לבער את החמץ שבקרבנו

בשבוע הבא יגיע אלינו האביב באופן רשמי וממוסד. ה-21 בחודש מרץ, יום השוויון, המועד בו שעות האור של היממה שוות לשעות החשיכה, הוא המועד הרשמי בחצי הכדור הצפוני לתחילתו של האביב. ואכן ניתן להרגיש את האביב בכל פינה. הפריחה ממלאת את האוויר בחלקיקים הגורמים לחלקנו לאלרגיות שונות ומלכלכים כל פינה אפשרית באבק הפריחה. החלק היפה הוא הססגוניות של מרבדי הפריחה בשדות, ואצלנו בולטים במיוחד פריחתו הסגולה ורודה של כליל החורש אל מול הכתמים הזהובים של הקידה השעירה. הציפורים החלו את הנדידה מארצות החום לקיץ הנעים בארצות הצפוניות והטבע כולו מתעורר. החרקים עפים בטירוף ומפרים את הפרחים, העצים שעמדו בשלכת מלבלבים ופורחים, אביב, כבר אמרנו.

בסוף השבוע יחל חודש ניסן. "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך" (דברים ט"ז, א'). שלושה שמות לחודש, אשר במרכזו ניצב חג הפסח: חודש ניסן, חודש האביב, וראש חודשים. השם ניסן נשתרש בשפה העברית עם שובם של גולי בבל לארץ, והוא נזכר פעמיים במקרא (אסתר, ג', ז': נחמיה, ב', א'). בצלצולו הוא מזכיר את השם ניצן, ואכן, החודש זה "הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו".

השם אביב מציין את עונת השנה, בה מבשילה התבואה. שם זה גם מרמז על היותו הראשון למניין חודשי השנה: אביב – אב י"ב, כלומר אב לשנים-עשר חודשי השנה. חודש ניסן נקבע ראש-חודשים, כי הוא חודש הגאולה, בו יצאו אבותינו ממצרים. אף כי האנושות נולדה בחודש תשרי, עולה ערך הגאולה על ערך היצירה, משום כך נבחר ניסן להיות הראשון לחודשי השנה, והחל בו מונים, לפי התורה, את שאר החודשים.

חודש ניסן ובואו של האביב הם סוג של שעון מעורר המכוון אותנו להתכונן לחג הפסח, חג החירות, מועד בו עלינו לערוך ניקיון פנימי עמוק. ערב חג הפסח אנו מצווים על ביעור חמץ. התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ מן הבית, שלא ייאכל, יימצא או ייראה: "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם… כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות" (שמות י"ב י"ט-כ). אבל מה פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא קשור לחג האביב והחירות? כיצד עבודת הפרך של ביעור פירורי לחם ישן קשורה לחירות?

חלק מהפרשנים מתייחסים ל'חמץ' באופן מטאפורי, כסמל מוחשי לדברים שאותם עלינו לבער בחיינו בתחום הנפשי המוסרי והחברתי. הניקיון החיצוני נעשה תמריץ לניקיון פנימי, להתבוננות בנפשנו פנימה ולביעור ה'חמץ' מתוך לבנו. לאחר סילוק הישן והמוחמץ, יש מקום להתחדשות של אביב וליציאה לדרך חדשה, משוחררת יותר. בשבועות האחרונים למדנו שיש חמץ רב לבער מקרבנו.

אסיים בשירו   של היינריך היינה בתרגומה של לאה גולדברג "שיר אביב" ובתפילה שנשכיל ונצליח לבער את החמץ מקרבנו ולצאת לדרך חדשה ישרה ונכונה.

קריאה נעימה ואביב פורח

אביב / היינרך היינה

אט זורמת בנפשי
מנגינת הטוהר,
עופה, שיר אביב חפשי,
אל מרחב שטוף זוהר.

עופה נא אל הגינה
בה פריחה התחילה,
אם תפגוש בשושנה
תן את ברכתי לה

דילוג לתוכן