הקמפיינים המאכזבים של איילון ויחיאלי, המוגבלות של פייסבוק והרעננות של הרשימות נטולות המועמד. סיכום מערכת בחירות רדומה במיוחד
יום שישי האחרון, המרכז המסחרי. בקפה אוליבר ניתן להבחין בקבוצה קטנה ומגובשת בחולצות כחולות וקבוצה גדולה יותר בחולצות לבנות. הכחולים של יורם איילון והלבנים של סיון יחיאלי יושבים ושותים קפה, נהנים משמש סתווית וכנראה גם מחברה טובה. לא רחוק מהם, סביב דוכן מאולתר, אנשי סיעת אופק, גם הם בחולצות לבנות, מחכים בנימוס שמישהו יבוא להקשיב.
האווירה נינוחה, תרבותית, שקטה מאוד. הרעש הדומיננטי הוא צלילי כפיות שבוחשות את הקפה ההפוך או האספרסו הכפול. שום ויכוח סוער בין חולצה כחולה ללבנה, ותושבים שבאו לקניות של שישי חולפים על פני השולחנות באין מפריע, מבלי שמישהו יעכב אותם בניסיון שכנוע כלשהם. שישי תרבות במרכז המסחרי.
אולי משהו עוד יתעורר בשבוע שנותר בין כתיבת שורות אלו לבין מועד הבחירות, אבל עד כה, מערכת הבחירות הנוכחית בכפר ורדים היא הרגועה ביותר שראיתי מעודי, וראיתי הרבה.
וזה מאכזב. כי המערכת רגועה לא במובן התרבותי של המילה, אלא במובן האפטי של המילה. הבחירות בכפר מתנהלות באווירה כמעט אדישה. הלהט, התשוקה, האמונה היוקדת בצדקת הדרך – כל אלה נעדרים ממערכת הבחירות הזו בכפר.
איפה התשוקה?
מי שאמור היה להפיח רוח חיים במערכת הוא בעיקר יורם איילון. מתמודד יחיד, ראש בראש, מול ראש מועצה מכהן, היש נקודת פתיחה טובה מזו לקמפיין תוסס, חי ומלא תשוקה?
אבל איילון, ככל שהצלחתי להכירו, הוא טיפוס רגוע ונעים הליכות, וככה גם נראית מערכת הבחירות שלו. לטעמי הוא שגה כשנתן לאופיו הנינוח להכתיב את מהלך הקמפיין שלו. אולי זה אני שפספס משהו, ובעצם מדובר בקמפיין גאוני, אבל נראה שאיילון פספס קולות רבים בשל התנהלותו השקטה.
הבסיס הקלאסי לניהול קמפיין בחירות אומר את הדבר הבא: יש בוחרים שאין סיכוי שיצביעו עבורך. באלו אנחנו לא משקיעים בכלל. יש בוחרים שכבר החליטו שיצביעו עבורך. באלו נשקיע מאמץ מסוים, שיתמקד בחיזוק הקשר ואולי בהפיכתם לפעילים. ויש את אלו שמתלבטים, הבוחרים ששוקלים להצביע עבורך אבל עדיין לא החליטו. באלו צריך להשקיע את מירב האנרגיה והמשאבים. אליהם צריך לפנות במודעות, המסרים צריכים לפגוע ישר בבטן הרכה שלהם, אותם צריך לזמן לחוגי בית ובהם שווה להשקיע זמן רב.
ולפני כל זה, צריך לאתר אותם. מהותית – כלומר להבין לאילו קבוצות הם משתייכים, ומעשית, כלומר להגיע אליהם אחד אחד.
החלק השני של הקמפיין הוא יום הבחירות. אז צריך לדאוג לאחוזי הצבעה מקסימליים בקרב אלו שאמורים לבחור בך. כל תקופת הבחירות צריכה להתכוונן ליום הזה, לבנות אותו, להגיע אליו עם מקסימום בוחרים שהחליטו להצביע עבורי ולהביא את כולם לקלפי.
כדי לעשות את כל זה, צריך הרבה עבודה שחורה ולאורך זמן. הרבה רעש, הרבה נוכחות, הרבה להט, ומידה מסוימת של אגרסיה, במיוחד אם אתה מתמודד מול ראש מועצה מכהן. את כל אלו יורם איילון לא סיפק.
גם הקמפיין של סיון יחיאלי איכזב, אבל כאן זה היה צפוי. יחיאלי הלך על בטוח, עשה את מה שצריך, מבלי להעז. עשינו, בנינו, היינו נפלאים ונמשיך בתנופה, עם מס שפתיים ברוח "עשינו גם טעויות", מבלי לפרט ולהודות אפילו בטעות אחת.
יחיאלי סירב לעימות מול יורם איילון, התחמק באלגנטיות מראיון עיתונאי סמוך לבחירות, ולמעט כמה חוגי בית בהם אותגר בעיקר סביב מה שקורה בבית ספר קשת, לא התייחס לצדדים הפחות מוצלחים בקדנציה שלו, והיו כאלו.
זה מאכזב, כי ביישוב כמו כפר ורדים אפשר היה לצפות לקצת יותר תעוזה וכבוד לאינטליגנציה של הבוחר. אבל זה גם צפוי, כי טקטית יחיאלי פעל כנראה נכון. ראש המועצה המכהן מתנהג בקמפיין הזה בדיוק כמו מאמן כדורגל שצריך להשיג תיקו במשחק המכריע, מוביל כבר 0:1, ועכשיו הוא לא לוקח סיכונים מיותרים ומסתפק בהגנה והחזקת כדור.
אשליית הפייסבוק
הדומיננטיות של הפייסבוק בחיינו, וההצלחה של יאיר לפיד בבחירות הארציות, מביאה אולי למחשבה שאפשר לנצח בחירות בכפר בעזרת הפייסבוק ככלי מרכזי. זו טעות. יאיר לפיד, חוץ מהיותו כוכב פייסבוק, היה כוכב גם מחוץ לרשת החברתית. והוא לא הסתפק בכך, אלא עשה עבודת שטח נמרצת וקשה, הופיע בעצמו בפני מאות ואלפי בוחרים פוטנציאליים כמעט מידי ערב במשך שנה, והפעיל מערך שטח מאורגן להפליא. אם ללמוד ממנו, אז עד הסוף.
בפייסבוק דווקא מתנהלת מערכת בחירות קצת יותר יצרית, אבל כדאי שניכנס לפרופוציות: ליורם איילון 348 לייקים, לסיון יחיאלי וסיעת מעוף 368, לסיון בעמוד האישי שלו מעל 1,800 חברים, ובקבוצה "כפר ורדים תושבים", שבה התנהלו כמה דיוני בחירות ערים, יש כ-350 חברים. מספר בעלי זכות הבחירה בכפר הוא 4,500, כך שהפייסבוק, גם אם הוא כלי חיוני וחשוב, לא יכול להכריע את המערכה בכפר.
עצמאיות בשטח
בבחירות האלו יש רק שני מועמדים לראשות המועצה, אבל מספר מרשים של שלוש רשימות שמתמודדות על מקום במליאת המועצה מבלי להציג מועמד לראשותה. דווקא הרשימות האלו מנהלות קמפיינים ראויים, מציגות מישנה סדורה וסדר יום מעניין.
אופק מחפשת את הכסף בסיפוח אזור התעשייה תפן – הימור שיכול לעלות לה ביוקר בבחירות בעוד חמש שנים; הירוקים מביאים רעיונות ישימים ומעשיים לאדם ולסביבה, ויעקב זיו מבליט את בני הגיל השלישי, שבהתמדה הולכים ונעים משמעותיים בכפר גם מספרית אבל גם בדומיננטיות שלהם בחיי הקהילה כאן.
אם יש משהו מעודד במערכת הבחירות העייפה שמתנהלת כאן זה שאם בסופו של דבר לכל הרשימות המתמודדות יהיה ייצוג במליאת המועצה, נראה שהכפר ייצא נשכר.
