מהחירות המדינית לחירות הרוחנית

משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוף המאה ה-19

אמצע חודש אייר לקראת חודש סיוון, שלהי האביב. השדות מצהיבים אחרוני הפרחים מבצבצים בצבעי אדום והקיץ נאבק באביב. ימים קרירים מול חמסינים, עונת מעבר.
הימים שבין חג הפסח לחג שבועות הם בעלי משמעות מיוחדת מאד – ימי ספירת העומר. החל בלילו השני של חג הפסח, ט"ז בניסן, מתחילה ספירת העומר, שבעה שבועות עד ליום החמישים, הוא חג השבועות. לימי ספירת העומר משמעות חקלאית, אך המשמעות הרוחנית שלהם חשובה יותר, במיוחד בימינו. חג הפסח מסמל את החירות המדינית של עם ישראל. חירות זו הייתה רק אמצעי למטרה אחרת, עליונה, אליה הגיע העם שבעה שבועות לאחר שיצא ממצרים, בקבלו את התורה במעמד הר סיני: החירות הרוחנית. למטרה זו שאף, ובהתגשמותה בחג השבועות היה משום ציון דרך כביר להתהוות ישראל כעם.
על פי רעיון זה מעמיקים ומרחיבים חכמי ישראל את מוסר ההשכל שבספירת העומר ושואלים: מדוע המתין ה' שבעה שבועות כדי להעניק לבניו את התורה? מדוע לא עשה זאת מיד עם צאתם ממצרים? הסיבה העיקרית היא רצונו, שהעם יהיה מוכן למאורע מבחינה נפשית ורוחנית. הכנה כזו חייבה היטהרות מטומאת המצרים ומהשפעת תרבותם. חז"ל קבעו כי בני ישראל היו שקועים ב-מ"ט (49) שערי טומאה של מצרים, ולכן נקבעו מ"ט (49) ימים עד לחג השבועות. בפרק זמן זה תהא שהות מספקת לכל אחד מישראל לזכך את גופו ואת נשמתו מהטומאה בה היה שרוי. בכל יום מ-מ"ט הימים היה "משתחרר" מ"שער" טומאה אחד, עד ליום החמישים, חג השבועות, חג מתן התורה.
והימים הללו ימים מיוחדים לא רק בעבר, כי אם גם בהווה. מדי שנה אנו מקבלים את התורה מחדש. לפני קבלת התורה בחג השבועות צריכים מקבליה, אנחנו, להכשיר את עצמנו מבחינת "ניקיון" יחסינו עם הזולת, שינוי אורח חיינו ומידותינו. ימים אלו אמורים להיות ימי הכנה נפשית למתן תורה ולתיקון מערכת היחסים עם סביבתנו: "אם אין דרך ארץ אין תורה", נאמר בפרקי אבות.
אסיים בשיר חיוכים שכתבה לאה נאור ובתפילה שאכן נשכיל למצוא את הדרך הנכונה לחיות כאן בארץ ישראל יחד, לכבד איש את רעהו ולזכור שגם הדת שלנו מקדשת את החירות ומחייבת אותנו כיהודים לצד מגילת העצמאות המחייבת אותנו כישראלים לקדש את החירות של כל אדם באשר הוא.

קריאה נעימה וחג שמח!

חיוכים / לאה נאור

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים את העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

צריך קצת לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר וודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

דילוג לתוכן