ורדה דורשת, מתחננת, צורחת: תחזירו את החטופים. כל יום שעובר קורע לה ת'לב, הורס אותה מדאגה, וזה כמובן כלום ושום דבר לעומת מה שעובר על החטופים והחטופות עצמם, ועל בני המשפחה. ולמרות שזה ממש לא נראה ככה, ורדה מאוד רוצה להאמין שגם אלו שמנהלים את העניינים חושבים ומרגישים כמוה. אנחנו מתקרבים לחג החירות, זכר ליציאת מצרים וכל זה, אז בבקשה: עכשיו.
ובמעבר חד וכנראה מתבקש כי החיים וכל זה, נמשיך עם אייטם על להקת הדורבנים. לא החבר'ה המצוינים מעוד לילה שעבר ולא בא לי לשמוע, אלא דורבנים אמיתיים שצצו באשכול הגנים של כפר ורדים. אז סיפור המתח התגלגל ככה: באחד הבקרים גילו הגננות והצוות שני גורי דורבן מסתובבים בין הצעצועים. הגננת לירז אלפיה והסייעת אסואן עלי הצליחו ללכוד את שני גורי הדורבנים ולהכניסם לקופסה. לאחר מכן התקשרו לעופר יעקב, פקח של רשות הטבע והגנים, אושיה מקומית וגם אבא שילדיו למדו במערכת הגנים. הפרק הבא באייטם הבא.
רשות הדיבור לעפר יעקב: "בעשרים השנים שאני עובד וגר באזור הזה, זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי שיחת טלפון כזו. אני בעצמי נמצא בצו 8 לא רחוק מהכפר, כשאיריס התקשרה ידעתי שהייתי חייב לקפוץ ולסייע. ראיתי שמצבם של הגורים טוב, ולאחר התייעצות עם האקולוג האזורי הבנו שהם מספיק גדולים כדי לשרוד והשבתי אותם לטבע". סוף טוב הכל טוב, וורדה שמחה שאף אחד לא נדקר.
אחרי מערכת בחירות סוערת למדיי התכנסה מליאת המועצה המקומית של כפר ורדים לישיבת פתיחה חגיגית במארג. מקורות של ורדה מדווחים שהדבר הכי חגיגי היה תפילה להצלחת המועצה שנשאה הרבה נטלי לסטרג'ר, וכל השאר היה יותר טקסי ופורמליסטי ופחות חגיגי ומעניין.
לישיבה הגיעו כמה מתושבי גולדן וילג' עם שלטי מחאה בגין הנעשה בשכונה, בנוסח "נמאס לנו לחיות במזבלה", "אנחנו לא אזרחים סוג ב'" וכדומה. כל הדוברים שהזכירו את פועלם למען תושבי הכפר, לא מצאו לנכון להתייחס למוחים ולמצב בגולדן וילג' בכלל. ורדה מרימה גבות ואפילו פוערת פה, ומקווה שמתישהו יטפלו סופסוף בשכונה המסכנה.
החברים של ורדה מוציאים את העיתון לפסק זמן, שזו דרך נחמדה להגיד שהם פורשים. אז גם ורדה תולה את המקלדת. כלומר היא בטח עוד תקליד כל מיני שטויות פה ושם, אבל המדור יוצא סופית לגמלאות. בגלל הקשרים והמקורות הטובים שלה, ורדה יודעת על התוכנית הזו כבר הרבה זמן, אבל השתדלה מאוד לא להיכנס לאווירת אס"ק. או לפחות שלא תרגישו.
ובאווירה זו הנה כמה ציטוטים על פרידה:
- "אין פרידה מוחלטת כל עוד נותר הזיכרון" (איזבל אלנדה).
- "שנות חיינו הן ספינות, והחיים הם פרידה מתמשכת" (נתן יונתן).
- "כאב הפרידה קטן מהשמחה של המפגש המחודש" (צ'ארלס דיקנס).
- "הערב הנודד אל ההרים פנה. שעת הפרידות, מה קדושה את" (נתן אלתרמן).
- "יש משהו מן השחרור ומשהו מן העינוי בכל פרידה מכל אדם" (ססיל דה לואיס).
- "מה אנו חייבים לאורח? סבר פנים יפות אם הוא נשאר, פרידה יפה אם הוא רוצה לעזוב" (הומרוס).
שיהיה חג של חירות – ואז אולי הוא יהיה גם קצת שמח. עכשיו באמת נפרדים, ורדה מקווה שכידידים.
