ביום שבת 9.4 בשעה 12 יתקיים בגלריה טל שיח גלריה עם האמנית שרה בנינגה, במסגרתו תערוכת היחיד שלה. האירוע יכלול הרצאה בנושא המשפחה באמנות. כניסה חופשית, נדרשת הרשמה במייל talgallery@gmail.com. הגלריה תהיה פתוחה בחול המועד בימים שני עד רביעי 18-20 באפריל בשעות 11:00-14:00. בשבת 16.4 (פסח) הגלריה תהיה סגורה, ובשבתות 23.4 ו-5.5 היא תהיה פתוחה כרגיל בשעות 11-14.

תערוכה חדשה בגלריה ע"ש אפטר-ברר במרכז אמנויות במעלות פרחים לאחר קציר, של האמן אריק קילמניק. אוצרת: מיטל קילמניק. פתיחה: יום שישי 8.4 בשעה 11:00. נעילה 28.5. אריק קילמניק הוא צייר, טייס בעל יכולות הנדסיות וכותב סיפורים. הוא גם הקים את אחת מחמש סדנאות ההדפס המובילות בעולם, הפועלת בירושלים. ראשיתה של התערוכה במרחב הדיגיטלי בימי קורונה. אריק פרסם סיפורים קצרים והאוצרת, אחייניתו, השיבה לו בסיפורים חדשים שכתבה. לצופים מוצג דיאלוג טקסטואלי מלווה ברישומים של חרקים וציפורים. את התערוכה מלווה סרט שצילם וערך נכדו. הכניסה חופשית, לפרטים 04-9977150, www.artsmaalot.com.

להקת המחול הקיבוצית תעלה ביום שלישי 19.4 בשעה 20:00 את היצירה אָסַיְלוּם מאת רמי באר בגעתון. בלהקה רואים במחול זה כ"יצירתו הבועטת והרלוונטית מתמיד של באר".

עוד בגעתון במהלך חול המועד: האירוע רוקדים אביב של קיבוצית 2, יתקיים ב-20.4 החל מהשעה 12:00. האירוע כולל סיור מודרך בכפר המחול הבינלאומי, הצצה אל מאחורי הקלעים וצפייה ברקדנים בשגרת האימונים, וכן צפייה בסרט המציג את סיפור הקמתה של הלהקה.  לסיום יצטרפו המשתתפים אל רקדני 'קיבוצית 2' עם "Let's Dance", מופע שהוא גם חגיגה מעוררת וסוחפת של קצב ותנועה המתאימה לכל גיל. הפעילות כוללת שיתוף בלתי אמצעי בין רקדני הלהקה לקהל ומתאימה לזוגות ולמשפחות. פרטים באתר הלהקה.

"לילות בנקרות", סדרת מופעי מוזיקה בראש הנקרה, תתקיים גם השנה. במסגרת זו יפיעו ארבעה אמנים: נרקיס (19.5), בניה ברבי (2.6), מוניקה סקס (9.6) ונתן גושן (30.6). פרטים נוספים באתר ראש הנקרה.

בגן הבוטני של נהריה יתקיים ביום ראשון ושני 17-18 באפריל שוק פשפשים שיכלול יריד ענתיקות, אספנות, יד שנייה וינטג', פינות יצירה לילדים ברוח הוינטג' ועוד. היריד יפעל בשעות 10-17, והמארגנים מבטיחם מוזיקה טובה, אווירה נוסטלגית ופריטים מעניינים.

רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, אוצרות הגליל ורשות הטבע והגנים יפעילו בחוה"מ פסח עמדת מידע בנחל כזיב ומערך היסעים לנחל כזיב ובחזרה בתאריכים 17-23 באפריל. העלות היא סמלית, 5 שקלים במזומן, חינם לילדים מתחת לגיל 5. ההיסעים יפעלו בין השעות 9:00-17:00 ומכירת הכרטיסים לשאטל תתאפשר עד השעה 15:00. עלייה אחרונה לשאטל מעין זיו חזרה לחניון בשעה 16:00.

עוד אותו החזון, שוב אותו הבגד. אחרי עשרים שנה חנות "סיפורי בדים" בכפר ורדים שמורה כמו יין טוב, בדיוק כמו מילות השיר הקלאסי (מילים יענקל'ה רוטבליט, לחן שמוליק קראוס). החנות מוכרת בגדים יד שנייה וגם קצת כלים, היא מופעלת על ידי מתנדבות בלבד, כל הכנסותיה מועברות לטובת הקהילה. ואת כל זה היא עושה כבר 20 שנה ברציפות.
את הרעיון לחנות הגתה חנה אש ז"ל בשנת 2001. אש, ניצולת שואה ומתנדבת פעילה עם מודעות חברתית, נהגה לרכז בביתה חבילות בגדים, אותם מסרה למטרות צדקה ולמי שהיה זקוק. כאשר לא יכלה עוד לעסוק בכך עקב מצב רפואי, הזמינה אל ביתה את דינה להב, תושבת הכפר. "באותה תקופה היה טרנד של חנויות יד שניה בתל אביב", נזכרת להב, כיום חברה בצוות ניהול החנות. "חנה נתנה לי כתבה קטנה שגזרה מהעיתון ואמרה לי 'אני רוצה שתקימי דבר כזה בכפר'".
חנה אש נפטרה בשנת 2010 ולהנצחת זכרה השתתפה החנות במימון מתקני גן השעשועים ב"צומת המפה", גן שנקרא על שמה. החנות הוקמה בסיוע ראש המועצה דאז ד"ר אריה ברן, יחד עם עובדי מועצה ומתנדבים שריכז עמוס לוי תושב הכפר. לאחר הקמת החנות וגיוס צוות מתנדבות מונתה דרורה וינר ז"ל לתפקיד מנהלת החנות, והיא ניהלה אותה ביד רמה במשך 12 שנים. היום יש הסכמה שוינר קבעה בעצם את אופיה של החנות ודרך התנהלותה, שנשמרת עד היום. "דרורה ניהלה את החנות בצורה יוצאת מן הכלל, במקצועיות ובמסירות רבה", מספרות המתנדבות.
לצידה של וינר פעל צוות ניהול מסייע. מאז פטירתה בשנת 2013 מנהל את החנות צוות המונה חמש מתנדבות. במרוצת השנים התרחבה החנות לשטח של מעל 100 מ"ר. מספר המתנדבות גדל אף הוא בהתמדה, ועומד כיום על 62 נשים מכל הגילאים, ולא רק תושבות הכפר. במהלך השנה אף מגיעות נערות בגילאי תיכון להתנדב, כחלק ממסגרת המחויבות האישית שלהן. "מעבר לתרומתן המשמעותית", מציינות המתנדבות בשמחה, "הן גם מורידות לנו את ממוצע הגילאים".
החנות מוגדרת כחנות קהילתית. היא פועלת תחת המועצה המקומית, אך אוטונומית בהתנהלותה. צוות הניהול אחראי על המנגנון השוטף הכולל את מיון הבגדים והציוד שמתקבל, סידור החנות וניקיונות, טיפול בצוות, גזברות, טיפול בבקשות תמיכה, קשר עם גורמי חוץ ועוד. כל אחת בצוות אחראית על תחום אחר, אך ההחלטות הניהוליות משותפות. "בתקופת הקורונה, כאשר נבצר ממתנדבות מבוגרות להתנדב בחנות, נקראו המתנדבות הצעירות למלא את השורות", מספרות חברות הצוות. "עשר נשים צעירות התייצבו לעבודה, וכיום הן מהוות חלק בלתי נפרד מהצוות. הן למעשה דור ההמשך שלנו".
הקהילתיות מתבטאת במטרות ובערכים המרכזיים שהוגדרו עם הקמת החנות: אחריות חברתית – חיזוק חוליות מעוטות יכולת בישוב מתוך אחריות קהילתית במחירים השווים לכל נפש; אחריות סביבתית – אימוץ עיקרון המיחזור על ידי כך שלא זורקים אף בגד שמגיע לחנות (בגדים שלא ראויים ללבוש נמכרים למיחזור); ורוח ההתנדבות – המאפיין את חיי הקהילה בכפר בכלל ואת צוות החנות בפרט.
וצוות החנות, הוא אכן קהילה קטנה. "אנחנו כמו משפחה, ונוצרו בקרבנו הרבה חברויות", מעידות המתנדבות. הן מספרות גם על מפגשי הגיבוש החברתיים, מתנות בימי הולדת ועל טיול המתקיים בכל שנה. "לאורך השנים זכינו להדרכתם האיכותית של מדריכים כמו שלמה רודד ובשנים האחרונות מדריך אותנו ניר שילה בהתנדבות מלאה".
הכנסות החנות נתרמות כולן לקידום מגוון רחב של גופים ופרויקטים חשובים בקהילה, ביניהם: משפחות המטופלות במחלקת הרווחה בישוב, פעילות מועדון "קפה בוקר", ריהוט במועדון הזהב ומועדון הלובי, מפעלי קיץ לנוער, תחום החינוך בכלל ובפרט בתי החינוך, חגי הישוב, ועדת חיילים, מרכז המוסיקה, ספריית הישוב, קייטנות, אגודת הספורט והרשימה עוד ארוכה. בנוסף, לאורך השנים נתרמו בגדים לבתי אבות ולפנימיות נוער וכיום מתארגנת החנות לקראת תרומת בגדים למשפחות מאוקראינה.
קשר יפה נרקם בין "סיפורי בדים" לבין גני הילדים בישוב, קשר הבא לידי ביטוי בתמיכות כספיות, תרומת חומרים שמוחזרו לצורך עבודות יצירה (גרביים, בדים וכד') ושיתוף מתנדבות החנות באירועים מיוחדים. "מיום הקמתה עומדות הכנסות החנות על כשלושה מיליון שקלים ברוטו", מספרות המתנדבות. בהתחשב בתמחור הצנוע של הפריטים, מדובר בסכום מכובד מאוד, שללא ספק תרם בתחומים רבים ולמעשה חזר אל הקהילה. עוד מספרות המתנדבות כי אל החנות מגיעים אנשים מכל הצפון ואף מאזורים נוספים בארץ, כמו משפחות או זוגות המטיילים באזור שמכניסים את "סיפורי בדים" לחלק מתכנית היום. "שמה של החנות הגיע למרחקים", הן מתגאות.
החנות ממוקמת בקומה העליונה ב"מרכז המסחרי" שבישוב וכיום היא פתוחה בימי ראשון עד חמישי בשעות 10:00-19:30 ובימי שישי וערבי חג בשעות 10:00-13:00. פרטי ביגוד נמכרים שם במחירים של 5 עד 15 שקלים, ובנוסף ניתן למצוא במחירים נמוכים להפליא גם כלי מטבח, ספרים, נעליים, דיסקים ועוד שלל מציאות.

"בשלב מסוים של השיקום הרגשתי שזה לא מספיק לי. שאני תקוע ולא מתקדם כפי שאני יכול. אין לי טענות חלילה, הם עשו עבודה מצוינת, אבל הרגשתי שמיציתי את מה שהמוסדות הרפואיים יכולים לתת לי. החלטתי לקחת את העניינים לידיים ולהמשיך את תהליך השיקום בשטח חקלאי שרכשתי כמה שנים קודם לכן. שילבתי את זה עם החזון שהיה לי לגבי השטח, להפוך אותו לחווה חקלאית מיוחדת. ובעצם הקמתי לעצמי מרכז שיקום".
הרגע הזה שמתאר אבי לזרוף מכפר ורדים, הביא למיזם "בוסתן עברי", אותו טיפח ופיתח בעשור האחרון, כשתוך כדי עבודה הוא משתקם מאירוע מוחי חריף שעבר בשנת 2011. כמה חמור? הרופאים, הוא מספר, לא האמינו שהוא ישרוד ודיברו עם בני המשפחה במונחים של "תתכוננו להיפרד".
לאחרונה מכר את החווה למשפחת חקלאים שהבטיחה להמשיך את חזונו ולשמור על אופי החווה כמיזם חקלאי. "יכולתי לקבל יותר כסף מיזמי נדל"ן, אבל בחרתי בהם", הוא אומר. כרגע הוא בפסק זמן קצר, מתכנן להשלים ספר עיון שהוא כותב על סמך נסיונו כקצין בכיר באזור הביטחון בלבנון, מסייע למחליפיו בבוסתן עברי וחושב על הפרק הבא בחייו.

גרנו בבית קולנוע

אבי לזרוף נולד ב-1962 בנהריה, השני מבין שבעה אחים. המשפחה התגוררה בשכונת טרומפלדור, וכמה שנים מחייו התגורר בבית קולנוע. מילולית. "לאבי הייתה חברת מוניות ובנוסף הוא החזיק יחד עם אחיו את הקולנוע הראשון של נהריה, קולנוע טרומפלדור שרון. ממש במבנה הקולנוע היו שני חדרים בהם התגוררה המשפחה. מלידה עד גיל ארבע גדלתי למעשה בבית קולנוע".
את כל ילדותו ונעוריו עשה בנהריה, כשהוא מסיים את תיכון עמל שבעיר במגמת אלקטרוניקה. ב-1980 התגייס לגולני, שירת כלוחם ולחם במלחמת שלום הגליל ב-1982. הוא מספר כי היה "סרבן קצונה", אך לבסוף הסכים לצאת לקורס קצינים בעקבות לחץ שהפעיל עליו קצין אחר, מג"ד צעיר בשם גבי אשכנזי. "הלכנו הרבה יחד, ואנחנו בקשר עד היום", מעיד לזרוף.
הוא המשיך בצבא עוד יותר משני עשורים, בקריירה עשירה במהלכה מילא תפקידים מרכזיים, כולם בגזרה הצפונית עם דגש על לבנון. תפקידיו הבולטים היו קצין המודיעין של גולני, מג"ד 869 – יחידת תצפית מטכ"לית, קמ"ן אוגדת הגליל, וקמ"ן יק"ל (יחידת הקישור ללבנון) עד לנסיגה בשנת 2000. לאחר הנסיגה יצא לשליחות ולימודים של שנה וחצי באנגליה, היה קצין במודיעין אזרחי, ובשנת 2004 השתחרר.
את עירית אשתו, שצעירה ממנו בשש שנים, הכיר במהלך השירות בגולני. לשניים ארבעה
ילדים: נועם (31), עובדת סוציאלית ואם לשניים; ליאור (30) רקדנית; ארז (23) קצין במודיעין; ועומר (17.5) תלמיד במנור כברי. עירית אף היא עובדת סוציאלית בהשכלתה ומכהנת כיום כמנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית נהריה. לכפר ורדים עברה המשפחה ב-1997, ובשנת 2004 משתחרר לזרוף מצבא הקבע ועולה על אזרחי.
ב-2005 הוא מקים את "אל הגליל" (שם פשוט, הוא מבהיר, אין שם אלוהים וגם לא ראשי תיבות של שמי), עסק בתחום הנדל"ן. "הרעיון היה התיישבות", הוא אומר. "חשבתי שנדל"ן זה תחום קל עבורי, אבל העסק הפך למשרד תיווך ולקח אותי למקומות שלא רציתי להיות בהם. פרשתי מהתחום אחרי שנה".
ב-2006 הקים חברת אבטחה, תוך שהוא מתבסס על ניסיונו כלוחם ואיש ביטחון. החברה, "אתגרים ביטחון ישראלי", סיפקה שירותי אבטחה, מוקד ושליטה מרחוק. לימים התמקדה בתחומי השליטה מרחוק עם תצפיות, סיורים, וצוותים שנכונים לקפוץ לאירועים שונים, כשתחום השמירה פחות מפותח. החברה פעלה בהצלחה עד לשנת 2011, כשלזרוף עבר את האירוע המוחי ששינה את חייו.

הרופאים התנצלו

"זה היה לפנות ערב אחרי יום עבודה רגיל", הוא מספר בראיון שאנחנו מקיימים בסלון ביתו. "הייתי לבד בבית ונחתי כאן, בדיוק על הספה שאני יושב עליה עכשיו". את התיאור של הדקות הבאות, בעצם של השבועות הבאים, משחזר לזרוף ממה ששמע. "אני לא זוכר את התקופה הזו. הכל מסיפורים, בעיקר של עירית".
עירית חזרה הביתה וראתה את אבי שוכב עם כאב ראש. הוא רצה ללכת לחדר, אבל לא הצליח לקום. היא ניגשה לעזור לו, וליוותה אותו לחדר השנה תוך שהוא מקיא. בתחילה סברה שמדובר בוירוס, אבל מהר מאוד הבחינה שמדובר במשהו הרבה יותר חמור מסתם כאב ראש ובחילה. "תוך כדי שניסתה לסדר אותי היא שמה לב שאני עושה בצייתנות כל מה שהיא מורה לי. זה מה שנתן לה להבין שאנחנו באירוע חריג".
עירית התקשרה להתייעץ עם חברה, זו מיד הבינה במה מדובר, והשתיים הזעיקו אמבולנס. לזרוף הובהל לבית החולים גליל בנהריה. באותה תקופה עוד לא הייתה בבית החולים מחלקת מוח. "הרופאים ראו את תוצאות בדיקת ה-CT ואמרו לעירית שאין מה לעשות. הראש שלי התנפח מדם, ושטף הדם הפנימי לא פסק. מספרים לי גם שהתפרעתי והיה קשה מאוד להשתלט עליי, אני כאמור לא זוכר דבר. בכל מקרה השורה התחתונה הייתה שאין הרבה תקווה, ואפילו הכינו את עירית לפרידה".
אלא שעירית לא ויתרה. בשעה שלוש בלילה היא צלצלה למנהל בית החולים, ד"ר מסעד ברהום, תושב כפר ורדים וידיד המשפחה. בעצה אחת איתו לזרוף פונה לבית החולים רמב"ם בחיפה. גם כאן הרופאים היו פסימיים ודיברו על להיפרד. בבוקר למחרת הוזעקה כל המשפחה למיטתו של אבי, כשהרופאים לא מאמינים שהוא יצליח להחזיק מעמד. "נועם הייתה אז בקורס קצינים ובהוראת הרמטכ"ל, בני גנץ, קיבלה הסעה לבית החולים. כל האחים שלי ובני משפחתי הגיעו בידיעה שזו עלולה להיות הפעם האחרונה".
הדימום המוחי נמשך גם בימים הבאים, כשעירית מסרבת לצינתור מוחי מחשש שבעלה יהפוך למת חי. "היא מכירה אותי, וידעה שאני לא רוצה להפוך למומיה. גם היא לא רצתה זאת".