תחילתו של חודש ניסן, "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך" (דברים ט"ז א'). שלושה שמות לחודש, אשר במרכזו ניצב חג הפסח: חודש ניסן, חודש האביב וראש חודשים. השם ניסן נשתרש בשפה העברית עם שובם של גולי בבל לארץ, והוא נזכר פעמים במקרא (אסתר ג' ז'; נחמיה ב' א'). בצלצולו הוא מזכיר את השם ניצן, ואכן בחודש זה "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו". השם אביב מציין את עונת השנה בה מבשילה התבואה. שם זה גם מרמז על היותו הראשון למניין חודשי השנה: אביב – אב י"ב, כלומר, אב לשנים-עשר חודשי השנה. חודש ניסן נקבע ראש-חודשים, כי הוא חודש הגאולה, בו יצאו אבותינו ממצרים. אף כי האנושות נולדה בחודש תשרי, עולה ערך הגאולה על ערך היצירה. משום כך נבחר ניסן להיות הראשון לחודשי השנה, והחל בו מונים לפי התורה את שאר החודשים.
הכל כפי שאנו שמים לב בסימן של התחדשות: התחדשות בטבע, ניצנים; התחדשות בחקלאות, התבואה מבשילה; התחדשות של חודשי השנה, אב י"ב; התחדשות של גאולה, ראש-חודשים, שהרי סיפור יציאת מצרים והנדודים במדבר הוא סיפור מופלא של התחדשות וחופש.
בעוד שבועיים נסב אל שולחן הסדר. ההגדה של פסח נפתחת במצוות בדיקת החמץ, המקדימה את ליל הסדר. גם מצווה זו היא מצווה של התחדשות. מה שמבדיל בין חמץ למצה אלו השמרים. מפרשים המסבירים את החמץ והמצה באופן מטאפורי הבינו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באוויר, תוכן שאיננו אלא כלום. לעומת הלחם שאינו אלא 'מצה עם גאווה' אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי.
התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ מן הבית, שלא ייאכל יימצא או ייראה. אבל מהו פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא קשור לחג האביב והחירות? כיצד עבודת הפרך של ביעור פירורי לחם ישן קשורה להתחדשות ולחופש? חלק מהפרשנים מתייחסים ל'חמץ' באופן מטאפורי, סמל מוחשי לדברים שאותם עלינו לבער בחיינו בתחום הנפשי, המוסרי והחברתי. הניקיון החיצוני נעשה תמריץ לניקיון פנימי, להתבוננות בנפשנו פנימה ולביעור ה'חמץ' מתוך לבנו. לאחר סילוק הישן והמוחמץ, יש מקום להתחדשות של אביב וליציאה לדרך חדשה, משוחררת יותר.
השנה במיוחד כולנו מצפים לצאת לדרך חדשה, לשחרור של כל החטופות והחטופים, לסיומה המוצלח של המלחמה ומצב החירום בו אנו מצויים, הבראתה של החברה הישראלית והמשך הבנייה והיצירה כאן הארץ המופלאה שלנו. סיפור חג הפסח, שהוא סיפור הולדתו של עמנו, מלמד אותנו שהכל אפשרי. זה בידנו! אפשר לצאת מעבדות לחירות, אפשר וצריך לשנות, לעשות תיקון עולם.
אסיים בשירו של שאול טשרניחובסקי אני מאמין, בתפילה ואמונה בתיקון עולם.
קריאה נעימה.
אני מאמין / שאול טשרניחובסקי
שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.
שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.
יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.
יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי
לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.
אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.
