מערכת החינוך פיתחה בשנים האחרונות עברית משלה. מערכת השעות הפכה ל"ארגון דיפרנציאלי של הזמן", הריכוז בגן הפך ל"מפגש" והשיעור ל"הקניה". ויש גם אוריינות, כיתה יבילה והעשרה אינסטרומנטלית, וראשי תיבות כמו חנ"ס, תלב"ס, ח"ם וחל"מ. ואם זה לא מספיק צבאי בשבילכם, יש אפילו קורס מ"קים של משרד החינוך. 71 ערכים להורה הנבוך*

אב הבית – השרת של פעם, רק שעכשיו הוא גם יודע להפעיל dvd. בקרוב ישתלט על מחשב וברקו.

אוריינות – אם אתם לא יודעים את פשר המילה, משהו באוריינות שלכם לקוי.

אירגון דיפרנציאלי של הזמן – מערכת שעות.

אמנה (בית ספרית) – מסמך ההבנות שגיבשו החנונים ממועצת התלמידים עם ההנהלה הפתוחה והמתקדמת.

אקלים בית ספרי – משהו שתמיד צריך לשנות כדי שלא תהיה אצלנו אלימות.

בית חינוך – רטרו נוסח מערכת החינוך. חלק מבתי הספר החליטו לחזור לשם שרווח בישראל לאחר קום המדינה.

בית ספר – שריד ארכאי לשפת הדינוזאורים, רק שעכשיו לעולם תבוא אחריו מילה נוספת: בית ספר מנגן, בית ספר קהילתי, בית ספר פתוח, בית ספר לאמנויות וכן הלאה. המהדרין מוסיפים משפט שלם: בית ספר אינטגרטיבי לאמנויות הבמה עם דגשים על מערכת היחסים בין אדם לחברו ברוח ערכי היהדות בת זמננו.

גופי בנייה נבובים – ילדי הגן של היום הם כל כך מתוחכמים, אז סתם שישחקו בקוביות? הקוביות, אגב, הן אותן קוביות עץ של פעם. רק השם השתנה.

גיחה – טיול קצר, בדרך כלל לחורשה הקרובה לבית הספר. מדובר, כמובן, בגיחה לימודית.

גישה מתכללת – שיטת הקניה (ע"ע) בגני הילדים.

גישור – תיאוריה כוללת, מנגנון שלם ותפיסת עולם שנועדו לפתור סכסוכים בדרכי שלום. זה מצליח בערך כמו יוזמות השלום של אובמה. יש גם תלמידים מגשרים שנקראים "משכיני שלום" (ע"ע).

דוח קריאה – התלמידים ממלאים אותו לאחר קריאת ספר. לעיתים רחוקות ימצאו דוח באינטרנט ויעשו קופי-פסט.

דוח צפייה – שכלול של דוח הקריאה, ימולא אחרי צפייה בסרט.

דיסקים – "יש לי בכיתה תלמידה דיסגרפית, תלמיד דיסלקטי ושני ילדים עם הדיסאורדר הרגיל. ואני כבר לא מדברת על דיסקוגניציה ודיסאוריינטציה, שזה ממש חצי כיתה". כמעט לכולם יש גם דיסק און קי, אבל זה לא קשור.

דעת (תחומי – ) – מקצועות זה סנדלרים, נגרים ושרברבים. כשמדברים על מתמטיקה, לשון וספרות עוסקים בתחומי דעת.

היפר אקטיביות – המופרע הכיתתי פינה את מקומו לטובת "תלמיד היפראקטיבי", פרי יצירתן של היועצות הבית ספריות.

המרחב (או המרחב הבית ספרי, או המרחב הבין-כיתתי) – מסדרונות בית הספר.

המשגה – לקרוא למסדרון מרחב, למשל.

הנהגת הורים – ועד ההורים של פעם שמטרתו העיקרית היא הקפצת היו"ר לפוליטיקה המקומית.

העברה יזומה – פיטורי מורים.

הערכה עצמית – בסוף המחצית מתבקש התלמיד לתת לעצמו ציון. למרבה הצער, זה לא בא במקום הציון של המורה, אלא בנוסף.

העשרה אינסטרומנטלית – יש שיעור כזה, יש מורות שמתמחות בזה, וממש בקרוב גם יידעו בדיוק מה זה.

הפסקה פעילה – כשמשמיעים קצת מוסיקה במהלך ההפסקה הגדולה.

הפרעת קשב (וריכוז) – תכונה מעולה, משאת נפש של רוב התלמידים. אם שפר עליך מזלך ואובחנת כסובל מהפרעת קשב, החיים שלך הופכים להרבה יותר נוחים: כל שטות שלך תתקבל בהבנה, ותזכה לאספקה שוטפת של ריטלין.

הקניה – העברת שיעור, לימוד.

השפה כמכלול – תוכנית לימודים המציגה גישה מיוחדת ללימוד העברית ומתייחסת אליה כאל שפה כתובה וגם – חידוש מדהים – מדוברת. ממש לאחרונה הוחלט להורידה מהמדף.

ועדת – לא מה שהכרתם. ועדת הקישוט הכיתתית הפכה ל"וועדת חזות", וחוץ מזה יש ועדת היגוי, ועדה מתאמת, ועדת משמעת, ועדת גישור (ע"ע) וכן הלאה.

זכויות וחובות התלמיד – פלקט יפה שתלוי במרחב (ע"ע) הבית ספרי, בדרך כלל ליד האמנה (ע"ע).

(ה)זכות לכבוד והחובה לכבד – אחד הנושאים השנתיים (ע"ע: נושא שנתי) שבזכות בהירותו הרעיונית, ההיגיון הפנימי שבו והקלות בה ניתן להגות אותו הפך למטבע לשון.

חדר מורים לומד – השתלמות מורים.

חלל לימודי – כיתה.

ח"מ וחל"מ – חינוך מיני וחינוך לחיי משפחה. השיחה המיתולוגית עם האחות הפכה למקצוע, במסגרתו צופים התלמידים בסרטים כחולים מצוירים. "היה היום סרט חם בח"מ".

חנ"ג – חינוך גופני, שפעם היה שיעור ספורט ולפני זה סתם התעמלות.

חנ"ס – חינוך סביבתי, מקצוע חדש שבו לומדים במשך שנה שלימה שאת בקבוקי הקולה המשפחתיים צריך להשליך למיכל המיחזור.

טיפוח יזמות – עוד גורם מסחרי תאב פרסום תרם כמה שקלים לבית הספר, שלא נבנה לכבודו איזה תוכנית לימודים קטנה?

יום מקוון – בתיאוריה: יום לימודים באמצעות האינטרנט. בפועל: יום חופש.

יוזמה – או בשמה המלא – יוזמה של כבוד. מחליף את הנושא השנתי (ע"ע), כשההבדל הוא שכל מוסד חינוכי בוחר לעצמו את הנושא, סליחה – את היוזמה.

כישורי – זה לא שהילד מוכשר מבחינה מוסיקלית, יש לו כישורי נגינה. ואם כל הציונים שלו עשר סימן שכישורי הלמידה שלו מצוינים. המילה קיימת בצורת הסמיכות בלבד כמו, לדוגמה, בערך הבא.

כישורי חיים – יש מקצוע כזה, בו לומדים בעיקר לא לקבל שוקולדים מאנשים זרים ברחוב.

כיתה הטרוגנית – כיתה רגילה ששולבו בה שניים שלושה תלמידים בעלי צרכים מיוחדים (ע"ע).

כיתה יבילה – קראוון.

כלים – יש לילד בעיה עם כישורי הלמידה (ע"ע)? אין בעיה. נקנה (ע"ע: הקניה) לו כלים ללמידה נכונה, כך הוא יוכל לרכוש את המיומנויות (ע"ע) הנדרשות וזה יחפה במאה אחוז על העדר כישורי.

לומד בעל מכוונות עצמית – תלמיד.

לילה לבן – באים לבית הספר בלילה, שרים בציבור, אוכלים צ'ופרים ומעבירים דאחקות עם המורים. למחרת, כמובן, יום חופש. נקרא גם "יום הפוך".

לקויות למידה – שם כולל לכל הדיסקים (ע"ע), פחות שווה מהפרעות קשב (ע"ע) אבל עדיין מזכה בכמה צ'ופרים.

מאגר מידע מתוקשב – קיצור של "מחשב".

מארז – סט כלי הנדסה: סרגל, מחוגה, מד זווית ומשולש.

מבדק – בוחן.

מחויבות אישית – פעם סתם התנדבנו, עכשיו זה כבר סיפור של מחויבות אישית. במלים אחרות: חובה להתנדב, ואל תבלבלו את המוח עם הסתירה הפנימית.

מחוץ לתוכנית הלימודים – פעילות צ'ופר לתלמידים. "תראו איזה לארג'ים יצאנו איתכם: עשינו יום יהדות אפילו שזה מחוץ לתוכנית הלימודים".

מיומנויות (מיומנויות למידה) – עם הכישורי (ע"ע) נולדתם. מיומנויות ניתן לרכוש, ולכן הכל מיומנויות: מיומנות שאלת שאלות, מיומנות התבטאות בכתב, מיומנות דיבור, מיומנות מוטורית ומיומנות הפרעה בשיעור.

מיצב – מבחן השוואתי הנערך לכלל תלמידי הארץ. בכל פעם שמתפרסמות התוצאות שוב זועקות כותרות העיתונים עד כמה ירודה רמת התלמידים במתמטיקה, הבנת הנקרא ואנגלית.

מליאת מורים – כלל מורי בית הספר.

מפגש (בגני הילדים) – הריכוז של פעם.

מ"קים – מנהיגים קהילתיים. ויש אפילו קורס מ"קים, שמקיים משרד החינוך בחופשת הקיץ לתלמידים מצטיינים.

משכיני שלום – ילדים בבית הספר שתפקידם לגשר (ע"ע: גישור) בין ניצים. במסגרת תפקידם הם עוברים קורס קצר ומצטלמים למקומון.

נושא שנתי – היו לנו דמוקרטיה, עברית, יהדות ספרד והשיא מופיע בערך משלו באות ז'. בינתיים העניין הזה נגוז, אבל במקומו קיבלנו את היוזמה (ע"ע).

(ה)נסיעה – לפולין, כמובן. "השנה הצלחנו להוריד את מחיר הנסיעה לאלפיים דולר לתלמיד"; "מי שינצל את הנסיעה להימורים בקזינו או הליכה לבית בושת, יוחזר הביתה לאלתר".

סביבה לימודית – שנים, שנים חיפשו במערכת שם כולל לבית הספר ולכיתה גם יחד. הנה, מצאו.

סיור לימודי – תשכחו מסתם טיול. "ביום האחרון לשנת הלימודים יש לנו סיור לימודי לבריכה".

עבודת חקר – עבודה רגילה לחלוטין, רק שהיא כוללת עשרים עמודים לפחות (שהורדו בשלמותם מהאינטרנט) ומתחילה ב"שאלות חקר" (ע"ע).

פינת הבית (בגני הילדים) – מה שהיה פעם פינת בובות. פינת הרופא, אם אתם דורשים לשלומה, הפכה למרפאה.

פעולה מעודדת חשיבה – שאלה.

צלצול – שיר של שרית חדד או מנגינה של אוטו גלידה שמוציאים להפסקה או מחזירים לשיעור. צלצולים כמו פעם כבר אין, אבל השם נשאר.

קוגנטיביות – "יש לו יכולת קוגנטיבית גבוהה" החליף את "מדובר בתלמיד עם המון פוטנציאל" הישן והטוב של פעם. גם היכולת הקוגנטיבית, אם תהיתם, תמיד לא ממומשת.

קירות מדברים – אם תולים על הקירות תמונות, ברור לגמרי שהם מתחילים לדבר.

רכזת – דרך יצירתית לדאוג לציבור המורים (ולמעשה, המורות) המקופח לתוספת שכר. יש רכזת שכבה, רכזת חברתית, רכזת מתמטיקה, רכזת מדעים ורכזת מחשבים. לפעמים יש גם רכזת לנבחרת הכדורסל, אבל היא לא מקבלת גרוש.

שאלות חקר – ע"ע "עבודת חקר".

שיעור מפוצל – חצי כיתה לומדים, נניח, מוסיקה, והשני מחשבים.

שיעור משולב – בדיוק ההפך. כל הכיתה לומדת בבת אחת, עם שני מורים, מתמטיקה ועברית. ותתפלאו, זה אפשרי.

תיק הערכה – בהתחלה הייתה תעודה. התעודה הפכה לגיליון ציונים שהתפתח לגיליון הערכה שתפח לתיק הערכה, מסמך בן עשרות עמודים המוענק לתלמיד בסיום כל מחצית.

תלב"ס – תוכנית לימודים בית ספרית.

תלקיט – תיק עבודות.

תרבות בית ספרית – אם לא נוח לנו עם האקלים הבית ספרי (ע"ע), אז יש לנו תרבות בית ספרית. ביננו? גם היא לא מי יודע מה.

* הטור פורסם לראשונה ב-2003 ומתעדכן באופן רציף (בכפוף לדיסאוריינטציה של הכותב)

שלושה ציטוטים לדוגמה
 
"הגישה הסמלית לשונית, המתבטאת בהוראת לשון האם הכתובה והדבורה ובפיתוח הכישרות האוריינית…"

(מתוך אתר האינטרנט של משרד החינוך).

"העשרה אינסטרומנטלית: מעשירה את יכולתו של האדם בהמשגה, בגמישות מחשבתית והיכולת להתמודד עם מצבים משתנים, בהתארגנות ובריסון אימפולסיביות".

(מתוך תיק הערכה של תלמיד כיתה ד').

"גישה זו מאפשרת למורים ולומדים כאחד, לחקור ולגלות את הקשרים בין תחומי הדעת ובתוכם, בין מידע שמקורו מחוץ לבית הספר לבין ידע הנוצר בתחומו… המנהלת, צוות המורים והמדריכה הבית-ספרית, החלטנו לעסוק בעיצוב ובניסוי של מערכת לימודים על-תחומית, הממוקדת במושגים ובערכים שהם בעלי ערך קיומי, אינטלקטואלי ותרבותי, באמצעות התמודדות עם דילמות ומיומנויות חשיבה מורכבות".

(מתוך אתר אינטרנט של בית ספר יסודי בחיפה).

תאגיד המים והביוב ותאגיד אשכול הגליל המערבי יכולים להיות הצלחה מסחררת. הם עלולים גם להמיט עלינו אסון כלכלי

שני תאגידים נכנסו לאחרונה לחיינו (והמנכ"לים של שניהם אף מתבטאים במקומות אחרים בעיתון זה): תאגיד המים, ואשכול הגליל המערבי. בבסיס שני התאגידים עומדת תפיסה שישנם נושאים רבים שליישובים קטנים קשה להתמודד איתם, וכי למספר יישובים קטנים יש אינטרסים משותפים שניתן יהיה להשיג רק בשילוב כוחות.

התפיסה הזו נראית הגיונית מאוד, כמעט ברורה מאליה. יישובים קטנים מאוד ישתייכו לרוב למועצה אזורית, יישובים גדולים מאוד מסוגלים לספק את מרבית הצרכים שלהם, ואילו יישובים בינוניים כמו כפר ורדים, שלומי ואפילו מעלות הגדולה יחסית, מתקשים להגיע לעצמאות כלכלית ולספק את כלל צרכיהם, ומצד שני הם גדולים מכדי להיות חלק במועצה אזורית.

אבל הפתרון שנבחר (אחד למעשה נכפה עלינו על ידי הכנסת) לא יפתור את הבעיה כבמטה קסם, ולא שיש שיטה אחרת שתספק תשובה קלה לבעיה. שני התאגידים הם גופים חדשים, שהוקמו יש מאין. בשניהם יש משכורות לשלם, משרדים לממן, ריהוט, ציוד ותקציב לפעילות השוטפת. לא ברור אם התועלת שבכל אחד מהם תהיה גבוהה מהעלות. או במילים אחרות: האם תאגיד המים, למשל, יצליח לחסוך לכל הרשויות יותר ממה שהוא עולה? לא ברור, המשימה לבטח תהיה קשה מאוד ועלול גם להיווצר מצב לא שוויוני: רשות אחת חוסכת, אחרת פתאום מוצאת עצמה בגירעון.

הפטנט איננו חדש. איגודי ערים פועלים כבר שנים רבות בנושאים שונים: איכות סביבה, שפכים, תברואה, כיבוי אש ואפילו לשירותי וטרינריה. חלקם באמת מצליחים לספק שירותים טובים. חלקם מתנהלים בעצלתיים, חלקם סובלים ממחסור תקציבי בשל מחלוקות בין הרשויות השותפות או סתם מצוקה תקציבית של אחת מהן, ויש גם מקרים שהתאגידים הללו משמשים בעיקר כספקי ג'ובים למקורבים של ראשי הערים השותפות.

שני התאגידים "שלנו" חייבים לספק את הסחורה, לעשות את זה מהר ולעשות את זה מצוין. אחרת, המחיר שנשלם יהיה כבד ובמזומן. ומצבו של כפר ורדים דומה מבחינה זו למצבן של שאר הרשויות השותפות בתאגידים: מצד אחד אנו עלולים למצוא עצמנו בבור תקציבי, ומצד שני רמת השירותים בתחומים מסוימים עלולה להיפגע כשאין באפשרותה של הרשות שלנו לעשות דבר.

לכן, בכפר ורדים וגם בשאר הרשויות, חייבים לתת לתאגידים את כל הכלים להצליח, אבל לעקוב בשבע עיניים אחר התנהלותם, כדי למנוע, חלילה, קטסטרופה כספית שיהיה קשה מאוד לצאת ממנה.

יום שישי

המצוקה הזאת קיימת כבר שנים. לבני הנוער בכפר אין מה לעשות בימי שישי. מידי פעם נמצא פתרון חלקי, נפתח בית תומר, מארגנים איזה מופע או פעילות, אך פתרון מערכתי ומסודר – אין. הבעיה מחריפה בחורף. בני נוער בגילאי 12 עד 17 רוצים לצאת, אין להם רישיונות נהיגה והמוניות יקרות. כפר כמו שלנו חייב לספק להם פתרונות שיתאימו למה שהם רוצים. כל שכבה רוצה לבלות בנפרד, החבר'ה מעדיפים לבלות עם חברים משכבת הגיל שלהם, והם אוהבים בעיקר מסיבות, מופעי מוסיקה וקולנוע.

יש מספיק מבנים שניתן לנצל בשישי בערב. הבעיה היא כמובן כסף, אבל אני מניח שעם קצת יצירתיות ורוח התנדבות אפשר לקיים פעילות כזאת בעלויות נמוכות. אם נחסוך בעניין הזה, עוד נשלם על כך ביוקר בפעילויות מנע וטיפול בוונדליזם, במים ואלכוהול. אבל עזבו את האמירה הבעייתית הזו, לבני הנוער מגיע שירות בסיסי מהרשות שלהם.

הגשם

אוהבים גשם? לא מאמין לכם.

ואל תסתכלו עליי ככה. עזבו אתכם ממשק המים, מפלס הכינרת ומצוקות החקלאים. אני ממש לא מדבר על שביעות רצון מעצם העובדה שהיום ירדו בבאר שבע 8 מילימטרים, שהם רבע מהכמות הממוצעת הרב שנתית לרבעון שמתחיל בראש השנה, מתמונות יפות של שיטפונות בכפר סבא והאפשרות לראות עוד כמה דקות את נעמה אייזנבוך. אני מדבר על אשכרה אהבה לדבר עצמו – לגשם.

אלוהים אדירים, מה יש לאהוב בו? הדרך מהבית לאוטו הופכת לריצה מטורפת, הכבישים חלקים ופקוקים, אזור בית הספר הופך למגרש חנייה ענק, הרמזורים בדרך לעבודה מקולקלים והחנייה היחידה שאתה מוצא היא באמצע שלולית. נכון, בקיץ אולי מזיעים קצת, אבל אין שום עינוי שישווה לגרב שנרטבה בתוך הנעל כבר בתחילתו של יום עבודה. בעצם יש. מכונית שנכנסת בשעטה לתוך שלולית בדיוק כשאתה עומד על המדרכה בעמדת ספיגה חזיתית. נראה אתכם מתגברים על זה בעזרת פססס קצרצר של דיאודורנט טוב.

שנמשיך? פעילויות מתבטלות, הילדים משתעלים (והם גם הלכו לבית ספר בטי-שירט ובלי מעיל), פתאום אתה נזכר שהקיץ חלף ולא דאגת לאיטום הגג, ובדיוק שעה לפני שהגשם התחיל החלטתם שהיום אפשר לתלות כביסה ולתת למייבש לנוח.
 

כן, אני מכיר את אלו שמספרים שהם "מתים על גשם". כמעט כולם ראו יותר מידי רומנים דביקים. "אני אוהב להצמיד את האף לחלון ולהסתכל בגשם". בסדר, הצמדת את האף. הסתכלת. עברו 30 שניות, עכשיו מה? הגשם ימשיך לרדת מלמעלה למטה. מקסימום הזווית קצת תשתנה.

או הסיפור הזה ש"אפשר ללכת בשניים מתחת למטריה, זה נורא רומנטי". הטיעון הזה לגיטימי (בקושי) בגילאי 17 עד 17 וחצי. תכף גם תספרו לי שנור כיף לקפץ בין השלוליות.

וכדי לסגור פינות, אציין שליבי כלל אינו גס במפלס או אדיש למצבו של אקוויפר החוף. מצדי, שיירד גשם והמון, רק בלילה.