60 שנה מנסים פיזיקאים להפריך תאוריה מוזרה, ללא הצלחה. והנה מגיע ראש הממשלה שלנו וטורף את הקלפים
השבוע נזכרתי בתיאוריה פיזיקלית מעניינת ומוזרה במקצת בשם "ריבוי העולמות". שמעתי אותה לפני שנות חצי דור מפיו של פרופ' יקיר אהרונוב, מומחה עולמי בפיזיקת קוונטים, שאף תרם לתיאוריה המפתיעה הזו נדבך משלו.
בצורה ממש ממש פשטנית, התאוריה הזו אומרת שבכל פעם שמתבצע ניסוי כלשהו, ולניסוי יש יותר מתוצאה אפשרית אחת, זה ממש לא הגיוני שתתקבל תוצאה אחת בלבד והאחרות פשוט יתפוגגו להן. זה פשוט לא מסתדר מתמטית, ברגע שמתבצע ניסוי כזה במערכת מסוימת, כל המשוואות של הפיזיקה הקוונטית שתארו את אותה מערכת, פשוט קורסות. הפיתרון לקריסה הזו הוא פיצול של העולם לכמה עולמות, שבכל אחד מהם התקבלה תוצאה שונה של הניסוי.
בפיזיקה הקוונטית מדובר בניסויים כמו מדידת ספין של חלקיק. אבל זה עובד גם בניסויים שיותר אנשים מכירים. ולכן, אם למשל הטלת מטבע, הרי במו בוהנך פיצלת את העולם לשני עולמות: באחד יצא עץ ובשני פאלי. ואם תתאמץ קצת יותר ותזרוק קובייה, ברגע שתבדוק כמה יצא העולם מתפצל לעוד שישה עולמות. הטלה של שתי קוביות מפצלת את העולם לעוד 36 עולמות, ונדמה לי שהרעיון הובן.
נראה מופרך? זהו, שלא. אולי זו תאוריה מוזרה, בטח שקשה לקבל או להבין אותה עד הסוף, ואני ממש מבין אותכם אם אתם מסרבים להאמין שזה באמת ככה. אבל מופרכת היא לא. מילולית. מסתבר שעד היום אף מדען לא הצליח להפריך אותה! ומאז שפורסמה על ידי הפיזיקאי יו אוורט בשנת 1957, דווקא היו רבים וטובים שניסו, אלא שהתאוריה הזו איתנה להפליא.
מה זה איתנה? היא מספקת הסבר פיזיקלי מצוין לשאלה איך זה שאין לנו קשר עם אינספור העולמות שקיימים במקביל לנו, היא מסדרת לגמרי את הקריסה של המשוואות המתמטיות, ופותרת עוד כמה סוגיות בפילוסופיה של הפיזיקה (במיוחד בסוגיות כמו השפעת הצופה על מערכת פיזיקלית, מעמדה של התודעה בתיאור העולם וכאלה). הפיצול הזה אולי לא מסתדר לנו באינטואיציה, אבל עדיין לא נמצאה דרך מדעית לסתור את התאוריה. וכאמור, יש אפילו פיתוחים שונים על בסיס התאוריה, אחד החשובים שבהם שייך לפיזיקאים הישראלים פרופ' יקיר אהרונוב (שזכיתי ללמוד אצלו) ופרופ' לב ויידמן.
***
התאוריה הזו עובדת גם ב"ניסויים" פחות מתמטיים, כמו איזו חולצה תלבש, מה אמא הכינה לארוחת צהרים ואיזו קבוצה לקחה אליפות בכדורעף. כל תוצאה אפשרית מתקבלת באיזשהו עולם, ואנחנו פשוט ממשיכים באחד העולמות, שבו התקבלה אחת התוצאות, או יותר נכון צירוף של אינספור תוצאות מאינספור ניסויים.
ובדיוק בגלל זה, בתור סטודנטים צעירים די "עפנו" על התאוריה. פחות התלהבנו מהאפשרות של פיצול העולם לספין אפ או ספין דאון של איזה חלקיק, אבל בהחלט אהבנו את הרעיון שישנו עולם בו אבא שלנו הוא מיליארדר, עולם נוסף בו ספיר קופמן מאוהבת בנו נואשות, עוד עולם שבו הפועל חולון אלופת המדינה בכדורסל ועולם אחד שבו קרו שלושת הדברים סימולטנית. אגב, יותר מ-20 שנה אחרי שנחשפתי ל"ריבוי העולמות", הפועל חולון אכן זכתה באליפות. זה כשלעצמו מהווה חיזוק משמעותי לתאוריה.
ובכלל, אימוץ התאוריה הזו הוא רעיון די מנחם, בטח ברגעים קשים. קרה משהו מבאס שיכול היה להימנע? קיים יקום מקביל בו הדבר כלל לא אירע. ולהפך: משהו טוב שיכול היה לקרות נמנע? חבל מאוד, באמת, אבל זה בסך הכל העולם שבו איתרע מזלנו להישאר, ויש עוד המון עולמות בהם קרה בדיוק מה שרצינו.
***
חזרתי לתאוריה הזו בשבועות האחרונים, לנוכח סאגת נתניהו, תאגיד השידור הציבורי ורשות השידור. הסיכוי שכל זה באמת קורה הוא מזערי, אבל כנראה בכל זאת קיים. עובדה, בעולם שבו נותרנו כולנו האיש שהמציא את התאגיד באמת רצה לחסלו אחרי שנתיים, מתעסק רק בזה באובססיה בלתי מוסברת, וכל מי שמסביבו טוען שזה לגמרי הגיוני.
אבל אז עליתי על משהו. אולי בכלל נתניהו הוא פיתוח נוסף של התאוריה? הרי זה האיש שגם המציא וגם חירב את התאגיד, גם תומך ברעיון שתי מדינות לשני עמים וגם מתנגד לו, גם מתעב את ליברמן וגם מאוהב בו, גם מחרף את הערבים וגם מתחנף אליהם, גם ממנה את בנט לשר החינוך וגם יוצא נגדו באמירות מזלזלות וכן הלאה וכן הלאה.
מסתבר אפוא, שראש הממשלה שלנו מוכיח הלכה למעשה את קיומם של כמה וכמה יקומים מקבילים, ובניגוד לתאוריה הפיזיקלית – בין כל היקומים שלו יש בכל זאת קשר כלשהו.
וכך יוצא, שבצורה אופיינית, הוא גם מאשש את התאוריה וגם מצליח סוף סוף להפריך אותה. רק שבמקרה הזה, לא המשוואות המתמטיות קורסות. זה אנחנו.
