קודם כל ניצחום החופש והרוחניות

סוף הסתיו, לקראת סוף חשוון, החורף מבושש לבוא, מזג האוויר מתעתע בנו ואולי אנו בתקופה של שינוי אקלימי.
חודש נובמבר הוא החודש ה"ציוני" ביותר בחודשי השנה. ב-ב' בנובמבר בשנת 1917 ניתנה הצהרת בלפור, שהשנה אנו מציינים לה 105 שנים. בפעם הראשונה אחרי 2000 שנה הצהירה מעצמה עולמית על כך שתתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ובכ"ט בנובמבר, בשנת 1947, החליטה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בלייק סקסס על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. השבוע ציינו 75 שנה ליום חשוב זה. מעניינת העובדה ששני תאריכים אלו נרשמו בדברי ימי עמנו כתאריכים לועזיים אך את היום מציינים באותיות עבריות, ולא במספרים.
לעמנו שני שמות, יהודה וישראל. הגרעין של שני השמות הוא יחס לאלוהים. יהו-דה: מודה לאל. "הפעם אודה את ה'. על כן קראה שמו יהודה" (בראשית כ"ט ל"ה). ישר-אל: משורש שר, כלומר מתמודד בריבון עם אל. "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב כ"ט). פירוש השמות כאילו מנוגד. מודה מצד אחד ושר מצד שני. מתח זה התקיים ומתקיים בעמנו מיום הולדתו. ניתן לפרש את ההתמודדות עם האל בדרכים רבות. להבנתי הפרשנות הנכונה היא התמודדות עם ישות שאותה איננו יודעים.
להתמודד עם מי ועם מה שאיננו יודעים, כלומר, להכיר בארעיות עולמנו ובארעיות מה שאנו יודעים אודותיו. ומפני שעולמנו ארעי ודעתנו אותו ארעית, הוא עודנו עולם של תיקון הדעת ואפשרות בריאה מחדש.
אם נאמץ פרשנות זו, אולי נמצא גשר בין הפלגים השונים בעם, בין חרדים, דתיים, מסורתיים, חילוניים ואפילו אפיקורסים גמורים. ומאחר שכולנו מודים (יהודה) וכולנו שרים (ישראל), צדיק באמונתו יחיה שהרי על כולנו לדעת שאיננו יודעים…
אסיים בשירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין", ובתפילה לחורף פורה וימים טובים.
קריאה נעימה.

אני מאמין / שאול טשרניחובסקי

שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז.

רוחו ישליך כבלי-הבל,
ירוממנו במתי-על:
לא ברעב ימות עובד,
דרור לנפש, פת-לדל.
שחקי כי גם ברעות אאמין,
אאמין, כי עוד אמצא לב,
לב תקוותי גם תקוותיו,
יחוש אושר, יבין כאב.

אאמינה גם בעתיד,
אף אם ירחק זה היום,
אך בוא יבוא – ישאו שלום,
אז וברכה לאום מלאום.

ישוב יפרח אז גם עמי,
ובארץ יקום דור,
ברזל-כבליו יוסר מנו,
עין-בעין יראה אור.

יחיה, יאהב, יפעל, יעש,
דור בארץ אמנם חי,
לא בעתיד, בשמים –
חיי רוח לו אין די.
אז שיר חדש ישיר משורר,
ליפי ונשגב לבו ער
לו, לצעיר, מעל קברי
פרחים ילקטו לזר.