אמצע דצמבר, תחילתו של חודש טבת. הימים הולכים ומתקצרים, הטמפרטורות יורדות, יורד גשם, החורף כאן עוד מעט באופן רשמי. חג האורים מאחורינו, אך ברחבי העולם ממשיכים לחגוג את חגי האור.
אין זה מקרה שלקראת ה-21 בדצמבר, היום הקצר בשנה, ניתן למצוא במקומות רבים בעולם חגים ופסטיבלים שונים, המקדשים את האור. לחלקם מכנה משותף הנוגע בהיבט הסימבולי של האור, ומבטא את שאיפת הטוב לגבור על הרע – "באנו חושך לגרש". התרבות האנושית מצאה לה דרכים מרתקות ומגוונות להתמודד עם שעות האור המתמעטות בחצי הכדור הצפוני בחודשי החורף. ראש המועצה החדש, איל שמואלי וחברי המועצה החדשים נכנסו לתפקידם בשבוע שעבר. בהצלחה! עבודה רבה ואתגרים רבים מצפים לראש המועצה בתחילת דרכו. ללא ספק מערכת הבחירות שעברנו שידרה רצון עז של כלל התושבים לשינוי דרך, למציאת הנתיב שיוביל את הכפר והקהילה להצלחה. אני מקווה שאייל וחברי המועצה יחזירו את הכפר לנתיב הנכון.
אמנם חג החנוכה עבר, ובכל זאת בחרתי להתמקד בשיר שנכתב לכבודו. "אנו נושאים לפידים" הוא שיר חנוכה ציוני אשר נכתב בשנות השלושים המוקדמות על ידי אהרן זאב והולחן בידי מרדכי זעירא. השיר מושר בטקסים ציוניים רשמיים שונים. לשיר גרסה נוספת, שונה מעט מהמילים המקובלות. אהרן זאב היה מחנך באחד מבתי החינוך של זרם העובדים, ולימים קצין חינוך ראשי בצה"ל. את השיר כתב למצעד חנוכה שהונהג שם.
ברבות הימים זכה הזמר להצלחה והפך לשיר חנוכה כללי ומקובל. השיר מושר מידי שנה בעת הדלקת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל. לעתים המנגינה מנוגנת במצעדים צבאיים בישראל בנוסף למארש צה"ל. השיר בכללו מתאר עבודה קשה ומאומצת עד ההגעה למטרה.
יש הרואים במילות השיר תכנים אנטי-אמוניים שונים. המילים "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו" חוזרות על עצמן לאורך השיר מספר פעמים, כדי להדגיש את אי התערבות האל בנעשה, ואת האמונה ברוח האדם. בסיום השיר מופיעות המילים "בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור", כדי לקרוא תיגר על סיפור הבריאה התנכ"י, בו נוצר האור על ידי דבר האלוהים "יהי אור". בבית האמצעי מופיע הקטע "לעמק הלכנו ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו", כאמירת נגד לצו האלוהי, המופיע בהקשר איסור העלייה להר סיני: "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (יתרו יט,יב).
עבורי בחג החנוכה ובכלל יש מן האמונה, החלום והנס, ויש גם הרבה מאוד מרוח האדם: עבודה קשה, הנהגה אמיצה וגבורה אנושית. אין ולא צריכה להיות סתירה בין השניים. להפך!
אסיים בשירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין", המבטא לדעתי את האיזון הנכון בין אמונה, רוח האדם ומעשיו, ובתפילה שגם הכפר והקהילה שלנו תחזור לאיזון הנכון.
קריאה נעימה.
אני מאמין / שאול טשרניחובסקי
שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח,
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז.
רוחו ישליך כבלי-הבל,
ירוממנו במתי-על:
לא ברעב ימות עובד,
דרור לנפש, פת-לדל.
שחקי כי גם ברעות אאמין,
אאמין, כי עוד אמצא לב,
לב תקוותי גם תקוותיו,
יחוש אושר, יבין כאב.
אאמינה גם בעתיד,
אף אם ירחק זה היום,
אך בוא יבוא – ישאו שלום,
אז וברכה לאום מלאום.
ישוב יפרח אז גם עמי,
ובארץ יקום דור,
ברזל-כבליו יוסר מנו,
עין-בעין יראה אור.
יחיה, יאהב, יפעל, יעש,
דור בארץ אמנם חי,
לא בעתיד, בשמים –
חיי רוח לו אין די.
אז שיר חדש ישיר משורר,
ליפי ונשגב לבו ער
לו, לצעיר, מעל קברי
פרחים ילקטו לזר.
