קוקטייל לכל אזרח

לקראת הבחירות: ארבעה חוקים שהכנסת הבאה פשוט חייבת לחוקק. ברצינות

במקום לקטר על הבחירות, וזה לבטח הרפלקס המותנה שלי, אני מנצל את הבמה הצנועה שנתתי לעצמי לכמה הצעות חוק. ודווקא רציניות. חוקים שבעיניי הם מתבקשים, כמעט מובנים מאליהם, עד כדי כך שהדעת נותנת שככה זה צריך להיות באופן טבעי, בלי שום חוק. אבל במציאות זה ממש לא ככה, אז אולי בכל זאת צריך חוק.
רוב החוקים שאציע כאן הם מתחום הצרכנות וההגנה על כיסו החשוף של האזרח הקטן (נעים מאוד, זה אני), וכולם בעיניי מבטאים כללי הגינות בסיסיים. אין לי תקוות מי יודע מה, אבל לפחות אני מנסה.

חוק הזיכוי האוטומטי

כמה תשלומים יש לכם בהוראת קבע, כאלו שמנוכים ישירות מחשבון הבנק שלכם או מכרטיס האשראי? לרובנו יש די הרבה כאלה. ארנונה, מים, חשמל, טלוויזיה, ביטוחי חיים, ביטוחי רכוש, טלפון קווי, טלפון סלולרי, אינטרנט ועוד הם השירותים הטבעיים עליהם נהוג לשלם בהוראת קבע. אבל הם לא לבד, ויש עוד עשרות שירותים שמשלמים עליהם בדרך זו.
ומה קורה כשנדמה לך, הלקוח, שחייבו אותך ביתר? נניח על גלישה שלא צרכת, רינגטון שלא רכשת, סרט שלא הזמנת, או סתם כמה עשרות שקלים יותר יותר מהמחיר שהבטיח לך נציג המכירות הנלהב?
אם תנסה לקבל את ההפרש, אתה לא רק נאיבי, אתה אידיוט. תרים טלפון, תמתין נצח לצלילי מנגינה מעצבנת עד שמישהו יענה לך, תתרגז על נציג השירות, שיעביר אותך לממונה, שיעביר אותך "למנהלת שלו" ובסוף תצטרך לפנות בכתב ויעבירו את בקשתך השד יודע למי. בקיצור (בעצם לא כל כך בקיצור), ימסמסו את זה עד כלות, וככה ייצא שגם תבזבז את זמנך, גם תתעצבן וגם הכסף יישאר אצלם.
החוק שלי הוא פשוט, הוגן וצודק מאין כמוהו: כאשר לקוח שמשלם בהוראת קבע טוען שגבו ממנו ביתר, נותן השירות חייב להשיב לו את ההפרש. מיידית, לאלתר ובו ברגע, בלי למחות ולפני שנעשה בירור כלשהו.
למה זה הגיוני? קודם כל כי הוראת קבע היא מתן גישה חופשית לכסף שלנו. אותם נותני שירות, ולרוב מדובר בתאגידי ענק עשירים וחמדניים, יכולים בעצם להושיט את ידם ממש לתוך הכיס שלנו, להחליט בעצמם "כמה מגיע להם", ולקחת. חתימה על הוראת קבע היא אפוא הבעת אמון ברמה הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת. ואמון צריך להיות הדדי.
שנית, בכל צורת רכישה אחרת הלקוח בוחר אם לתת את הכסף, ואם זה נראה לו יקר מידי הוא יכול לוותר על הקנייה או פשוט לומר "לא משלם". הכוח הוא בידי הקונה. בהוראת קבע המצב הוא הפוך. קודם הלקוח משלם את המחיר שגבה נותן השירות, ועכשיו לך חפש ת'למפה.
ושלישית, כמעט בכל המקרים ללקוח אין יכולת אמיתית לדרוש את המגיע לו, בעוד הגוף שגובה את הכסף חמוש במחלקה משפטית שמשיגה עבורו כל שקל שמגיע לו (וגם כמה שלא), כולל הוצאות גבייה שנגרמות אם טענתו של הלקוח אינה מוצדקת.
אינני מבקש כמובן שאותם גופים יוותרו על מה שמגיע להם. רק שבמקרה של מחלוקת, כל עוד אין הסכמה, הכסף יישאר אצל הלקוח. מה טבעי מזה?

חוק האחריות הניהולית

ועדיין אני באותם תאגידים. ובכן, קרו מקרים בהם התגלה שאנשי השירות והמכירות של חלק מהתאגידים שיקרו ללקוחותיהם, רימו אותם ולעתים מנעו מהם כספים שמגיעים להם, והדברים נעשו בהוראת מנהליהם הישירים. לאחרונה יש פרסומים רבים בנוגע לחברת "הוט", שכנראה הלכה עם ההתנהגות הנפשעת הזו כמה צעדים רחוק יותר מאחרים. אבל הוט בוודאי אינה לבד.
החוק שאני מציע יקבע שהתנהגות כזו היא פלילית, ושלמנכ"ל החברה יש אחריות עליה. תמיד, בכל מקרה, גם אם לא ידע. אדוני מרוויח 100 אלף שקל בחודש? בשביל שכר כזה די הגיוני לצפות ממך שתדע מה קורה אצלך בחברה.
אותם מנכ"לים, שמרוויחים יותר ממיליון שקלים בשנה, צריכים להבין שעם הכסף מגיעה גם אחריות. ושאסור לשקר, לרמות ולגנוב, ואם עובדים שלהם מרמים בשם הארגון, זה כאילו הם בעצמם שיקרו, רימו וגנבו מלקוחותיהם. וזה פלילי. כמעט שכחתי, שהעונש הקבוע בחוק יכלול גם מאסר בפועל, כן?

חוק דיווח לפי קבלות
החוק השלישי שלי נוגע בעיקר לעצמאים. תזכורת: העצמאים משלמים מיסים לפי החשבוניות שהם מוציאים, ולאו דווקא לפי התשלומים שהם מקבלים בפועל. במקרים רבים חולף זמן רב בין מועד הוצאת החשבונית עד שמקבלים את הכסף. זה קורה כי לקוחות משלמים בתשלומים, וגופים גדולים ומוסדות משלמים במה שנקרא "שוטף פלוס" (30, 60, 90 וגם יותר).
לפני שנתיים בערך נעשה ניסיון לאפשר לעצמאים להוציא את החשבונית רק במועד הפירעון של התשלום. מניסיוני האישי ומהכרות עם עצמאים ובעלי עסקים רבים: זה לא עובד. גם כי זו אין סוף התעסקות (עבודת הנהלת החשבונות גדלה פי כמה), וגם כי גופים רבים פשוט לא משלמים עד שהם לא מקבלים את החשבונית. אפילו הקמפיין שהוביל יובל המבולבל לא גרם לטכניקה הזו לעבוד.
יש לזה פיתרון פשוט: שדיווחי המס יתבצעו לפי קבלות. למה? כי הקבלה היא המסמך המעיד על קבלת הכסף, כלומר על ההכנסה בפועל. וכמובן, קבלה שקיבלתי כאשר שילמתי, מעידה באותה מידה על הוצאה. אני בטוח שניתן לדווח על ההכנסה לפי קבלות, ועדיין למצוא דרך קלה לדווח גם על המע"מ, כמדומני הסיבה ההיסטורית לכך ההדיווח הוא על פי חשבוניות.
חוק שיאפשר דיווחי מס לפי קבלות יקל באמת על עצמאים ומי יודע, אולי אפילו ישפר את מוסר התשלומים בישראל.

חוק הקוקטיילים
הבטחתי בפתח הדברים רק חוקים רצינייים, ואני לגמרי עומד בזה, אפילו אם החוק הבא עלול להיראות קצת מתחכם.
זהו "חוק הקוקטיילים", או בניסוח אחר "קוקטייל לכל אזרח". על פי חוק זה, בכל פעם שגוף ציבורי עורך ארוחת ערב רשמית, מסיבת קוקטייל, או כל אירוע חגיגי אחר, עשרה אחוז מהנוכחים יהיו אזרחים מהשורה. אנג'לה מרקל מגיעה לביקור ממלכתי וראש הממשלה עורך לכבודה סעודה עם 150 מוזמנים? יתכבדו ויזמינו עוד 15 אזרחים רגילים.
אותם אזרחים ייבחרו בצורה רנדומלית, נניח בהגרלה מבין כל אלו שהגישו מועמדות (כי לא נכריח אף אחד), ויעברו הכנה נאה לקראת האירוע. מה זה הכנה? ובכן, ידאגו להם לבגדים שהולמים את המעמד ומתאימים לקוד הלבוש הנהוג באותו אירוע. הם ילמדו את כללי ההתנהגות, כולל איך בדיוק לוגמים את האפרטיף ובאיזה משלושת המזלגות אוכלים את המנה הראשונה, ומארגני האירוע יעשו הכל כדי שהאזרחים מהשורה ירגישו שייכים ככל שניתן.
ופה זה לא נגמר. יועצים פוליטיים ויועצי תקשורת יסבירו להם על מה ולמה האירוע, ויתנו להם תדרוך תקשורתי הולם שיאפשר גם להם לגלגל שיחה עם המשתתפים בגובה העיניים. כך יוכל אזרח כמוני כמוך לגלגל סמול טוק עם ח"כים, שרים וראשי ממשלה (ומי יוכל לומר "ראש ממשלה מנותק" על אחד שהרגע סיים שיחה צפופה עם מורה בחטיבת ביניים, למשל?). ואם האורחת תשתף פעולה, אפשר יהיה להתלוצץ עם אנג'לה מרקל.
ההיגיון של החוק, גם כאן, נראה לי ברור מאליו. קשר בין העם לנבחריו, אפשרות להשפיע מקרוב על מקבלי החלטות, שקיפות וכמובן הזדמנות לאוכל טוב ואנין.
ובעיקר, שלא נשכח לרגע. אותם 15 מוזמנים, הם בעצם המזמינים. הרי הארוחה היא תמיד על חשבונם.

אייל כץ

טורים אחרונים

דילוג לתוכן