שתהיה שנה רגילה

כלומר מאוד יוצאת דופן. ניסיון להציל משהו מכבודו האבוד של ה"רגיל"

"רגיל" הפכה לסוג של מילת גנאי. מי רוצה להיות רגיל? כשהתשובה ל"מה נשמע" היא "כרגיל", אתה יכול להבין שהמשיב לא מי יודע מה מאושר. איש לא יאחל לחברו "שיהיה לך יום רגיל". אם אתה לא הומלס לא תייחל לבית רגיל, ובאף רומן לא מופיע המשפט "התאהבתי בו תוך שנייה, הוא בחור כל כך רגיל".
ובכל זאת, אני מאחל לעצמי ולכולנו שנה רגילה. כלומר מיוחדת במינה ויוצאת דופן, כי כבר שנים שלא הייתה לנו שנה שהיא פשוט שנה רגילה. לא שנת בחירות, לא שנת מיתון, לא שנת מלחמה, ואפילו בלי מבצע צבאי גדול, מחאה ציבורית גורפת או שנת שביתה. סתם שנה רגילה, שבה מבוגרים הלכו לעבודה, ילדים למדו, פוליטיקאים קידמו תהליכים, צעירים אהבו, תינוקות נולדו ואנשים הלכו לישון בלי לחשוש מצבע אדום או יקיצה לבוקר של בשורות רעות.
ובשנה כזו, כשיש לנו את דאעש על הראש, החמאס חופרים מדרום והחיזבאללה מתעוררים מצפון, כשהמכנה המשותף המרכזי שמאחד את הממשלה שלנו הוא הישרדות פוליטית, כשהשיח המרכזי בינינו לבין עצמנו הוא של שינאה, הקצנה והדרה, כשהמיתון מטריד ונגיף האבולה מפחיד, השאיפה לשנה רגילה נראית לי כמעט אוטופיה.
אבל ראש השנה עכשיו, אז תנו לי לפנטז. ובהזדמנות, הנה ניסיון קצר להציל משהו מכבודו האבוד של ה"רגיל".

התחלנו תהליך

היו לנו השנה רפורמה בחינוך, רפורמה בבריאות הנפש, רפורמה ברשות השידור, רפורמה בחברת חשמל, בשירותים החברתיים, בנמלים, ברשות הרישוי, בתכנון ובנייה וזו בטח לא רשימה מלאה. חלק מהרפורמות נולדו השנה, חלקן החלו להיות מיושמות, ואחרות איתנו כבר כמה שנים. אבל דומה שאין שר שמסיים קדנציה בלי איזו רפורמה או שתיים ברזומה. ואם קוראים לשר הזה פירון, זה בערך יבול הרפורמות הרבעוני שלו.
אני לגמרי בעד מהפכנות ותעוזה, וגם בכישוריי המוגבלים אני מצליח לקלוט שיש בנמלים כמה עובדים שמקבלים משכורות גבוהות מידי, ושרשות השידור היא גוף אנכרוניסטי ובזבזני. אבל תמיד חייבים רפורמה? מילא הנמלים, מה עשו לכם המרפסות?
לא, באמת, אי אפשר סתם להתחיל תהליך שבסופו המערכת תהיה טובה יותר? לתכנן תוכניות במקום לחולל מהפכות? תוכניות עם יעדים, דרכי פעולה, שלבים, בחינת הישגים ועמידה ביעדים, בקרה, תיקון, המשך?
ברור שלא. תהליך נשמע "רגיל" מידי. נטול הילה, לא מקומם עליך את ועד העובדים ולא מביא אותך ליונית לוי או לפחות לרפי רשף. ההיסטוריה, אגב, מלמדת שרבות מהרפורמות שבוצעו בעבר היו נמהרות מידי ולא בהכרח שיפרו את המצב. אבל אלו שזכורות, באופן טבעי, הן הרפורמות שהצליחו.
לא בדקתי, אבל נראה לי שתהליכים ממושכים ועקביים מביאים לתוצאות יציבות ומבוססות יותר מאשר מהפכות ורפורמות למיניהן. מדינת ישראל, למשל, קמה כתוצאה מתהליך שהחל באמצע המאה ה-19 ברעיון "שיבת ציון", התפתח בהדרגה דרך העליות השונות, הקמת התנועה ציונית, פעילות פוליטית, הקמת המחתרות ועוד, עד להכרזת המדינה בשיאו של תהליך שנמשך 100 שנה.
אני בטוח שאת השידור הציבורי אפשר להבריא בפחות זמן. נראה לי שתהליך היה עובד הרבה יותר טוב מרפורמה. אני מאחל לנו שנה רגילה, נטולת רפורמות נוספות.

שרת די יפה

אני מודה (וקצת מתבייש): אני רואה ריאליטי שירה ולפעמים גם בישול. גם שם "רגיל" היא מילת גנאי. ולהפך. כשרוצים לתאר משהו מוצלח במיוחד משתמשים בביטוי "אקסטרא-אורדינרי – יוצא מן הכלל, בלתי רגיל".
ובכלל, השפה הנהוגה בתוכניות אלו היא קיצונית ומעצבנת בצורה אקטרא-אורדינרית. ביצוע נאה לשיר מסוים מזכה את המבצע ברפליקה "אתה זמר ענק", "ביצוע מהמם / מעולה / מהפנט / מרגש" וכן הלאה.
וכך גם בריאליטי בישול. התלהבות מעושה, שמות תואר שמתחרים זה בזה כדי לתאר שיאים של הצטיינות, והיעדר כמעט מוחלט של שמות תואר מינוריים במובן החיובי של המילה. נניח: שרת יפה מאוד. היה טעים. מה פתאום, זה רגיל מידי, ולא בשביל זה אנחנו פה.
בעודי כותב שורות אלו אני שומע את "נגעה בשמים" של משינה. שיר נחמד, ויובל בנאי שר אותו די יפה. אני חותם על שנה עם עוד כמה ביצועים נאים לשירים רגילים שכאלו.

אתה נחמדדדדד

וכמובן, גם ברשתות החברתיות אין מקום לרגילים. נחמד, משעשע, מעניין, מעורר מחשבה – כל אלו הם ביטויים שכמעט לא נמצא שם. קורע, מדהים, מפיל, חובה להפיץ ודומיהם – הם שמות התואר של כמעט כל סרטון שמשתפים.
ואם בא לך לשמוע כמה שאת מהממת, יפהפייה (מבחוץ ומבפנים!), הורססססת ומושלמת – כל מה שצריך זה להחליף תמונת פרופיל. זה לעולם לא יהיה "תמונה חמודה", "מתאים לך סגול", או "אהבתי יותר את החיוך מהתמונה הקודמת".

האנשים הרגילים

יש המון יחידי סגולה, אנשים שהם משכמם ומעלה. מדענים גאונים, ספורטאים מחוננים, ציירים מהפכנים, מוסיקאים מרטיטי לבבות, אנשי צבא עשויים ללא חת, רופאים שעובדים מסביב לשעון ומדינאים דגולים שיודעים להנהיג גם בעת צרה.
עפר אני לרגליהם, אבל כל אלה לא היו שווים כלום בלי האנשים הרגילים. אלו שעבורם ממציאים המדענים של אפל את השעון החכם, האוהדים שמגיעים לאיצטדיון לחזות בספורטאים, המעריצים שקונים כרטיסים להופעות, האזרחים שחיים בזכות גבורת הלוחמים, נעשים חולים ומגיעים אל הרופא הנערץ, ואיך שהם מחלימים בוחרים שוב ושוב במדינאי הדגול.
האנשים הרגילים הם המצע עליו צומחים כל המורמים מעם, המיוחדים, המחוננים. המורמים קיימים בזכות הרגילים, ורגילים הם הסיבה וההצדקה והטעם לקיומם של יחידי הסגולה. מה שווה גאון כמו מיכאלאנג'לו, למשל, אם לא היו אנשים רגילים שייהנו מיצירותיו?
אם הרגילים לא היו רגילים, הם היו מוכשרים כמו כל אותם כוכבים, והכוכבים היו בעצמם די רגילים. ולכן מגיע לרגילים הרבה יותר כבוד. אז אני מרשה לעצמי לומר: אני רגיל גאה.

סיום ממש לא מיוחד

וחוץ משנה רגילה, יש לי עוד שתי בקשות:
בשבילי כרגיל.
ושהבן שלי ייצא סוף סוף לרגילה.