תחילתו של חודש טבת, אמצעו של דצמבר. בשבוע הבא נציין את היום הקצר בשנה ה-21.12.
עד לתאריך זה, הימים הולכים ומתקצרים, ושעות החשיכה מתרבות. החל מהשבוע הבא הנוסחה תתהפך, וכל יום יהיה קצת יותר מואר. כל זה בחלקו הצפוני של כדור הארץ, מצפון לקו המשווה.
התקצרות הימים בתהליך הדרגתי, בנוסף לחורף, גרמו לחששות אצל האדם בתקופות קדומות שמא השמש תיעלם ולא תחזור. לכן התפתחו בכל התרבויות – במזרח הקדום, באירופה ואפילו באסיה הרחוקה, טקסים, פולחנים ופסטיבלים שמטרתם להגביר את האור, לעזור לשמש לנצח, ומבקביל חגיגות ניצחון.
אצל הפרסים חגגו את יום הולדתו של אל השמש מיתרה ביום הקצר בשנה, כי למחרת הימים מתחילים להתארך. אצל הבבלים אל השמש נקרא שמש (בדיוק כמו השמש בחנוכייה שלנו). החיילים הרומאים שנלחמו בפרסים אימצו את פולחן האל מיתרה ואת החגיגות סביבו. הקיסר הרומאי אימץ את האל מיתרה תחת השם הרומי סול אינוויקטוס (אל השמש). היום הקדוש של החגיגות היה 25 בדצמבר. החגיגות לאל מיתרה בתרבות הרומית התמזגו עם חגיגות האל סטורן שנמשכו 8 ימים, מ-17 בדצמבר ועד ל-25 בחודש. בחג הזה עבדים יצאו לחופשי, הודלקו לפידים על עצים, הוחלפו מתנות והתקיימו ירידים בשווקים.
עם עליית הנצרות בשנת 350 לספירה, איחדו הרומאים את כל החגיגות יחד ב-25 בדצמבר, וחגגו את יום הולדתו של ישוע לפי הכללים של חגיגות האור והשמש. כך קיבלנו את חג הכריסטמס, הדלקת עצי אשוח, שווקי חג המולד ועד. היהודים חגגו את חג האור שלהם במשך שמונה ימים, ובמנהגים די דומים.
כמו שאנו רואים חגיגות של אור ואש מקובלות בכל העולם, נראה שהמסר של ניצחון האור על החושך הוא אוניברסלי.
מספר דוגמאות, ממזרח למערב:
הסינים מציינים את חג אורות שלהם כשבחצות הלילה בסופו של הסתיו יוצאות משפחות לפארקים ברחבי סין, מצוידות בנרות בשלל צבעים ועוגיות שנקראות עוגיות ירח, זכר לאמונה סינית עתיקה בכוחו של הירח. האירוע מתקיים ביום ה-15 בחודש השמיני בלוח השנה הסיני.
במיאנמר (בורמה) נחוג חג האורות באוקטובר. במשך שלושה לילות ניתן לראות בכל המדינה מנורות שמן, מנורות נייר, בלוני אש, וסירות עמוסות נרות מאירות את כל הלילה באור נגוהות, ומסמלים את החודש בו ירד בודהה אל הארץ.
בתאילנד חוגגים את חג האור ה"לוי קראטונג'". אלפי סירות קטנות עשויות עלי בננה מושטות ברחבי המדינה ובהן דולקים קטורת ונרות.
בהודו חוגגים בעונת הסתיו את ה"דיוואלי", חג המציין את ניצחונו של הגיבור המיתולוגי רמה על הדמות השטנית ראוונה שחטף את סיטה רעייתו של רמה. בשיא החגיגות מדליקים בכל רחבי הודו מדורות ענק בהן מעלים באש את ראוונה בדמות בובת עץ וסמרטוטים.
בליון שבצרפת חוגגים בדצמבר את פסטיבל האורות. מדי שנה נראית העיר השנייה בגודלה בצרפת כאילו מטר של מנורות ירד עליה מהשמים ועטף את בתיה, כבישיה ואתריה בשלל צבעים. שורשיו של הפסטיבל במאה ה-11 לספירה, אז הייתה ליון למרכזה הדתי-רוחני של צרפת.
בשוודיה חוגגים ב-13 בדצמבר את פסטיבל לוסיה הקדושה, שעל פי האמונה סייעה לנוצרים שנרדפו על ידי הרומאים בהנהגתו של הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס.
בז'נבה בשוויץ חוגגים את חג ה"אסקלד" בתאריכים 11-13 בדצמבר. החגיגה מציינת את תבוסתם של חיילי הדוכס מסבוי לפני קצת יותר מ-400 שנה. האגדה מספרת על נערה ששפכה סיר מרק רותח על חיילי הדוכס שניסו לטפס על חומות העיר. המקומיים מדליקים מדורות ענק מחוץ לקתדרלה, יוצאים במצעד צבעוני וססגוני לאכול ממתקי שוקולד ומרציפן וכמובן סיר מרק מסורתי.
חגיגות נוספות מתקיימות לחופיו של אגם לוצרן שבשוויץ, בסקוטלנד, ולאחרונה גם בברלין.
ביבשת אמריקה באנטיגוואה שבגוואטמלה חג המולד הוא אירוע חגיגי ושטוף אור במיוחד. עם צלצול פעמוני הצהרים של הכנסיות, הופכת העיר לזירת פיצוצים, אורות והפתעות. כל חוגג מסה להפגין את כישוריו בזיקוקים, פצצות תאורה ואביזירי אש ואור נוספים.
בחלקה הצפוני של יבשת אמריקה, בקנדה, מתקיים מדי שנה בחודשי החורף פסטיבל האור של מפלי הניאגרה.
וכל זה רק על קצה המזלג, ועדיין ניתן לומר כי העולם מלא אור.
אסיים בשירו של נתן אלתרמן דצמבר, ובתפילה לשנה מוארת, בריאה ומאושרת.
דצמבר / נתן אלתרמן
ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום.
אויר שקיעות, ניחוח דק
הגשם זה עתה נפסק
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל
הפנסים חוורי פנים
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה
לוחץ, קורע ודורש
הלב רוצה להתעטש
לוחץ, קורע ודורש
הלב רוצה להתעטש
