לא דיברנו על אהבה והרמוניה

על רקע אירועי כפר כנא, ההפגנות בכפרים ערביים, התבטאויות של ביבי והשוק של תרשיחא – כמה מחשבות על דו קיום

בשוק

שבת, שוק תרשיחא, בתום שבוע שהעמיד במבחן נוסף את הדו-קיום בישראל ובגליל בפרט. מזג האוויר נהדר, והחורף ניכר רק בהיצע הפירות המשעמם משהו לעומת זה של הקיץ. האווירה בשוק עניינית ותוססת כרגיל. מוכרים, קונים, מברכים לשלום, ממעטים לדבר פוליטיקה.

אני לא עד כדי כך נאיבי. חיי מסחר הדדיים הם רק חלק מהחיים של שני עמים על אותה פיסת ארץ. אני יודע שבשני העמים יש גורמים שעלולים לנפץ לרסיסים את מערכת היחסים הזו. פוליטיקאים, אינטרסנטים, כאלה שמינו עצמם לנציגי אלוהים עלי אדמות, וכאלה שנוהים אחרי שלושת אלה.

המנהיג

בראש אותם גורמים מתייצב שוב מנהיג המדינה, ראש הממשלה בנימין נתניהו. בפעם המי יודע כמה הוא מתבטא כטוקבקיסט מתלהם ושולח מפגינים ערבים לעזה. באתר הרשמי שלו מתפרסמים דבריו לאחר ישיבת הקבינט מיום שלישי שעבר (11.11). שם הוא פחות מתלהם, אבל עדיין מתגלה כפופוליסט דמגוג, נטול חזון ושאר רוח הדרושים למנהיג אמיתי.

דבריו נפתחים בהתייחסות לגל ההסתה נגדנו, לטרור ולפעולות הננקטות במלחמה נגדו. בהמשך פסקה ארוכה יחסית שתוקפת את אבו מאזן. לאחר מכן משפט של 30 מילה שמתייחס לערביי ישראל: "אני מבקש לקרוא מכאן לאזרחי ישראל הערבים: אל תיסחפו אחרי תעמולת ההסתה, אל תיסחפו אחרי מיעוט מתלהם. אתם אזרחים שווי זכויות ואזרחים שווי חובות, והחובה הראשונה של כל אזרח ואזרח היא לכבד את החוק".

מיד לאחר מכן הוא ממשיך: "אזרחי ישראל, אני מבטיח לכם שאנחנו נפעל מול הטרור ומול ההסתה בנחישות, באחריות, בשיקול דעת ובהצלחה…".

יש שני הבדלים בצורת הפנייה של ראש הממשלה לאזרחים הערבים וליהודים. אל הערבים הוא "מבקש לקרוא", אל היהודים הוא פונה בלי שום הקדמות. בכך הוא אומר כי פנייתו אל האזרח הערבי אינה מובנת מאליה, עליו לבקש קודם כל (רשות? תשומת לב?). אל היהודים (ובאומרו "אזרחי ישראל" כוונתו לאזרחיה היהודים, אחרת מדוע הפריד את דבריו לשני משפטים שונים?) הוא פונה בצורה ישירה ומהירה, חד וחלק, כפונה אל בן בית או חבר, עניין של יום יום.

ההבדל הבולט יותר: אל הערבים הוא בא בדרישות, ואולי אפילו באיום מרומז. ליהודים הוא מבטיח הבטחות. ובכל הטקסט הזה אין שום קריאה כללית לאזרחים ולמנהיגים לפעול להרגעת הרוחות. ההתססה, אליבא דנתניהו, היא נחלתו של צד אחד בלבד בסכסוך.

הפסימיסט

גם בקרב המנהיגים של ערביי ישראל יש המלבים את האש. בכתבה ששודרה ביומן שישי של ערוץ 2 ראיין דני קושמרו את זוהיר אנדריאס, עיתונאי ואיש רוח מתרשיחא. הוא התבטא בפסימיות, חזה שחורות, ודרש "אוטונומיה תרבותית" לציבור הערבי.

עם כל הביקורת שיש לי על ממשלות ישראל האחרונות, לא נראה לי שקיים דיכוי תרבותי כלפי ערביי ישראל.

ההפרדה

רבים נוטים להתייחס בנפרד אל ערביי ישראל ואל הפלסטינים, וכפועל יוצא לסוגיית הדו-קיום ולסכסוך הישראלי פלסטיני. אכן, יש הבדל, אבל הכל קשור. צעיר משכיל מכפר כנא המחיש זאת היטב באותה כתבה בערוץ 2, כשביקש שיפסיקו לקרוא לו ערבי ישראלי. אני פלסטיני שמתגורר תחת ריבונות ישראלית, הסביר. הוא סומן בכתבה כמנהיג צעיר, אבל סוד גלוי הוא שרוב הערבים הישראלים מעדיפים להישאר אזרחי ישראל. מצד שני, כשבני עמם סובלים בעזה, מותר לקבל בהבנה את ההפגנות שלהם.

חטא הסימטריה

בוויכוחים אידיאולוגיים רבים יוצרים סימטריה להמחשת האבסורד: נראה אם יהודים יכולים להסתובב בעזה כמו שערבים מהשטחים יכולים להסתובב פה; נראה אם יהודים יכולים להפגין בעד ישראל במדינה ערבית; למה אצלם אין שום תנועה פוליטית שדוגלת בוויתורים?; ועוד הקבלות המוכיחות לכאורה שאין עם מי לדבר. כל הטיעונים נכונים, וכולם גם לא רלוונטיים. סימטריה יש במתמטיקה. בחיים יש מערכות יחסים, והן לעולם אינן סימטריות.

המושג

יש משהו נכון וצנוע במושג "דו קיום" שקנה לו אחיזה בשיח הישראלי. הוא מדבר קודם כל על קיום, זה לצד זה. במקביל, לאו דווקא יחד. אין בו, במושג הזה, שאיפה למערכת יחסים, שיתופי פעולה או איזה אידיליה נשגבת של אהבה והרמוניה. רק קיום לכל אחד מהעמים. משם, אפשר כבר לקחת את זה לכל מיני מקומות.

אבל גם הרף הנמוך הזה עלול ליפול. אירועי אוקטובר 2000, מה שקרה השבוע בכפר כנא, ההפגנות של התקופה האחרונה, ההפגנות במהלך צוק איתן, התבטאויות של שרים וחברי כנסת, מה שקרה בעכו ביום כיפור 2013 – כל אלו פוגעים במרקם היחסים העדין ועלולים לדרדר אותם למקום אלים וקשה.

ומצד שני יש את עכו 2014, עמותות משותפות שמנסות לעשות דברים יחד, מקומות עבודה משותפים דוגמת סודה סטרים, שיתופי פעולה עסקיים, את שוק תרשיחא בשבת והרבה אזרחים מהשורה שרק רוצים לחיות בשקט. להתקיים ולתת להתקיים, ולממש את המונח הכל כך בסיסי והכל כך קשה להשגה הזה. השאלה היא אם כל אלו יגברו על הפוליטיקאים, האינטרסנטים ואנשי האלוהים.

האנציקלופדיה

בוויקיפדיה העברית הערך "דו קיום" אינו מופיע. אני מנסה את הגירסה המחוברת, דוקיום, והוויקיפדיה שואלת אותי אם התכוונתי לדוקטור.

כן, בדיוק. צריך טיפול מקיף ומעקב רפואי צמוד, אבל המצב עוד לא אבוד.