לילה לבן בתל אביב זה מגניב, אבל עומר אדם בעכו זה בזבוז. ב"התכנית הכלכלית" ובאתר מאקו נטפלים לראשי ערים שמעזים להוציא כסף על מופעי מוסיקה לפני הבחירות, בתנאי שמדובר בערי שדה כמו ראש העין או עיר מהפריפריה כמו עכו
"מצעד הערים הבזבזניות". כך נקראה סדרת כתבות בתכנית הטלוויזיה "התכנית הכלכלית" עם קרן מרציאנו המשודרת בערוץ 12 (קשת). ומה הבזבוז? מופעי קיץ של אמנים מובילים, שוד ושבר, חודשיים לפני הבחירות. ומי במצעד? אשדוד, נתניה, בת ים, עכו וראש העין.
אז מה המסר? אם אתה גר בעכו או בראש העין, נניח, הוצאה של העירייה על תרבות היא בזבוז. ובמקביל: אם יש בחירות באוקטובר, ראשי ערים צריכים לייבש את התושבים שלהם בקיץ.
לפני כשבועיים (28.6) התקיימו בתל אביב אירועי "לילה לבן", בפעם ה-16 ברציפות. חרשתי את האינטרנט. לא מצאתי שם בדל של מילת ביקורת על הבזבוז, ואפילו את הנתון העובדתי כמה עלו לעיריית תל אביב שפע האירועים, הלוגיסטיקה המורכבת והפרסום הנרחב. רק מידע על האירועים ועל סידורי התחבורה והחנייה. "המסיבות המומלצות"; "מדריך המסיבות והאירועים", "הצצה לאירועים החמים" וכדומה.
נחדד את זה. באתר מאקו, באזור של "התכנית הכלכלית", זו הכותרת על מופעי הקיץ בערים שאינן תל אביב: "2 מיליון שקלים לערב אחד: מצעד העיריות הבזבזניות". וכותרת המישנה ארסית עוד יותר: "רגע לפני הבחירות, בעיריות נזכרו להשקיע. לא בשירותים לאזרח, אלא בתשלומי עתק לאמנים על הופעות".
הלילה הלבן בתל אביב לעומת זאת זוכה באתר מאקו לאזכורים רבים, והנה הכותרות הנשכניות: "לילה לבן בתל אביב: כל מה שצריך לדעת"; "כל ההמלצות באירועי לילה לבן בתל אביב 2018"; "אל תפספסו את השחיתות האלוהית הזאת בלילה הלבן"; ואפילו "הלילה הלבן מגיע לענף הרכב", ידיעה שמקדמת אירועי מכירות של יבואני מכוניות "עם מגוון הטבות והנחות".
והכי מקומם, באותו אתר מאקו ובאותה "התכנית הכלכלית" יש בכל זאת התייחסות לאירועי הלילה הלבן בתל אביב. הכותרת: "השפים שיגישו אוכל שחור בלילה הלבן". הכתבה המצולמת ששודרה בתכנית מספרת על איחוד של 11 שפים ממסעדות יוקרה בעיר, שיגישו ארוחות בוקר יקרות להחריד בבוקר שאחרי הלילה הלבן. הרבה ניים דרופינג של שפים מובילים, צילומי תקריב של מנות מפתות, וכתב עשוי ללא חת שטועם מהמנות בהנאה מוחצנת.
ביקורת על הבזבזנות של עיריית תל אביב? סתם נתונים על העלויות? עזבו, הבזבזנים זה בפריפריה. בתל אביב זה "אירועים חמים".
ביקורת תקשורתית זה חשוב, ברור. אבל כאן נפלה תכנית הטלוויזיה לפופוליזם זול ומעצבן, והתנהגה בצביעות מקוממת. נפנוף במספרים של מאות אלפי שקלים (בנתניה זה מיליון) שמושקעים במופעי קיץ, ולצד זה נתון לכאורה קשור אחר (העירייה בגירעון, העירייה נהנית מתמיכה של משרד הפנים, העירייה לא מסבסדת שיעורי נגינה…) יכולים אולי להביא לייקים ותגובות בפייסבוק, אבל זו בטח לא תקשורת במיטבה. אני די בטוח שקרן מרציאנו, לרוב כתבת כלכלית רצינית, יודעת את זה מצוין.
אם להתייחס בכל זאת למספרים, אז לרוב מדובר בהוצאה לגמרי סבירה. עכו, למשל, תוציא 320 אלף שקלים על הופעות של עומר אדם, ססטיק ובן אל ונסרין קדרי. אם מחלקים את הסכום הזה במספר התושבים (כ-48 אלף) נקבל כשבעה שקלים לתושב. על שלוש הופעות, כן? אמנם בזו אחר זו בערב אחד (28.8 ברחבת העירייה), אבל עדיין, ערב שכמותו לא חווים כל יום. וגם אם נניח שרק 10,000 מתושבי העיר יגיעו למופע, יוצא שהעירייה סבסדה ב-32 שקלים כל תושב שרצה ליהנות ממקבץ נדיר של שלושה כוכבים רלוונטיים בערב אחד. לשם השוואה, מחירי הכרטיסים להופעה של עומר אדם בלייב-פארק בראשון לציון (5.8, נותרו כרטיסים בודדים) נעים בין 335 ל-1,078 שקלים. זה לא "שירות לאזרח"?
מבחינתי, ראשי ערים ומועצות שמוצאים תקציבים על אירועי תרבות המוניים ואיכותיים, משתמשים בכספי הציבור היטב. צריך תמיד לבחון את המידתיות, את סדרי העדיפויות, את ההתאמה ליכולת הכלכלית ועוד. גם תיאום אזורי (כמו שנעשה, למשל, באירועי הלילה הלבן באכזיב המתרגשים עלינו לטובה) לא יזיק. אבל ראשי ערים לא נבחרים בשביל לדאוג לפינוי אשפה. פרויקטים כמו תיאטרון עכו, תיאטרון שלומי, התזמורת האנדלוסית במעלות, תזמורת הנוער בכפר ורדים ואחרים הם פרויקטים נפלאים, שמיועדים מראש לפלח קהל מצומצם יותר. מופעי הקיץ ההמוניים, עם הכוכבים הכי חמים, הם השלמה נאותה למינעד התרבותי שרשות מקומית צריכה לספק לתושביה.
האזרח כץ מהפריפריה מפציר בפוליטיקאים המקומיים מהסביבה: הבו לנו תרבות והרבה, ואל תיבהלו מפופוליזם זול של תקשורת גרועה, הכלואה בתוך הבועה התל אביבית.
