רגע לפני הפסח, חזרנו לראיין את משה רבנו. גדול נביאי ישראל בשיחה גלויה על הבחירות, מנהיגי הפייסבוק, אלוהים ומנשקי הקמעות

-חג שמח לך, משה רבנו, ותודה שהואלת לשוחח איתי שלוש שנים אחרי הראיון הקודם שלנו.

"כמו אז, גם היום לא כל כך עומדים בתור, ובלוח הזמנים שלי יש די הרבה חלונות פנויים. אבל אתה דווקא בנאדם די עסוק, לא יותר פשוט לפרסם אחד לאחד את הראיון הקודם?".

-עסוק, בטח, אבל יש מינימום של כבוד מקצועי. מה שהיה רלוונטי אז, היום כבר לא מעניין אף אחד. לפחות חלק גדול מהדברים.

"דווקא אני מכיר טקסטים אקטואליים שכותבים פעם אחת, אנשים קוראים בהם שוב ושוב ואין צורך לשנות מילה".

-באמת? בואנ'ה, זה סטרט-אפ!

"ממש לא. אני מדבר על סידורי תפילה, הגדה של פסח, כאלה. יש שם כמה יצירות מופת שבאמת שווה לקרוא שוב ושוב, אבל חלק מהטקסטים? אפילו כותב בינוני כמוך יכול לכתוב משהו כזה.

-תודה, באמת. תמיד ידעתי שאני במקצוע הלא נכון, אבל לא נראה לי שנלך על הסבה לכתבי קודש. אפשר קצת ברצינות?

"יש לי את כל הזמן שבעולם".

-מה אתה אומר על מה שקרה בבחירות?

"נורא. באמת נורא".

-מה, גם אתה רצית שביבי יודח?

"אני לא מדבר על התוצאות. אני מדבר על הקמפיינים השליליים, האיומים בענישה, ה'אבא מסתכל מלמעלה', ה'נוהרים בהמוניהם', 'מנשקי הקמיעות' וכל ה'אנחנו או הוא' וה'אנחנו או הם'. כל הרעיוןן של המדינה זה שיהיה מקום לכולם. כולל לגר היושב בתוכך. ואני מדבר גם על היעדר מוחלט כמעט של תוכן חיובי, רעיונות חדשים, משהו קונסטרוקטיבי קצת".

-ומתהום מושבך כיום, אתה רואה איזה פיתרון?

"לא רוצה להישמע יהיר, אבל חסרה לכם מנהיגות אמיתית. מישהו שלא רודף אחרי השררה, אלא מגיע באמת מתחושת שליחות. מישהו שיודע להיות קצת ורסטילי ולא להתקבע על איזושהי אג'נדה פופוליסטית שטוחה ולא לזוז ממנה. אני למשל ליכדתי עם מחדש, אבל בעצמי התחתנתי עם מדיינית. נלחמתי נגד עגל הזהב, אבל מצד שני שיחקתי את המשחק במלחמה נגד עמלק והרמתי ידיים כדי שהעם יגבר. הצלתי את בנות יתרו, אבל הרגתי איש מצרי וגרמתי לטביעה של כל צבא פרעה".

-אתה לא קצת נוסטלגי? אלו ימים אחרים, דמוקרטיה, רשתות חברתיות, טלוויזיה, אין כל כך מנהיגים שממונים על ידי אלוהים.

"אתה בטוח? הזמנים אכן השתנו, אבל אני חושב שאם היה מישהו ראוי באמת, אלוהי הפייסבוק היה מצליח להכתיר אותו למנהיג".

-סליחה, אלוהי הפייסבוק? בלוחות הברית שהורדת לנו מהר סיני, שני הדיברות הראשונים מוקדשים לרעיון של אלוהים אחד, שאין אחרים על פניו.

"נו, וזה עובד? כשאתה מסתכל סביבך אתה לא מזהה עוד אלוהים מכל מיני סוגים? כסף, יופי, הצלחה, כוכבי בידור, כדורגלנים, קואוצ'רים, גורואים לסוגיהם, שאמשיך?".

-תודה, הרעיון הובן. עד עכשיו חשבתי שהרעיון הזה של מונותיאיזם דווקא די תפס.

"אני קולט את הציניות שלך, אבל תרשה לי להישאר רציני. אתה יכול לראות את זה בשני אופנים: אפשרות אחת היא לחשוב שמי שהופך כוכב פופ לאלוהים עובר על הדיבר השני, וזו האופציה הקלה. אפשרות אחרת היא לחשוב שאלוהים יכול להתגלות בכל מיני צורות ועדיין זה אותו אלוהים אחד".

-אז אפשר אפילו  לגלות אותו בעשן סיגריות נכה רוח?

"אני לא הולך לנתח עכשיו שירים של לאה גולדברג, ובטח לא להסביר אותה. היא עושה את זה מצוין בעצמה".

-ואם אני עושה הכל בשביל כסף, כלומר הכסף הוא האלוהים שלי, זה בסדר?

"התפיסה שאלוהים יכול להופיע בכל מיני צורות, לא אומרת שכל מי או מה שסוגדים לו הוא באמת אלוהים. החשוב הוא לבחור אלוהים ראוי, ואולי זה המובן של 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני'. ואם כבר הגענו להתפלספות הזו, אז יכולים שני אנשים שונים לבחור בכסף כאלוהים שלהם, ואצל אחד זו תהיה בחירה ראויה ואצל השני משחיתה".

-קצת מרחיק לכת, אבל נדמה לי שאני מבין. וזה מה שמביא אותך לאלוהי הפייסבוק?

"יש אימרה 'קול המון כקול שדי'. והפייסבוק הוא בהחלט קול המון".  

-בראיון הקודם היו לך כמה תלונות על אלוהים.

"אני זוכר. לחצת אותי בעניין ההגדה. אבל תדייק. יותר התלוננתי על היחצ"נים שלו שעובדים שעות נוספות, ודוחפים אותו לכל מקום. דיברתי אז על זמרים שמודים לאלוהים על הקול שלהם, כדורגלנים ששמים גול וזוקרים לעברו אצבע סחבקית, מתמודדי ריאליטי שמצליחים לתפוס מונית ומשוכנעים שהקב"ה בעצמו התערב להם בעניין. באמת נראה להם שאלוהים עוצר מונייות?".

-היה גם משהו אישי שהפריע לך.

"אתה בטח מתכוון לזה שהיחצ"נים בתקופת הגאונים השאירו אותי מחוץ להגדה ונתנו לאלוהים את כל הקרדיט על יציאת מצרים. אז תשמע: כל ה'אני ולא מלאך' הזה עלול לגרום לאנשים להוריד מעצמם אחריות, וזה מסוכן. אם אתה שואל אותי, היה מקום לתת בהגדה הרבה יותר מקום למה שעשו בני אדם. ככה שהתלונות שלי לא היו אישיות, אלא יותר עקרוניות".

-אני רוצה לחזור רגע לקטע של עגל הזהב. מה דעתך על מנשקי קמעות?

"לא עושה הכללות. עם האקט עצמו אין לי בעיה. כל אחד שינשק את מה שהוא רוצה ואת מי שהוא רוצה, בתנאי שהוא מסכים".

-זה לא עגל זהב?

"זה יותר ידיים למעלה ידיים למטה במלחמה נגד העמלקי. קצת עזרים טקטיים בהחלט יכולים לחזק אמונה – ולא רק באלוהים – ולעזור להשיג מטרות".

-אז גם אתה חושב שגרבוז היה גזעני ומתנשא?

"שוב פעם החשיבה השטוחה הזו. גרבוז דיבר על מי ששולט בכלל הציבור. זה היה אומלל להזכיר את מנשקי הקמעות והמשטתחים על קברים בנשימה אחת עם מושחתים ועברייני מין, אבל הטענה הבסיסית לגיטימית: פולקלור ואמונה של חלק מהעם לא צריכים להכתיב חוקים, תקנות ומדיניות. תפדאל, תנשקו, רק אל תחנקו. אבל כמו שאמרתי, היום כבר אין יכולת לקלוט ניואנסים. הכל חד מימדי ושטוח".

-ובתקופתך זה לא היה ככה?

"תראה את אהרון. הרי עגל הזהב היה רעיון שלו, אבל הוא לא נענש. למה? כי ידעתי לראות ניואנסים. הוא בנה אותו, אבל לא סגד לו ולא עבד אותו. או אחותי מרים ואמי יוכבד. שמו אותי בתיבה ושלחו בנהר. והלו, 'היאור הזך' מהשיר זה הנילוס, כן? חתיכת נהר. רק תחשוב מה היו עושים היום למשפחה שלוקחת תינוק ושולחת אותו לנהר בתוך תיבה. אבל צריך לראות את כל התמונה". 

-אנחנו ערב חג, לא תסיים בנימה קצת אופטימית?

"אני חוזר על מה שאמרתי קודם. אם יקום פה מנהיג איכותי הדברים יכולים להיראות לגמרי אחרת. ולא, אל תסתכל עליי. אני את שלי עשיתי, וגם לא ממש מבין איך משתמשים בכל הפייסבוק הזה".

___

לראיון הקודם עם משה רבנו חפשו בגוגל: א-לה כפר 205 משה רבנו