חג הטבע

חודש שבט תשפ"ב, ינואר 2022. לפני שנתיים הגיח לחיינו נגיף הכתר, הקורונה, והפך את עולמנו. כעת אנו מתמודדים מול וריאנט האומיקרון. יש האומרים שזו סופה של המגיפה ומהצד השני למדנו שהקורנה מפתיעה כל פעם מחדש. ימים יגידו.
בחרתי להביא את דבריו של עזריה אלון ז"ל "מאי ט"ו בשבט" (בקיצורים הכרחיים), מתוך תכנית רדיו ששודרה ב-1998 לקראת ט"ו בשבט תשכ"ח:
"מאי ט"ו בשבט? מניין צמח החג הזה, שלא נזכר בתנ"ך, ומה טיבו? האם מאז ומקדם היה זה חג נטיעות, כפי שהוא מצטייר בעיני רבים? ראשיתו של ט"ו בשבט בתקופת המשנה, ובכלל לא כיום חג. מסכת ראש השנה בסדר מועד נפתחת כך: 'ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה; באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות; באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו'. זהו אפוא מועד טכני, לצורך קביעת כללי מעשר וערלה, ולא יום חג. רש"י מסביר את משמעות המועד על פי מחזור החיים של העץ: 'שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה'.
"מתי הפך ט"ו בשבט לחג? יש מי שמשערים כי היה זה כבר בימי המשנה, ואחרים מאחרים זאת עד למאה השש עשרה. ברור כי מי שנתן לכך דחיפה היו המקובלים של צפת, שנהגו לערוך ביום זה כעין סדר, שכלל שתיית יין לבן ואדום ואכילת פירות הארץ תוך תפילה וכיוון כוונות, מנהג שהתפשט בכל קהילות הגולה.
"עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה שעברה עלה הצורך במציאת תוכן חדש ליום הזה. בט"ו בשבט בשנת תר"ן 1890 יצא המורה והסופר זאב יעבץ בראש תלמידיו מבית הספר בזכרון-יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט"ו בשבט – חג נטיעת האילנות, ולא סתם ראש השנה לאילן. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט"ו בשבט כחג הנטיעות. מאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת את המועד הזה, וכך אנחנו מכירים את ט"ו בשבט כיום נטיעה.
"במבט לאחור אנחנו יכולים להאשים את עצמנו, את הקרן הקיימת ואת מועצת המורים למען הקרן הקיימת בכך שט'ו בשבט לא נהיה חג לאילנות, ככתוב בשיר, אלא חג הנטיעות. בואו ונחפש בכל הפרסומים והשירים מילה על מה שיקרה לשתיל אחרי שנטענו אותו, ועל המחויבות שלנו לעץ לאחר שעזבנו את אתר הנטיעות. אין זה מקרה כי בפולקלור נוצר זלזול כזה בטקסי הנטיעה, כאשר לעתים לא בא בעקבותם יער, אלא טקס נטיעה חדש.
"במשך השנים, עם גידול מספר הילדים והתרחקות שטחי הנטיעה, איבדה נטיעת העצים את משמעותה, ונתבקש תוכן חדש לחג. הציעה אותו החברה להגנת הטבע, ביזמתו של אחד מפעיליה הראשונים – אברהם בומי תורן, איש קיבוץ מעברות: ט'ו בשבט וכל השבוע יהיו חג הטבע. יום זה מתבטא בטבע כראשית של פריחה רבתי, לבלוב העצים, פריחת השקד, התעוררות של מיני ציפורים לקינון ולרבייה ולשלל תופעות אחרות. תוכן חדש זה אינו מבטל כמובן נוהג חביב של אכילת פירות וגם לא את משמעותה של הנטיעה, אבל הוא פותח פתח להתייחסות חדשה, שווה לכל נפש, אל טבע הארץ".
—
לפני שבוע נפרדנו מהפזמונאי, המשורר והסופר יורם טהרלב, שהיטיב לתאר ביצירתו את ההוויה הישראלית. ניפרד ממנו בשירו עוד לא תמו כל פלאייך. יהי שכרו ברוך, יצירתו תהיה זכר לאדם ישראלי מוכשר רגיש וטוב.
קריאה נעימה.

עוד לא תמו כל פלאייך / יורם טהרלב

ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה
מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה
קבליני אל שירייך, כלה יפהפייה
פתחי לי שערייך אבוא בם אודה יה.

בצל עצי החורש, הרחק מאור חמה
יחדיו נכה פה שורש אל לב האדמה
אל מעיינות הזוהר, אל בארות התום
מולדת ללא תואר וצועני יתום.

עוד לא תמו כל פלאייך
עוד הזמר לו שט
עוד לבי מכה עם ליל
ולוחש לו בלאט:
את לי את האחת
את לי את, אם ובת
את לי את המעט
המעט שנותר.

נביאה בבגדינו את ריח הכפרים
בפעמון ליבנו יכו העדרים,
ישנה דממה רוגעת
וקרן אור יפה,
ולאורה נפסעה ברגל יחפה.

עוד לא תמו כל פלאייך…