ציון דרך בחיי "א-לה כפר"

רכישתו של העיתון המתחרה נושאת בחובה הזדמנות, אבל בעיקר מציבה בפנינו אתגרים

עיתון מקומי הוא מוצר מיוחד. יש לו מאפיינים ייחודיים גם כמוצר צריכה, גם ככלי תקשורת ובמיוחד כעסק.
כמוצר צריכה הוא מיוחד משום שלבעליו, עורכיו ועובדיו אין צל של מושג איך ייראה העיתון שלהם בעוד, נאמר, חודשיים. ככלי תקשורת מודפס בעידן הרשתות החברתיות, עליו לשמור על מעמדו כספק מידע עדכני ומהימן, כאשר הזמן בו לוקח להדפיס את העיתון ארוך מהזמן בו לוקח למאורע כלשהו להפוך ללא רלוונטי, ל"חדשות ישנות".
ומבחינה עסקית עליו לשרת שני קהלי לקוחות מאוד שונים מהותית זה מזה – קהל הקוראים, והלקוחות המפרסמים. אלו קהלים שונים בתכלית, אחד מהם לרוב כלל לא משלם עבור העיתון, ולעתים די קרובות האינטרסים שלהם מנוגדים לחלוטין. היענות יתר לאינטרס של מפרסם תפגע לפעמים בקהל הקוראים, ולהפך: הרצון לתת לקוראים כמות סבירה של מידע ברמת אמינות גבוהה, עלול לפגוע במפרסמים.
במקרה של עיתון א-לה כפר מצטרפים מאפיינים ייחודיים נוספים: עיתון שיוצא אחת לחודש, מקומון, פריפריאלי, קהל קוראים מגוון מאוד ומתן במה קצת יותר רחבה ליישוב אחד מתוך ה-25 בהם מופץ העיתון. בנוסף א-לה כפר יוצא לאור בעיקר ממניעים קהילתיים, אבל תוך ניסיון לנהלו בראייה עסקית לכל דבר. זהו הקו שמנחה אותנו כעורכי העיתון ובעליו. התוכן העיתונאי האיכותי שאנו מנסים להפיק מידי חודש, הוא במידה רבה חלק מתרומתנו לקהילה בה אנו חיים.

***

דמותו של עיתון מתעצבת אפוא בכוונת מכוון, כלומר כפי שמתכננים אותו עורכיו ובעליו, אבל במידה רבה גם על ידי המציאות. האירועים שמתרחשים, גיבורי הרגע, גיבורי התקופה, רוחה ואורחותיה אמורים להיות ניכרים בין דפיו של עיתון. זה כמובן נכון מבחינה מערכתית: עיתון שתוכנו כלל אינו מושפע ממה שקורה באזור בו הוא מופץ, איננו עיתון.
אבל זה נכון גם מבחינה עסקית ומסחרית. עיתון צריך בסיס כלכלי, וככל שהבסיס הזה יהיה איתן יותר, כך יוכל לספק לקוראיו תוכן איכותי יותר.
לכן, כשנעם בירן פנה אלינו לפני קצת יותר מחודש בהצעה לרכוש את העיתון המתחרה, "קורא בגליל", ולמזג אותו לתוך "א-לה כפר", ההתלבטות הייתה קצרה יחסית. כולנו הבנו את הפוטנציאל הטמון בעיתון מאוחד, המכסה את אזור כפר ורדים, מעלות וישובי הסביבה. כן, גם פוטנציאל עסקי, אבל בעיקר נפתחת כאן אפשרות לספק לקהילה מוצר תוכן עשיר יותר. מתוך הראייה הזו, ניהלנו משא ומתן חברי וקצר, כל צד עשה את הויתורים שלו, וביצענו את הצעד.

***

המשמעות של הצעד היא למעשה סגירתו של עיתון. עיתון עם היסטוריה, וגם אם לעתים קרובות חלקנו על הדרך שלו ושל אנשיו, סגירה היא עניין כואב. במקרה הזה, לשמחתנו, איש לא איבד מקום עבודה כתוצאה מהסגירה. וזה לא מעט, במיוחד בימים בהם נסגרת תחנת טלויזיה (החינוכית) בת 60 שנה, ערוצי טלוויזיה מסחריים (רשת וערוץ 10) מתמזגים, ובעולם התקשורת מדברים כבר כמה שנים על "מותו של הפרינט".
זהו עידן בו עיתון משמעותי כמו "מעריב" נעלם כמעט לגמרי (יוצא רק בסופי שבוע, לאחר התמזגות עם שבועון "סופהשבוע"), ועיתונים אייקוניים כמו "דבר", על המשמר", "חדשות" ואחרים הם היסטוריה רחוקה ולעתים נוסטלגית. כל העיתונים היומיים המודפסים היום בישראל סובלים מהפסדים, וגם מקומונים רבים ברחבי הארץ מתמודדים עם מציאות עסקית קשה, עד כדי סגירה.

***

במיקרוקוסמוס שלנו נותרנו לכאורה מקומון יחיד, לפחות לזמן מה. זה אולי יהפוך את החיים העסקיים שלנו לטיפה יותר נוחים, אבל בעיקר מציב בפנינו אתגרים ומעלה את רמת האחריות שאנו חשים, כלפי קוראי העיתון וכלפי הלקוחות המפרסמים כאחד. עוד אין לנו תשובות ברורות כיצב נתמודד עם כל האתגרים. אנחנו אפילו לא בטוחים שאיתרנו את כל האתגרים.
בינתיים ניצלנו את שעת הכושר למתיחת פנים קטנה, בדמותו של שינוי פורמט. העיתון גדל במקצת והוא מודפס על נייר איכותי יותר. התכנים עובו במקצת, כרגיל – הוא מהווה במה לתושבי הסביבה ולעסקים הפועלים בה, ובוצעו עוד שינויים מינוריים.
זהו ציון דרך מבחינת העיתון, אנחנו מקווה שאפילו ציון דרך חשוב. יחד עם שותפינו לדרך, האמונים על הכתיבה, העיצוב, הלוגיסטיקה והשיווק של העיתון, יחד עם לקוחותינו מנהלי העסקים והמוסדות מהאזור, וגם יחד עם הקוראים והקוראות של העיתון, שאנו מאוד משתדלים להיות קשובים להם – נעשה כל מאמץ כדי שציון דרך זה יביא למוצר טוב יותר, שגם ממשיך להשתפר כל הזמן.