אמצע אוגוסט, שיאו של הקיץ. בשבוע הבא נקדם בברכה את חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. 

חודש אלול נבחר למטרה זו לא רק בשל היותו קרוב ל"ימים הנוראים", עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, אלא גם בהיותו בעל סגולות מיוחדות בכל הקשור לסליחה על חטא ולמחילת עוונות. כידוע, שיבר משה את לוחות הברית שניתנו לו בהר סיני, כאשר ירד מן ההר וחזה בבני ישראל סוגדים לעגל הזהב. מאורע זה התרחש על פי המסורת היהודית בשבעה עשר בתמוז. בראש חודש אלול נצטווה משה לעלות בשנית ההרה כדי לקבל את לוחות הברית השניים, לאחר שאלוהים נתרצה להפצרות משה למחול לעם ישראל על חטא כבד זה. גם שהות זו על הר סיני, שהחלה בראש חודש אלול, ארכה ארבעים יום. היא נסתיימה איפה בעשרה בתשרי, הוא יום הכיפורים, וביום זה: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך". כך הונצחו בהיסטוריה היהודית ארבעים יום אלה כימי הרחמים והסליחות ועת הרצון מלפני ה', לקבלת תפילות ישראל ולמחילה על עוונותיהם.

שלוש דרכים מונים מקורותינו, שיש בהן להעביר את רוע הגזירה: תשובה, תפילה, וצדקה. שלוש אלו נרמזו בראשי התיבות של חודש אלול: תשובה – "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך". תפילה – "אני לדודי ודודי לי" . צדקה – "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". גם מרמזים אלו משתקף חודש אלול כחודש בו נפתחים שערי שמיים לרחמים ולסליחות.

השנה, "שנת הקורונה", חשיבות מיוחדת לחודש אלול. כולנו מחפשים את הדרך החכמה להתמודד מול מגיפת הקורונה. בהקשר זה התגלגל לידי סיפור יפה של פאולו קואליו, המציב נקודת מבט מעניינת על הלימודים והשאיפה לחכמה:

"מספרים על נזיר בודהיסטי בשם שואן, שנהג להטיף לתלמידיו כמה חשוב ללמוד פילוסופיה עתיקה, כדי להכיר ולדעת מה הגו אבותיה. אחד התלמידים, שהיה שקדן ובעל כוח רצון מיוחד, רשם באדיקות את כל דבריו של שואן, ואת שארית היום העביר בהרהורים אודות ההוגים הקדומים. לאחר שנה של לימודים קדחתניים חלה התלמיד, אך למרות מחלתו המשיך לפקוד את ספסל הלימודים. 'אמנם חולה אני', אמר התלמיד לשואן, 'אך לא אוכל לנוח כי רודף אני אחר החוכמה, וזמני יקר מכדי שאוכל לכלותו לשווא'. לשמע הדברים הללו הרצינו פניו של שואן והוא שאל את התלמיד: 'ומניין לך כי החוכמה נמצאת לפניך? אולי היא פוסעת אחריך, מנסה להשיגך ואתה אינך מאפשר לה? להרפות, תלמידי היקר, זו גם חוכמה'" (מספרו של פאולו קואליו 'קצרצרים' בהוצאת ידיעות אחרונות).

מלבד הקורונה אנו נמצאים במשבר פוליטי מתמשך, ואולי עומדים בפני מערכת בחירות נוספת, רביעית במספר.

אסיים בשירו של שאול טשרניחובסקי אני מאמין, שיר שלדעתי היה צריך להיות המנון המדינה שלנו, בתקווה שרוחו של השיר תשרה על כולנו ונחיה כאן במדינת היהודים בכבוד, בשיוויון, בביטחון ובאמונה.

קריאה נעימה.

אני מאמין /שאול טשרניחובסקי

שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז.

רוחו ישליך כבלי-הבל,
ירוממנו במתי-על:
לא ברעב ימות עובד,
דרור לנפש, פת-לדל.

שחקי כי גם ברעות אאמין,
אאמין, כי עוד אמצא לב,
לב תקוותי גם תקוותיו,
יחוש אושר, יבין כאב.

אאמינה גם בעתיד,
אף אם ירחק זה היום,
אך בוא יבוא – ישאו שלום,
אז וברכה לאום מלאום.

ישוב יפרח אז גם עמי,
ובארץ יקום דור,
ברזל-כבליו יוסר מנו,
עין-בעין יראה אור.

יחיה, יאהב, יפעל, יעש,
דור בארץ אמנם חי,
לא בעתיד, בשמים –

חיי רוח לו אין די.

אז שיר חדש ישיר משורר,
ליפי ונשגב לבו ער
לו, לצעיר, מעל קברי
פרחים ילקטו לזר.

טיולון קליל לשביל מצפור הנקרות, בשמורה שאפשרה את שגשוגו של הטבע, עם קמצוץ היסטוריה ושקיעה רומנטית

הסיפור 

החוף שבין ראש הנקרה לאכזיב הוא אחד החופים היפים והמיוחדים בארץ. יש בו עושר יוצא דופן של ערכי טבע ייחודיים מחוץ למים ובתוכם. רכס הכורכר שפרוס לכל רוחב החוף אוצר בתוכו שפע רב של צמחית חוף אופיינית, כשחבצלות החוף (פורחות בסוף הקיץ) והעדעדים בולטים ביופים. "טבלאות הגידוד" הבולטות אל תוך המים, נוצרו משילוב של שיוף תמידי של הסלע בגובה פני הים הממוצע, עם שכבת מגן קשה שנוצרה מחלזונות מסוג הצינוריר הבונה, ומונעים את המשך כירסומו. משטחי גידוד אלו נדירים יחסית בעולם ונמצאים בארצנו בעיקר מהכרמל וצפונה. הם מאפשרים בית גידול עשיר וייחודי בו שפע של אצות, רכיכות, סרטנים, דגים ועופות ים.

כקילומטר אל תוך הים בולטים מספר איים קטנים, שהם שריד של רכס כורכר מערבי. גם עליהם עולם צומח וחי מיוחד. בין השאר מהווים האים מקום קינון לעופות ים נדירים. מעבר לקו האיים נמתח "קניון אכזיב" התת ימי, שעומקו כ-30 מטר מתחת לקו הקרקעית והוא מעניק הגנה לעושר עצום של דגים וייצורים ימיים. זהו אחד מאתרי הצלילה הבולטים של ארצנו. 

בהמשך משתפלת קרקעית הים בתלילות לעומק עצום של כ-850 מ', וגורמת לכך שייצורי מעמקים נצפים כאן גם בעומקים רדודים יחסית. כלב הים הנזירי מגיע מדי פעם לבקר באזור ראש הנקרה, צבי הים החומים (CARETTA) והירוקים (CHELONIA MYDAS) – שניהם בסכנת הכחדה – מגיעים להטיל את ביציהם בקינים בחופים החוליים. דולפינים שוחים באזור ודגי ים גדולי מימדים כמו לוקוסים ופלמידות קיימים כאן באופן קבוע. וזה עוד לפני שהזכרנו את רכס הקרטון הלבן והנקרות של ראש הנקרה, שגם הם נכס טבע מרהיב ויוצא דופן.

אלא שהטבע העשיר והמרנין הזה פגיע מאוד. סכנות רבות אורבות לו ומאיימות להפר את האיזון השברירי המאפשר את קיומו. "הטבע ובעלי החיים לא יודעים לדבר ולדאוג לעצמם",  אומר עופר יעקב, תושב כפר ורדים, שהוא הפקח האחראי מטעם הרט"ג על כל רצועת החוף מראש הנקרה ועד חיפה. לכן אנחנו מייצגים אותם ודואגים להם במטרה שכל היופי הזה יישאר גם לדורות הבאים. הפגיעה הקשה ביותר היא מהדיג, ובעיקר מהמכמורתנים (ספינות דייג שגוררות על קרקעית הים שני מיכלי מתכת גדולים ומעלים לספינה את כל מה שנלכד שם, ע.א.). לכן השמורה החדשה היא הצלה גדולה".

בשנת 2019, לאחר תהליך תיכנוני ובירוקרטי ארוך, הוכרזה שמורת טבע ימית ענקית בכל האזור. "שמורת טבע ים ראש הנקרה אכזיב" היא בגודל של 96 קמ"ר, לעומת השמורה המקורית שהשתרעה על פני 10 קמ"ר בלבד. זהו מלבן גדול: כ-6 ק"מ על החוף על 15 ק"מ אל תוך הים.  השמורה מאפשרת שמירת טבע אפקטיבית ובעיקר אפשרה לאסור את הדיג. בנוסף לדייג המקצועי, נאסר גם הדייג עם חכות מצפון ל"פסל ים" (האנדרטה לכבוד ההעפלה) מעט מצפון לאכזיב. דיג זה מותר כיום רק מדרום לפסל.

הטבע הגיב לענין בשמחה ובאופן מיידי. "השיא שלנו עד שנת 2020 היה 28 קיני צבים שמצאנו על החוף", מספר עופר יעקב. "השנה מצאנו כ-65!".

אגב, את הקינים מעבירים בעדינות למתחם מוגן בו מאפשרים לצבונים לבקוע בנחת כעבור כ-50 יום ולקרטע בעליצות לעבר הים. חלקם יחזרו בבגרותם להטיל על אותם חופים.

הטיול

"שביל מצפור הנקרות" הוא שביל קצר באורך כ-500 מטר שנמצא על רכס הכורכר הקרוב ביותר לראש הנקרה ומאפשר למטיילים לתפוס שלווה אל מול הגלים. מומלץ לתזמן את ההגעה כ-45 דקות לפני השקיעה.

סעו לחוף בצת וממנו פנו צפונה וסעו עד הכיכר. החנו את הרכב בחניה המסודרת שמדרום לכיכר והתחילו ללכת צפונה על המדרכה המערבית. מיד בכיכר תראו יציאה לשביל עפר מסודר היוצא לעבר הנקרות ממערב לכביש. לכו בעקבות החיצים המסומנים בשטח ועד מהרה תגיעו לגבעת כורכר בולטת שמצידה האחד רכס סולם צור על צוקיו הלבנים ומהצד השני נפרס חוף אכזיב המופלא.

עכשיו נישאר למצוא פינה פרטית אל מול השקיעה והגלים ולקחת את הזמן.

ואי אפשר בלי קצת הסטוריה, והפעם נשים לב לשני דברים. על רכס הכורכר תבחינו באזורים שטוחים רבועים שנראים כאילו חצבו בהם אבנים. ואכן אלו היו מחצבות של אבני כורכר, שחלקן מתוארכות אחורה עד התקופה הפיניקית באלף הראשון לפני הספירה!

הדבר השני הוא מסלול הרכבת שבנו הבריטים בין חיפה לבירות בשנת 1942. המסלול עובר במִבְתר בתוך סלע הכורכר, פונה לאורך הסלעים הלבנים של רכס סולם צור (במקום בו שוכן היום מגרש חניה וטיילת קצרה) ונכנס למנהרה. אפילו שלט שמעיד על הבנייה תוכלו לראות מעל הכניסה למנהרה.

לאחר שנפרדתם מהשמש לשלום השלימו את המסלול לפי החיצים ורדו (בזהירות!) במדרגות בצד הצפוני של הגבעה עד הכביש. מי שרוצה יכול להגיע לפתח המנהרה, ומי שלא פשוט ישוב אל הרכב דרך הכביש.

לתשובת לב: רצוי להגיע באמצע שבוע, כי בסופ"שים לא תהיו שם לבד, וגם כדאי להביא חומר דוחה יתושים שגם הם באים בעונות מסוימות ליהנות מהשקיעה.

טוענים שהקורונה מביאה איתה גם טוב. מבט אמיץ על מה שקורה מגלה שגם לוירוס הקטלני אין מספיק כוח כדי להעביר מהעולם כמה רעות חולות אחרות

מרגע שפרצה הקורונה לחיינו טוענים רבים כי היא תביא איתה גם הרבה שינויים לטובה. בתרבות הצריכה, בהבנה שצריך לשמור על כדור הארץ, בפוליטיקה, בקשרים המשפחתיים  ועוד ועוד.

בפרספקטיבה של כמעט חצי שנה, ובעזרת צוות המומחים שלי (קוראים לה מיכל) ניסיתי לבחון אילו מהתקוות לשיפור נשענות על בסיס מציאותי. ספוילר: שום דבר לא הולך להשתפר באופן מהותי בזכות הקורונה.

תרבות הצריכה – מכה קלה בכנף

"אולי בזכות הקורונה ייפסק קצת המרוץ המטורף הזה לקנות, ולקנות עוד, מהמותג ההוא ומהמותג הזה, ולאכול בהדוניזם אינסופי, ומהצד השני לייצר ולייצר ולייצר כדי להשביע את המפלצת שקונה. וכמובן להרוויח. ולהרוויח עוד, ועוד יותר. ולהיות מיליונר. בעצם מיליארדר. הנה, הקורונה מלמדת אותנו שאפשר להסתפק במועט, ליהנות מהדברים הפשוטים, ללבוש את הג'ינס של השנה שעברה, ואפילו את זה שלפני שנתיים. יודעים מה? אפילו לקנות בגדים יד שנייה. אפשר לנוח קצת".

המונולוג הזה אמנם מומצא, אבל לא לגמרי. זו רוח הדברים של כמה אנשים ששמעתי באופן פרטי, וגם בתקשורת.

האמנם? הלך הרוחות המרכזי, המיינסטרים, מלמד ששום דבר לא הולך להשתנות בעניין. זה מתחיל מלמעלה ומחלחל במהירות לכל חלקי העם. כשראש המדינה הכריז על פתיחת הסגר אחרי הגל הראשון, הוא הורה לנתיניו "תעשו חיים". עכשיו, כשהוא מחלק כסף לכל אזרח, זה כדי "להניע את גלגלי הכלכלה". כשמהדורות החדשות רצו להמחיש את הפגיעה הכלכלית, הכתבים רצו לקניונים ולמרכזי הקניות הריקים כדי להמחיש את השבר. זה כנראה לא מקרי שהצעקות הרמות ביותר שנשמעו אז היו מצדו של בעל רשת אופנה מובילה, שרגע לאחר מכן רץ לחלק לעצמו ולבני משפחתו דיבידנדים שמנים.

במשפחות שנפגעו כלכלית ילדים מתחילים לעבוד כדי שיוכלו לרכוש לעצמם את הג'ינס הממותג והמילה האחרונה בעולם הגיימינג. לאבי המשפחה עומדות דמעות בעיניים כי "אני רגיל לקנות לילדים כל מה שהם מבקשים"; והאם שבורה נפשית כי אין לה כסף למתנת יום הולדת לחבר של הבן. כלל לא עולה על דעתה ליצור משהו או להסתפק בכרטיס ברכה מושקע.

ובכלל, אף אחד לא באמת מדבר על שינוי אורחותיו. כל מה שאנחנו רוצים זה לחזור למה שהיה לפני הקורונה. עובדה, ברגע שהסגר השתחרר אנשים (גם אני, ברור) חזרו לרכוש ולצרוך כמידת יכולתם וקצת יותר, לחגוג בענק ולנפוש בסטייל (אבל אבוי, בעיקר בארץ). זוכרים את התור באיקאה?

כנראה שיהיה מיתון ממושך. משפחות רבות נפגעו באמת מהקורונה. אבל הנרטיב השולט הוא כמיהה עמוקה למה שהיה. אז המיתון הזה יחלוף, התיאוריות הקפיטליסטיות יוכיחו את עצמן שוב, והאנושות תחזור לצרוך כאילו אין מחר (ויש).

אולי, בשוליים, יהיו כאלו שקצת יצמצמו, יקנו יד שנייה כערך ולא בגלל שזה וינטג', או יסכימו לשלם טיפונת יותר כדי שהכסף יילך לשכן השורד שלהם במקום לטייקון או לתאגיד החזירי שמוכר מוצר דומה במחיר נמוך יותר. אבל מבחינת תרבות הצריכה האובססיבית, זו תהיה לא יותר ממכה קלה בכנף.

איכות סביבה – המזהמים החזקים ינצחו

אני זוכר איך בתחילתה של המגיפה נחשפנו כולנו לשמיים נקיים, למדדי זיהום אופטימיים ואפילו למי אוקיינוס צלולים יותר. הסגר העולמי צמצם מאוד את פליטת גזי החממה בזכות השיתוק הנרחב של התחבורה והתעשייה. ויזואלית, התוצאות היו מיידיות.

למרבה הצער זה נקודתי. הכמיהה לחזור למה שהיה תחזיר אותנו גם לפגיעה האנושה בכדור הארץ. אני קורא על אלו שטוענים שעברנו את נקודת האל חזור ודוהרים ביודעין לאובדן החיים בכדור, וגם את אלו שמרגיעים. איכשהו, חוזי השחורות נשמעים לי אמינים ומבוססים יותר מדעית. בקווים גסים, נראה שהתמונה היא כזו: בעוד מאה שנה יהיה כאן נורא ואיום, ובעוד 200 שנה לא ברור אם יהיה מין אנושי. רבים מהמינים החיים בכדור הארץ ייכחדו. הפחתת פליטת גזי החממה צריכה להתבצע באופן מיידי, וגם אם זה יקרה – יש מצב שאיחרנו את הרכבת.

למה זה לא קורה? הגורמים המזהמים הם בעלי כוח רב מידי, הציבור עוד לא מבין שהמצב באמת קריטי, ואלו שמבינים מתנהגים באדישות במקום להכריז מלחמה רבתי.

האם הקורונה תשנה את זה? ובכן, לא. בשביל להבין את זה, די להביט בערימות הזבל שמשאירים המטיילים, לשמוע את טראמפ ואת דומיו, לראות עד כמה נושא איכות הסביבה נדחק (שוב) לשולי החדשות והעניין הציבורי (הלו, יש לנו עכשיו מגיפה על הראש, למי יש זמן לגזי חממה ושכבת האוזון?), ועד כמה המין האנושי מתכוון להמשיך לצרוך ולייצר. וכל דבר שמייצרים כרוך בייצור זבל כתוצר לוואי, ובסופו של דבר הופך לזבל בעצמו. גם כאן, השאיפה הגורפת לחזור ל"מה שהיה" עלולה להיות הרסנית.

פוליטיקה – אולי ביבי ייעלם

בניימין נתניהו לא יכהן לנצח כראש ממשלה. גם לכושר ההישרדות שלו ושל בני משפחתו יש תאריך תפוגה. ההפגנות הסוחפות ברחבי הארץ, כתבי האישום, מחדלי הקורונה, המפה הפוליטית הבלתי אפשרית – משהו מכל אלו יגרום לו בסופו של דבר ללכת, אולי אפילו בקרוב. 

אבל השאלה האמיתית היא מה יקרה לרוח הישראלית. האם תהיה זו רוח של כבוד הדדי, הכרה בזכויות של מיעוטים וקבלת השונה; או רוח של בדלנות, פילוג, התנשאות, שנאה ו"אנחנו עם סגולה". האם המשאבים הלאומיים יופנו להשכלה, תרבות, חיזוק השכבות החלשות ופיתוח התשתיות הלאומיות, או שמא לסקטורים חזקים, ארגונים שהשליט חפץ בתמיכתם ולביצור מעמדם של אילי הון, שיודעים להכיר תודה ביום פקודה. האם הערכים שנקדם יהיו של העמקת הידע, התפתחות אישית והרחבת אופקים, או של פונדמנטליזם, כפייה וקיבעון מחשבתי.

גם בנושא הזה אין בקורונה שום בשורה. אפילו מפגיני בלפור, שראויים לכל שבח על התמדתם, יודעים שההישג המקסימלי האפשרי הוא סילוקו של ראש הממשלה מתפקידו. המסרים מתמקדים בעיקר בכלכלה ובמחלה. אולי המיקוד הזה הוא מה שמחזיק את להבת המחאה, אבל שינוי מהותי לא נמצא ברשימת הדרישות, וגם לא בקונצנזוס של המפגינים.

כדי שיהיה בישראל שינוי פוליטי מהותי, צריך להתחיל תהליך הרבה יותר עוצמתי אפילו מהמגיפה הזו. ושוחריו של השינוי הזה צריכים להבין שמדובר בתהליך רב שנים, ולמקד את העשייה לא בזירה הפוליטית, בפוסטים נרגשים או מאמרים מנומקים בתקשורת; אלא בעשיית שטח עניפה, משמעותית וחכמה.

אולי המשפחה

כשיורדים קצת לרמת הפרט, מגיעים לטענה שהקורונה עשויה לחזק את התא המשפחתי. אולי. שמעתי על מקרים הפוכים, אבל אני בהחלט מכיר מקרים בהם הקורונה תרמה לקשרים זוגיים והוריים. נדמה לי שאפילו אצלנו בבית קיבלנו קצת יותר זמן איכות, אבל חושש שגם זה קצת זמני. במיוחד עכשיו, כשליגת האלופות חזרה.

בסוכנות טויוטה "סגול" בכרמיאל יש עכשיו מבצע על המסחרית טויוטה פרואייס: רכישת רכב אוטומטי במחיר של דגם ידני. בנוסף ניתן לקבל מימון בפריסה של עד 60 תשלומים. צור 4 כרמיאל, 076-5312223.

בפוטו מימי יצאו במבצע קיץ: 20% הנחה על בלוק עץ מגנטי, קאפה, קנבס, מגנט, ובוק צילום עם הצלם איאן רהובין. הכרמל 96 מעונה, 050-5577583.

במשתלת גליל צמחים שברקפת ערוכים לקיץ. וזה מה שמתאים לעונה זו של השנה: עונתיים, רב שנתיים, שיחים ומטפסים פורחים, צמחייה חסכונית במים, עציצים פורחים לבית ולגינה, עצי פרי ונוי. במשתלה ניתן להשיג גם חומרי דישון והדברה אורגניים, וכמו כן ניתן לשכור צמחיה לאירועים. משגב, רקפת, 04-9800968.

במרפאת השיניים לבודנט מזכירים כי בצמוד למרפאה פועלת מעבדת שיניים לייצור שיניים תותבות חדשות מכל הסוגים, המסופקות בהנחות משמעותיות. כמו כן המעבדה מספקת שירות תיקונים לתותבות קיימות, כאשר התיקון מתבצע מיידית ובמקום 24/7, ובמחירים נמוכים במיוחד, מכיוון שהלקוחות חוסכים את פערי התיווך. חרמון 6 כפר ורדים, 050-5241607.

מסעדת הדרל'ה נערכה מחדש להפעלת המסעדה בצל נגיף הקורונה בהתאם להנחיות 'התו הסגול' של משרד הבריאות. ניתן לשבת בחלל המסעדה תחת הקפדה של ריחוק השולחנות, ובנוסף הוכשר מתחם חיצוני מרווח מול אגם מונפורט. המסעדה פעילה בימים א-ה בשעות 12:00-21:00 ובימי שישי עד שעה לפני כניסת שבת. יש גם משלוחים. מעלות, 050-8868572, 04-9571831.

מעוף נהריה פתח לראשונה קורס לניהול פיננסי ב-ZOOM, כחלק מתכנית קורסים מקוונים עבור בעלי עסקים ויזמים. מעוף היא הסוכנות לעסקים קטנים של משרד הכלכלה והתעשייה, והקורסים המקוונים מוצעים במחיר מסובסד. ניהול פיננסי הוא הקורס הראשון בתכנית. למידע נוסף: 072-2217930, ובאתר.

אם חיפשתם בתקופה האחרונה בגוגל את אחד מהביטויים הבאים: זכויות בחל"ת, סיוע לעצמאים, פעימה שנייה, חופשת לידה בקורונה ועוד עשרות ביטויים אחרים הקשורים בתקופה ובזכויות בכלל, סביר להניח שהגעתם גם למידע שהמופיע באתר "כל זכות", www.kolzchut.org.il.

עשר שנים אחרי היווסדו, וביתר שאת בעידן הקורונה, נחשפים גולשי האינטרנט לעוצמה ולחיוניות של האתר הזה, שנולד בעצם בכפר ורדים. עוד לפני משבר הקורונה נעזרו מידי חודש למעלה ממיליון משתמשים במידע המקיף שמופיע באתר, אומר אמתי קורן, המנכ"ל ומייסד האתר, אבל מאז פרוץ הקורונה משימת התיווך בין האזרח לממסד התגלתה אפילו כיותר הכרחית משידענו, והנגשת זכויות לציבור הפכה למהותית וקריטית.

בזכות החוצפה

"כל זכות" נוסדה ב-2010 ע"י ארז פרלמוטר (יו"ר) ואמתי קורן, מנכ"ל הארגון.
קורן (64) נשוי לסמדר אב לשלושה וסב לשניים, נולד בירושלים. בשנת 1983 עבר למעלות ומשנת 2003 הוא תושב כפר ורדים. לחלק מתושבי האזור הוא זכור אולי כ"רוכב האופניים לתפן". בין השנים 1991 ל-2008, במשך 17 שנה, אולי בהשראת סמל היישוב, רכב מביתו לאזור התעשייה, שם ניהל את מרכז הפיתוח של Astea ובהמשך את חברת תפנסופט, שנמכרה ב-2006 לחברת מרקורי. "במסגרת הסכם המכירה הייתי מחויב להמשיך בחברה עוד שלוש שנים", הוא מספר השבוע לא-לה כפר. "מה שנקרא 'אזיקי זהב'. אבל כשהסתיימו שלוש השנים החלטתי שאני רוצה לעשות משהו טוב לעולם".
וכך, בשנת 2009 מחליט קורן לעבור לעולם החברתי ולהביא אתו את ניסיונו בתחום  של יזמות טכנולוגית. הוא התייעץ עם הקולגה ארז פרלמוטר, תושב רמת גן, שזיהה את הצורך של תושבי ישראל במידע על זכויות, וביחד הם גיבשו חזון: הקמת אתר שיציג את המידע על כל הזכויות בכל תחומי החיים, ויציב במרכזו את האזרח, צרכן הזכויות, כך שגם יכיר את זכויותיו וגם יבין כיצד לממש אותן. הרעיון היה לעשות זאת בשפה פשוטה, בעברית ובערבית.
היציאה לדרך היתה כמו בסטארט-אפ: צוות קטן ומחויב העובד מהבית ועם תמהיל "גלילי" חזק. כיום, אחרי 10 שנים, "כל זכות" היא כבר ארגון "גדול" (17 עובדות ועובדים) שפועל בעיקר מתל אביב ("ומהרכבת", מציין קורן), ושירת בשנה הקודמת כחמישה מיליון ישראלים, רבים מהם משתמשים נאמנים, וזה כולל אנשי מקצוע כמו עובדים סוציאלים ואף משפטנים.
לדברי קורן אתר "כל זכות" ייחודי ברמה עולמית בכך שהוא מיישם מודל הנגשה של תכנים שעד להקמתו היו זמינים בעיקר למשפטנים ולמומחים: "המידע ב'כל זכות' ברור ופשוט, משתדל להניע את הקורא לפעולה ומוצג בפורמט קבוע: למי מיועדת הזכות, כיצד אפשר לממש אותה, מה ניתן לעשות כאשר היא נשללת, אלו זכויות נוספות מגיעות לאותו אדם, ואלו ארגוני סיוע יכולים לעזור. באתר מעל ל-6,400 ערכים בעברית ומעל 75% מהם כבר מתורגמים לערבית".

– אתה אומר שזיהיתם את החוסר. יש לך דוגמה? חיפשת זכות כלשהי ולא הצלחת למצוא?

"זה אולי רומנטי, אבל לא זכור לי סיפור כזה. בשנת 2009 האתרים הממשלתיים לא היו מוכווני גולש. הם בעיקר ציטטו חוקים ותקנות, ופחות חשבו על האזרח כמקבל שירות. היה ברור שיש בעיה אמיתית של ארגון מידע, ניהולו והנגשתו. הגורם המרכזי זו החוצפה שלנו. שנינו לא באנו מהמשפט או מהעבודה הסוציאלית, ומה שעשינו זה לקחנו מידע משפטי והנגשנו אותו. היום, למרבה האירוניה, גם משפטנים נעזרים באתר".
צוות האתר פיתח מומחיות מיוחדת ב"תרגום" מקור המידע המקצועי על זכויות (חוקים, תקנות, חוזרי מנכ"ל ופסיקות בתי משפט) משפה משפטית ל"עברית מובנת לציבור", ובהמשך לתרגום מקצועי לערבית.
מעבר לכתיבה הראשונית של מידע חדש, האתגר הגדול הוא שמירה על דיוק המידע ועדכונו השוטף. כיום עוסקים במלאכה שמונה עורכים, שנהנים גם משיתוף פעולה פורה עם משרדי ממשלה, ובמיוחד משרד המשפטים. צוות האתר מסתייעמצוי בקשרי עבודה גם עם מומחים בתחום ועם ארגונים בחברה האזרחית. במקביל, האתר מזמין את הגולשים לסייע לעדכון המידע דרך מנגנונים של "הצעת שינוי", דירוגי עמוד וסקרי משתמשים המסייעים להצביע על חוסרים, אי בהירות או טעויות, כולל טעויות הקלדה.
"כל זכות" הוא כנראה הארגון ללא כוונת רווח הראשון בישראל שהצליח לשכנע את הממשלה בחשיבות פעולתו, עד לרמה של לקיחת מחויבות להפעלתו. ב-2017 משרד המשפטים, מטה ישראל דיגיטלית וג'וינט ישראל (אלכא) הקימו מיזם משותף לאומי להנגשת זכויות שהפך את "כל זכות" לזרוע הראשית שלו. רוב משרדי הממשלה נרתמו לנושא והם מסייעים ל"כל זכות" בעדכוני מידע ובקידום מוּדעוּת לאתר בקרב הציבור. דוגמה לכך היא באנר של "כל זכות" המודפס במכתבי שחרור של בתי החולים הממשלתיים.

ואז הגיעה הקורונה

בראשית פברואר החלה המדינה בפרסום צווים ותקנות הקשורות לבידוד החוזרים מסין, ובהמשך ממדינות אחרות. לצוות "כל זכות" היה ברור שצריך לבחון את הצווים והתקנות בהיבטים של האדם הפשוט: דיווח על ימי מחלה, מה עושה מבודד שאמור להגיע לאירוע שהוא מחויב בו ועוד אינספור מצבים אפשריים.

עד מהרה הבינו בארגון שעומד להיות כאן נושא חובק-כל, משנה מציאות ורלוונטי לכל תחומי החיים. אתר "כל זכות" לקח על עצמו להוביל את הנגשת המידע על זכויות גם בתקופת הקורונה, והקים פורטל ייחודי לזכויות עקב התפרצות הנגיף, עם קישורים לכל החובות והזכויות בתקופה זו.
 המידע על זכויות משתנה באופן תדיר בעקבות פרסום תדיר של צווים ותקנות שעת חירום, ועורכי האתר מקפידם להישאר עם היד על הדופק, עם תוכן מעודכן ומדויק תוך כדי שערכים חדשים נכתבים ומתורגמים לערבית מדי יום. כחלק מהראייה ההוליסטית של הארגון, נכתבו בתקופת הקורונה מדריכים ודפי זכויות ייעודיים לאוכלוסיות ספציפיות, לרבות לאנשים שהקורונה הובילה אותם לקשים כלכליים, זכויות נשים בהריון ואחרי לידה, זכויות לאנשים עם מוגבלויות, זכויות לבני הגיל השלישי ועוד. לאתר התווסף אפילו "יומן קורונה" דינמי, כדי להקל על המעקב אחר השינויים בזכויות ובהנחיות.
הקורונה הביאה את השימוש באתר לשיאים חדשים. בחודש מרץ נקבע שיא לשימוש היומי, 140 אלף משתמשים ייחודיים, שיא שבועי של 555 אלף משתמשים ייחודיים ושיא חודשי של 1.5 מיליון משתמשים ייחודיים. כשלושה מיליון עמודי מידע על זכויות רלבנטיות למשבר הקורונה נצפו בחודשים האחרונים, כאשר העמודים הנצפים ביותר היו מדריך לעצמאים ופרילנסרים, מידע לעובד שיצא לחל"ת וכמובן נושאי אבטלה.

זקוקים לתרומות

האתר פועל במסגרת של חל"צ – חברה לתועלת הציבור, ותקציבו נע בין שלושה לחמישה מיליון שקלים בשנה. בבלוג שהוא מפרסם מספר קורן כי עד כה השקיע באתר מכספו הפרטי מעל מיליון שקלים.

75 אחוז מהעלויות ממומנות על ידי הממשלה, והיתר מתרומות. בהחלטה אסטרטגית, החליטו מנהלי האתר שלא יהיו בו פרסומות, שכן המפרסמים הטבעיים באתר שכזה הם עורכי דין ועסקים למימוש זכויות רפואיות, ופרסומות כאלו עלולות ליצור חוסר אמון במהימנות המידע.

כדי להמשיך ולפעול באותה רמת איכות הארגון זקוק לתרומות. "בשעה זו כבר ברור שהמציאות תמשיך להיות מאתגרת והזכויות ימשיכו להיות מוצר נדרש", אומר אמתי קורן. "אחוזי האבטלה גדולים, העסקים זקוקים להתאוששות, נושאים של בריאות, חינוך ורווחה נמצאים במרכז השיח – והציבור זקוק לשירות שלנו יותר מתמיד. דווקא בתקופה זו קוצץ הסיוע הממשלתי שמקבלת 'כל זכות' ואנו זקוקים לתרומות כדי לשמור על איכות האתר, על העדכניות ועל הניטרליות שלו".

ניתן לתרום באתר (קישור ליד לוגו האתר ובתחתית כל דף), ואם אתם במהדורה הדיגיטלית של העיתון פשוט לחצו כאן.