תחילתו של חודש ניסן, פורים מאחורינו ופסח לפנינו. "כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" (שיר השירים). אכן כל המטייל בימים אלו בשבילי הארץ, מהדרום עד לצפון, מבחין מיד בפריחה האביבית הצובעת את המרחב בשלל גוונים, ירוק, אדום, צהוב, כחול. הטבע כולו מתעורר, שעות האור מתרבות וביום שלישי האחרון, 21 במרץ, חל יום השוויון, שמיד אחריו האור מנצח את החושך.
גם החום מתחיל לגבור על הקור ושמש מחייכת אלינו יותר שעות בכל יום ומעירה את הטבע. הציפורים מתחילות בנדידתן צפונה, המינים המקיצים בארצנו מתחילים בניית הקינים עוד מעט ויהיו גוזלים. גם הזוחלים מתעוררים לחיים, והיונקים מותחים אבריהם ומתחילים בחיזור גורלי. לא פלא אפוא שחודש ניסן נקבע בתורה כחודש הראשון המתחיל את מניין חודשי השנה.
—
רקע לפני חג הפסח, ועל רקע הסערה בה אנו מצויים, בחרתי להביא מדבריו של ברל כצנלסון כפי שכתב בפתח הגדת גבעת ברנר:
פסח. עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים! דרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בלבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש בישראל, על כל נפש ענייה ומרודה! מאבות אל בנים, דרך כל הדורות, נמסר דבר יציאת מצרים כזיכרון אישי, אשר איננו מחוויר ואיננו דהה.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל – ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות – גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. אינני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים. ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה שלנו ולעתידנו כ"זכר ליציאת מצרים".
—
ימים קשים עוברים עלינו. אנו נקרעים מבפנים. חזרנו להיות שבטים נודדים במדבר המחפשים את דרכם. נקלענו למציאות בה קומץ חסר אחריות, ששם את האינטרסים האישיים שלו לפני טובת העם והמדינה, חבר לקבוצות קיצון בחברה הישראלית ומאיים לגזול את החירות האישית ואת חירותו של העם. מאיים על הנס שהצלחנו לעשות בהקמת מדינה יהודית ודמוקרטית כאן בארץ ישראל, קיבוץ הגלויות שעדיין נמשך, ופיתוחה ושגשוגה על בסיס ערכי מגילת העצמאות.
האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה ונחריב כל זה, או שנצליח להוציא מתוק מעז ולבנות שלב נוסף בנס החזרה לארצנו ובניית חברת מופת בה? האם נתקן את מה שלא ניתן היה לעשות לפני שבעים וחמש שנה, ננסח חוקה מחייבת, נתאחד סביבה ונמשיך בתהליך המופלא של בניית העם והמדינה ברוח החירות של חג הפסח, על פי מוסר נביאי ישראל, בחכמה, תבונה ותעוזה כפי שנהגנו במאה האחרונה? מי יתן.
—
אסיים בשירו של נשיאנו השלישי זלמן שזר ובתפילה שהאור המתגבר עתה בימי האביב יאיר לנו את הדרך הנכונה.
קריאה נעימה וחג חירות שמח.
טוב לאדם / זלמן שזר
טוב לאדם היות פעם בדד
לא ספר, לא רע, לא ציבור ולא פרט,
רק הוא עם לבו, עם הלב רק בלבד,
טוב לאדם היות פעם בדד.
וטוב כי יצא פעם ריק מנכסיו,
לא בית, לא שדה, לא נדרש, לא חייב,
רק יקשיב אל ליבו ויחריש חרש רב
טוב כי יצא האדם מנכסיו.
כי יקשיב אל ליבו ויבין לחייו
וידע אשר יש ויחוש מה חייב.
