֵינוּ בֶּטַח יוֹבִילוּ
לְעוֹלָם אֶל זֶה הַכְּפָר.