מבחן כשירות

לפני שאני חוטף מקלחת צוננת של סטטוסים, אני מבקש לדעת אם אני עומד בתקנים וראוי להיות תושב לגיטמי. בוחני הכפר מתבקשים לקרוא ולתת לי ריג'קטים

מימים ימימה צריך היה לעמוד ברף איכות מסוים כדי להיות תושב כפר ורדים. למה להסתיר, הכפר הוקם כיישוב אליטיסטי, ורבים מתושביו מתגוררים בו בעיקר מסיבה זו. כשהגעתי לכפר לפני כ-14 שנה, לא עמדתי בפני ועדת קבלה, כנראה בגלל שכבר לא היו כאלו.
עד לאחרונה התנהלתי בהרגשה שאני במצב סביר. יש לפחות 30 איש שאומרים לי שלום כשאנחנו נפגשים, כמעט את כולם אני גם מזהה. חלק מהתושבים אף מצויים עמי בקשרי עבודה, ובאופן כללי נדמה לי שרוב האנשים בהם אני נתקל מסבירים אליי פנים, או לכל הפחות אדישים לקיומי.
לאחרונה גיליתי שבמרחבי הפייסבוק יש תיאור מדויק כיצד על תושב הכפר לנהוג, לחשוב ולהרגיש, ואני חייב להודות: עלו בי פקפוקים לגבי מידת התאמתי. ומכיוון שאין ברצוני לכפות את עצמי על איש, יש לי שאיפה מוזרה כזו להיות קצת מקובל בין הבריות ואני סבור שלעולם לא מאוחר לתקן – אני רוצה להיות לגמרי בטוח. וכמו שמכינים רכב לקראת מבחן הרישוי השנתי, הטסט, גם אני מבקש לקבל רשימת ריג'קטים שיסייעו לי לעמוד במבחן הכשירות של הכפר. לשם כך אני חושף כמה מהליכותיי, עמדותיי ורגשותיי, שעלולים להוות בעיה.
***
אתחיל בהליכות כלבים. אני לא סבור שזה הנושא הכי חשוב, אבל לפי כמות התגובות ועוצמתן בכל פעם שמישהו מעלה צילום של ערימה קטנה על רקע מרצפות האקרשטיין, נראה לי שעלולה להתגלות כאן אבן נגף רצינית.
ובכן, יש לנו כלבה אחת וזהו. אני מטייל איתה עם רצועה אבל בלי מחסום. לימדנו אותה להטיל את מוצקיה רק על אדמה. ואכן, לרוב היא מוצאת לה אתר מתאים באמצע הסבך, ונפטרת מהעודפים במקום בו אינם מפריעים לאיש.
כלבה מאולפת, מה יש לדבר. מאולפת, אבל קצת אבלה. לפעמים היא נתקלת בערימת עלים פצפונת באמצע המדרכה, מחליטה שהגיעה לחלקת אדמה, ובאבחת ישבן עורמת ערימה נאה וחמימה. או-אז אני שולף מכיסי את השקי-קקי, אוסף את התוצרת בתנועה מיומנת, ונושא את השקית המלאה באגביות נינוחה, כך שאיש מהעוברים ושבים לא יוכל לפספס אותה ואת האזרח המצטיין שמחובר אליה.
ומה עמדתי לגבי בעלי כלבים אחרים שלא מנקים את הפרש מהמדרכה? ובכן, זה באמת לא כל כך בסדר, אבל אין לי שום כוונה להעיר להם, לתעד אותם או להלשין עליהם. אפילו לא לנעוץ בהם מבט מוכיח שיגרום להם להתבייש. ואם מי שאמון כאן על אכיפה יתפוס אותם, אני סבור שהעונש המגיע להם הוא הרבה פחות מסקילה. וגם הרבה פחות מ-600 שקלים.
***
אם אנחנו כבר בענייני חיות: אם אי פעם יופיע טווס בשכונת מגוריי, אתבשם מיופיו, אנסה לתפוס כמה תמונות טובות ואולי אזמין חברים שיבואו לראות. אני מניח שאחפש עבורו פיתרון קבע הומני, אבל לא מן הנמנע שאמתין עם החיפושים כמה ימים, למשוך קצת את הרגע.
ואם הצעקות שלו יטרידו את מנוחתי בלילה, ארטון קלות ואמצע פיתרון סטייל אטמי אוזניים, סגירת חלון או מעבר לחדר אחר. לעומת זאת, אם ייפגע הטווס וימות בניסיון לכידה שלומיאלי, ואני מדבר פה על אפשרות היפוטתית כמובן, זה כבר מאוד ירגיז אותי.
ועדיין בענייני חיות, אני גם חושב שסיבובי רכיבה על חמור זה חביב, כל עוד אותו חמור זוכה ליחס נאות ומקבל תמורה הולמת על מאמציו.
***
ונעבור לענייני צרכנות. ובכן, אינני מחרים ובטח לא קורא לחרמות. לא את מי שחושב אחרת ממני, לא את מי שנולד בצבע מסוים או להורים בני דת מסוימת, ואפילו לא את מי שמחיריו יקרים מאלו של מתחרהו או יצאתי ממנו פעם לא מרוצה.
ההסתייגות האחרונה (ורק היא) דורשת הסבר: אינני פתי (לרוב). אם אני מגיע למסקנה שבעסק מסוים המחירים יקרים, המוצרים נחותים והשירות גרוע, סביר שלא אקנה שם. אבל זה לא חרם. יש מצב שאותו עסק יקבל ממני בנסיבות מסוימות הזדמנות נוספת, ובכל מקרה לא אכפיש אותו ברבים.
***
ומכאן לענייני רעש. מפוסטים שונים על זיקוקי דינור, יריות באוויר, קריאות מואזין, מסיבות שישי, טקסים של תנועות נוער וטווסים, אני למד ששקט הוא מצרך סופר מבוקש בכפר. אז אני רוצה להתוודות: ביום רביעי שעבר, בסביבות 23:30, הדהדה בכפר קריאה קצרה אך בדציבלים גבוהים משהו, שנשמעה בערך ככה: וואו, וואו, וואו. ובכן, זה הייתי אני. ואם ליונל מסי ימשיך להבקיע גולים כאלה, אין לי שום כוונה לסכור את פי גם בעתיד.
אל תבינו אותי לא נכון. גם לי יש חיבה מסוימת לשקט. אבל כשהוא מגיע במינונים גבוהים מידי, זה קצת מפחיד אותי. יותר מידי שקט מעורר בי אי שקט, ולפעמים אני צריך לשמוע קולות וצלילים כדי לוודא שיש חיים בסביבה.
***
ונסיים בעצבים. כלומר במדד ההתעצבנות על כל מיני דברים, ואם קלטתי נכון גם כאן יש תקן מסוים. אז הבנתם שמסיבת שישי רועשת, קקי של כלבים על המדרכה וארטיק שעולה שקל יותר לא מעלים לי את החלאסטרה ולא מוציאים לי קצף של אמסטל מהפה. מקסימום איזו תלונה רפה.
גם נהגים שחונים על הקו במרכז המסחרי יזכו ממני לכל היותר לניד ראש אמפטי על יכולות הנהיגה הדלות שלהם, ובני נוער שמרעישים בלילה יכולים לפעמים לגרום לי לקלל, אבל בחביבות מסוימת.
מה שכן יכול להוציא אותי משלוותי, בסדר עולה, זה נהיגה מהירה וחסרת אחריות, התנשאות, אלימות וגזענות.
***
אז מה, עברתי? אמרתי כבר, אני חושש שלא. אבל בחיאת, טסטרים יקרים, תנו הזדמנות לטסט שני. אתם יודעים, אני מהמודלים של שנות ה-60', ואז היו מייצרים אותנו קצת שונה.