זוהיר בהלול, אילנה דיין, יאיר גולן ואחרים הביעו רעיון קצת מורכב, וחטפו בראש. ככה זה כשגם ראש הממשלה מדבר בפייסבוקית
לך תסביר למישהו שאתה אוהב את השירים של אריאל זילבר, אבל מתנגד לדעותיו החשוכות. וכשהוא סוף סוף יירד לסוף דעתך, מיד מוצבת משוכה נוספת: לשכנע אותו שזה ממש לא כמו וגנר.
הניואנס מת. סליחה, הוא גוסס. פה ושם יש עוד אומללים שמנסים להשתמש בו. מנסים וחוטפים. סגן הרמטכ"ל יאיר גולן, העיתונאית אילנה דיין, הפילנטרופית רעיה שטראוס, ח"כ זוהיר בהלול, ח"כ משה יעלון, הרמטכ"ל גדי אייזנקוט ורבים אחרים ניסו לאחרונה להסביר רעיון טיפונת מורכב, וחטפו.
נתחיל מזוהיר בהלול. הוא כמובן נמצא בעמדה הכי נחותה. ח"כ ערבי שנשלח לבית המחוקקים מטעם גוף פוליטי שמתקרא "המחנה הציוני". תודו שזו נקודת פתיחה לא מזהירה. והנה, לפני חודש, הוא עשה הבחנה בין פלשתינים שמנסים לפגוע בחיילים לבין כאלה שמטרתם היא אזרחים. הבחנה מקובלת, שנעשתה בעבר על ידי רבים וטובים. בהלול סירב לקרוא לאלו שמנסים לפגוע בחיילים "מחבלים". לא הצדיק את מעשיהם, רק ביקש לעמוד על ההבדלים.
ואוי, מה שהוא חטף. חבריו הצבועים לרשימה היו הראשונים להסתייג ולגנות, הציבור הרחב בטח, והימין בכלל חגג. וכמה מילים והסברים שהוא נאלץ לשפוך (אחרי כמה ימים של שתיקה, קצת מיותרים לטעמי) כדי להסביר שהבחנה כזו אין פירושה שהוא תומך, חלילה, בפגיעה בחיילי צה"ל.
אילנה דיין הביאה בתוכניתה עובדה תחקיר של עמרי אסנהיים על מעלליו של רחבעם זאבי ז"ל. ושוב, כמה הסברים נדרשו כדי להבהיר שהענין כאן איננו סתם רדיפה אחרי אדם מת. מדובר באישיות שהנצחת מורשתו מעוגנת בחוק ומבוצעת הלכה למעשה בהשקעה של מיליוני שקלים מכספי ציבור, והתחקיר בא לחשוף צדדים בעייתיים באישיותו.
ורעיה שטראוס העזה להתייצב למען חקלאי הצפון, וגם לצאת בקריאה לא לאכול עגבניות אם זה יקר. זה הספיק לשר האוצר משה כחלון כדי לתקוף אותה לגופו של אדם, בלי להתייחס לגופן של טענות ובלי להביא שום נימוק אינטליגנטי לטיעונים שלה.
וכמובן, אמירתו של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט כי אינו רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה במספריים. ביננו, ניואנס לא ממש קשה להבנה. הוא אמר נערה, כלומר גם אישה וגם עדיין לא מבוגרת, היא חמושה במספריים, שזה קצת פחות מאיים מסכין, והשתמש בביטוי "לרוקן מחסנית", כלומר ירי מאסיבי מאוד. אבל לכמה ח"כים ושרים זה הספיק כדי לתקוף אותו ולטעון שמדובר בחוסר גיבוי לחיילי צה"ל.
וככה נראה כל השיח הציבורי שלנו, וגם זה הפרטי. אין התייחסות לפרטים, אין מורכבות וכמובן שאין שום רצון לשמוע את הצד השני ואולי לזוז במשהו מהדעה שלך. ואותה דעה שלך היא תמיד נחרצת, בעד מוחלט או לגמרי נגד, אהבה גדולה או משטמה עזה.
למה זה קורה? הרי אנחנו חברה שממש לא מזמן חרטה על דיגלה ססמאות מורכבות כמו "טוהר הנשק", "בכוח המוח", "באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח" ועוד ביטויים ואמונות הדורשים כושר אבחנה מדויק. אז איך זה שאיבדנו כמעט לגמרי את היכולת לתפוס רעיון שהוא קצת מורכב?
החשוד המיידי הוא הפייסבוק, ולצידו שאר הרשתות החברתיות ואפליקציות המסרים, שמרגילים אותנו למסרים קצרים וחדים. אני מניח שלרשתות החברתיות יש באמת חלק גדול בתופעה. אבל הן בוודאי לא האשמות הבלעדיות. לפוליטיקאים, שאמורים להנהיג אבל בפועל הולכים אחרי העדר, יש חלק לא פחות חשוב בשיח הדטרמניסטי הזה, וזה בלט מאוד בפרשיית האלוף יאיר גולן, האחרון שנפל בגדול על מזבח אובדן דקויות האבחנה.
בנאום שנשא בערב יום השואה אמר סגן הרמטכ"ל בין השאר: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום ב-2016". ובהמשך: "ביום השואה ראוי לדון ביכולתנו שלנו לעקור מקרבנו ניצנים של חוסר סובלנות, ניצנים של אלימות, ניצנים של הרס עצמי בדרך ההתדרדרות המוסרית".
מיד קמה עדת צדקנים, עם ה"אין מה להשוות", ו"זילות השואה" כשבראש המסלפים והתוקפים עומד ראש הממשלה נתניהו, שאמר: "ההשוואה שעלתה מדבריו של סגן הרמטכ"ל לתהליכים שאפיינו את גרמניה הנאצית לפני 80 שנה היא מקוממת… הדברים מופרכים מהיסוד. הם לא היו צריכים להיאמר בשום עת ובוודאי לא בעת שנאמרו. הם גורמים עוול לחברה בישראל ולזילות השואה".
כי נתניהו לא חוטא בניואנסים. הדברים לא "חוטאים לאמת", נניח. מי יבין ביטוי כזה? הם "מופרכים מהיסוד". והם לא שנויים במחלוקת, מייצגים עמדה שאני מתנגד לה, מוגזמים וכדומה. אצל נתניהו אלו פשוט דברים ש"לא היו צריכים להיאמר בשום עת".
נתניהו, ואולי זה סוד כוחו, הפנים כבר מזמן שלניואנסים אין מקום בחיינו. הדרך בה קטל את דבריו של האלוף גולן מאפיינת את דרך התבטאותו. אמירות חדות, נחרצות, חותכות, הכל שחור או לבן. וזה עובד לו. עובדה, הבוחרים שלו עדיין נוהרים לקלפיות.
