לקחי החורבן, לקחי הקורונה

קיץ, הימים ארוכים וחמים, השמש ברום, חודש תמוז.
לפני שבוע ציינו את צום י"ז בתמוז. שלושת השבועות שמתחילים בתאריך זה ואחריתם בצום תשעה באב, נקראים "בין המצרים", על פי הפסוק במגילת איכה: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות, וככל שמתקרבים לתשעה באב ביטויי האבל הולכים ומחמירים.
שבעה עשר בתמוז הוא אחד מארבעה ימי תענית שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש. צום גדליהו החל ב-ג' בתשרי, צום עשרה בטבת בו החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים. בשבעה עשר בתמוז, לאחר התקפה של מצור, הובקעה חומת ירושלים והחורבן הפיזי החל. שיאו התחולל שלושה שבועות מאוחר יותר בתשעה באב, חורבן בית המקדש. בשבתות של "בין המצרים" קוראים בבתי הכנסת אחרי קריאת התורה את שלוש ההפטרות המכונות ג' דפורענה, שלוש הפטרות הדנות בפורענות שתבוא על עם ישראל: "דברי ירמיהו" בפרק א' של ספר ירמיהו; "שמעו דבר ה' בית יעקב" בפרק ב' בספר ירמיהו; ו"חזון ישעיהו בן אמוץ" בפרק א' בספר ישעיהו.
חורבן בתי המקדש הראשון והשני היו מאורעות קשים ומשמעותיים מאד בהיסטוריה של עמנו. לכן גם יותר מאלפיים שנה אחריהם אנחנו עדיין מציינים אותם בצומות ובתקופה ארוכה של שלושה שבועות אבל. מלבד הצער והכאב העמוקים חשוב שנזכור, נלמד ונפיק לקחים מו העבר, גם מן העבר הרחוק. בשלוש הפטרות הפורענות דברי תוכחת הנביאים מכוונים ומאירים לנו את הדרך, לבל נטעה שוב וחלילה נאבד גם את הבית השלישי.
השנה מלווה אותנו הקורונה במקביל לימי "בין המצרים". הנגיף הקטן הזה מגלה לנו דברים רבים על עצמנו ובעיקר על החברה שלנו, המדינה שלנו העולם שלנו. נתפלל ונקווה שנפיק את הדברים הנכונים מההתמודדות מול אתגר הקורונה על כלל השלכותיו.
בעוד שבועיים נציין את ט' באב, יום חורבן בתי המקדש, ונסיים את תקופת "בין המצרים", שיעור היסטורי נוסף שראוי ללמוד ממנו ולהפיק לקחים.
בימים אלו אנו מציינים 21 שנה למותו של מאיר אריאל. אריאל היה משורר, פזמונאי, מלחין וזמר ישראלי בעל סגנון ייחודי. בשלבים שונים בקריירה שלו כונה "הצנחן המזמר" ו-"הטרובדור הנודד", ונחשב לאחד היוצרים הבולטים במוזיקה הישראלית בשנות ה-80 וה-90. במהלך חייו, כמו גם לאחר מותו, בוצעו שיריו על ידי אמנים רבים מהזמר העברי. דווקא אחרי מותו, ועוד יותר בשנים האחרונות, אנו מכירים בתרומתו הייחודית לזמר העברי. אסיים בשירו שלל שרב ובתפילה לקיץ שליו, נעים ובריא.

שלל שרב / מאיר אריאל

תם השרב הגדול
השמש רד לים הכחול
ורוח חרישית מרגיעה
פנים וצוואר נחיריים ודם.

שני ציירים על החוף
רואים לאור היום את הסוף
ולהקת שחפים כמראה
שביס אפרפר כלטיפה על הים.

היא לא יודעת כמה תוכל למשוך
היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך
וכבר חשבה לברוח מכאן
זה לא עניין רק שאין לה לאן.

והיא נרדמת בהקיץ
עם הגב לים עם הראש לשם
ולא אכפת שכבר יבוא
כך עליה יעבור עם הגב לים
עם הראש לשם.

אור החשמל מדגדג
ואת החושך זה מענג
ואנשים יוצאים לחפש
מקרה שיקרה
אם אפשר במקרה.

שני ציירים על הבר
עוד לא מאמינים שנגמר
ושביס הרקדנית מרחף
על בטן גליה ולא במקרה.

ובשדרות הרעד עובר גובר
בחצרות הפחד נובר צובר
פתאום היא מתרגשת נורא
סף מאורע זה יקרה זה קרה.

העיר נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
לא נלחמת לעצור
לא אכפת לה כבר לגמור
עם הגב לים עם הראש לשם.

והיא נפתחת לפניו
עם הגב לים עם הראש לשם
יאהבוה ציירים
יציירוה שיכורים
עם הגב לים עם הראש לשם

דילוג לתוכן